יום חמישי, 29 בספטמבר 2016

פרשת ניצבים יום ו'

מקרא

דברים פרק ל

(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן זהו מה שנכתב לעיל ואת המות ואת הרע כי יאבדו הם ובניהם והונם לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וברכך ה' אלהיך בארץ[1]:
(יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שהם עדים נצחיים[2] אם תעשו טובה יעידו - "ונתנה הארץ פריה", והשמים יתנו טלם וגשמיהם בעתם. ואם רע, "ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה", אפילו מה שמובילין לה[3] הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים היא התורה[4] לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:
(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ שתהיינה כל פעולותיך לשמו כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ כי הדבוק בו הוא סבת החיים הנצחיים לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה ומזה ימשך גם כן אורך ימיך לשבת על האדמה בחיי שעה אשר בם תזכה לחיי עד בעיון ובמעשה כאמרם ז"ל (אבות פ' בן זומא) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין[5] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: פ

סליק פרשת ניצבים

נביא

ישעיהו פרק נח

י. וְתָפֵק לָרָעֵב   נַפְשֶׁךָ   וכשתתן לרעב מלחמך, תוציא ותתן לו, גם את נפשך, את רצונך הטוב, שתתן לו בסבר פנים יפות ובחפץ לב, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה   תַּשְׂבִּיעַ   ונפש מעונה ביסורים - תשביע לפי צרכהּ, וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ   אוֹרֶךָ   גם לך, בזמן החושך והצרה, יאיר לך ה' באור שלא תנזק, וַאֲפֵלָתְךָ   כַּצָּהֳרָיִם   ובזמן האפילה, החושך, יאיר לך ה' - כאור שבצהרים.
יא. וְנָחֲךָ יְקֹוָק תָּמִיד   ינהיג ה' אותך תמיד, בדרך טובה, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ   וישביע את נפשך, גם בזמן שיתן יובש בעולם, וְעַצְמֹתֶיךָ   יַחֲלִיץ   ואת עצמות גופך, יבריא ויחזק, וְהָיִיתָ   כְּגַן רָוֶה   ותהיה שבע בכל טובה, כמו גן הרווה תמיד ברוב מים, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו   וכמו נביעה של מעיין מים, שלא יפסיקו מימיו לנבוע.
יב. וּבָנוּ מִמְּךָ   חָרְבוֹת עוֹלָם  
 בזכותך יִבָּנוּ (בזכות המעשים הטובים שתעשה),כל החרבות שנחרבו בעולם,  מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר   תְּקוֹמֵם   ויסודות הערים החרבות מדורות קודמים - תקים במעשיך הטובים, וְקֹרָא לְךָ  גֹּדֵר פֶּרֶץ   ויקראו לך: "גודר פרץ", שבזכותך, שם ה' גדר, בכל פרצות החומות שנפרצו בעולם, מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת   לָשָׁבֶת   ובזכותך, השיב ה' את כל הדרכים - שילכו בהם בנ"א.
יג. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת   רַגְלֶךָ   וכל זה יבוא לך אם תשיב ותמנע את רגלך, מללכת מחוץ לתחום שבת, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ   בְּיוֹם קָדְשִׁי   ואם תשיב את עצמך, מלעשות את כל חפציך (מלאכות האסורות בשבת) ביום שבת קודש, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת   עֹנֶג   ויום השבת יקרא אצלך, יום של עונג, (שתענג את השבת במאכלים משובחים) לִקְדוֹשׁ יְקֹוָק מְכֻבָּד   וליום שה' קידש, נקרא יום מכובד, וְכִבַּדְתּוֹ   מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ   ונכבדוֹ בכך, שנמנע מלעשות את דרכנו וחפצנו של כל יום חול, (במלאכות האסורות), וְדַבֵּר דָּבָר   ולדבר בשבת מדברים האסורים,
(עסקי חשבונות וכדו')
יד. אָז, תִּתְעַנַּג עַל יְקֹוָק אם תעשה כן, תתענג נפשך לפני ה' - לעבדו ברוב טובה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ   עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ   וה' ירכיב אותך בא"י, שהיא הגבוהה בחשיבותה - מכל הארצות, וְהַאֲכַלְתִּיךָ   נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר   "אאכיל" אותך את א"י, שהיא נחלת יעקב אביך.

ישעיהו פרק נט

א. הֵן, לֹא קָצְרָה יַד יְקֹוָק מֵהוֹשִׁיעַ   הנה, לא קצרה יד ה', מלהושיע אתכם, וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ   מִשְּׁמוֹעַ   ואזנו, לא כְּבֵדָה - מלשמוע את תפילתכם,
ב. כִּי אִם   אלא, עֲוֹנֹתֵיכֶם   הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם   עוונותיכם גורמים, שתהיו מובדלים מה', ולא יושיע אתכם, וְחַטֹּאותֵיכֶם   הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם   מִשְּׁמוֹעַ   וחטאתיכם גורמים, שה' יסתיר פניו מלשמוע את תפילותיכם,
ג. כִּי כַפֵּיכֶם   נְגֹאֲלוּ בַדָּם   כי כפות ידיכם, מלוכלכים בדם נקיים ששפכתם, וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם   בֶּעָוֹן   ואצבעות ידיכם, מלוכלכים בשאר עוונות[6]שִׂפְתוֹתֵיכֶם   דִּבְּרוּ שֶׁקֶר   בשפתותיכם, דברו דברי שקר,לְשׁוֹנְכֶם   עַוְלָה תֶהְגֶּה   ולשונכם תדבר, דברי עַוְלָה, רֶשַע,
ד. אֵין קֹרֵא   בְצֶדֶק   אין בכם איש, הקורא לה' בצדק ובאמת, (בכוונת הלב) וְאֵין נִשְׁפָּט   בֶּאֱמוּנָה   ואין המשפט - משפט נאמן, (שהשופטים מטים את הדין) בָּטוֹחַ   עַל תֹּהוּ   בוטחים בתוהו, בדבר שאין בו ממש, וְדַבֶּר שָׁוְא   ומדברים דברי שקר, הָרוֹ   עָמָל, וְהוֹלֵיד   אָוֶן   המחשבה, נמשלה להריון, והמעשים - ללידה, ואמר, שבמחשבה תחילה, עשו עמל ואון, עשו שקר ומרמה,
ה. בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי   בִּקֵּעוּ   מחשבתם הרעה, שנמשלה לביצים של נחש צפעוני, בָּקְעוּ, ועשו את מחשבתם הרעה, (שיצא מהביצים - נחש צפע),  וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ   יֶאֱרֹגוּ   אין תועלת וקיום למעשיהם, כמו קורי העכביש, שאין להם קיום ותועלת, הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם   יָמוּת   האוכל מביצי הצפעוני - ימות, המתחבר אליהם - סופו שימות ברעתו, וְהַזּוּרֶה   והמחמם הביצים (המתחבר לרשעים), כדי שיבקעו[7],  תִּבָּקַע אֶפְעֶה   יֵצֵא ממנו - אפעה(אפעה = צפעוני), נחש ארסי, שיזיק אותו, (המתחבר אליהם - סופו רעה)  
ו. קוּרֵיהֶם   לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד, וְלֹא יִתְכַּסּוּ   בְּמַעֲשֵׂיהֶם   כמו קורי העכביש, שאינם ראויים לעשות מהם בגד ולהתכסות בהם, כך אין קיום ותועלת - במעשיהם הרעים, מַעֲשֵׂיהֶם   מַעֲשֵׂי אָוֶן   כי מעשיהם, מעשי שקר ומרמה,  וּפֹעַל חָמָס   בְּכַפֵּיהֶם   וכפות ידיהם, מלאים בעושק וגזל.
ז. רַגְלֵיהֶם   לָרַע יָרֻצוּ   רגליהם רצות לעשות רע, וִימַהֲרוּ, לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי   והשופטים, ממהרים לשפוך דם נקי, מַחְשְׁבֹתֵיהֶם   מַחְשְׁבוֹת אָוֶן   מחשבותיהם, מחשבות שקר, שֹׁד וָשֶׁבֶר   בִּמְסִלּוֹתָם   וכל הדרכים הסלולות, היו מלאים בשוד ושבר לעוברים שם.
ח. דֶּרֶךְ שָׁלוֹם   לֹא יָדָעוּ  
 אינם יודעים ומכירים, כיצד ללכת בדרך של שלום, וְאֵין מִשְׁפָּט   בְּמַעְגְּלֹתָם   ואין משפט צדק - בדרכיהם, (כמו "...מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס" ; לעיל כו' ז') נְתִיבוֹתֵיהֶם   עִקְּשׁוּ לָהֶם   את הדרכים - עִקְמו, שיכשלו בהם ההולכים, כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ   לֹא יָדַע שָׁלוֹם   כל מי שהולך בדרך, לא ידע שלום, (כי הדרך מלאה בשודדים)
ט. עַל כֵּן, רָחַק מִשְׁפָּט   מִמֶּנּוּ   בגלל הנהגות רעות אלו, רחק מאתנו משפט ה' בגויים, וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ   צְדָקָה   והצדקות המובטחות לנו - לא משיגים אותנו, נְקַוֶּה לָאוֹר   וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ, לִנְגֹהוֹת   בַּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ  אנו מקוים לנוגה (נְגֹהוֹת -רבים של נוֹגָה) ואור (לישועת ה'), אך בחושך ואפילה אנו הולכים, (חשכת הגלות)
י. נְגַשְׁשָׁה   כַעִוְרִים קִיר   נמשש דרכנו בחשכת הגלות, כדרך העורים, הממששים בלכתם את הקיר, וּכְאֵין עֵינַיִם   נְגַשֵּׁשָׁה   ונמשש בחושך, כאילו אין לנו עיניים, כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם   כַּנֶּשֶׁף   נכשלנו במכשולות שבדרך, בצהרי היום, כאילו היינו בחשכת הלילה, בָּאַשְׁמַנִּים   כַּמֵּתִים   בחושך, כמתים בקבר.




כתובים

קהלת פרק ה'
(א) אל תבהל על פיך אל תמהר את הפה שלך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים ואל תמהר להוציא דיבור כשאתה מדבר עם ה' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ שה' רם ונישא עליך הרבה על כן יהיו דבריך מעטים לכן תדבר קצת וביישוב הדעת: (ב) כי בא החלום ברב ענין – כשם שהחלום מגיע עם הרבה ענינים מעורבים בו וקול כסיל ברב דברים כך קול הכסיל בהרבה דברים מעורבים בלא יישוב הדעת, ואין ראוי לדבר כך לפני ה': (ג) כאשר תדר נדר לאלהים כשתדור נדר להביא דבר לאלהים, כגון קרבן וכד' אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים אין רצון לה' בכסילים, ומי שמתחייב דברים שאינו יכול לעמוד בהם הוא כסיל את אשר תדר שלם: (ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם טוב יותר שלא תדור, משתדור ולא תשלם: (ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תתן לפה שלך להביא על עצמך חטא ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא ולא תצטרך לטעון למלאך שבא להעניש אותך שאתה שוגג למה יקצף האלהים על קולך למה יכעס ה' על הקול שלך שנודר שקר וחבל את מעשה ידיך ויזיק לדברים שאתה עושה: (ו) כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי הערבוב בא בהרבה חלומות והבלים וכשאדם מדבר דברים הרבה כי את האלהים ירא אבל אתה ירא את האלהים, ותתנהג ביישוב הדעת, והזהר מערבוב: (ז) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אם אתה רואה במדינה שעושקים את העניים וגוזלים ומטים את המשפט והצדק אל תתמה על החפץ אל תתמה וכי רצונו של ה' שיהיה כך, ותגיע מזה שלא להאמין בהשגחת ה'כי גבה מעל גבה שמר אלא היה סמוך ובטוח שה' שהוא עליון מאד שומר שהכל יהיה כרצונו וגבהים עליהם ועל אותם שנוהגים שלא כהוגן, הוא שולח מלאכים עליונים שיענישוהו. והכל נעשה כפי רצון ה', אלא שיש לו עת לכל חפץ, כאמור לעיל:

טוב לעמול מעט אבל לא לרצות מדי עושר
(ח) ויתרון ארץ בכל היא הוא יש יתרון לארץ בהכל, וטוב לעמול בעבודתה מלך לשדה נעבד שאפי' המלך זקוק לה שתוציא את פירותיה: (ט) אהב כסף לא ישבע כסף אבל לא יעמול יותר מדי, שאם הוא רדוף יותר מדי אחר כסף, לעולם לא ישבע כסף ומי אהב בהמון ומי שרוצה המון תבואה לא תבואה תמיד מרגיש שאין לו תבואה, כיון שלעולם לא ישבע גם זה הבל הכסף והתבואה, ואין לרדוף אחריהם יותר מדי: (י) ברבות הטובה רבו אוכליה כשיש לאדם הרבה נכסים, לא הוא לבד נהנה מהם, שאינו יכול ליהנות מהכל ומה כשרון לבעליה כי אם ראיתראות עיניו ואין טובה ותועלת לבעל הממון, כי אם מה שהוא רואה שיש לו הרבה ממון, אבל מחלק גדול מזה אין הוא נהנה בעצמו: (יא) מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל אדם שעבד מתוקה שנתו, בין אם אכל הרבה בין אם אכל מעט והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון אבל מי שאוכל יותר מדי, השובע כבר אינו מניח לו לישון:

ראוי לאדם ליהנות בעצמו מעמלו
(יב) יש רעה חולה – יש רעה גדולה מאד ראיתי תחת השמש­ – שראיתי בעולם עשר שמור לבעליו לרעתו – עשר שהסיבה שהוא שמור לבעליו זה בשביל רעתו, שהוא טורח בה ובסוף אינו נהנה ממנה: (יג) ואבד העשר ההוא בענין רע שהעושר אבד באיזה עסק רע והוליד בן ואין בידו מאומה ואותו עשיר הוליד בן, שאין לו מאומה במה לפרנסו: (יד) כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא כמו שיצא העשיר מבטן אמו ערום ללא כלום, כך יצא מן העולם ערום בלא כלום כמו כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו ומאומה הוא לא יקח מכל העמל שלו, שהוא יכול להוליך איתו בידו כשהוא יצא מן העולם: (טו) וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך כנגד אותו אופן שהוא בא לעולם, כך הוא ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח ומה הרווח שלו שעומל בשביל הבל וכלום: (טז) גם כל ימיו בחשך יאכל וכשהיה עשיר לא נהנה מעמלו, אלא כל ימיו היה עמל בממונו, והיה אוכל בלילה ומתוך קמצנות ודלות וכעס הרבה והיה כועס הרבה מתוך דאגה על ממונו וחליו וקצף וכן בגלל זה, היה לו חולי וקצף תמיד: (יז) הנה אשר ראיתי אני – לכן כך נראה לי טוב אשר יפה – טוב וזהו אשר יפה. לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו כי העמל שלו זהו חלקו שראוי שהוא יהנה ממנו: (יח) גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ונתן לו שליטה על רכושו שהוא זה שיהנה ממנו בסופו של דבר ולשאת את חלקו ולקחת בעצמו את חלקו ולשמח בעמלו מתת אלהים היא זה מתנה מאת ה': (יט) כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי לא הרבה אנשים זוכרים שימי חייהם ספורים, ולכן הם אוספים ממון בלי ליהנות ממנו כי האלהים מענה בשמחת לבו וה' הוא העונה לאדם ועושה שיהיה לבו שמח:



משנת ההלכה

הנהגת ליל ראש השנה

       א.       אחר התפילה בבואו הביתה יברך את בניו ובנותיו כנדפס במחזורים ויזהר מאד מכעס וקפידה ומריבה כיון שלילה זה הוא סימן לכל השנה.

        ב.        ואח"כ יישב לסעודת החג ומצוה לאכול בשר ולשתות יין כבכל חג רק לא יקל ראשו ויאכל בכובד ראש. בקידוש חותמים מקדש ישראל ויום הזכרון ואומר שהחיינו.

         ג.         אח"כ נטול ידיו לסעודת יו"ט ומברך על שתי חלות ונהגו שיהיו החלות עגולות ובוצע על החלה העליונה כבכל יו"ט.

        ד.        נוהגים לטבול את פרוסת החלב בדבש ויש הנוהגים לטבול גם במלח.

       ה.       אמרו חז"ל במסכת כריתות ו ע"א שהמאכלים שאדם אוכל בליל ראש השנה הינם סימן לבאות לשנה החדשה ומנהג ישראל לאכול תפוח מתוק בדבש ראש כבש, תרנגול או דג תמרים תרד דלעת רוביא (תלתן, פסוליא) כרתי (לוף) ורימון ויש שנהגו לאכול ריאה ויש שנהגו לאכול גם גזר, וכל אחד ינהג כמנהגו אמנם חשוב לברר מדי שנה אצל מקורות מוסמכים אילו מינים צריכים בדיקה מתולעים.

         ו.          ונהגו לומר יהי רצון וכו' הנדפס במחזורים, ומזכיר שם השם באמירת היהי רצון, ויהרהר בתשובה בשעת אמירת היהי רצון.

         ז.         וצריך להקפיד לאכול הסימנים לפי סדר הברכות כלומר בתחילה שבעת המינים ולכן יאכל את התמר ראשון ויברך עליו בורא פרי העץ ויכוין לפטור התפוח והרימון ומן הראוי שיהיו כל הסימנים שרוצה לפטור בברכה לפניו על השולחן.

       ח.       על שאר הסימנים אם מבשלם אינו מברך כיון שנפטרו בברכת המוציא ואם אוכל אותם חי צריך לברך.

        ט.       נוהגים שלא לאכול דברים חמוצים בראש השנה ויש שאין אוכלים אגוזים ובטנים ויש גם שאין אוכלים שקדים.

         י.         נוהגים למנוע מתשמיש המטה בב' לילות ראש השנה מלבד אם חל ליל הטבילה בראש השנה. ומי שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה או מי שיצרו תוקפו יעשה בזה שאלת חכם.

      יא.     נהגו ללמוד לפני השינה מסכת ראש השנה ולומר ארבעה פרקים ראשונים של תהילים.

      יב.      ענין גדול הוא להשכים קום בראש ומי שיכול טוב שיקום קודם הנץ אפילו אם אינו מתפלל כותיקין ויעסוק בתורה ובאמירת תהילים עד תפילת שחרית.

       יג.       אסור להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני ולפיכך אין לחמם אוכל וכ"ש שלא לבשל מיום טוב ראשון לשני

      יד.      כמו כן אין להדליק נרות עד אחר צה"כ של היום הראשון







   




[1] אבן עזרא
[2] ת"י רבינו בחיי
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] ת"י
[5] ספורנו
[6] ("אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ - מוֹטָה,שְׁלַח אֶצְבַּע, וְדַבֶּר אָוֶן..." ; לעיל נח' ט'.
[7] זורה עניינו, להוציא הדבר הבלוע, כמו: "... וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה, וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל..." ; שופטים ו' לח'.

פרשת נצבים יום ה'

מקרא

דברים פרק ל

(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת של תשובה שמקיימת ע"י קיום כל התורה[1] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת מוסתרת או דבר פלא שתאמר איני שייך בעשייתה[2] הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ שאין הקב"ה מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם כן עולה לשמים[3] וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח"ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח"ל[4]:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך[5] כי אף בהיותם בארץ אויביהם בגלות והם נדחים ונפוצים יכולין הם לשוב בתשובה בכל מקום שהם, אף אם היו בסוף העולם קרוב אליך הדבר מאד לעשותו בשני דברים אלו, בפיך ובלבבך, שתסכים במחשבתך ותגמור בלבך ותתודה בפיך[6]: ס
(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב אם תרצה יהיו לך חיים ארוכים וטובים, שתהיה בריא וחזק, ויהיה לך עושר וכבוד ובנים ובני בנים וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע מעט ורעים יהיו ימיך. שתהיה באותן מיעוט ימים ידוע חולי ומכאוב, דל ורש ושכול, ועתה מפרש כיצד[7]:
(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו בדרכים המתוקנים לפני האלוקים[8] וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ מכאן שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל[9]:
(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ ותטעה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:

נביא

ישעיהו פרק נז

טז. כִּי לֹא לְעוֹלָם   אָרִיב, וְלֹא לָנֶצַח   אֶקְּצוֹף   כי לא לעולם, אריב ואכעס על החוטא, שיקבל יסורים, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי   יַעֲטוֹף   כאשר, רוח האדם, שבאה מלפני ה', תעטוף אותו ויכנע לפני,  וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי   ויבין, שהנשמות - אני עשיתי, אז אבטל את כעסי עליו,
יז. בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ   קָצַפְתִּי, וְאַכֵּהוּ, הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף   כי הלא כעסתי, הכתי, הסתרתי פני ממנו בכעס, רק בגלל עוונו, שרדף אחר הבצע, וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב   בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ   והלך במרידתו לפי רצון ליבו ! (לכן, כשישוב אלי ויכנע, אבטל כעסי ממנו)
יח. דְּרָכָיו רָאִיתִי   וְאֶרְפָּאֵהוּ   כשאראה דרכיו הטובים - ארפא אותו מיסוריו, וְאַנְחֵהוּ   אנחה ואנהיג אותו, בדרך טובה, וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו   אשלם לו, ולמתאבלים בבנ"י, על אורך הגלות, נחמות על רוב הצרות שעברו.
יט. בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם   אברא דיבור (ניב - מלשון תנובה, שמוציא הדיבור בשפתיו) חדש, שידברו על בנ"י, שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב   ויאמרו: שלום שלום, לאלו שהיו רחוקים, (ששבו רק כעת בתשובה), ולקרובים לה' עוד מזמן הגלות,  אָמַר יְקֹוָק וּרְפָאתִיו   אמר ה', וירפא את מכאובם,
כ. וְהָרְשָׁעִים   כַּיָּם נִגְרָשׁ   אך הרשעים לא ישבו בשלווה, ודומים לים, ש - "מגרש" ממנו כל הזמן את הגלים,  כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל   ולא יוכל לשבת במנוחה, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו   רֶפֶשׁ וָטִיט   ומוציאים הגלים מהים לכלוך, כך הרשעים מוציאים מעצמם - מעשים רעים.
כא. אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים   לרשעים אין שלום ושלווה.

ישעיהו פרק נח

א. קְרָא בְגָרוֹן, אַל תַּחְשׂךְ   הרם קולך ואל תמנע עצמך מלקרוא בקול רם את נבואותי, כַּשּׁוֹפָר   הָרֵם קוֹלֶךָ   הרם קולך בקול גדול - כשופר, המריע בקול גדול, וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב   חַטֹּאתָם  ואמור לבנ"י את פשעם וחטאתם.
ב. וְאוֹתִי, יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן   ואת ה' יום יום דורשים ומבקשים לדעת דרכי ה', אך רק בפיהם, ולא בליבם ולא במעשיהם,  כְּגוֹי, אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב   ועושים עצמם כעם שמבקש לעשות צדקה, ואת משפט ה' לא עזבו, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן   שואלים על משפטי הצדק, וחפצים בפיהם, את קרבת אלוקים.
ג. לָמָּה צַּמְנוּ   וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ   וְלֹא תֵדָע   ועוד שואלים, מדוע צמנו ועִנִּינוּ את נפשנו, ואתה ה', כאילו לא ראית ?? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם   תִּמְצְאוּ חֵפֶץ   הלא ביום שאתם צמים, עסוקים אתם בחפצכם ורצונכם, ואין אתם שמים ליבכם לשוב אלי ! וְכָל עַצְּבֵיכֶם   תִּנְגֹּשׂוּ   וביום הצום, הולכים ונוגשים (דרישת החוב בחזקה) את בעלי חובכם, נגד מצוות התורה !
ד. הֵן לְרִיב וּמַצָּה   תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע   הלא כל עסקיכם ביום הצום הוא, לריב (מַצָּה - ענין מריבה) ולהכות באגרוף של רשע - את חבריכם ! לֹא תָצוּמוּ   כַיּוֹם   אתם לא צמים, כמו שצמים ביום צום,לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם   שבו מרבים בתפילה לה'.
ה. הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ   האם כך, נראה יום צום שאבחר וארצה בו ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם   נַפְשׁוֹ   יום שמענה אדם את נפשו ?!  הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ   האם בכך, שיכופף את ראשו כצמח האגמון (שכפוף בטבעו), וישים למצע תחתיו - שק ואֵפר, הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיְקֹוָק            האם לזה יקרא יום צום ויום רצוי לפני ה' ?!ו. הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ   הלא זה (כמו שמפרש והולך) נקרא יום צום שה' בוחר בו ! פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע   בכך, שתפתחו ותתירו, את קשרי הרשע שבינכם, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת   מוֹטָה   לפתוח, את אגודות האנשים (קבוצות אנשים, מחוברים יחדיו) - שמטים את הדין, וְשַׁלַּח רְצוּצִים   חָפְשִׁים   לשלח לחופשי את העבדים עבריים, הרצוצים השבורים תחת ידיכם, וְכָל מוֹטָה   תְּנַתֵּקוּ   וכל אגודות מוטה, המטים את הדין - תנתקו ותתירו.
ז. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ   הלא רצון ה', שיתן ויפרוס אדם לרעבים - מלחמו, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים   תָּבִיא בָיִת   ועניים הנאנחים מרוב עוניים, יכניס ויארח בביתו, כִּי תִרְאֶה עָרֹם   וְכִסִּיתוֹ   ואם תראה אדם הזקוק לבגדים, תלביש אותו בבגדים ראויים, וּמִבְּשָׂרְךָ   לֹא תִתְעַלָּם   ומשאר בשרך (קרוב משפחה), לא תתעלם מלעזור להם.
ח. אָז, יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ   אז, אם תנהג כך, יזרח עליך אור גדול (הצלחה גדולה), כאור השחר, הבוקע את העננים, וַאֲרֻכָתְךָ   מְהֵרָה תִצְמָח   ותצמח לך רפואה מכל הרעות, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ   צִדְקֶךָ   ואף אחר מותך, ילכו לפניך כל הצדקות שעשית בחייך, כְּבוֹד יְקֹוָק יַאַסְפֶךָ   וכבוד ה', יאסוף אותך לתת לך שכרך.
ט. אָז תִּקְרָא, וַיְקֹוָק יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע   וְיֹאמַר הִנֵּנִי   אז, כשתקרא וְתְּשַׁוַּע (תצעק), אל ה' - מיד יענה לך ויאמר: הנני למלא בקשתך, אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ   מוֹטָה   וכל זה, אם תסיר מתוכך את אגודות המוטה (, המטים את הדין, שְׁלַח אֶצְבַּע, וְדַבֶּר אָוֶן   מלשלוח אצבע כנגד חבירך (כדרך בני אדם המתקוטטים), ולדבר דברי שקר,



כתובים



משנת ההלכה

       א.       בחזרת הש"ץ קודם שמתחיל פסוקי מלכויות אומר הש"ץ אוחילה לא-ל וכו' ואין לציבור לומר עמו.

        ב.        באמירת עלינו לשבח המנהג שנופלים על פניהם לקרקע באמירת ואנחנו כורעים ויש להניח דבר המפסיק בינו לבין הרצפה.

         ג.         אין להפסיק בדיבור שאינו מענייני התפילות עד אחר חזרת הש"ץ ולדעת חלק מהפוסקים כיון שחז"ל תיקנו לתקוע על סדר הברכות חובה על הציבור להאזין לחזרת הש"ץ ולא להפסיק כלל אם לא מענייני תפילות או ברכות שמתחייב בהם כברכת אשר יצר וכיו"ב.

        ד.        אחרי התפילה אין לתקוע ללא צורך אמנם לתקוע להוציא נשים ידי חובתם או לתקוע כדי לצאת ידי כל הדיעות מותר.

       ה.       אחר התפילה הולכים הביתה לסעודת החד וילך במתינות ולא במרוצה של תראה התפילה כמשא עליו ואוכלים בשמחה ובכובד ראש.

         ו.         נהגו שלא לעשות סעודות מרעים כבכל יום טוב אלא כל אחד אוכל למשפחותיו כדי שלא יבואו לקלות ראש ביום הדין.

         ז.         לפני מנחה הולכים לאמירת תשליך וניתן לאומרו ליד כל מקור מים ויזהרו מאד מקלות ראש ותערובת נשים וגברים אלא יאמרו התשליך באימה וביראה ובכוונה גדולה.


עיקר תפילות ראש השנה הם על מלכות הקב"ה והרצון של כל אחד  מאיתנו לזכות לראות מלכותו בקרוב ולהרגיש איך כל מעשינו הם לשם שמים ושיהיה לנו הסיוע מן השמים ברוחניות ובגשמיות לצורך כך ולפיכך אין להתפלל על צרכין העצמיים כאדם הנזקק אלא כל בקשותיו יהיו למען מלכות ה' גם מה שמבקש בגשמיות לצורכו האישי

סדר תפילת ערבית של ר"ה

       ח.       תיקנו חז"ל לחתום בעשרת ימי תשובה בברכת אתה קדוש "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש".

        ט.       אם לא חתם במלך הקדוש חוזר לראש התפילה, אלא אם כן נזכר בתוך כדי דיבור כלומר בתוך כדי הזמן שלוקח לומר "שלום עליך רבי" ותיקן עצמו.

         י.         היה מסופק אם אמר המלך הקדוש חוזר לראש, שסביר להניח שאמר כדרך שהוא רגיל, כלומר הק-ל הקדוש.

      יא.     אך אם התחיל להתפלל תפילת ראש השנה "ובכן פחדך" וכו' והמשיך אלוקי ואלוקי אבותינו מלוך וכו', ונסתפק אם אמר המלך הקדוש, אין צריך לחזור.

      יב.      כתבו הגאונים שהמנהג הפשוט להוסיף בברכת אתה קדוש קודם חתימת הברכה, נוסח "ובכן תן פחדך.....תן כבוד....ובכן צדיקים" וכו'. ואם טעה ולא הוסיף נוסח זה, אלא אמר אתה קדוש כנוסח של כל השנה אינו חוזר, אם חתם המלך הקדוש.

       יג.       בברכת שים שלום יש שחותמים במקום המברך את עמו ישראל וכו' עושה השלום, אך כתבו הפוסקים שאין לשנות נוסח הברכה. וכן הוא על פי רבותינו האר"י ז"ל והגר"א, וכן המנהג בארץ ישראל.

      יד.      כשעוקר רגליו ופוסע ואומר עושה וכו' ע"פ הסוד יש לומר "עושה השלום", ובקדיש אין צריך לומר. אמנם המנהג אף בזה לומר עושה השלום.

      טו.      יש שנהגו להתפלל בראש השנה בכריעת הראש כדי להתפלל באימה וביראה בשעה שתלויים בדין, וכדי שלא להוסיף על הכריעות שתיקנו חז"ל צריך לזקוף בתחילת כל ברכה ובחתימתה, אמנם מי שמרגיש חולשה והדבר יפריע לכוונתו, טוב יותר להתפלל באיברים זקופים אבל בלב כפוף ובכונה רצויה.

      טז.      יש נוהגים להתפלל בר"ה תפילת לחש בקול, כדי לעורר את הכונה, אמנם אין להגביהה קולו יותר מדאי. ומי שיכול לכוין היטב גם אם מתפלל בלחש, עדיף שיינהג כן.

        יז.       אחר תפילת ערבית נוהגים שכל אחד מברך לחבירו "לשנה טובה תכתב ותחתם" וחבירו מברכו גם הוא, או עונה לו וכן למר. וכן למחרת עד חצות היום נהגו לברך כן.

      יח.     יש נוהגים גם בלילה השני של ר"ה לברך כן, ויש שלא נהגו אלא אומר גמר חתימה טובה.



[1] רמב"ן
[2] ת"י רש"י אבע"ז
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] ספורנו
[5] רמב"ן
[6] רבינו בחיי
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"א ת"י
[9] רבינו בחיי