מקרא
דברים פרק כג
(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אפילו בעבד ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ אֶל אֲדֹנָיו מפני שמפקיעו מן המצות התלויות בארץ וכל שכן בעבד של גוי שיברח בארץ ישראל, אמר שלא יסגיר עבד, כיון שמפקיעו מן המצות[1] אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו:
(יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ כאדם משוחרר[2] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ לא תצער אותו בדברים שאתה אומר לו[3]: ס
(יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מוכנה לזנות כלומר זונה. פנויה מנאפת מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ בא על פנויות בלא כתובה וקדושין ולא מיוחדת לו כפילגשים[4] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן מתן שכר זוֹנָה שקיבלה עבור זנותה וּמְחִיר כֶּלֶב שה שהחליף עבור כלב בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר אפילו בתור קרבן כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם: ס
(כ) לֹא תַשִּׁיךְ אל תוסיף על הלואתך רבית לשלם למלוה לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף על הלואת כסף נֶשֶׁךְ אֹכֶל או הלואת אוכל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ אפילו דיבור מכאן לנושה בחבירו מנה ואין הלווה רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום. וזה כלל לכל שאר התועלות וההנאות שאסור לו ללווה לעשותן אלא אם כן היה רגיל להם קודם ההלואה[5]:
(כא) לַנָּכְרִי י"א שזוהי מצות עשה להלוות לנכרי וללוות ברבית מנכרי[6] וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ שלא תאמר מאחר שאני צריך ליתן ריבית מוטב שאתננו לישראל שירויח משאתננו לגוי, קמ"ל כיון שיש בו עבירה לא תאכילנו דבר איסור, מוטב שתלוה מגוי[7] לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ס
(כב) כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כגון קרבן עולה או שלמים לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ אחרי שעברו שלוש רגלים[8] כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ שאע"פ שעבר עליו הרגלים ועבר עבירה הקרבן אינו נפסל בכך אלא בקדושתו עומד[9] וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
(כג) וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא הוא המשך הפסוק הקודם בלא תאחר לשלמו והיה בך חטא אם תאחר, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא האיחור, וכן הנודר גורם חטאים רבים מלבד חטא האיחור, או שלא יוכל לשלם או שלא תהיה כוונתו בעת הנדר לשם שמים לגמרי וכן אמרו חז"ל בריש פרק קמא דחולין (ב.), וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשה לעזרה ושוחטה[10]:
(כד) מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ כשאתה נודר נדר אפילו אם אינו קרבן תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה בנדבת לבך אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ כלומר אל יפול דבר ארצה מכל מה שהסכים בלבו והוציא בפיו[11]: ס
(כה) כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ ותעבוד כפועל בכרם וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ ובכל זאת וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן ליקח לביתך אלא רק בשעת עבודתך[12]: ס
(כו) כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ ותעבוד שם כפועל וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ: ס
דברים פרק כד
(א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר דבר מגונה או דבר עבירה[13] וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת ספר שכורת כלומר מפריד בינו לבינה והוא הגט וְנָתַן בְּיָדָהּברשותה[14] וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
(ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
(ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק שאם כן כל אחד ישאיל אשתו לחבירו שיגרשנה זה ויקחנה זה, ויחזור ויגרשנה זה לאחר חודש ותחזור לבעלה, וזהו דרך זימה ודבר משוקץ, ומסריחין מטותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם[15] וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס
(ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו הצבא לְכָל דָּבָר שהצבא צריך לא להיות פקיד על אנשי הצבא או מצביא את עם הארץ או לכל הצריך להם כגון סיפוק מים, לא ישגיח עליהם רק בשמחתו[16] נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:
(ו) לֹא יַחֲבֹל אל תמשכן רֵחַיִם הוא גלגל התחתון וָרָכֶב הוא העליון הרוכב על התחתון כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל כי בו מחית נפשות וה"ה לכל כלי אכילה[17]: ס
נביא
ישעיהו פרק מו
ו. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס אתם הגויים, השופכים זהב מהכיס, (לעשות הפסילים) וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ ושוקלים כסף בקנה המאזניים, לעשות ממנו הפסל, יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף ישכירו את הצורף שיצרוף הכסף, וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל ויעשה ממנו אלוהים, יִסְגְּדוּ אַף יִשְׁתַּחֲווּ ולפסל ההוא - עובדים ומשתחווים.
ז. יִשָּׂאֻהוּ, עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ ואחר שהכין הפסל, ישאו אותו ויסבלו משאו עליהם,(שהרי ברגליו -לא ילך) וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ והיכן שיניח אותו, שם יעמוד ולא יזוז ממקומו, אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה, מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ גם אם יצעק אליו - לא יענה להושיע אותו מצרתו.
ח. זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ זכרו הבל הע"ז, והתחזקו בה' ! הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב השיבו הפושעים, דבר זה על לבכם, ושובו אל ה'.
ט. זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם זכרו בלבכם, הנפלאות הראשונות שעשיתי מימות עולם, כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד, אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי שאני אלוקים ואין עוד מלבדי וכמותי.
י. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית אומר מראש, את אחרית הדברים (ע"י הנביאים), וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ וקודם שנעשו הדברים, ינבאו אחריתם, אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם מה שאני אומר, מחשבתי שאמרתי היא תתקיים, וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה וכל רצוני אעשה.
יא. קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט קרא לכורש, שיבוא ממזרח על בבל, במהירות רבה כעיט (שם עוף) מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי מארץ רחוקה קראתי לכורש, שיעשה מחשבתי, (על בבל) אַף דִּבַּרְתִּי, אַף אֲבִיאֶנָּה, יָצַרְתִּי, אַף אֶעֱשֶׂנָּה אני דברתי, הבאתי, יצרתי ועשיתי את מפלת בבל.
יב. שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב שמעו אלי אמיצי הלב שבאנשי בבל, הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה הרחוקים מלעשות צדקה וחסד,
יג. קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי לֹא תִרְחָק, וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר הצדקה והישועה לישראל, קרובה ולא תתאחר לבוא, וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי ואתן ישועה בציון, לבנ"י שבהם אני מתפאר.
ישעיהו פרק מז
א. רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר, בְּתוּלַת בַּת בָּבֶל רדי בת בבל ושבי על עפר הארץ, (בתולת בת בבל - שלא נכבשה מעולם) שְׁבִי לָאָרֶץ אֵין כִּסֵּא, בַּת כַּשְׂדִּים שלא תשבי עוד, על כסא המלוכה, כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ רַכָּה וַעֲנֻגָּה שלא תוסיפו לשבת בתענוגים.
ב. קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח קחו רחיים וטחנו בהם קמח, כדרך השבויים שעובדים במלאכות קשות, גַּלִּי צַמָּתֵךְ צמות שערות הנשים, יתגלו בבזיון בדרכם לגלות, חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל וכן רגליהן יחשפו ויתגלו בדרכם,גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת וכשיעברו בנהרות אף השוק תתגלה.
ג. תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ ערות אנשי בבל, תתגלה, וגם תראה בבזיונה לכל העמים, נָקָם אֶקָּח על הרעות שעשו לישראל, וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם לא אקבל בקשת כל אדם, להניח לבבל.
ד. גֹּאֲלֵנוּ, יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ה', שהוא קדוש ישראל, הוא שיגאל אותנו מידם.
ה. שְׁבִי דוּמָם שבו בשתיקה כדך האבלים, וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת כַּשְׂדִּים והסתתרי במקום חושך, כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת כי לא יקראו לך עוד: גברת ממלכות, החשובה שבממלכות,
ו. קָצַפְתִּי עַל עַמִּי כשכעסתי על עמי ישראל, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי, וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ וחללתי את קדושת א"י, למסור אותה בידכם, לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד ואתם הבבלים, אפילו על זקן לא רחמתם, והכבדתם עליו את עול השעבוד, ולכן אביא עליכם ענשים גדולים אלו.
ז. וַתֹּאמְרִי, לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת ואת אמרת בגאוותך, שלעולם תהיו כגברת בגדולתך, עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ עד כדי כך, שמעולם לא שמת את לבך על נבואות אלו, שיבואו עליך, לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ ולא זכרת, שבסופך תקבלי העונש על הרעות שעשית.
ח. וְעַתָּה שִׁמְעִי זֹאת עֲדִינָה שמעו בני בבל, המפונקים, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח היושבת בבטחה, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אני בגדולה, ואין עוד כמוני, לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל לעולם לא אהיה אלמנה במיתת הבעל (במיתת המלך נחשבים בני העם לאלמנה), ושכולה מבני,
כתובים
פתח יצחק ואמר: רבונו של עולם, כשאמר לי אבא: אֱלֹקִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי (בראשית כב), לא עכבתי על דבריך, ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח, ופשטתי את צוארי תחת הסכין - ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בני?:
פתח משה ואמר: רבונו של עולם, לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר, וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי: במדבר יפלו עצמותי - ועכשָׁו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם? זהו המשל שאומרים בני אדם: 'מטוב אדוני - לא טוב לי, ומרעתו - רע לי'..:
באותה שעה אמר משה לירמיה: לך לפני, ואלך אליהם ואראה, מי מניח ידו עליהם? אמר לו ירמיהו: אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים. אמר לו: אף על פי כן!:
מיד הלך משה וירמיה לפניו, עד שהגיעו לנהרות בבל. ראוהו למשה ואמרו זה לזה:
בא בן עמרם מקברו לפדותנו מיד צרינו. יצאה בת קול ואמרה: גזרה היא מלפני! מיד אמר להם משה: בני, להחזיר אתכם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא המקום יחזיר אתכם במהרה - והניח אותם. באותה שעה הרימו קולם בבכיה גדולה, עד שעלתה בכיתם למרום; זהו שנאמר: עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ (תהלים קלז):
כיון שבא משה אצל אבות העולם, אמרו לו: מה עשו האויבים בבנינו? אמר להם: מהם הרגו בחרב ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם, ומהם אסורים בכבלי ברזל, ומהם נפשטים ערומים, ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמים ולבהמת הארץ, ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים. מיד פתחו כולם ובכו וקוננו בקינות: וי על מה שהגיע לבנינו! היאך הייתם כיתומים בלא אב; היאך ישנתם בצהרים ובקיץ בלא לבוש ובלא כסות! היאך הלכתם בהרים ובחצצים חלוצי נעלים ובלא סנדלים; היאך הייתם טעונים משאות חול! היאך היו ידיכם כפותות לאחוריכם! היאך לא הייתם בולעים רוק שבפיכם!:
פתח משה ואמר: ארורה השמש! למה לא חשכת בשעה שנכנס האויב לבית המקדש? השיבה לו השמש: בחייך משה רועה נאמן, היאך אהיה חשוכה - ולא הניחוני ולא הרפו ממני, שהלקוני בששים שבטים של אש ואמרו לי: צאי והאירי אורך!:
שוב פתח משה ואמר: וי על זיוך, בית המקדש, היאך חשך?! וי שהגיע זמנו שיחרב, ההיכל נשרף ותינוקות של בית רבן נהרגים, ואבותיהם הולכים בשבי ובגלות:
שוב פתח משה ואמר: שבאים, בחייכם! לא תמיתו אותם מיתה אכזריה ולא תעשו בהם כליה גמורה, ולא תהרגו בן לפני האב ובת לפני האם, שתגיע השעה שהקדוש ברוך הוא יפרע מכם. והכשדים הרשעים לא עשו כך, אלא היו נותנים בן בחיק אמו ואמרו לאביו: קום שחטהו, היתה אמו בוכה ודמעותיה נושרות עליו, ואביו תולה לו ראשו. אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כתבת בתורתך (ויקרא כב): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד - והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה, ואתה שותק..:
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבונו של עולם, גלוי לפניך, שיעקב אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהגיע זמן נישואי לבעלי יעץ אבי להחליפני באחותי, ולא קנאתי באחותי ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אם אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי בצרה שלי - אתה, מלך חי וקיָּם ורחמן, מפני מה קנאת בעבודה זרה שאין בה ממש והגלית את בני?!:
מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך, רחל, אני מחזיר את ישראל למקומם. זהו שנאמר (ירמיה לא): כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם... ונאמר (שם):
מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ. וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
אמרו חכמים שהכרובים שהיו בקדש הקדשים, מתחילת עשיָּתן היו פניהם איש אל אחיו מדובקים זה בזה ואחוזים ומחבקים זה את זה דוגמת חיבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה, סימן שהקב"ה אוהב את ישראל:
ובשעה שהיו ישראל עולים לרגל, מגללים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום - כחיבת זכר ונקבה:
ועוד אמרו חכמים, שבזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, הכרובים הופכים את פניהם לבית דרך נס ואינם מעורים זה בזה, להראות שאין חיבתם לפני המקום כבתחילה:
ואמרו חכמים עוד: 'בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובים המעורים זה בזה, הוציאום לשוק ואמרו: 'ישראל הללו שברכתם ברכה וקללתם קללה - יעסקו בדברים הללו'? - מיד הזילום, שנאמר (איכה א): כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ:
והרי לא נחרב בית המקדש, אלא על שלא עשו ישראל רצונו של מקום, וכיצד מצאו האויבים באותה שעה את הכרובים מעורים? -:
יש אומרים שגם זאת פורענות היתה באותה שעה, שעל ידי כן 'נגלה קלונם' של ישראל בעיני מכבדיהם שחשדו את ישראל שעוסקים במעשה שטות ואינם יודעים עד היכן גדולה חיבת המקום לישראל; -:
ספר התודעה - פרק שלשים ושלשה (המשך):
ויש אומרים, שאף על פי שבעיני האויבים היה זה קלון ישראל, אולם כלפי ישראל בינם לבין המקום, היה זה סימן שבשעה זו לאחר שנשרף הבית וה' כִּלה חמתו על העצים והאבנים שבמקדש, אותה שעה חזרה האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים להיות כבתחילה, דוגמת חיבת זכר ונקבה:
שמונה עשרה שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת: 'עבד רע, עלה והחרב בית רבונך, שאין בניו שומעים לו'. נתירא ולא עלה, אמר: אינו מבקש אלא לכבשני ולעשות לי כמו שעשה לזקני (סנחריב). מה עשה? בא וישב בדפני של אנטוכיא ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים. עשה שם שלש שנים ומחצה, בכל יום הקיף את ירושלים, ולא היה יכול לכבשה. בִּקש לחזור, נתן הקדוש ברוך הוא בלבו - התחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחים ומחצה עד ששקעה כולה. וכיון ששקעה כולה, נכנסו השונאים לירושלים. על אותה שעה הוא אומר (איכה ד):
לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:
אמר רבא: משא שלש מאות פרדות קרדומות של ברזל שולט בברזל שלח לו נבוכדנצר לנבוזראדן, וכולם בְּלָעם שער אחד של ירושלים, שנאמר (תהלים עד): וְעַתָּ פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת יַהֲלֹמוּן. בִּקש לחזור, אמר, מתירא אני שלא יעשו בי כמו שעשו בסנחריב. יצאה בת קול ואמרה: קופץ בן קופץ, נבוזראדן - קפוץ! שהגיע זמנו של המקדש ליחרב ושל ההיכל להשרף! נשתיֵּר לו קרדום אחד, בא והכה בקופו ונפתח, שנאמר (שם): יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבָך עֵץ קַרְדֻּמּוֹת. היה הורג והולך עד שהגיע להיכל. הדליק בו אש. גבה ההיכל, דרכוּ בו מן השמים שנאמר (איכה א): גַּת דָּרַךְ ה' לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה. זחה דעתו (של נבוזראדן). יצאה בת קול ואמרה לו: עַם הרוּג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת!:
באותה השעה אמר המקום לירמיהו: קום לך לענתות וקח את השדה מאת חנמאל דודך. כיון שיצא ירמיהו מירושלים ירד מלאך מן השמים ונתן רגליו על חומות ירושלים ופרצן. קרא ואמר: יבואו ויכנסו לבית, שאדונו אינו בתוכו; ויבוזו אותו ויחריבוהו, ויכנסו לכרם, שהשומר הניחו והלך לו, ויקצצו את גפניו; - שלא תהיו משתבחים ואומרים אתם כבשתם אותה - קריה כבושה כבשתם, עם הרוג הרגתם, בית שרוף שרפתם:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
א. אסור לבטל תלמוד תורה כדי להדר במצוה
ב. י"א שצריך לברך ברכת קידוש לבנה מיד אחר ג' ימים מעל"ע ואין להשהות המצוה כדי לקיימה מן המובחר[18] (מ"ב סי' תכ"ו ס"ק כ') וי"א דנכון להמתין עד מוצ"ש כדי לקיים מצוה מן המובחר[19] (מחבר ורמ"א שם סעי' ב') וי"א דצריך להמתין ז' ימים (שם סעי' ד') ועכ"פ לא יתאחר לכתחילה יותר מי' בחודש[20] (רמ"א שם סעי' ב')
ג. הידור מצוה שייך גם במשרתי המצוה ובחפצים השומרים על המצוה ולכן יש להדר ולייפות את נרתיק התפילין והקופסאות ששומרות עליו וכן בקופסת אתרוג נרתיק ללולב ואפילו ארון ספרים וכדומה.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] עמק דבר
[3] ת"י
[4] רשב"ם
[5] רבינו בחיי
[6] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קצח והוא דעת הרמב"ם וחלקו עליו הרבה מהראשונים
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] איכא למאן דאמר - כיון שעבר רגל אחד ולא שילם עובר, משום דכתיב "והבאתם שמה" "ובאת שמה", כיון דאתה בא צריך אתה להביא. ואיכא למאן דאמר - שלש רגלים, בין כסדרן, בין שלא כסדרן. ואיכא למאן דאמר - שבחג הסוכות תלוי, אם נדר ערב סוכות כיון שעבר סוכות, הרי הוא עובר משום בל תאחר, ואם למחרת סוכות אינו עובר עד שיעבור סוכות, דכתיב "שלש רגלים תחוג לי בשנה", "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות וגו'". וחג הסוכות מיותר דבדידיה מיירי קרא. איכא למאן דאמר - שהוא גורם, כדפרישית, ואיכא למאן דאמר - שהוא אחרון ואינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, שאם נדר אחר פסח מיד, אינו חייב עד שיעברו עליו ה' רגלים. פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"י
[10] רבינו בחיי
[11] רבינו בחיי
[12] רבינו בחיי
[13] ת"א
[14] ת"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] בשם הב"ח והגר"א ונשמ"א וכדעת הספר חסידים הנ"ל סעי' ד' כמש"כ שם בשעה"צ ס"ק כ"א ובבה"ל סעי' ב' ד"ה במוצ"ש והנוהג כן יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף והגשם
[19] וכדעת התרוה"ד הנ"ל סעי' ד' וכמש"כ בשעה"צ שם ס"ק כ' ועיי"ש דעכ"פ אם עכשיו הציבור מזומן ובמוצ"ש ספק אם יהיו יברך עכשיו (ועיי"ש במ"א ס"ק ג' דמשמע להדיא דהעיקר לברך במוצ"ש משמע דס"ל כהתרוה"ד ועכצ"ל כמש"כ בשד"ח הנ"ל כדי שלא יסתור את דבריו בסי' כ"ה ס"ק ב')
[20] דיש לחשוש שתיבטל המצוה דשמא תתכסה בעבים (שם במ"ב ס"ק ו') ולפ"ז בקיץ דליכא למיחש מותר אף לאחר י' אבל בתרוה"ד הנ"ל דהוא מקור דין זה משמע דחייש למיתה אחר י' ימים וכ"ש לנש"א וחת"ס הנ"לבהע' ח' לסעי' ג' וא"כ אסור בכל גווני וצ"ע לדינא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה