מקרא
בראשית פרק יט
(כה) חָלִלָה לְּךָ חילול ה' יהיה מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע כי יאמרו וְהָיָה כַצַּדִּיק עונשו כמו כָּרָשָׁע ואפילו אינו צדיק גמור אלא הוא צדיק ביחס לרשעים שבשכנותו יאמרו שאין שכר ועונש שהרי גם העושה טוב קיבל כעונש הרשע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ שופט הכלל כולו ויאמרו הרשעים לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט שיאמרו שאינו משפט בהשגחה פרטית אלא כולם שוים[1]:
(כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק המלאך אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר שימחו ברשעים[2] וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם לכל ערי סדום הנספחים לעיר המרכזית הנקראת סדום[3]:
(כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי התחלתי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי לשאול הספק שהיה אצלי בענין המשפט האלהי[4] וְאָנֹכִי עָפָר הייתי וָאֵפֶר אשוב להיות[5] ולא ירדתי עדיין לסוף כוונת דברי תשובתך[6]:
(כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בגלל חסרון של - [7]בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר רצה אברהם ללמוד דרכי האלוקים האם כדי להציל העיר צריכים שיהיה מנין בכל עיר מחמשת הערים כדי להציל[8] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה הקב"ה הבטיחו שאם יחזרו בתשובה ארבעים וחמישה לא ישחית[9]:
(כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו כדי ללמוד את דרכי האלוקים וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים עשרה לארבעה ערים והעיר צוער שחטאיה קלים ימחול לה בגלל רחמיו[10] ובגלל שהרוב יגן על המיעוט[11] וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:
(ל) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר שלא יהא בינתיים חרון אף כיון שאם יהיה לא אוכל להתפלל שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים[12] לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים עשרה לכל עיר ולשניים הנותרים לצוער ולצבויים תמחל בגלל רחמיך והרוב יגן על המיעוט[13] וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים:
(לא) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים שיתפללו עשרה עשרה לשתי הערים ולשלש מחל להם בגלל רחמיך[14] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים:
(לב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה ונהיה אני והם ונבקש רחמים על כל המקום ותמחל להם[15] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:
(לג) וַיֵּלֶךְ יְקֹוָק נסתלקה הנבואה[16] והלך ממנו המלאך[17] כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב מהמקום שליוה המלאכים לִמְקֹמוֹ ביתו אלוני ממרא:
בראשית פרק יט
(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:
(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי רבותי, לשון חול ואינו שם השם[18] סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם טרם יכיר איש את רעהו תלכו לכם, פן ירגישו אנשי העיר בכם, כי ירא אני פן יריעו לכם, כי רעים וחטאים הם מאד[19] וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אלא[20] בָרְחוֹב נָלִין אולי יראונו אנשי העיר וישובו בתשובה ביודעם שלהופכה באנו[21]:
(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה קביעות סעודה על היין[22] וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:
(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה מקצה העיר עד הקצה שאין אחד מהם מוחה בידם שאפילו צדיק אחד אין בהם[23]:
(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם למשכב זכר. כמו והאדם ידע את חוה אשתו, ועוד מתשובתו של לוט שאמר הנה נא לי שתי בנות יש להבין שלדבר עבירה היו תובעים אותם להתעלל בהם[24]:
(ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו:
(ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ:
(ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל האלה[25] אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן שהרי בשביל שלא תהא להם שום טרדא - בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:
(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה כיון שלא רצו לפגוע בו והאו עמד לפני הדלת וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד הרי לבדו בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט ונהיה שופט אצלינו[26] עַתָּה נָרַע לְךָ מגיע לך עונש גדול מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בדברי פיוסים[27] בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:
(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ:
(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים בעיוורון סבור לראות ואינו רואה, וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ ולא יכלו[28] לִמְצֹא הַפָּתַח:
(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי יש פה שהוא טוב ואינו רשע לְךָ קרובי משפחה פֹה בעיר[29] חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:
(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְקֹוָק לְשַׁחֲתָהּ:
(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו האחרות שלא היו עמו בבית[30] וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְקֹוָק אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו וממילא גם בנותיו אלו נשארו ומתו בסדום[31]:
(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת איתך נאמנות להקב"ה[32] פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר ויתכן שהיו לו בנים גדולים נשואים, ודבר עם חתניו תחלה, כי היה סבור שבניו ישמעו לו, וכאשר צחקו עליו חתניו וארכו הדברים ביניהם עלה השחר, והמלאכים לא הניחוהו לקחת רק הנמצאים אתו בבית[33]:
נביא
מלכים ב פרק כ
(יד) וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל:
(טו) וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי:
(טז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק:
(יז) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא יהיה נשא ונלקח כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר מכל אשר בביתך אָמַר יְקֹוָק:
(יח) וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ הם דניאל חנניה מישאל ועזריה אֲשֶׁר תּוֹלִיד יקח יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים שרים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל:
(יט) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ טוב הדבר בעיני, ופירש דבריו ואמר, הלוא אם יהיה שלום בימי, וה' יאמת לי הבטחתו זו, אינני חושש במה שיהיה אחרי מותי וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי:
(כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה מוצא מי גיחון שהיתה מחוץ לעיר, הביא העירה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(כא) וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבוֹתָיו וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מלכים ב פרק כא
(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ:
(ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ג) וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל שהיה מיוחד לשמש וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה שהיה מיוחד לירח כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם:
(ד) וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְקֹוָק חוץ ממזבח המיוחד ע"פ התורה וזה בנה להקריב לה' לומר שגם בעבודת ה' יש עבודות נפרדות, וזה כפירה באחדות ה' אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי הוא טעם למעשהו שיען שירושלים נבחרה לשכינת ה' והנהגתו, בא בכפירתו לשום לו שותפים ועוזרים לו בהנהגה החיצונה המרומז בחצרות הבית נוסף על הנהגתו בפנים הבית:
(ה) וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק עזרת כהנים ועזרת ישראל:
(ו) וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ אח"כ התחיל תועבות הכנענים החמורים שהוא עבודת המולך וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיס:
(ז) וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת זה היה התועבה היותר גדולה שהעמיד פסל האשרה בתוך הבית, עד שהשוה את עבודת נכר לעבודת ה' אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם:
כתובים
משלי פרק ז
(כו) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה כי הרבה מתים הפילה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ ורבים מאד כל הרוגיה: (כז) דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ מי שהולך לביתה נופל בגיהנם יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת הולכות למעמקי הגיהנם:
משלי פרק ח
(א) הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא הרי החכמה קוראת לאדם וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ והתבונה מרימה את קולה לקרוא לאדם: (ב) בְּרֹאשׁ מְרֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ בראש מקום גבוה, אצל הדרך (מכריזה) בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה במקום התפצלות השבילים, עומדת: (ג) לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת ליד השער בפתח העיר מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה במקום שבאים לפתח, מכריזה את דבריה: (ד) אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָאאליכם אנשים אני קוראת וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם ומרימה קולי לקרוא לבני אדם: (ה) הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה המתפתים אחר הרע תבינו איך להתחכם נגדו וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב וטיפשים תלמדו את לבכם להבין בינה: (ו) שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר תשמעו לדברי, שאני מדבר דברים חשובים וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים דיבור שפתי הם דברי יושר: (ז) כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי כי אמת מדבר פי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע שפתי מתעבות לדבר דברי רשע: (ח) בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי כל דברי הם בצדק אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ אין בהם דבר עקום: (ט) כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין כולם ישרים למתבונן בהם וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת והם ישרים למי שמצא דעת: (י) קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף תקחו את המוסר שלי ולא תקחו כסף במקומם וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר ותקחו את הדעת יותר מזהב מיוחד: (יא) כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים כי יותר טוב חכמה ממרגליות וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ וכל הדברים שאדם חפץ בהם לא שוה כמו החכמה: (יב) אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה אני שוכנת עם ערמה במקום שיש חכמה יש התחכמות וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא ועל ידי הדעת תמצא את המזימה מחשבות להנצל מהיצר הרע: (יג) יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע יראת ה' ענינה לשנוא את הרע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע ולשנוא את הגאוה ודרכי העבירה וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי ופה הדובר שקר אני (החכמה) שונאת:
משנת ההלכה
מצות הכנסת אורחים
א. מצוות הכנסת אורחים נוהגת אף באורחים עשירים ואפי' שאין צריכין לטובתו[34], וכ"ש אם האורחים הם עניים שאז היא מצווה כפולה שמקיים גם מצוות צדקה. (שם בפנים).
ב. כופין בני העיר זה לזה להכניס להם אורחים ולחלק צדקה. (שם בשם הרמ"א חו"מ קס"ג סעי' א' והש"ך יו"ד סי' קנ"ו ס"ק א').
ג. מצווה[35] לתור ולחפש אחר אורחים כדי להכניסם לביתו. (שם פ"ב).
ד. ממצוות הכנס"א להכין לאורח מים לצורך נקיותו, ולתת לו קודם שיאכל להשען ולהנפש מטורח הדרך[36]. (שם).
ה. עיקר המצווה שישמש אותם הוא בעצמו ויתן להם בסבר פנים יפות[37] ולא זועפות ויראה להם את עצמו כאילו הוא עשיר אפי' שאיננו ולא יראה להם שום דבר דאגה וכ"ש שלא יספר להם תלאותיו[38]. (שם)
ו. ראוי שיפרוס בעה"ב בעצמו את הלחם וכיו"ב כדי שיבצע בעין יפה ולא יבוש ולא יכלם האורח ואפילו אם האורח גדול[39] ות"ח[40] ודוקא אם הוא בעל הסעודה[41] אבל בלא"ה אפי' שאוכלין בביתו אין לו לבצוע אלא יתן לגדול שבכלם ולא יביט בפני האורח או במנתו בשעה שהוא אוכל שלא לביישו (שם ובשו"ע או"ח קס"ז סעי' י"ד ומ"ב שםובסי' ק"ע סעי' ד')
ז. ראוי שיוסיף מעט במאכלו כפי יכולתו[42] לכבוד האורח ואם אין ביכולתו ינחמו בדברים לאמר לו דאם היה יכול היה נותן לו בשר ויין[43] כפי כבודו
ח. ישכיבהו במיטב מטותיו[44] כפי הראוי לו. (אהבת חסד שם)
[1] מלב"ים
[2] ספורנו
[3] רש"י
[4] ספורנו
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] ת"א ת"י
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] ת"י
[11] מלבי"ם
[12] הגרי"ז הלוי על התורה
[13] ת"י מלבי"ם
[14] ת"י
[15] ת"י
[16] ת"א ת"י
[17] על פי הרשב"ם לעיל
[18] אבע"ז
[19] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רשב"ם
[21] חזקוני
[22] ספורנו
[23] רש"י
[24] חזקוני
[25] אבע"ז
[26] ת"א ת"י
[27] רמב"ן
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] ת"י
[30] אבע"ז
[31] אבע"ז מלבי"ם
[32] ת"א ת"י
[33] רמב"ן
[34] עיין מהרש"א בח"א ברכות י' ב' ד"ה הרוצה ליהנות וז"ל "מצות הכנסת אורחים שהיא הגדולה בגמ"ח מיירי דבעי גם לעשירים שכל אדם עני הוא בדרך מכלי תשמישים הצריכים לו" ומשמע התם דמשאר דברים שאינם כלי תשמישו אין ראוי ליהנות וצל"ב.
[35] והוא נלמד מאברהם אבינו שנהג כן
[36] והוא נמי נלמד מאאע"ה "יקח נא מעט מים וכו' והשענו תחת העץ" ועיין בכד הקמח לרבנו בחיי אות אורחים וז"ל "וכן מצינו בשונמית שקבלה את אלישע וכו' ונשים לו מטה ושלחן וכסא ומנורה אשה חשובה וחכמה היתה וכו' והיו כל דבריה בחכמה ובסדר הראוי כי הקדימה מטה לשלחן כי דרך העיף הבא מן הדרך שרוצה לשכב על המטה ולנוח יותר מן האכילה ועל כן הזכיר מטה תחילה" וכו'
[37] "כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן להם ופניך כבושות בקרקע שכל הנותן פניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם מעלים עליו כאילו לא נתן כלום". (ר"ב אבות פ"א מט"ו ד"ה והווה מקבל)
[38] עיין פ"י ממתנות עניים ה"ד וה"ה
[39] ועכ"פ נכון שיאמר "ברשות" ליטול רשות מהגדול (פוסקים בשו"ע שם)
[40] ואם כל אחד ואחד אוכל מככרו ומברך כל אחד לעצמו בודאי מהנכון שבעה"ב יכבד לגדול שיבצע תחילה כיון שאין כאן טעם משום עין יפה (מ"ב שם ס"ק ע"ד)
[41] שעה"צ שם ס"ק ס"א ועיין שם בשו"ע ופוסקים פרטי הדינים בדיני קדימת הבוצעים ועיי"ש שו"ע הרב סעי' י"ט האיך נדחה וקדשתו דכהן מפני בצעת בעה"ב ועוד שם לענין סעודת חתן
[42] בספר חסידים סי' נ"ו "ואין האדם חייב להאכילם בשר ולהשקותם יין אלא כפי שהיכולת בידו את לחמו ומימיו יתן להם בשמחה כי טוב ארוחת ירק שמחת פנים משור אבוס ופנים זעופים" משמע דעכ"פ במה שיש יכולת יוסיף לו וכ"כ שם במקור החסד ב' וז"ל עכ"ז נראה שבימים הראשונים יוסיף מעט על הרגיל משום כבוד האורח כי יודע הוא שיפחות וילך כדמצנו בב"ר ס"פ פנחס (פכ"א אות כ"ה) ובתנחומא שם פי"ז "אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות בשני מאכילו דגים בשלישי גבינה ברביעי מאכילו ירק כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות" ועיין תוד"ה עשרה חולין פ"ד א' דבמקום גבינה גרסו בשר וכתבו דבמקומו דבעל המדרש היה עופות ודגים חשובים מבשר וא"כ ודאי דצריך להוסיף לאורח מאכלים חשובים כבשר ויין לכה"פ לפי יכולת שיש בידו
[43] שם בספר חסידים וז"ל "ולעת אוכל ידבר עמו אדווי אכול בשמחה וכו' כי הצור יודע כי ברצון ובנפש חפיצה הייתי נותן לך בשר בחיי נפשי שאין לי מה שאתן לך"
[44] כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב ולפעמים יותר עושה לו טובה המשכיבו היטב מן המאכילו והמשקהו (שם) ועיין בפי הרא"ש על התורה דברים כ"א פס' ז' וז"ל "דבעה"ב חייב לאורח חמשה דברים אכילה, שתיה, לינה, לויה, מתנה. (ועיי"ל הע' ז' מש"כ בשם כד הקמח)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה