פרשת תרומה יום ו'

מקרא

שמות פרק כז

(ד) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מלשון כברה שמנפים  בה חיטים מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת כלומר שיעשה רשת מנחושת סביב למזבח באמצעו[1] וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו:

(ה) וְנָתַתָּה אֹתָהּ את הרשת תַּחַת כַּרְכֹּב סובב הַמִּזְבֵּחַ שעשה חריץ סביבו ומצייר בו ציורים והיה רחבו אמה בדופנו לנוי והוא בסוף שש אמות של גבהו  ומתחתיו הלבישו המכבר והגיע רחבו עד חצי המזבח נמצא שהמכבר רחב אמה והוא היה סימן לחצי גבהו להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים אבל סובב להלוך הכהנים לא היה למזבח הנחשת אלא על ראשו לפנים מקרנותיו[2] מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ:

(ו) וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת:

(ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ ולא כמו בשלחן שהיו הבדים על ארבע צלעות השלחן. והבד נכנס רק בטבעת אחת. וכן היה במזבח הפנימי אבל כאן היה על שתי צלעות והבד נכנס בשתי טבעות ומונח יפה[3] בִּשְׂאֵת אֹתוֹ:

(ח) נְבוּב חלול וארבע לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וכשישראל חונים הם ממלאים חלל הלוחות אלו עפר ומקריבין על אותו עפר קרבנות וכשהם נוסעים מגביהים המזבח בבדים הקבועים בשפת המכבר והעפר נופל בין הנקבים שבשולי המכבר שהיה כמעשה רשת וכשהם נחים חוזרים וממלאים אותו[4]. ומזבח זה נס גדול היה נעשה בענינו שהאש דולקת בו ביום ובלילה ולא היה העץ נשרף ולא היה הנחושת נתך[5] כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ: ס

(ט) וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה דרום קְלָעִים נקבים נקבים מעשה קליעה ולא מעשה אורג[6] והיו עשויים כענין מקלעות וציורים[7] לֶחָצֵר שֵׁשׁ פשתן מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת:

(י) וְעַמֻּדָיו מעצי שיטים[8] עֶשְׂרִים חמש אמות בין עמוד לעמוד[9] וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים האונקליות שבהם תלו את הקלעים והם כמין מזלגות עשויים כמין אות וי"ו, אלא שניתנים למפרע, והיו קבועים בעמוד ותולים בהם היריעות בלולאות[10] וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף עגולים של חוטי כסף שמקיפים את העמוד סביב[11]:

(יא) וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ ועמדו וְעַמּוּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף:

(יב) וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם מערב קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה:

(יג) וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה אותן נ' אמה לא היו סתומים כולם בקלעים לפי ששם הפתח אלא -[12]:

(יד) וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף לצד דרום מזרח עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה:

(טו) וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית לצד צפון מזרח חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה נשאר רחב חלל הפתח בינתים כ' אמה ושם עשו -:

(טז) וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה והיה ממוקם עשר אמות מסוף קלעי החצר[13]:

(יז) כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת:

(יח) אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים מצד מזרח עד פתח המשכן היה חמישים על חמישים והמשכן בסוף אותם חמישים אורכו לכיוון מערב ותופס שלושים אמה ומאחוריו חצר עשרים אמה לכיוון מערב[14] וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת י"א קומה חמש אמות מעל גובה המזבח שגובהם של הקלעים היה חמש עשרה אמה וי"א שמתייחס רק לקלעים שבמזרח שהיו חמש אמות מעל שאחר הקלעים שהיה גובהם חמש עשרה אמה וקלעי המזרח עשרים אמה[15] שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת:

(יט) לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן הכלים שנצרכים להקמתו כגון הפטישים וכיוצא בהם בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו שהיו תקועים באדמה וקשרו אליהם את היריעות וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר כל אלו עשויים נחושת[16] נְחֹשֶׁת: ס

סליק פרשת תרומה

נביא

ישעיהו פרק יז

ח. וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו   ולא יפנה עוד למזבחות הע"ז - שעשה,(שעשה את הע"ז) וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו   לֹא יִרְאֶה, וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים   ולא יראה ללכת, אחר הע"ז, האשירות והחמנים (ע"ז - שעובדים לשמש) - שעשה לו לאלוהים.

ט. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ   ערי המבצר החזקות של בנ"י, כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר   עזובות מבני אדם, כמו היער והאמיר,(ענפי ראש האילן - שמשאירים אותם עזובים - מחמת גובהם ;כמו לעיל פסוק ו') אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיְתָה שְׁמָמָה   כמו העזובה והשממה, שהשאירו הכנענים מפני בני ישראל,

י. כִּי שָׁכַחַתְּ  אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ, וְצוּר מָעֻזֵּךְ   לֹא זָכָרְתְּ   וכל הרעה הזו באה, כי שכחתם את ה' שהושיע אתכם, ולא זכרת לבטוח, בַּה', שהוא לך - כסלע חזק. עַל כֵּן   בגלל, תִּטְּעִי   נִטְעֵי נַעֲמָנִים   שבתחילה, נטעת נטעי גפן טובים ונעימים, נטיעות טובות, וּזְמֹרַת זָר   תִּזְרָעֶנּוּ   וכעת, נהפכו הנטיעות, לנטיעות וזמורות זרות, שמסירים אותם מהגפן, (שעבדתם לע"ז, ולא לה' ית')

יא. בְּיוֹם נִטְעֵךְ   תְּשַׂגְשֵׂגִי   בתחילה כשנטעתי אותך, (שהלכת אחרי ה'),גָדַלְתְּ מעלה מעלה(ברוב טובה) וּבַבֹּקֶר   זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי   ומיד בבוקר שאחרי הנטיעה, הוצאת פרחים.(שהטובה - באה מיד) נֵד קָצִיר   ועתה, כשקלקת את דרכך, ינדוד הקציר (הפירות הנקצרים מהעץ ; כל העושר והטובה - תכלה ממך),  בְּיוֹם נַחֲלָה, וּכְאֵב אָנוּשׁ   ביום של חולשה, (כמו: "אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם..." ; יחזקאל לד', ד') וכאב חזק. (ביום בא האוייב)

יב. הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים   הוי, על המון העם שיבוא עם סנחריב על ישראל, כַּהֲמוֹת יַמִּים   יֶהֱמָיוּן   שהמו (עשו רעש גדול),  כְּהמִיַת מֵי הים. וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים   כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים   יִשָּׁאוּן   העמים שיבואו עם אשור, עשו שאון רב(עשו רעש גדול), כשאון - שעושים מים אדירים.

יג. לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן   העמים שיבואו עם אשור, עשו שאון רב (עשו רעש גדול), כשאון - שעושים מים אדירים. וְגָעַר בּוֹ   אך ה', יגער בשאון הרב של אשור, וְנָס מִמֶּרְחָק   ואף אחר שיגיעו למרחוק - יוסיפו לנוס מתוך הבהלה.  וְרֻדַּף, כְּמֹץ הָרִים   לִפְנֵי רוּחַ   ואשור ירדף ע"י המלאך, כמו המוץ שבהרים הנרדף מהרוח המצויה שם, וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה - וכמו הגלגל, המתגלגל במהירות בשעת הסופה.

יד. לְעֵת עֶרֶב   וְהִנֵּה בַלָּהָה   בלילה, כשיכה בהם המלאך, תהיה בהלה גדולה במחנה אשור, בְּטֶרֶם בֹּקֶר   אֵינֶנּוּ   ועוד לפני הבוקר - איננו, לא יהיה מחנה אשור קיים. זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ, וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ   זה החלק, המיועד, למי שרמס בנו, וזה הגורל, למי שבזז אותנו.

ישעיהו פרק יח

נבואה לעתיד לבוא, על זמן הגאולה במהרה בימינו.

א. הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ   הוי, על הארץ שמעבר שנהר כוש, שמלאה בצל, מריבוי כנפי הספינות שבה (קלעי מפרשי הספינות, דומים לכנפי העופות)

ב. הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים   שהמלך שולח שליחים דרך הים, וּבִכְלֵי גֹמֶא עַל פְנֵי מַיִם   בספינות מגומא- ששטים בקלות על פני המים, לְכוּ, מַלְאָכִים קַלִּים   לכו, השליחים, בקלות ובמהירות, אֶל גּוֹי   אל בנ"י ששבו לארצם,  מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט   אל בנ"י, שהיו עם, שנמשכו ע"י האומות ומרטו (שתלשו) את שערותיהם,  (שהרבו מאוד, להרע לבנ"י)  אֶל עַם נוֹרָא  לבנ"י, שנפלאות נוראות נעשו לו תמיד, מִן הוּא וָהָלְאָה   מהיום שנהיה לעם - והלאה, גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה   עם, שהגויים רמסו אותו, קו קו, מעט מעט, (פעם אחר פעם),  אֲשֶׁר בָּזְאוּ, נְהָרִים   אַרְצוֹ   שבזזו מלכי האומות את ארצו.

ג. כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ   אך, לא צריכים אתם לשלוח שליחים לבנ"י, כי כל יושבי העולם, יראו את שיבת ישראל לארצם ולגדולתם, כִּנְשׂא נֵס הָרִים   תִּרְאוּ   כי תראו את הנס המורם על ההרים. וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר   תִּשְׁמָעוּ   ותשמעו, את תקיעת השופר - לקבץ נדחי ישראל.

ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי אֶשְׁקֳטָה, וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי   כשאגאל את בנ"י, אשקוט במנוחה, ואביט על מכוני, על בית המקדש, כְּחֹם צַח   ומנוחה זו, תהיה טובה ונעימה, כמו החום הצח והבהיר,  עֲלֵי אוֹר   שבא אחר האור - המטר, שחום זה יפה וטוב,  כְּעָב טַל   וכמו עב, ענן, המביא טל על הארץ, בְּחֹם קָצִיר   בימי הקציר החמים.

ה. כִּי לִפְנֵי קָצִיר   כְּתָם פֶּרַח   כי לפני זמן הקציר, כשתם הפרח - ונפל,

וּבֹסֶר גֹּמֵל   יִהְיֶה נִצָּה   ויוצא הציץ (תחילת הפרי)   שהוא עדיין בוסר,(הנגמל לאט לאט, עד שנהיה פרי בשל.) וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים   בַּמַּזְמֵרוֹת   אז, יכרות ה' את הענפים הרקים שבגפן - במזמרות, וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת ואת הענפים המתפשטים, הֵסִיר, הֵתַז יסיר ויכרות,
(נמשל: במלחמת גוג ומגוג, כשיתקרבו לכבוש את ירושלים, וכבר יתקיים מה שנאמר: "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה..." ; זכריה יד' ב' ; אז, תבוא מפלתם הגדולה - ויכרתו לפני בנ"י)

ו. יֵעָזְבוּ יַחְדָּו   יֵעָזְבוּ פִּגריהם, לְעֵיט הָרִים, וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ   לעיט (שם עוף) שבהרים, ולבהמה שבארץ, וְקָץ עָלָיו   הָעַיִט   בימי הקיץ יבוא על פגרי חיילי גוג - העיט, וְכָל בֶּהֱמַת הָאָרֶץ   עָלָיו תֶּחֱרָף   ובהמת הארץ, תבוא על פגרי חיילי גוג - בחורף. (שהרי זמן רב יקח, לקבור את כל פגרי גוג ומגוג: "וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים..." ; יחזקאל לט', יב')

ז. בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַיְקֹוָק צְבָאוֹת   יביאו שַי, מנחה - לה' צבאות, עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט   מבנ"י, שהיו עם, שנמשכו ע"י האומות ומרטו (שתלשו) את שערותיהם, (שהרבו מאוד, להרע לבנ"י)  וּמֵעַם נוֹרָא   מבנ"י, שנפלאות נוראות נעשו לו תמיד, מִן הוּא וָהָלְאָה   מהיום שנהיה לעם - והלאה,  גּוֹי קַו קָו   וּמְבוּסָה   עם, שהגויים רמסו אותו, קו קו, מעט מעט, (פעם אחר פעם),  אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ   שבזזו מלכי האומות את ארצו. אֶל מְקוֹם שֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת הַר צִיּוֹן   אל המקום שיקָרֵא שם שמו של ה' צבאות, הוא הר ציון.

כתובים

דברי הימים א פרק ט

הרבה מהשמות ומהפרטים המובאים עד פסוק י"ח כתובים גם בנחמיה אך ישנם שינויים, חילופים וסתירות בשמות ובייחוס האנשים. עיין במלבי"ם במקום.

(א) לאחר שסיים לכתוב קצת מייחוסי השבטים בא להודיע שדילג את הייחוס של כמה מהשבטים כמו זבולון ודן ונפתלי  אבל בכל זאת וְכָל בני יִשְׂרָאֵל הִתְיַחְשׂוּ וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אבלוִיהוּדָה הָגְלוּ לְבָבֶל בְּמַעֲלָם והיה בידיהם ספרי הייחוס שלהם: ס (ב) וְהַיּוֹשְׁבִים הָרִאשֹׁנִים כורש התיר לעלות לארץ ישראל ובני הגולה שעלו ראשונים עם זרובבל קודם שעלה עזרא ישבו בערים אֲשֶׁר בַּאֲחֻזָּתָם בְּעָרֵיהֶם לפני שהם גלו יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים כמו שכתוב בספר נחמיה: (ג) וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִן בְּנֵי יְהוּדָה וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה ומשאר השבטים לא: (ד) עוּתַי בֶּן עַמִּיהוּד בֶּן עָמְרִי בֶּן אִמְרִי בֶן בנימן בָּנִי מִן בְּנֵי פֶרֶץ בֶּן יְהוּדָה: (ה) וּמִן הַשִּׁילוֹנִי שילה בנו של יהודה עֲשָׂיָה הוא מעשיה המובא בספר נחמיה שהיה הַבְּכוֹר וּבָנָיו: (ו) וּמִן בְּנֵי זֶרַח יְעוּאֵל וַאֲחֵיהֶם של יעואל ועשיהשֵׁשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים: (ז) וּמִן בְּנֵי בִּנְיָמִן סַלּוּא בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן הוֹדַוְיָה בֶּן הַסְּנֻאָה: (ח) וְיִבְנְיָה בֶּן יְרֹחָם וְאֵלָה בֶן עֻזִּי בֶּן מִכְרִי וּמְשֻׁלָּם בֶּן שְׁפַטְיָה בֶּן רְעוּאֵל בֶּן יִבְנִיָּה: (ט) וַאֲחֵיהֶם לְתֹלְדוֹתָם תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה כָּל אֵלֶּה אֲנָשִׁים חשובים שכל מקום במקרא שכתוב אנשים מדובר בחשובים רָאשֵׁי אָבוֹת לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם: ס (י) וּמִן הַכֹּהֲנִים ישבו בירושלים יְדַעְיָה וִיהוֹיָרִיב וְיָכִין: (יא) וַעֲזַרְיָה הוא שריה המובא בספר נחמיה בֶן חִלְקִיָּה בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן צָדוֹק בֶּן מְרָיוֹת בֶּן אֲחִיטוּב נְגִיד ממונה על בֵּית הָאֱלֹהִים: ס (יב) וַעֲדָיָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה וּמַעְשַׂי בֶּן עֲדִיאֵל בֶּן יַחְזֵרָה בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן מְשִׁלֵּמִית בֶּן אִמֵּר: (יג) וַאֲחֵיהֶם אשר היו רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרֵי חֵיל לעשות מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים גם הם ישבו בירושלים: (יד) וּמִן הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָה בֶן חַשּׁוּב בֶּן עַזְרִיקָם בֶּן חֲשַׁבְיָה מִן בְּנֵי מְרָרִי: (טו) וּבַקְבַּקַּר חֶרֶשׁ וְגָלָל וּמַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא בֶּן זִכְרִי בֶּן אָסָף:

משנת ההלכה

דוגמאות מעשיות

       א.       האמור לעיל הנו כשעירב בכלי ראשון כלומר בכלי בו בושל המאכל אבל עירב בכלי שני או שאין היד סולדת בו הכל מותר.

        ב.        ולפיכך אם בטעות עירב את החלב בכוס קפה על ידי כפית בשרית הכל מותר. הקפה, הכוס, והכפית. מכיון שהכוס הנה כלי שני כלומר שהמים הוחמו בקומקום ומשם הועברו לכוס ועל ידי המעבר לכלי נוסף התקררו המים ואינם מפליטים או מבליעים[17]. אמנם לכתחילה יש לערות מים חמים מכלי ראשון כגון קומקום וכדומה על הכפית.

         ג.         וכן אם החל לאכול מרק עוף על ידי כף חלבית מיד כשעומד על טעותו חייב להפסיק את השימוש בכף אבל המרק, הקערה, והכף, אינם נאסרים מכיון שהמרק שבקערה כלי שני הוא, מכיון שעבר מהסיר לקערה, המעבר קיררו שלא יפליט או יבליע.  ולכתחילה יש לערות מים חמים מכלי ראשון על הכף כנ"ל.

        ד.        אם עירב קפה בכפית בשרית קודם שנתן את החלב לתוכה, מותר אח"כ לערות חלב שהרי הוא נ"ט בר נ"ט ואע"ג שאין עושים לאשכנזים נ"ט בר נ"ט לכתחילה מ"מ מכיון שהוא כלי שני מותר.

       ה.       אמנם אין לערב לתחילה את הקפה בכפית בשרית על מנת ליתן לתוכו  חלב לאחר מכן.

---

[1] רש"י

[2] רש"י רא"ם

[3] העמק דבר

[4] חזקוני

[5] רבינו בחיי

[6] רש"י

[7] רשב"ם

[8] פי' הטור

[9] רש"י

[10] פי' ר' יוסף בכור שור

[11] רש"י ספורנו

[12] רש"י

[13] ברייתא דמלאכת המשכן

[14] רש"י

[15] פי' בעלי התוספות

[16] רש"י

[17] אמנם נחלקו האחרונים בכלי שני ולהלכלה נפסק שאם אין פסד יש לחשוש שבולע ומבליע בכדי קליפה אמנם כאן שמדובר במאכל צלול נתערבה הקליפה וודאי שיש ששים כנגדה

פרשת תרומה יום ה'

מקרא

שמות פרק כו

(כה) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:

(כו) וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה אלו חמשה שלשה הן אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות זה מבריח עד חצי הכותל וזה מבריח עד חצי הכותל אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד:

(כז) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה:

(כח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים שהעליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים להכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע אורך הקרש ושני חלקים בין טבעת לטבעת כדי שיהיו כל הטבעות מכוונות זו כנגד זו אבל לבריח התיכון אין טבעות אלא הקרשים נקובין בעוביין והוא נכנס בהם דרך הנקבים שהם מכוונין זה מול זה[1] מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:

(כט) וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב והם יהיו בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב ונעשה על ידי שני חצאי קנים מזהב שהוכנסו בטבעות והבריחים נכנסו ביניהם ונמצא שהם מצופים זהב[2]:

(ל) וַהֲקֵמֹתָ משה בעצמו[3] אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר: ס

(לא) וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב זו היא אריגה של שתי קירות והציורין שמשני עבריה אינן דומין זה לזה יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים:

(לב) וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב כעין מזלג קבועים בעמודים להכניס בהם שפת הפרוכת מלמעלה[4] עַל אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף:

(לג) וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים של זהב שהם לסוף עשרים אמה של יריעות (הפרוכת) בתחלת המשכן כי המשכן ארכו שלשים והקרסים באמצע של ארבעים אמה של עשר יריעות נמצא מן הפרכת עד פתח מזרח עשרים של היכל וממנו לצד מערב עשר אמות של בית קדש הקדשים[5] וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כלומר כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת ותבדיל הפרכת בין הקדש ובין קדש הקדשים[6]:

(לד) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

(לה) וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן להאיר עליו וכן כתוב בפרשת בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות פי' אל השלחן שהוא מול המנורה יאירו שבעת הנרות[7] עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה בדרום וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן:

(לו) וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם הצורות עשויות בו מעשה מחט כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה[8]:

(לז) וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת: ס

שמות פרק כז

(א) וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ החיצון שהיה בעזרה ועליו מקריבים קרבנות[9] עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:

(ב) וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו ולא מחוברות וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת:

(ג) וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו כמו סירים לְדַשְּׁנוֹ שלתוכם שמים את הדשן וְיָעָיו כמו יעה שבו נוטל הדשן וּמִזְרְקֹתָיו כלים לקבל בהם דם הזבחים וּמִזְלְגֹתָיו כדי להפוך את בשר וּמַחְתֹּתָיו ליטול גחלים מהמזבח החיצון לשים על המזבח הפנימי לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת:    

נביא

ישעיהו פרק טז

ז. לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב   לְמוֹאָב, כֻּלֹּה יְיֵלִיל   לכן, הנשארים ממואב - ייללו על הרוגי מואב, לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת   על היסודות של קיר חרשת - שנחרבו,  (כמו: "...נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ נֶהֶרְסוּ חֹומוֹתיהָ..." ; ירמיהו נ', טו') תֶּהְגּוּ   אַךְ נְכָאִים   רק הנכאים, הנשברים, שישארו ממואב, יהגו בבכיה על חורבנם.  (תהגו, כמו: "וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי... " ; יחזקאל ב' י')

ח. כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן   אֻמְלָל   כי השדות שבחשבון - נכרתו, גֶּפֶן שִׂבְמָה   וכן הגפנים של שבמה. בַּעֲלֵי גוֹיִם   הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ   מלכי העמים - שברו ענפי הגפן, (היכו במואב) עַד יַעְזֵר נָגָעוּ   גלו, והגיעו בגלותם -עד יעזר,  תָּעוּ מִדְבָּר   ותעו במדבר. שְׁלֻחוֹתֶיהָ   נִטְּשׁוּ   זמורות הגפן - יתפשטו לכל עבר, (שילכו לגלות), עָבְרוּ יָם   גלו עד מעבר לים.

ט. עַל כֵּן אֶבְכֶּה, בִּבְכִי יַעְזֵר, גֶּפֶן שִׂבְמָה   לכן, אבכה על שבמה כמו הבכי שבכיתי על יעזר, אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי, חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה   דמעותי הרבות, כאילו ירווּ (רוֶה - ענין ריבוי ; ההיפך מִצמֵא) גם את חשבון ואלעלה.(יְבַכּוּ גם את חורבן חשבון ואלעלה) כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ   הֵידָד נָפָל   כי על קיצך, (פירות הקיץ), והקציר - יבוא האוייב - שיקרא במרוצתו, קריאות הידד.

י. וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל מהכרמל, (מקום שדות וכרמים) - תאסף השמחה. וּבַכְּרָמִים   לֹא יְרֻנָּן, לֹא יְרֹעָע   לא תהיה רינה, ותרועות שמחה בכרמי הגפנים. יַיִן בַּיְקָבִים, לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ   לא ידרכו הענבים ביקב - לעשותו יין,  הֵידָד הִשְׁבַּתִּי   ולא יקראו עוד "הידד" - שקוראים בזמן דריכת ענבים.

יא. עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב   כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ   מעַי יהמו ויבכו - על חורבן מואב, וְקִרְבִּי   לְקִיר חָרֶשׂ   וקרבי יהמה - על אנשי קיר חרש.

יב. וְהָיָה כִי נִרְאָה   כאשר יהיה נראה למואב, כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה   כי עייף הוא, להלחם עם האוייב - על הבמה, וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל   וְלֹא יוּכָל   יבוא לבית הע"ז שלו - להתפלל לאלוהיו, ולא יוכל לעזור לו מאומה.

יג. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק  אֶל מוֹאָב מֵאָז   עוד לפני זמן רב, נגזרה על מואב גזירת הפורענות.

יד. וְעַתָּה, דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר   לקבוע את זמן הפורענות עליהם, בְּשָׁלשׁ שָׁנִים   בתוך שלוש שנים, יפלו ביד אשור, כִּשְׁנֵי שָׂכִיר   כמו ימי השכיר - שמדקדק בזמנו, וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב  כבוד מואב, יהיה נבזה לפני אשור, בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב   בכל המון העם, שיפול לפני אשור, וּשְׁאָר   מְעַט מִזְעָר   ישארו מעט מאוד, לוֹא כַבִּיר   לא הרבה.

ישעיהו פרק יז

א. מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק   נבואה על דמשק (שבארץ ארם) הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר   סרה - מלהיות עיר. וְהָיְתָה   מְעִי מַפָּלָה   ותהיה לעיי חרבות - מהבתים שיפלו בה.

ב. עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר   יֵעָזְבוּ הערים שסביב ערוער, לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה, וְרָבְצוּ   וְאֵין מַחֲרִיד   ויהיו למרבץ - לעדרי צאן, ואין מי שיחריד אותם, (משום שתהיה שממה)

ג. וְנִשְׁבַּת מִבְצָר   מֵאֶפְרַיִם, וּמַמְלָכָה   מִדַּמֶּשֶׂק   שומרון, שהיתה מבצר של מלכות אפרים - תושבת, וכן תושבת הממלכה - מהעיר דמשק, וּשְׁאָר אֲרָם   וכן כל ערי ארם, יגלו, כִּכְבוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל   יִהְיוּ, נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת   כמו כבוד בנ"י - שגלו כולם, כך יגלה כבוד - כל ערי ארם.

ד. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב   כבוד עשרת השבטים שגלו - יהיה עני ודל, (ע"י שיגלו) וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה   ובשרו שהיה שמן (ברוב עושר וכבוד) - יהיה רזה (שילקח מהם - כבודם ועשרם הרב)

ה. וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה, וּזְרֹעוֹ   שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר   כמו הקוצר שאוסף בזרועו - הקמה  (השיבולים המחוברות) והשבולים שבשדה, ולא משאיר בשדה שבולים, כך אשור, יגלה כל עשרת השבטים, וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים   ואף השיבולים שנפלו - ילקט ויאסוף אחד אחד(שגם המעט שברחו - יגלה אותם) בְּעֵמֶק רְפָאִים   הגיא - שליד ירושלים.

ו. וְנִשְׁאַר בּוֹ עֹלֵלוֹת כְּנֹקֶף זַיִת, שְׁנַיִם שְׁלשָׁה גַּרְגְּרִים   בְּרֹאשׁ אָמִיר   כמו שבראש הענפים בעץ הזית, נשארים, שניים שלושה גרגירים, שמשאיר הנוקף (הפועל שמוריד הזיתים מהעץ), כך, ישארו בבנ"י, רק חזקיהו ואנשי ירושלים - מפני סנחריב מלך אשור.  אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה   בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה   וכמו שישארו 5 - 4 גרגירים בענפי הפירות (הזיתים), כך, ישארו בבנ"י, רק חזקיהו ואנשי ירושלים - מפני סנחריב מלך אשור.  נְאֻם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

ז. בַּיּוֹם הַהוּא   ביום שישארו לפליטה - חזקיהו וסיעתו, יִשְׁעֶה הָאָדָם   עַל עֹשֵׂהוּ   יפנה האדם ויבטח על ה' - שעשהו. וְעֵינָיו   אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה   ועיניו יראו ויבקשו את ה', שהוא קדוש ישראל.

כתובים

דברי הימים א פרק ח

(כט) וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי גִבְעוֹן שר של גבעון ששמו יתבאר לקמן יקואל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מַעֲכָה: (ל) וּבְנוֹ הַבְּכוֹר עַבְדּוֹן וְצוּר וְקִישׁ וּבַעַל וְנָדָב: (לא) וּגְדוֹר וְאַחְיוֹ וָזָכֶר: (לב) וּמִקְלוֹת גם הוא בן אבי גבעון והואהוֹלִיד אֶת שִׁמְאָה וְאַף הֵמָּה נֶגֶד אֲחֵיהֶם גרו ביחד עם אחיהם ו- יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם אֲחֵיהֶם: (לג) וְנֵר אבי גבעון היה נקרא גם בשם נר וגם בשם אביאל כמו שמובא בשמואל א' וגם נקרא ברק בעלה של דבורההוֹלִיד אֶת קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת שָׁאוּל שישב בגבעון בשנת 2882 וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת אֶשְׁבָּעַל זהו איש בושת שמלך תחת שאול חמש שנים אחר מיתת שאול[10]2889 שנקרא גם ישוי: (לד) וּבֶן יְהוֹנָתָן מְרִיב בָּעַל וּמְרִיב בַּעַל הלא הוא מפיבשת שהיה מרבותיו של דוד המלך הוֹלִיד אֶת מִיכָה: ס (לה) וּבְנֵי מִיכָה פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ וְתַאְרֵעַ וְאָחָז: (לו) וְאָחָז הוֹלִיד אֶת יְהוֹעַדָּה וִיהוֹעַדָּה הוֹלִיד אֶת עָלֶמֶת וְאֶת עַזְמָוֶת וְאֶת זִמְרִי וְזִמְרִי הוֹלִיד אֶת מוֹצָא: (לז) וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת בִּנְעָא ו- רָפָה בְנוֹ של בנעא וכן אֶלְעָשָׂה בְנוֹ של רפה אָצֵל בְּנוֹ: (לח) וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל: (לט) וּבְנֵי עֵשֶׁק אָחִיו שהיה אחיו של עשק אוּלָם בְּכֹרוֹ יְעוּשׁ הַשֵּׁנִי וֶאֱלִיפֶלֶט הַשְּׁלִשִׁי: (מ) וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבֹּרֵי חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן: פ

 

משנת ההלכה

 כף שעירבבו בה

דוגמאות מעשיות

       א.       אם בטעות עירב בכף בשרית שלא השתמשו בה באותו היום מרק בצל חלבי בעודו על האש או אפילו אם הוסר מהאש אבל הוא עדיין רותח שהיס"ב אם הבצל כבר התבשל המרק מותר וכן הסיר מותר והכף נאסרה וצריכה הגעלה ולספרדים רשאי להשתמש בה לפרווה.

        ב.        אם הבצל עדיין לא בושל או אפילו אם בושל אבל נעשה שימוש בשרי בכף ב24 שעות האחרונות אם יש פי ששים בתבשיל כנגד כל הכף דינו כנ"ל הכל מותר מלבד הכף ואם אין ששים הכל אסור ולאשכנזים משערים כנגד חלק הכף שנכנס לקדירה וכן ישערו הספרדים במקום הפסד.

         ג.         אם בטעות הכניס מצקת חלבית על מנת להגיש מרק או חמין ונזכר קודם שהוציא את המצקת דינו כנ"ל שאם לא השתמשו במצקת לחלבי ב24 שעות האחרונות הכל מותר והמצקת אסורה כנ"ל בכף

        ד.        ואם השתמשו במצקת ב24 שעות אחרונות אם אין ס' הכל אסור ואם יש ס' הכל מותר וישער כנ"ל

       ה.       אם נזכר רק לאחר שהגיש באמצעות המצקת החלבית אם אינה בת יומא שעברו 24 שעות הכל מותר מלבד המצקת כנ"ל

         ו.         אמנם אם היא בת יומא אינו מועיל מה שיש פי ששים במאכל שבסיר שכנגד המצקת שהרי בשעה שמגיש, המאכל שבמצקת נאסר על ידי המצקת בנפרד מהסיר ובו אין ששים כנגד המצקת וממילא נאסר הכל ויעשה בענין זה שאלת חכם.

---

[1] רש"י

[2] רש"י

[3] רא"ם

[4] רשב"ם

[5] רשב"ם

[6] רמב"ן

[7] חיזקוני

[8] רש"י

[9] רבינו בחיי

[10] (רש"י סנהדרין ד"כ א'), אבל התוס' כתבו דחצי שנה אחר מות שאול המליכו את איש בושת ואחר מותו היו ה' שנים בלא מלך עד שמלך דוד ע"ש