יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

פרשת ויגש יום א'

מקרא

בראשית פרק מד

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר הוא הבקשה לתת תמורה לעונשו של בנימין אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה[1]בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה הרי אתה כמלך ובמורא גדול אני מדבר לפניך כאלו אני מדבר לפני פרעה כיון שיראתיח מחרון אפך[2]:
(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל יהודה רצה לעורר את רחמיו של יוסף ואמר לו שכל מה שהודיעוהו שיש להם אח קטן היה מפני שהוא שאל[3] אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח:
(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ:
(כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו ואפילו אם הוא פשע גנאי הוא למושל הארץ להפר דבריו[4]:
(כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו כי מאז שיעזוב את געגועי אביו והסברת פניו יתעצב ונפל למשכב[5] וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת ביום שלא יראנו ימות[6]:
(כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אע"פ ששמעת טענותינו האמתיות גזרת עלינו ברצון פשוט ובקנס[7] אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי:
(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי ולא רצה אבינו לשלחו[8]:
(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:
(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וממילא גם אוכל לא נוכל לקנות כיון שלא נוכל לראות פני האיש[9]:
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי רחל ובן זה הוא מן האשה האהובה שלו, והיה חושב כל שאר נשיו פלגשים, ובניהם כבני פלגשים, כנגד היא ובניה[10]:
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף והראיה לכך -[11] וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:
(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה:
(ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ של אבי קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ של הנער ואם תצא נפשו של נער, תצא נפשו של אבי אחריה, כי קשורה היא בה מאהבתו אותו[12]:
(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת אבינו מצרתו[13] וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה:
(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר לכך אני מדבר יותר מכל אחי. ואהיה עבד תחתיו[14] מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים להיות מנודה בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא[15]:
(לג) וְעַתָּה לפיכך אני מבקש להיות עבד תחתיו כדי שלא אחטא לאבי כל הימים כמו שקבלתי עלי[16] יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי ואני עבד טוב יותר וחזק יותר וממילא לא תפסיד[17] וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו:
(לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם, מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו, כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום והזכיר זה שלא יחשוד אותו שיעשה מרמה בעבור שהוא ידע לברוח יותר מן הנער[18]:


נביא

יחזקאל פרק לב

(כט) שָׁמָּה - בתוך חללי החרב (שלא מתו מיתה רגילה) - ישכבו: אֱדוֹם, מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ, אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְלֵי חָרֶב - אדום, מלכיה וכל גדוליהם,
שעל אף גבורתם, נִתְּנו למָוֶת יחד עם שאר חללי חרב. 
הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר – עם שאר הגויים הערלים ויורדי בור.
(ל) שָׁמָּה - בתוך חללי החרב,  נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל צִדֹנִי - נְסִיכֵי צפון (מַלְכֵי בבל), וצידון, אֲשֶׁר יָרְדוּ אֶת חֲלָלִים – שירדו לקבר, עם שאר חללי חרב.  בְּחִתִּיתָם מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר - בזמן שישברו (וימותו בחרב), וְיֵרְדוּ לקבר - יהיו בבושה ובבזיון מגבורתם שלא הועילה להם.
(לא) אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה, וְנִחַם עַל כָּל הֲמוֹנוֹ, חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים – כשיראה פרעה, את נפילת כל העמים, יתנחם על נפילת המון העם וחייליו בחרב.
(לב) כִּי נָתַתִּי אֶת חִתִּיתִי בְּאֶרֶץ חַיִּים - שבא"י - היכן שהיה השבר לישראל - אתן את השבר הגדול של הגויים. וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל הֲמוֹנוֹ נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:

יחזקאל פרק לג

(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב, וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם – מביניהם, וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה:
(ג) וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם:
(ד) וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה- מפני שלא נזהר.
(ה) אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר, דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה, וְהוּא נִזְהָר נַפְשׁוֹ מִלֵּט – והוא, השומע שנזהר, הציל את נפשו.
(ו) וְהַצֹּפֶה, כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה, וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ, הוּא –החוטא,  בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָח – יפול בחרב שבאה מפני עוונותיו, וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ – ואעפ"כ, את דמו של החוטא, אדרוש מידו של הצופה, שלא עשה את תפקידו להזהיר את העם מפני החרב.
(ז) וְאַתָּה בֶן אָדָם – אתה יחזקאל, צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי – על הפורענות העתידה לבוא עליהם.
(ח) בְּאָמְרִי לָרָשָׁע רָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הוּא רָשָׁע בַעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ:
(ט) וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ:
(י) וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים - בעבור העבירות שעשינו אנו נְמֵסִים (שנמות ולא נחיה בגלל עווֹנוֹתֵנוּ).  וְאֵיךְ נִחְיֶה:
(יא) אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:



כתובים

עזרא פרק ז

בכל מקום שנכתב המלך ארתחשסתא הלא הוא דריוש ונקרא כך כי זה היה שמם של כל מלכי פרס כמו שפרעה היה שמם של כל מלכי מצרים. ולדעת הרלב"ג זהו מלך אחר שמלך אחרי דריוש.
(א) וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עברה כשנה מהשלמת בנין ביהמ"ק בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה: (ב) בֶּן שַׁלּוּם בֶּן צָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב: (ג) בֶּן אֲמַרְיָה בֶן עֲזַרְיָה בֶּן מְרָיוֹת: (ד) בֶּן זְרַחְיָה בֶן עֻזִּי בֶּן בֻּקִּי: (ה) בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ כאן מראה את ייוסו של עזרא עד לאהרן הכהן ולפי דעת רבי יהושע בן קרחה במסכת מגילה דף טו. עזרא היה מלאכי הנביא: (ו) הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר חכם וחרוץ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ את כל מה שהוא היה צריך כְּיַד יְקֹוָק אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ: פ (ז) וַיַּעֲלוּ יחד עם עזרא מבבל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים בני הגבעונים שהיו נתונים עבדים לעבודת בית ה' אֶל יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ: (ח) וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הוא חודש אב הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ: (ט) כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוא חודש ניסן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה תחילת עלייתם מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו: (י) כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְקֹוָק וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט ולכן הייתה יד ה' עליו לטובה: ס (יא) וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן תוכן המכתב אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת יְקֹוָק וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל: פ



משנת ההלכה

חנוכה

הנאה מנרות חנוכה

       א.       אסור להשתמש בנרות החנוכה בין שימוש קבוע ובין שימוש עראי ואפילו כשהוא רחוק מהנרות אין להשתמש לאורם. ולכן אין לקרוא או להדליק נר של של חול וכ"ש סיגריה וכדומה מנרות החנוכה

        ב.        יש מתירים תשמיש של קדושה או מצוה לאור הנרות אפילו דרך קבע ויש מתירים רק דרך עראי אמנם להלכה יש להחמיר לאסור כל שימוש ולכן אין ללמוד או להתפלל לאור נרות החנוכה אפילו תפילת עראי

         ג.         אם יש מקור אור אחר מותר לעשות כל צרכיו סמוך לנרות ולכך נהגו להדליק שמש אמנם יש להחמיר שלא לעשות מלאכתו אם השמש סמוך לנרות אלא יש להרחיקו

        ד.        אין איסור ההנאה מהנרות נוהג אלא לענין עשיית תשמיש לאור הנר אך מותר לשבת ואפילו ללכת בחדר בשעה שהנרות דולקים אל אף שעל ידי כן מסתייע באור הנר שלא ייכשל בהליכתו ויש מחמירים שלא להסתייע באור הנר בהליכה שלא ייכשל אלא חובה שיהיה מקור אור אחר.\

       ה.       אין לחמם נר שעווה בתחתיתו על ידי נרות החנוכה אע"ג שמטרתו להדביק את הנר שחומם בחנוכיה ולהדליק בו נרות חנוכה

         ו.         מותר להדליק נר חובה לנר חובה כגון שיש שני אנשים בבית וכן נר הידור לנר הידור שנמצאים באותו החדר אבל להדליק מנר חובה לנר ההידור האשכנזים נהגו לאסור וכן חלק מהספרדים ויש מהפוסקים בספרדים שהתירו על ידי הטית הפתילה מנר לחבירו ולא על ידי עקירת הנקר ממקומו בכדי להדליק

         ז.         אין להדליק מנר לחבירו הנמצא בחדר אחר אפיו הוא מנר חובה לנר חובה או נר הידור לנר הידור

       ח.       וכן אין להדליק מנר לנר על ידי נר שלישי שאינו מנרות ההדלקה ואפילו על ידי השמש אסור

        ט.        אם כבה אחד הנרות אין להדליקו משאר הנרות אפילו אם הוא עדיין בתוך זמן מצותו (כלומר בתוך חצי שעה מהשקיעה או צה"כ)

  



[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רמב"ן
[4] רשב"ם
[5] ספורנו
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ספורנו
[8] ספורנו
[9] מלבי"ם
[10] רמב"ן
[11] אבע"ז
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] רש"י
[14] רש"י רשב"ם
[15] רבינו בחיי
[16] ספורנו
[17] רש"י
[18] רמב"ן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה