פרשת חיי שרה יום א'

מקרא

בראשית פרק כג

(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:

(ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע עיר שבנה אדם גדול שבענקים ששמו ארבע הִוא חֶבְרוֹן לשם שלחה אברהם כדי שתבריא כיון שאויר חברו נקי וצלול בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם מבאר שבע מקום מגוריו[1] לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ ולמדנו הכתוב דרך ארץ כי המדבר ברבים צריך לעמוד[2] וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר:

(ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם מארץ נכריה באתי לגור כאן ונתישבתי עמכם לכן אין לי מקום קברות אבות הנה[3] תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם הניחו לי לקנות קרקע כאן ותתרצו אתם יושבי העיר להניח לקבור בה מתי ממשפחתי כיון שאם אקבור בשדה של אחד, יבא בעל השדה ויחרוש ויוציא העצמות[4] וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי אוציאנה מלפני לקוברה[5]:

(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:

(ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ ולא גר ותושב ואין אתה צריך לקנות[6] בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ אפי' קבר המיוחד לו בחייו[7] לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:

(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ והשתחויה שישוח ראשו וזה משפט הנותן שבח לאחר וגם משה השתחוה לחותנו[8] לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת:

(ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם רצונכם[9] לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי ובקשו בשבילי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר לפי שהיה עשיר והיה לו גנאי למכור שדה אבותיו, לכך הוצרך להרבות עליו רעים לפייסו[10]:

(ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מערה הנמצאת בבקעה הנקרא מכפלה[11] אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ שאין לו לחוש שאצטרך לעבור דרך עליו, כי היא בקצה שדהו, וגם אינה חשובה בעיניו כל כך, כי הקצה אותה לצד ואינו עובדה[12] בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לעיניכם ותהיו אתם עדים[13] לַאֲחֻזַּת קָבֶר:

(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לגלות המקח לסוחרים הבאים לעיר שיוודע להם[14] לֵאמֹר:

(יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי איני מוכר לך אלא - הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ אתה ביקשת מערה ואני נותן גם השדה וגם המערה[15] לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:

(יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לעפרון[16] לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ:

(יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אקח לקבור את מתי אַךְ רק אִם אַתָּה לוּ בבקשה שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה אבל אם לא תקח כסף לא אקח המקום[17]:

(יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:

(טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ שאינו שוה אלא אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא והיה לך לקחת ממני בחינם[18] וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר:

(טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן לתת לו כסף ולקנותה ורק אח"כ לקבור את מתו[19]  וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר כסף צרוף ומתקבל לכל מיני סחורה וטוב בכל מקום[20]:

(יז) וַיָּקָם נתקיים בחותמיו של ספר המקנה כלומר נחתם הקני על ידי חתימת עדים על שטר[21] שְׂדֵה עֶפְרוֹן על ידי קנין הכסף[22] אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:

(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה בקנין כסף אבל עדיין לא עשה חזקה להיותה בית קברות לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: 

(יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

(כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת כאן עשה בה חזקה להופכה לבית קברות וברשות כל בני העיר[23]: ס       

נביא

מלכים ב פרק כג

 (כד) וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים צורות שמדברים על ידי כשפים, והעושה אותן צריך לכוון שעה אחת בשנה, ושנה אחת ראויה לכך וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְקֹוָק:

(כה) וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְקֹוָק בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ:

(כו) אַךְ לֹא שָׁב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה הגם שהעם עשו תשובה בשנה זו, שבו לעשות עבירות בסתר כמ"ש בירמיה (ג') ויאמר ה' אלי בימי יאשיה המלך וכו', ולא יראה בוגדה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ:

(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם:

(כח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:

(כט) בְּיָמָיו יען שהבטיח לו ע"י נביא שלא תראינה עיניו בכל הרעה, לכן בימיו עלה פרעה נכה, ונאסף לפני הרעה עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹלמנעו ללכת דרך ארצו וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ בהלחמו עמו:

(ל) וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, שהיה זה מפני שיהויקים אחיו היה גדול ממנו שתי שנים, כי מלך בן מלך א"צ משיחה ולקחו אותו בחזקה והמליכוהו שלא עפ"י שורת הדין ולכן - וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו: פ

(לא) בֶּן עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוֹטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:

(לב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו מנשה ואמון:

(לג) וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת במלך כדי להסירו מִמְּלֹךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיִּתֶּן עֹנֶשׁ עַל הָאָרֶץ על שהמליכוהו לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו, אשר לו משפט המלוכה מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב:

(לד) וַיַּמְלֵךְ פַּרְעֹה נְכֹה אֶת אֶלְיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים וְאֶת יְהוֹאָחָז לָקַח וַיָּבֹא מִצְרַיִם וַיָּמָת שָׁם:

(לה) וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נָתַן יְהוֹיָקִים לְפַרְעֹה תחלה ענש פרעה את הארץ ואחר שהמלך יהויקים קבל עליו לתתו לו והיה לו ככר זהב ולא מאה ככר כסף אַךְ הֶעֱרִיךְ אֶת הָאָרֶץ לָתֵת אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי פַרְעֹה אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ לא לקח הכסף כפי אשר ישר בעיניו, אך לקח מכל אחד לפי ערך עשרו נָגַשׂ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב אֶת עַם הָאָרֶץ לָתֵת לְפַרְעֹה נְכֹה: ס

(לו) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ זבידה זְבוּדָּה בַת פְּדָיָה מִן רוּמָה:

(לז) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו:

כתובים

משלי פרק י

(כא) שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים שפתיו מדריכים להרבה אנשים דרך הישרה וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ בחסרון לבם אינם חפצים לשמוע האמת והמוסר מהצדיק, ימותו: (כב) בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ כשה' מברך אדם בעושר לא נוסף לזה עצב. שדרך העשירים לטרוח בעצבון על ממונם ודואגים תמיד שלא יגנב , אך כשה' מברך אינו כן: (כג) כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה כמו שקל לאדם לצחוק כך קל לכסיל לעשות זנות שאין הדבר חמור אצלו וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה והנבון חכמה היא לו להנצל מהזנות (חושב מחשבות בחכמה היאך להנצל): (כד) מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ הרשע פוחד שלא יבוא עליו שבר, ובאמת הוא בא עליו וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן מה שהצדיקים מתאוים, ה' יתן להם: (כה) כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע כשעוברת סופה (רוח חזקה שהורסת ) כלומר כשתבוא רעה לעולם הרשע יכלה בה וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם אך הצדיק נשאר יסוד וקיים לעולם (כיסוד של בנין שהוא חזק): (כו) כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם שמזיקים להם (חמץ מזיק לשיניים בריאות) כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו שאין תועלת בשליחותו אלא היזק: (כז) יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים הירא מה' יאריך ימים (אף שסתם פחד גורם לקיצור ימים) וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה הרשעים יתקצרו שנותיהם (אף שהם בשלוה ואין להם יראת ה'.): (כח) תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה מה שהצדיקים מיחלים אליו ,יבא להם ואז תהיה להם שמחה.(ייחול לדבר רחוק בזמן) וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד מה שהרשעים מקוים שיהיה להם יאבד ולא יהיה להם (תקוה לדבר קרוב): (כט) מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה' לתמימים דרך ה' היא חָזקם וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן ולעושים רע , דרך ה' היא שבר להם. (כענין שנאמר "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם): (ל) צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט אף שנופל אך לא לעולם ככתוב "שבע יפול צדיק וקם" וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ כשיגיע זמן נפילתם לא יוותרו עוד בעולם: (לא) פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה פיו מדבר דברי חכמה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת המהפך בלשונו פעם אומר כך ופעם ההיפך לשונו תכרת ותפסוק מלדבר: (לב) שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן שפתיו יודעות לרצות חבירו אם חטא לו שיסלח לו וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת הרשע שתמיד מהפך בדבריו, כשחוטא לחבירו ומבקש סליחתו אינו מאמין לדבריו ואינו מוחל לו כי פיו מלא בדברי תהפוכות:

משלי פרק יא

(א) מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה' ה' מואס בדרך הרמאות (כמו המרמה במאזני המשקל) וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ וה' רוצה בדרך היושר (כמו מי שאבן המשקל שלו שלמה ולא חסרה): (ב) בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן כשהרשע בא , בא עמו בזיון כי דרכו לבזות בני אדם וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה צנועים הם התלמידי חכמים המצניעים מעשיהם כשהם באים באה עמהם חכמה, כי דרכם לדבר בדברי תורה: (ג) תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם התמימות של הישרים מוליכה אותם אל הטוב וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם העקמימות של אלו שאינם נאמנים תשדוד מהם את שיש להם: (ד) לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָהלא יעזור ממון רב ביום אף ה' כשיבוא לדון ולהעניש וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת אך מי שעשה צדקה בממונו תועיל לו אף להצילו מענש מוות:

משנת ההלכה

זריזין מקדימין

       א.       י"א שאם ימתין יום או יומים[24] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[25] אם אין חשש שתיבטל המצוה (תרוה"ד סי' ל"ה) וי"א דאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[26] (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)

        ב.        י"א דצריך לברך ברכת קידוש לבנה מיד אחר ג' ימים מעל"ע ואין להשהות המצוה כדי לקיימה מן המובחר[27] (מ"ב סי' תכ"ו ס"ק כ') וי"א דנכון להמתין עד מוצ"ש כדי לקיים מצוה מן המובחר[28] (מחבר ורמ"א שם סעי' ב') וי"א דצריך להמתין ז' ימים (שם סעי' ד') ועכ"פ לא יתאחר לכתחילה יותר מי' בחודש[29] (רמ"א שם סעי' ב')

         ג.         אע"ג דעיטוף בציצית קודם לתפילין אם תפילין מזומנים בידו  ואין לו ציצית, אין צריך להמתין[30] על הציצית, אלא מניח תפילין מיד (רמ"א או"ח סי' כ"ה סעי' א')

 

---

[1] חזקוני

[2] רבינו בחיי

[3] רשב"ם

[4] פי' הטור

[5] רשב"ם

[6] רשב"ם

[7] חזקוני

[8] אבע"ז

[9] ת"א

[10] רמב"ן

[11] רמב"ן

[12] פי' הטור

[13] רשב"ם

[14] פי' הרא"ש

[15] רשב"ם

[16] רשב"ם

[17] ספורנו

[18] רשב"ם

[19] כדי שיהיה קנין כסף גמור קודם הקבורה ולא יכול לבוא אח"כ בכל מיני טענות אונאה. מלבי"ם

[20] ת"י רשב"ם

[21] ספורנו

[22] פי' ר' יוסף בכור שור                                  

[23] פי' ר' יוסף בכור שור

[24] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות

[25] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא  במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם

וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא  קודם י' בחדש.  אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי  ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן

[26] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"ל וקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין ועיי"ל הערה י"ב

[27] בשם הב"ח והגר"א ונשמ"א וכדעת הספר חסידים הנ"ל סעי' ד' כמש"כ שם בשעה"צ ס"ק כ"א ובבה"ל סעי' ב' ד"ה במוצ"ש והנוהג כן יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף והגשם

[28] וכדעת התרוה"ד הנ"ל סעי' ד' וכמש"כ בשעה"צ שם ס"ק כ' ועיי"ש דעכ"פ אם עכשיו הציבור מזומן ובמוצ"ש ספק אם יהיו יברך עכשיו (ועיי"ש במ"א ס"ק ג' דמשמע להדיא דהעיקר לברך במוצ"ש משמע דס"ל כהתרוה"ד ועכצ"ל כמש"כ בשד"ח הנ"ל הער' ח' או כדלקמן הע' י"ב כדי שלא יסתור את דבריו בסי' כ"ה ס"ק ב')

[29] דיש לחשוש שתיבטל המצוה דשמא תתכסה בעבים (שם במ"ב ס"ק ו') ולפ"ז בקיץ דליכא למיחש מותר אף לאחר י' אבל בתרוה"ד הנ"ל דהוא מקור דין זה משמע דחייש למיתה אחר י' ימים וכ"ש לנש"א וחת"ס הנ"ל בהע' ח' לסעי' ג' וא"כ אסור בכל גווני וצ"ע לדינא

[30] מדברי המג"א שם ס"ק ב' משמע דהוא מדין דזריזין דוחה מצוה מן המובחר ועיי"ל הער' ח' בשם השד"ח אמנם במ"ב שם ס"ק ז' הביא דברי המג"א כפשוטו וכ"מ מפמ"ג שם דכתב דכן הדין בכל תדיר ושאינו תדיר דאם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין ולא חילק בזה כלל וכ"מ להדיא בשו"ע הרב שם וא"כ פסקו דלא כהתרה"ד וא"כ לתרה"ד היה עדיף להמתין אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' ד"ה והרב שבות יעקב כתב דהכא אינו ענין כלל למח' הנ"ל דהכא ציצית קודם משום תדיר ואינו ענין למצוה מן המובחר וכיון שאין הציצית לפנינו ודאי אין להשהות המצוה ואין כאן כלל גירעון במצות התפילין ואף התרוה"ד יודה אבל הבה"ל שם סעי' ו' ד"ה פגע מוכח להדיא דס"ל דדין זה תלוי במח' הנ"ל דהוכיח שם מהמג"א הנ"ל דאנן לא ס"ל כתרוה"ד ומשמע דכך גם פסק להילכתא וצל"ב ועיי"ל מש"כ הע' ח' בשם השד"ח בזה