מקרא
דברים פרק יז
(יב) וְהָאִישׁ והוא חכם מחכמי ישראל שירצה לחלוק עם בית דין הגדול אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט והורה לאחרים לעשות כפי הבנתו שלא כדעת הבית דין הגדול בדבר שבזדון חייב כרת ושגגתו חטאת, הוא הנקרא זקן ממרא[1] וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא ע"י בית דין וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:
(יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ כיון שישמעו שנהרג רב גדול על זאת יהא כל אחד ירא לנפשו[2] וְלֹא יְזִידוּן עוֹד: ס
(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:
(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ על פי נביא או ע"י האורים ותומים[3] מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:
(טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אלא ייקח רק כדי מרכבתו וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס שהסוסים המובחרים באים ממצרים וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד כאן נצטוו שלא לדור במצרים:
(יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים יותר משמונה עשרה נשים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אלא רק כדי צרכי מלכותו וצבאו[4]:
(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה נוסח[5] הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר ויעתיק מהספר המונח[6] מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ התורה הנזכרת וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כל שעה שאפשר לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת תורה שבכתב וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה תורה שבעל פה ומדרשות התורה[7] לַעֲשֹׂתָם:
(כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו לכן לא ירבה לו סוסים נשים וזהב[8] וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול ולכן ילמד את ספר התורה זה[9] לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס
דברים פרק יח
(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְקֹוָק קדשי המקדש וְנַחֲלָתוֹ תרומות ומעשרות ומתנות כהונה[10] יֹאכֵלוּן:
(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: ס
(ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח שוחטי בהמות החולין וזו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה, כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הזכירה להם, שאינה נוהגת במוקדשים[11] אִם שׁוֹר אִם שֶׂה ולא חיה[12] וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
(ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ תרומה ותרומת מעשר[13] וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
(ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים וראוי לך לתת לו לחם ושמלה כדי שיוכל לעמוד לשרת[14]: ס
(ו) וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי כהן משבט לוי והלוי עצמו מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ ואפילו כהן שאינו מאותה משמרה שעובדת היום בירושלים בעזרה[15] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:
(ז) וְשֵׁרֵת כהנים בעבודת המקדש ולוין בשיר ושמירה על השערים[16] בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ הכהנים כל מה שניתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה, לג) ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות[17]: ס
נביא
ישעיהו פרק מא
כד. הֵן אַתֶּם מֵאַיִן אך אתם, הרי עשויים מאפס, ומדבר שאין בו ממש, וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע ופעולות הפסילים, חשובים פחות מאפס. (אפע - אפס) תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם רק איש מתועב, בוחר לעבוד אתכם.
כה. הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת אך הבורא ית', מֵעִיר מלך (נ"נ), שיבוא על ירושלים, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי ואח"כ יבוא מלך ממזרח (כורש מלך פרס), יקרא בשם ה', ויתן רשות לשוב ולבנות את ביהמ"ק, וְיָבֹא סְגָנִים ויבוא כורש, וירמוס את שרי בבל, כְּמוֹ חֹמֶר, וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט כמו שרומסים חומר, והיוצר רומס הטיט.
כו. מִי הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה מי מהפסילים, אמר מראש את מה שיקרא - ונדע שהוא אלוקים, וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק ואמר מלפנים, קודם שקרא את מה שיקרא - ונאמר שצדקו דבריו, אַף אֵין מַגִּיד, אַף אֵין מַשְׁמִיעַ, אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם אך באמת, אין בכם כלל, מי שמשמיע עתידות.
כז. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם אך נביאי ה' נבאו בשם ה', שהנה הראשון שיבוא לציון מהגלות, יבשר ויאמר: הנה באה הגאולה ומיד, הנה הם בנ"י יבואו כולם, וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן - ולירושלים אביא מבשר, על מהירות הגאולה.
כח. וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ וראיתי ואין נביא אחד מנביאי הבעל, שיאמר עתידות שיבואו, וּמֵאֵלֶּה מהפסילים, וְאֵין יוֹעֵץ אין מי מהפסילים, שיועץ לעבדיו מה לעשות, וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר ואין מי מהפסילים, שאוכל לשאול אותם, ויגידו משהו.
כט. הֵן כֻּלָּם הפסילים ועובדיהם, אָוֶן אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם כל מעשיהם אפס, דבר שאין בו ממש, רוּחַ וָתֹהוּ, נִסְכֵּיהֶם כרוח ותוהו הפסילים הנעשים מנסיכת החרש.
ישעיהו פרק מב
א. הֵן עַבְדִּי, אֶתְמָךְ בּוֹ הנה במלך המשיח עבדי, אתמוך, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי מלך המשיח שבחרתי - יהיה רצוי לפני, נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו אתן לו הנבואה, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא ולכל הגויים, יוציא המשפט[18],
ב. לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא לא יגביה קולו, להכריח לקבל משפטו, וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ לא ישמיע קולו בקול רם, משום שכולם יבקשו את משפטו.
ג. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר לא יטה את משפט העניים (שהם קלים להשבר כקנה רצוץ, שבור) וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה - פשתה כהה, לחה, שעושָה אור חלש בדליקתה, (משל לחולשת העניים) - לא יכבה, (שלא יטה את משפטם)לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט יוציא משפט אמת.
ד. לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ לא יחלש ולא ישבר, מלך המשיח, עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט משפט אמת, וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵילוּ ולתורתו יצפו ויקוו כל הגויים, אף היושבים באיים הרחוקים.
ה. כֹּה אָמַר הָאֵל יְקֹוָק בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם ה', שברא את השמים ופרש אותם מעל הארץ - כאהל, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ רִדד ופרש את הארץ והוציא עליהָ כל הצמחים, נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ נתן נשמה ורוח, לעם שבארץ ולכל ההולכים בה.
ו. אֲנִי יְקֹוָק קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק אני ה', בצדק קראתי לך ישעיהו - לנבא, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ אחזיק בידך, ואעזור לך בשליחותך, וְאֶצָּרְךָ ואשמור עליך, שלא ירעו לך, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם אתן אותך, לחזק את בריתי עם עמי, (שישמרו תורתי) לְאוֹר גּוֹיִם ולהאיר את דרכי הגויים - בדרך ה',
ז. לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לפקוח את עיני ישראל, לשוב אל ה', לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ ואחר שישובו בתשובה, אוציא אותם מהגלות להשיבם לארצם.
ח. אֲנִי יְקֹוָק הוּא שְׁמִי אני ה' אדון הכל, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים וכדי שתראה מלכותי בעולם, לא אתן לאלוהים אחרים, לע"ז, מקום לכבוד ולתהילה.
ט. הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ נבואת גאולת מצרים, (שנאמרה לאברהם) הנה התקיימה, וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד וכעת, אגיד נבואה על גאולת ישראל בגלות השנייה, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם לפני שבאו, אשמיע את נבואת הגאולה.
כתובים
דברי הימים ב פרק לו
(א) וַיִּקְחוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו בִּירוּשָׁלִָם ולמרות שאחיו יהויקים היה גדול ממנו בכמעט שנתיים: (ב) בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ג) וַיְסִירֵהוּ מֶלֶךְ מִצְרַיִם הלא הוא פרעה נכה מלמלוך בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעֲנֹשׁ אֶת הָאָרֶץ בגלל שלא המליכו את יהויקים לפני יהואחז והטיל עליהם מיסים בסך מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב: (ד) וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים וְאֶת יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְכוֹ וַיְבִיאֵהוּ מִצְרָיְמָה: פ (ה) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ו) עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם קשרו בשלשלאות נחושת כדי לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה ואמנם מת בדרך ונבלתו הושלכה כמו שמובא בספר ירמיהו פרק כב: (ז) וּמִכְּלֵיומקצת כלי בֵּית יְקֹוָק הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ לארמונו ש- בְּבָבֶל: (ח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה בסתר וזה נתגלה רק לאחר זמן וְהַנִּמְצָא עָלָיו כתובת קעקע הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וזהו ספר ירמיהו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ (ט) בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ ואמנם בספר מלכים כתוב שהיה בן י"ח שני במלכו כי יהויקים אביו המליכו בשנה הראשונה שהוא מלך שהוא זה שימלוך אחרי מותו ואז הוא היה בן 8 שנים אבל כשמלך בפועל היה בן י"ח וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק: (י) וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה בזמן שבאה השמש אל הנקודה ששם עמדה כששלח את החיילים שלו על יהויקים שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה ובמלכים מובא שהסגיר את עצמו עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית יְקֹוָק וַיַּמְלֵךְ נבוכדנצר אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: פ
משנת ההלכה
לכבוד חודש אלול וכדי לזכות בדין על האדם להתחזק בקיום תרי"ג המצוות להלן נחזור ונעסוק בצורת קיום המצוות ודיניהם ובהלכות תשובה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף א
אין מעבירין על המצות
א. "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה" מצוה שתבוא לידו תחלה, יעשנה. ולא ידחה את עשייתה מפני מצוה אחרת שרוצה עכשיו לעשות, וכל שכן שלא יניחנה לגמרי כדי לעשות אחרת. וכן אסור להחמיצה ולדחות את עשיית המצוה לאחר מכן אפילו אם אינו בגלל מצוה אחרת. וזה שאמרו "אל תחמיצנה", לזמנה[19].
ב. אפילו אם לא נטל עדיין המצוה הראשונה בידו ממש אלא שהיא סמוכה אליו יותר ממצוה אחרת אסור לעבור ממנה וליקח האחרת כגון תפילין המונחות בסמוך אליו והטלית רחוקה ממנו לא יעביר על התפילין (מ"ב סי' כה ס"ק ד)
ג. דין זה נאמר רק כשרוצה לקיים ב' מצות, כגון שרוצה להניח טלית ותפילין איזה שיפגע תחלה צריך לעשות, משום שאין מעבירין על המצוות. אבל אם אין לו פנאי לקיים שניהם רק אחת מהם, לא שייך בזה אין מעבירין, אלא אדרבה מקיימים אנו את המצוה החמורה, כגון ציצית ותפילין, תפילין חמורה שהיא קדושה ביותר וגם חובת הגוף, וכן כל כיוצא בזה,
ד. וכן אם אינו רוצה כעת לקיים שניהם ואחת תדירה ואחת שאינה תדירה יעשה את התדיר, על פי הכלל שתדיר עדיף
ה. וכן אם מצוה אחת עוברת ומצוה השניה אינה עוברת, יעשה העוברת[20]
רמב"ם הלכות תשובה
הקדמה
הלכות תשובה. מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. וביאור מצוה זו ועיקרים הנגררים עמה בגללה בפרקים אלו.
פרק א
הלכה א
כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה,
כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח,
וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו, וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם.
הלכה ג
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.
הלכה ד
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם,
במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.
[1] רבינו בחיי
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] ת"א הכתב והקבלה
[6] חזקוני
[7] העמק דבר
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ספורנו
[15] רשב"ם
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רבינו בחיי
[18] כמו: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ.. .וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו.. .", לעיל ב' ג'.
[19] והוא איסור מן התורה, שנאמר [שמות י"ב י"ז] ושמרתם את המצות, קרי ביה "המצות" בחירק, שלא תחמץ ותיישן (כן כתבו תוס' ביומא ל"ג בהדיא ועי' מש"כ המ"א ס"ס קמ"ז, והרדב"ז בתשובתו ח"א סי' תקכ"ט כתב שהוא דרבנן, ונעלם ממנו דברי תוס' שם, וכ"כ תוס' בזבחים נ"א).
[20] (וכן מוכח בקדושין כ"ט ע"ב לפדות בנו ולעלות ברגל, רי"א יעלה כו' שזו מצוה עוברת, וחכ"א יפדה, שנא' [שמות ל"ד כ'] בכור בניך תפדה, וכ"כ רמב"ם בפי"א מהל' בכורים הל' ד', ואם כן דוקא התם דכתיב קרא, אבל בשאר מצות מודים חכמים, וכן כתב המ"א בסי' תרנ"ו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה