מקרא
בראשית פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק בחלום הלילה או ברוח הקדש[1] אֶל אַבְרָם כשהיה בחרן[2] לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל המקום ב - הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ אותה במראות אלהים לפיכך עבר בארץ ולא נטע אהלו עד המקום שנראה אליו שם האל יתברך[3]:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ בממון[4] וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ שיצא שמך וטבעך והייתה נודע וניכר לכל[5] וֶהְיֵה בְּרָכָה אתה תהיה הברכה אשר יתברכו בך לאמר ישימך אלהים כאברהם[6]:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר שאנשי אור כשדים היו מבזים אותו ומקללין אותו, ולכך אמר לו שילך אל הארץ אשר יראנו, ושם יברך מברכיו ויקלל מקלליו ואם יחיד יקללנו יואר[7] וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה כנגד מה שהכל מקללים אותך עכשיו אתה עתיד שיתברכו כל האומות מברכותיך[8]:
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו היה לו לוט כבן בית וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן מנה הכתוב שנותיו ללמד שעדיין אביו קיים[9]:
(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ מקנה וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן עבדים ילידי הבית[10] וי"א הנפשות שהורה להם את האמת לעבוד את הי"ת[11] וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
(ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הקב"ה כמו שאמר "אל הארץ אשר אראך" ולא התעכב באף מקום ממנה עד שנראה אליו האל ית' כאשר יעדו באמרו אל הארץ אשר אראך ולא בא עד שבא למקום שכם[12] עַד אֵלוֹן מוֹרֶה שהוא בשכם וְהַכְּנַעֲנִי הגוי המר והנמהר אָז בָּאָרֶץ ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לה', ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם ונתן לו הארץ, וסרה יראתו כי כבר הובטח בארץ אשר אראך, ואז בנה מזבח לה' לעבדו בפרהסיא[13]:
(ז) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בנבואה גמורה[14] וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
(ח) וַיַּעְתֵּק הסתלק מִשָּׁם ונסע הָהָרָה מִקֶּדֶם שממזרח לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם ממערב וְהָעַי מִקֶּדֶם ממזרח בין שתי עירות גדולות למען ירבו הבאים לשמוע בקראו בשם ה'[15] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק בקול גדול לפני המזבח מודיע אותו ואלהותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך", היה למוד ללמד ולפרסם האלהות[16]:
(ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה דרומה: פ
(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא עתה[17] יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
(יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
(יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:
(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ ביניהם שראויה היא לבוא[18] אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
(טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב פרעה[19] בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
(יז) וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה לבדו נְגָעִים גְּדֹלִים גם וְאֶת בֵּיתוֹ אבל לא גדולים כשל פרעה וזה למען יראו שהצדקת לבדה נמלטת ויכירו שהכל היה בעבורה למען ישובו מרשעם עַל דְּבַר החמס שעשה ל -[20] שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
(יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:
(יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:
(כ) וַיְצַו עָלָיו בשבילו ואיתו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים כדי שלא יגעו בה אחרים[21] וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:
נביא
מלכים ב פרק יז
(כד) וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר אנשים מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ:
(כה) וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְקֹוָק אף על פי שהעמים עובדי גלולים הם יראים מפניו, וקרו ליה אלהא דאלהיא, כענין שנאמר (מלאכי א יד): ושמי נורא בגוים, ואלו לא יראוני, כי אמרו אלו היתה בו יראה, לא נתן עמו לגלות וַיְשַׁלַּח יְקֹוָק בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם:
(כו) וַיֹּאמְרוּ עבדי המלך לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ סר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם:
(כז) וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ:
(כח) וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים והיה הוא אחד מכהני הבעל אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְקֹוָק:
(כט) וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו כל אומה עשה לעצמו עבודת גלולים שעבד בארצו, ולא היה הכהן מעבירם מהעבודת גלולים מכל וכל, כי הוא היה מכהני הבמות ועבד עבודת גלולים כמותם וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם:
(ל) וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת בלשון בבל הוא, תרנגולת עם אפרוחיה וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל לשון כותי הוא, תרנגול הזכר וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא בלשון חמת הוא תיש:
(לא) וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז דמות כלב וְאֶת תַּרְתָּק דמות חמור וְהַסְפַרְוִים שֹׁרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ דמות פרד וַעֲנַמֶּלֶךְ דמות סוס אלה אֱלֹהֵי ספרים סְפַרְוָיִם:
(לב) וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת יְקֹוָק וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת עבודה בשיתוף כלומר עבודת ה' ועבודה זרה:
(לג) אֶת יְקֹוָק הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם עבודה זרה הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם:
(לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת יְקֹוָק יראה שלימה אלא רק יראה מהאריות כמסופר לעיל וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:
(לה) וַיִּכְרֹת יְקֹוָק אִתָּם בְּרִית בעת שצוה את בני יעקב התורה והמצוה, כרת עמהם ברית והזהירם על עבודת גלולים וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם:
(לו) כִּי אִם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ:
(לז) וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל הַיָּמִים וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(לח) וְהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם לֹא תִשְׁכָּחוּ וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
כתובים
משלי פרק ד
(ה) קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה תקנה את החכמה והבינה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי אל תשכח ואל תסור מדברי: (ו) אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אל תעזב את התורה והיא תשמר עליך אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּתאהב אותה והיא תשמור עליך: (ז) רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה בתחילת למודך למד את החכמה מרבך וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה ובכל החכמה שקנית קנה את הבינה: (ח) סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּתחזור על התורה והיא תגדל אותך תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה היא תכבד אותך כשתחבק אותה ולא תעזוב אותה: (ט) תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן תתן לראשך חבור של יופי עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ כתר של יופי תמסור לך: (י) שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי תשמע ותקח את דברי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים ויתרבו לך שנים טובות: (יא) בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ בדרך חכמה לימדתי אותך הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁרהדרכתי אותך בדרכי יושר: (יב) בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ כשתלך לא יקטן פסיעותיך וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל ואם תרוץ לא תפול ממכשול: (יג) הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף תחזיק במוסר ואל תעזוב אותו נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ שמור עליה כי על ידה תחיה: (יד) בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא בדרך רשעים אל תלך וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים ואל תפסע בדרך רעים: (טו) פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ תבטל את דרך הרשעים ואל תעבור בה שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר נטה מהדרך הזו לדרך טובה: (טז) כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ כי לא ילכו לישון לפני שעשו רע לאדם וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יַכְשִׁילוּ ולא יוכלו לישון לפני שהחטיאו אנשים: (יז) כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע כי מאכלם לחם גזול וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ ויין גזל ישתו: (יח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ ודרך הצדיקים כאור מאיר הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם הולך ומאיר עד האור של אמצע היום: (יט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה דרך הרשעים כאדם שהולך בחושך לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ לא רואים את המכשול, ופתאם יכשלו: (כ) בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה בני תקשיב לדברי לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ לדברי תטה את אזנך לשמוע טוב:
משנת ההלכה
תענית בה"ב
א. יום שני, חמשי ושני, הבאים אחרי ראש חֹדש חשון הם ימי תפילה וסליחות ותענית, ונקראים תענית בה"ב, על שם הימים שבהם הם נקבעים. כלומר: ב' - הוא יום שני, ה' - יום חמשי ו - ב' הוא יום שני שלאחריו.
ב. יש אומרים שנקבעו ימים אלה לימי תענית ותפילה, מפני שימי המועדים הם ימי משתה ושמחה, ויש לחוש שמא מתוך השמחה באו לידי קלות ראש ולידי עבֵרה, ולכן מתענים לכפר עליהם.
ג. וכן מצאנו באיוב, כמו שכתוב (איוב א): וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי.
ד. וקבעו תענית ותפילה אחרי חג הסוכות ואחרי חג הפסח שנמשכו ימים רבים של שמחה מבלי מלאכה, ויש לחוש שמא באו לידי קלות ראש, אבל בשבועות שהוא יום אחד בלבד, אין אנו חוששים.
ה. ויש אומרים שמתענים בשביל הגשמים והברכה בשדות. בחשון - בשביל היורה שירד על הזרעים לברכה, ובאייר - שלא תלקה בשדפון וירקון.
ו. קבעו התענית בימי שני וחמשי בשבוע, מפני שימים אלה הם ימי רצון וקוראים בהם בתורה. ובימי חז"ל גזרו רבותינו שיהו מתענים בשני וחמשי, מפני שלשה דברים: על חרבן הבית, על התורה שנשרפה, ועל חילול ה' שיוצא מחרבן ירושלים וגלות ישראל.
ז. תלמיד חכם, ומי שתורתו אומנתו נקרא ת"ח לענין זה אף בזמן הזה, אינו רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים, ואפילו אם יכול לסבול התענית שאינו מזיקו, מ"מ מתמעט לימודו עי"ז .ומלמדי תינוקות דינם כת"ח. מכיון שממעטין במלאכת שמים וגוזלין את הבריות וכן מי שמחמת התענית לא יוכל לעבוד עבור מעסיקו בכל כוחו אסור לו להתענות[22].
ח. ומרבים בימים אלה בתפילה ותחנונים ואומרים סליחות.
ט. בסליחות שאומרים בקהילות אשכנז בימי בה"ב, יש מחליפים את הפיוט של 'מכניסי רחמים' ואומרים במקומו הפיוט שכתוב אצל תענית יום החמשי 'ישראל נושע'. ו'מכניסי רחמים' אומרים ביום ה'.
י. וטעם הדבר, לפי שביום שני נבראו המלאכים לכך אין רוצים להזכירם בתפילתנו, שלא יֵראה כאילו אנו מכוְּנים תפילותנו להם מפני תקפם שביום הזה, ביום בריאתם. ואנו, אין אנו מכוְּנים את לבנו אלא לאבינו שבשמים בלבד - ישראל נושע בה'; ה' - ואין בלתו.
יא. בקהילות ספרד אין נוהגים בזמננו תעניות בה"ב.
[1] רמב"ן פסוק ז מלבים שם
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] אבע"ז
[11] ת"א ת"י
[12] פי' ר' יוסף בכור שור ספורנו
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז רמב"ן מלבי"ם
[15] ספורנו
[16] רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] פי' הטור
[19] רש"י
[20] ספורנו
[21] אבע"ז
[22] וכ"ז בשאין לו עונות ידועים אבל ביש לו עונות ידועים שצריך להתענות עליהם גם ת"ח צריך להתענות ואפילו היכי שקשה לו התענית ומ"מ א"צ לסגף עצמו כ"כ בתענית וילמוד יותר ממה שהיה רגיל וכעין זה איתא בתנחומא אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם דף אחד ישנה שני דפין [וכ"ז הוא לאחר ששב מדרכו הרעה דאל"ה הרי הוא כטובל ושרץ בידו]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה