מקרא
דברים פרק ל
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת של תשובה שמקיימת ע"י קיום כל התורה[1] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת מוסתרת או דבר פלא שתאמר איני שייך בעשייתה[2] הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ שאין הקב"ה מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם כן עולה לשמים[3] וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח"ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח"ל[4]:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך[5] כי אף בהיותם בארץ אויביהם בגלות והם נדחים ונפוצים יכולין הם לשוב בתשובה בכל מקום שהם, אף אם היו בסוף העולם קרוב אליך הדבר מאד לעשותו בשני דברים אלו, בפיך ובלבבך, שתסכים במחשבתך ותגמור בלבך ותתודה בפיך[6]: ס
(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב אם תרצה יהיו לך חיים ארוכים וטובים, שתהיה בריא וחזק, ויהיה לך עושר וכבוד ובנים ובני בנים וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע מעט ורעים יהיו ימיך. שתהיה באותן מיעוט ימים ידוע חולי ומכאוב, דל ורש ושכול, ועתה מפרש כיצד[7]:
(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו בדרכים המתוקנים לפני האלוקים[8] וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ מכאן שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל[9]:
(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ ותטעה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:
נביא
ישעיהו פרק נז
טז. כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כי לא לעולם, אריב ואכעס על החוטא, שיקבל יסורים, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף כאשר, רוח האדם, שבאה מלפני ה', תעטוף אותו ויכנע לפני, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי ויבין, שהנשמות - אני עשיתי, אז אבטל את כעסי עליו,
יז. בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי, וְאַכֵּהוּ, הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף כי הלא כעסתי, הכתי, הסתרתי פני ממנו בכעס, רק בגלל עוונו, שרדף אחר הבצע, וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ והלך במרידתו לפי רצון ליבו ! (לכן, כשישוב אלי ויכנע, אבטל כעסי ממנו)
יח. דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ כשאראה דרכיו הטובים - ארפא אותו מיסוריו, וְאַנְחֵהוּ אנחה ואנהיג אותו, בדרך טובה, וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו אשלם לו, ולמתאבלים בבנ"י, על אורך הגלות, נחמות על רוב הצרות שעברו.
יט. בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם אברא דיבור (ניב - מלשון תנובה, שמוציא הדיבור בשפתיו) חדש, שידברו על בנ"י, שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב ויאמרו: שלום שלום, לאלו שהיו רחוקים, (ששבו רק כעת בתשובה), ולקרובים לה' עוד מזמן הגלות, אָמַר יְקֹוָק וּרְפָאתִיו אמר ה', וירפא את מכאובם,
כ. וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ אך הרשעים לא ישבו בשלווה, ודומים לים, ש - "מגרש" ממנו כל הזמן את הגלים, כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל ולא יוכל לשבת במנוחה, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט ומוציאים הגלים מהים לכלוך, כך הרשעים מוציאים מעצמם - מעשים רעים.
כא. אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים לרשעים אין שלום ושלווה.
ישעיהו פרק נח
א. קְרָא בְגָרוֹן, אַל תַּחְשׂךְ הרם קולך ואל תמנע עצמך מלקרוא בקול רם את נבואותי, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ הרם קולך בקול גדול - כשופר, המריע בקול גדול, וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם ואמור לבנ"י את פשעם וחטאתם.
ב. וְאוֹתִי, יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן ואת ה' יום יום דורשים ומבקשים לדעת דרכי ה', אך רק בפיהם, ולא בליבם ולא במעשיהם, כְּגוֹי, אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב ועושים עצמם כעם שמבקש לעשות צדקה, ואת משפט ה' לא עזבו, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן שואלים על משפטי הצדק, וחפצים בפיהם, את קרבת אלוקים.
ג. לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע ועוד שואלים, מדוע צמנו ועִנִּינוּ את נפשנו, ואתה ה', כאילו לא ראית ?? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ הלא ביום שאתם צמים, עסוקים אתם בחפצכם ורצונכם, ואין אתם שמים ליבכם לשוב אלי ! וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ וביום הצום, הולכים ונוגשים (דרישת החוב בחזקה) את בעלי חובכם, נגד מצוות התורה !
ד. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע הלא כל עסקיכם ביום הצום הוא, לריב (מַצָּה - ענין מריבה) ולהכות באגרוף של רשע - את חבריכם ! לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם אתם לא צמים, כמו שצמים ביום צום,לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם שבו מרבים בתפילה לה'.
ה. הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ האם כך, נראה יום צום שאבחר וארצה בו ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ יום שמענה אדם את נפשו ?! הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ האם בכך, שיכופף את ראשו כצמח האגמון (שכפוף בטבעו), וישים למצע תחתיו - שק ואֵפר, הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיְקֹוָק האם לזה יקרא יום צום ויום רצוי לפני ה' ?!ו. הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ הלא זה (כמו שמפרש והולך) נקרא יום צום שה' בוחר בו ! פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע בכך, שתפתחו ותתירו, את קשרי הרשע שבינכם, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה לפתוח, את אגודות האנשים (קבוצות אנשים, מחוברים יחדיו) - שמטים את הדין, וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים לשלח לחופשי את העבדים עבריים, הרצוצים השבורים תחת ידיכם, וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ וכל אגודות מוטה, המטים את הדין - תנתקו ותתירו.
ז. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ הלא רצון ה', שיתן ויפרוס אדם לרעבים - מלחמו, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת ועניים הנאנחים מרוב עוניים, יכניס ויארח בביתו, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ ואם תראה אדם הזקוק לבגדים, תלביש אותו בבגדים ראויים, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם ומשאר בשרך (קרוב משפחה), לא תתעלם מלעזור להם.
ח. אָז, יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ אז, אם תנהג כך, יזרח עליך אור גדול (הצלחה גדולה), כאור השחר, הבוקע את העננים, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח ותצמח לך רפואה מכל הרעות, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ ואף אחר מותך, ילכו לפניך כל הצדקות שעשית בחייך, כְּבוֹד יְקֹוָק יַאַסְפֶךָ וכבוד ה', יאסוף אותך לתת לך שכרך.
ט. אָז תִּקְרָא, וַיְקֹוָק יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אז, כשתקרא וְתְּשַׁוַּע (תצעק), אל ה' - מיד יענה לך ויאמר: הנני למלא בקשתך, אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה וכל זה, אם תסיר מתוכך את אגודות המוטה (, המטים את הדין, שְׁלַח אֶצְבַּע, וְדַבֶּר אָוֶן מלשלוח אצבע כנגד חבירך (כדרך בני אדם המתקוטטים), ולדבר דברי שקר,
כתובים
משנת ההלכה
א. בחזרת הש"ץ קודם שמתחיל פסוקי מלכויות אומר הש"ץ אוחילה לא-ל וכו' ואין לציבור לומר עמו.
ב. באמירת עלינו לשבח המנהג שנופלים על פניהם לקרקע באמירת ואנחנו כורעים ויש להניח דבר המפסיק בינו לבין הרצפה.
ג. אין להפסיק בדיבור שאינו מענייני התפילות עד אחר חזרת הש"ץ ולדעת חלק מהפוסקים כיון שחז"ל תיקנו לתקוע על סדר הברכות חובה על הציבור להאזין לחזרת הש"ץ ולא להפסיק כלל אם לא מענייני תפילות או ברכות שמתחייב בהם כברכת אשר יצר וכיו"ב.
ד. אחרי התפילה אין לתקוע ללא צורך אמנם לתקוע להוציא נשים ידי חובתם או לתקוע כדי לצאת ידי כל הדיעות מותר.
ה. אחר התפילה הולכים הביתה לסעודת החד וילך במתינות ולא במרוצה של תראה התפילה כמשא עליו ואוכלים בשמחה ובכובד ראש.
ו. נהגו שלא לעשות סעודות מרעים כבכל יום טוב אלא כל אחד אוכל למשפחותיו כדי שלא יבואו לקלות ראש ביום הדין.
ז. לפני מנחה הולכים לאמירת תשליך וניתן לאומרו ליד כל מקור מים ויזהרו מאד מקלות ראש ותערובת נשים וגברים אלא יאמרו התשליך באימה וביראה ובכוונה גדולה.
עיקר תפילות ראש השנה הם על מלכות הקב"ה והרצון של כל אחד מאיתנו לזכות לראות מלכותו בקרוב ולהרגיש איך כל מעשינו הם לשם שמים ושיהיה לנו הסיוע מן השמים ברוחניות ובגשמיות לצורך כך ולפיכך אין להתפלל על צרכין העצמיים כאדם הנזקק אלא כל בקשותיו יהיו למען מלכות ה' גם מה שמבקש בגשמיות לצורכו האישי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה