מקרא
דברים פרק ל
(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן זהו מה שנכתב לעיל ואת המות ואת הרע כי יאבדו הם ובניהם והונם לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וברכך ה' אלהיך בארץ[1]:
(יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שהם עדים נצחיים[2] אם תעשו טובה יעידו - "ונתנה הארץ פריה", והשמים יתנו טלם וגשמיהם בעתם. ואם רע, "ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה", אפילו מה שמובילין לה[3] הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים היא התורה[4] לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:
(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ שתהיינה כל פעולותיך לשמו כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ כי הדבוק בו הוא סבת החיים הנצחיים לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה ומזה ימשך גם כן אורך ימיך לשבת על האדמה בחיי שעה אשר בם תזכה לחיי עד בעיון ובמעשה כאמרם ז"ל (אבות פ' בן זומא) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין[5] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: פ
סליק פרשת ניצבים
נביא
ישעיהו פרק נח
י. וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וכשתתן לרעב מלחמך, תוציא ותתן לו, גם את נפשך, את רצונך הטוב, שתתן לו בסבר פנים יפות ובחפץ לב, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ ונפש מעונה ביסורים - תשביע לפי צרכהּ, וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ גם לך, בזמן החושך והצרה, יאיר לך ה' באור שלא תנזק, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם ובזמן האפילה, החושך, יאיר לך ה' - כאור שבצהרים.
יא. וְנָחֲךָ יְקֹוָק תָּמִיד ינהיג ה' אותך תמיד, בדרך טובה, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וישביע את נפשך, גם בזמן שיתן יובש בעולם, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ ואת עצמות גופך, יבריא ויחזק, וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה ותהיה שבע בכל טובה, כמו גן הרווה תמיד ברוב מים, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו וכמו נביעה של מעיין מים, שלא יפסיקו מימיו לנבוע.
יב. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם בזכותך יִבָּנוּ (בזכות המעשים הטובים שתעשה),כל החרבות שנחרבו בעולם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם ויסודות הערים החרבות מדורות קודמים - תקים במעשיך הטובים, וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ ויקראו לך: "גודר פרץ", שבזכותך, שם ה' גדר, בכל פרצות החומות שנפרצו בעולם, מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת ובזכותך, השיב ה' את כל הדרכים - שילכו בהם בנ"א.
יב. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם בזכותך יִבָּנוּ (בזכות המעשים הטובים שתעשה),כל החרבות שנחרבו בעולם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם ויסודות הערים החרבות מדורות קודמים - תקים במעשיך הטובים, וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ ויקראו לך: "גודר פרץ", שבזכותך, שם ה' גדר, בכל פרצות החומות שנפרצו בעולם, מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת ובזכותך, השיב ה' את כל הדרכים - שילכו בהם בנ"א.
יג. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ וכל זה יבוא לך אם תשיב ותמנע את רגלך, מללכת מחוץ לתחום שבת, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי ואם תשיב את עצמך, מלעשות את כל חפציך (מלאכות האסורות בשבת) ביום שבת קודש, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג ויום השבת יקרא אצלך, יום של עונג, (שתענג את השבת במאכלים משובחים) לִקְדוֹשׁ יְקֹוָק מְכֻבָּד וליום שה' קידש, נקרא יום מכובד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ ונכבדוֹ בכך, שנמנע מלעשות את דרכנו וחפצנו של כל יום חול, (במלאכות האסורות), וְדַבֵּר דָּבָר ולדבר בשבת מדברים האסורים,
(עסקי חשבונות וכדו')
יד. אָז, תִּתְעַנַּג עַל יְקֹוָק אם תעשה כן, תתענג נפשך לפני ה' - לעבדו ברוב טובה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וה' ירכיב אותך בא"י, שהיא הגבוהה בחשיבותה - מכל הארצות, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר "אאכיל" אותך את א"י, שהיא נחלת יעקב אביך.
ישעיהו פרק נט
א. הֵן, לֹא קָצְרָה יַד יְקֹוָק מֵהוֹשִׁיעַ הנה, לא קצרה יד ה', מלהושיע אתכם, וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ ואזנו, לא כְּבֵדָה - מלשמוע את תפילתכם,
ב. כִּי אִם אלא, עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם עוונותיכם גורמים, שתהיו מובדלים מה', ולא יושיע אתכם, וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ וחטאתיכם גורמים, שה' יסתיר פניו מלשמוע את תפילותיכם,
ג. כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם כי כפות ידיכם, מלוכלכים בדם נקיים ששפכתם, וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן ואצבעות ידיכם, מלוכלכים בשאר עוונות[6], שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר בשפתותיכם, דברו דברי שקר,לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה ולשונכם תדבר, דברי עַוְלָה, רֶשַע,
ד. אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק אין בכם איש, הקורא לה' בצדק ובאמת, (בכוונת הלב) וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה ואין המשפט - משפט נאמן, (שהשופטים מטים את הדין) בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ בוטחים בתוהו, בדבר שאין בו ממש, וְדַבֶּר שָׁוְא ומדברים דברי שקר, הָרוֹ עָמָל, וְהוֹלֵיד אָוֶן המחשבה, נמשלה להריון, והמעשים - ללידה, ואמר, שבמחשבה תחילה, עשו עמל ואון, עשו שקר ומרמה,
ה. בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ מחשבתם הרעה, שנמשלה לביצים של נחש צפעוני, בָּקְעוּ, ועשו את מחשבתם הרעה, (שיצא מהביצים - נחש צפע), וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ אין תועלת וקיום למעשיהם, כמו קורי העכביש, שאין להם קיום ותועלת, הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת האוכל מביצי הצפעוני - ימות, המתחבר אליהם - סופו שימות ברעתו, וְהַזּוּרֶה והמחמם הביצים (המתחבר לרשעים), כדי שיבקעו[7], תִּבָּקַע אֶפְעֶה יֵצֵא ממנו - אפעה(אפעה = צפעוני), נחש ארסי, שיזיק אותו, (המתחבר אליהם - סופו רעה)
ו. קוּרֵיהֶם לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד, וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם כמו קורי העכביש, שאינם ראויים לעשות מהם בגד ולהתכסות בהם, כך אין קיום ותועלת - במעשיהם הרעים, מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי אָוֶן כי מעשיהם, מעשי שקר ומרמה, וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם וכפות ידיהם, מלאים בעושק וגזל.
ז. רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ רגליהם רצות לעשות רע, וִימַהֲרוּ, לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי והשופטים, ממהרים לשפוך דם נקי, מַחְשְׁבֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן מחשבותיהם, מחשבות שקר, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם וכל הדרכים הסלולות, היו מלאים בשוד ושבר לעוברים שם.
ח. דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ אינם יודעים ומכירים, כיצד ללכת בדרך של שלום, וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלֹתָם ואין משפט צדק - בדרכיהם, (כמו "...מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס" ; לעיל כו' ז') נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם את הדרכים - עִקְמו, שיכשלו בהם ההולכים, כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם כל מי שהולך בדרך, לא ידע שלום, (כי הדרך מלאה בשודדים)
ח. דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ אינם יודעים ומכירים, כיצד ללכת בדרך של שלום, וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלֹתָם ואין משפט צדק - בדרכיהם, (כמו "...מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס" ; לעיל כו' ז') נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם את הדרכים - עִקְמו, שיכשלו בהם ההולכים, כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם כל מי שהולך בדרך, לא ידע שלום, (כי הדרך מלאה בשודדים)
ט. עַל כֵּן, רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ בגלל הנהגות רעות אלו, רחק מאתנו משפט ה' בגויים, וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה והצדקות המובטחות לנו - לא משיגים אותנו, נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ, לִנְגֹהוֹת בַּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ אנו מקוים לנוגה (נְגֹהוֹת -רבים של נוֹגָה) ואור (לישועת ה'), אך בחושך ואפילה אנו הולכים, (חשכת הגלות)
י. נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר נמשש דרכנו בחשכת הגלות, כדרך העורים, הממששים בלכתם את הקיר, וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה ונמשש בחושך, כאילו אין לנו עיניים, כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף נכשלנו במכשולות שבדרך, בצהרי היום, כאילו היינו בחשכת הלילה, בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים בחושך, כמתים בקבר.
כתובים
קהלת פרק ה'
(א) אל תבהל על פיך אל תמהר את הפה שלך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים ואל תמהר להוציא דיבור כשאתה מדבר עם ה' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ שה' רם ונישא עליך הרבה על כן יהיו דבריך מעטים לכן תדבר קצת וביישוב הדעת: (ב) כי בא החלום ברב ענין – כשם שהחלום מגיע עם הרבה ענינים מעורבים בו וקול כסיל ברב דברים כך קול הכסיל בהרבה דברים מעורבים בלא יישוב הדעת, ואין ראוי לדבר כך לפני ה': (ג) כאשר תדר נדר לאלהים כשתדור נדר להביא דבר לאלהים, כגון קרבן וכד' אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים אין רצון לה' בכסילים, ומי שמתחייב דברים שאינו יכול לעמוד בהם הוא כסיל את אשר תדר שלם: (ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם טוב יותר שלא תדור, משתדור ולא תשלם: (ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תתן לפה שלך להביא על עצמך חטא ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא ולא תצטרך לטעון למלאך שבא להעניש אותך שאתה שוגג למה יקצף האלהים על קולך למה יכעס ה' על הקול שלך שנודר שקר וחבל את מעשה ידיך ויזיק לדברים שאתה עושה: (ו) כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי הערבוב בא בהרבה חלומות והבלים וכשאדם מדבר דברים הרבה כי את האלהים ירא אבל אתה ירא את האלהים, ותתנהג ביישוב הדעת, והזהר מערבוב: (ז) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אם אתה רואה במדינה שעושקים את העניים וגוזלים ומטים את המשפט והצדק אל תתמה על החפץ אל תתמה וכי רצונו של ה' שיהיה כך, ותגיע מזה שלא להאמין בהשגחת ה'כי גבה מעל גבה שמר אלא היה סמוך ובטוח שה' שהוא עליון מאד שומר שהכל יהיה כרצונו וגבהים עליהם ועל אותם שנוהגים שלא כהוגן, הוא שולח מלאכים עליונים שיענישוהו. והכל נעשה כפי רצון ה', אלא שיש לו עת לכל חפץ, כאמור לעיל:
טוב לעמול מעט אבל לא לרצות מדי עושר
(ח) ויתרון ארץ בכל היא הוא יש יתרון לארץ בהכל, וטוב לעמול בעבודתה מלך לשדה נעבד שאפי' המלך זקוק לה שתוציא את פירותיה: (ט) אהב כסף לא ישבע כסף אבל לא יעמול יותר מדי, שאם הוא רדוף יותר מדי אחר כסף, לעולם לא ישבע כסף ומי אהב בהמון ומי שרוצה המון תבואה לא תבואה תמיד מרגיש שאין לו תבואה, כיון שלעולם לא ישבע גם זה הבל הכסף והתבואה, ואין לרדוף אחריהם יותר מדי: (י) ברבות הטובה רבו אוכליה כשיש לאדם הרבה נכסים, לא הוא לבד נהנה מהם, שאינו יכול ליהנות מהכל ומה כשרון לבעליה כי אם ראיתראות עיניו ואין טובה ותועלת לבעל הממון, כי אם מה שהוא רואה שיש לו הרבה ממון, אבל מחלק גדול מזה אין הוא נהנה בעצמו: (יא) מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל אדם שעבד מתוקה שנתו, בין אם אכל הרבה בין אם אכל מעט והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון אבל מי שאוכל יותר מדי, השובע כבר אינו מניח לו לישון:
ראוי לאדם ליהנות בעצמו מעמלו
(יב) יש רעה חולה – יש רעה גדולה מאד ראיתי תחת השמש – שראיתי בעולם עשר שמור לבעליו לרעתו – עשר שהסיבה שהוא שמור לבעליו זה בשביל רעתו, שהוא טורח בה ובסוף אינו נהנה ממנה: (יג) ואבד העשר ההוא בענין רע שהעושר אבד באיזה עסק רע והוליד בן ואין בידו מאומה ואותו עשיר הוליד בן, שאין לו מאומה במה לפרנסו: (יד) כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא כמו שיצא העשיר מבטן אמו ערום ללא כלום, כך יצא מן העולם ערום בלא כלום כמו כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו ומאומה הוא לא יקח מכל העמל שלו, שהוא יכול להוליך איתו בידו כשהוא יצא מן העולם: (טו) וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך כנגד אותו אופן שהוא בא לעולם, כך הוא ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח ומה הרווח שלו שעומל בשביל הבל וכלום: (טז) גם כל ימיו בחשך יאכל וכשהיה עשיר לא נהנה מעמלו, אלא כל ימיו היה עמל בממונו, והיה אוכל בלילה ומתוך קמצנות ודלות וכעס הרבה והיה כועס הרבה מתוך דאגה על ממונו וחליו וקצף וכן בגלל זה, היה לו חולי וקצף תמיד: (יז) הנה אשר ראיתי אני – לכן כך נראה לי טוב אשר יפה – טוב וזהו אשר יפה. לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו כי העמל שלו זהו חלקו שראוי שהוא יהנה ממנו: (יח) גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ונתן לו שליטה על רכושו שהוא זה שיהנה ממנו בסופו של דבר ולשאת את חלקו ולקחת בעצמו את חלקו ולשמח בעמלו מתת אלהים היא זה מתנה מאת ה': (יט) כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי לא הרבה אנשים זוכרים שימי חייהם ספורים, ולכן הם אוספים ממון בלי ליהנות ממנו כי האלהים מענה בשמחת לבו וה' הוא העונה לאדם ועושה שיהיה לבו שמח:
