מקרא
דברים פרק טז
(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב שמרהו לפני בואו שיהא ראוי לאביב שיש בו אביב של תבואות של שעורים לקרב בו את העומר, ואם לאו עבר את השנה[1] וְעָשִׂיתָ קרבן פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם ותאכלו את הפסח[2] לָיְלָה ויש מפרשים שנסים שהובילו ליציאה היו בלילה שהרי היציאה עצמה היתה ביום[3]:
(ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ צֹאן לקרבן פסח כבשים או עזים וּבָקָר לקרבן חגיגה הבא עם הפסח כדי שייאכל הפסח על השובע[4] וכן למחרת ביום הפסח קרבן חגיגה לשמחת החג[5] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ על שחיטת הפסח, שלא ימצא ברשותו חמץ בשעת שחיטה[6] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו בגלל הקרבן הבא לזכרון יציאת מצרים[7] מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן בחפזון מצרים, שהוכו ונחפזו, ובחפזון ישראל שנחפזו לצאת[8] יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(ד) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח תשחט בָּעֶרֶב בין הערבים כלומר אחר חצות של י"ד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר:
(ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(ו) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב תשחטנו משש שעות ולמעלה כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אחר צאת הכוכבים תאכלנו מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם בעלות השחרתשרפנו[9]:
(ז) וּבִשַּׁלְתָּ באש והכונה בצלי[10] וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר של מוצאי החג[11] וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה: ס
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה ללמד על העומר שלא תהא קצירתו אלא בחרמש[12] תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת הרמת יד ב[13] - נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוא ענין בפני עצמו, והוא הדין בשאר המועדים שיתן אדם צדקה ויקדיש קרואים לפי נדיבותו ולפי עושרו, אבל גילה זה בכאן בחג השבועות מפני שהפסח זמנו שבעת ימים והסוכות כמו כן שבעת ימים אבל שבועות שאינו אלא יום אחד הייתי סבור שאין החומר בו כל כך כמו בשאר המועדים, לכך הודיענו בו החיוב שאין להקל בו במצות הצדקה, שהרי שוה הוא לשאר המועדים וחמור כמותם ואף על פי שאינו אלא יום אחד. והקרואים האלה הם הלוי והגר והיתום והאלמנה[14]:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ ישמחו בחג הקציר בלקט ופאה המצויים בקציר[15] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם בשאר חגים יש מצות שיש להזכיר שבגינן יצאו ישראל ממצרים כגון מצות בפסח, סוכה בחג האסיף, שופר בר"ה, תענית ביום הכפורים, אבל עצרת אין בו שום רמז לפיכך כתוב בו וזכרת[16] וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה שתשמור החקים האלה אשר צוך האדון הפודך מבית עבדים, וכן נזכיר בקדוש היום הזה זכר ליציאת מצרים[17]: פ
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ שבשדה לבית וּמִיִּקְבֶךָ שבגת לאוצר[18]:
(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ ישמחו בפרט ועוללות ומתנות פירות האילן[19]:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג בהקרבת עולות ושלמים[20] לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בסחורה ואומנות[21] וְהָיִיתָ אַךְ רק שָׂמֵחַ שלא יהא לך מחשבה רק על השמחה, אבל בפסח שהתבואות בשדה, כתיב "ופנית בבקר והלכת לאוהליך", כי המלאכה שיש לך לעשות יעכב שמחתך לפי שאין לך פנאי לשמוח[22]:
(טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם אלא בעולות ראייה ושלמי חגיגה[23]:
(יז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ יביא את קרבנותיו כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: ס
ומצות הרגלים כבר הזכירה (ויקרא כג, במדבר כח כט). והנה בתורת כהנים הזכיר בה ענין הקרבנות, והקרבתם אשה לה', וכאן לא יזכירם כלל, אבל יזהיר את ישראל לעלות בהם אל המקום אשר יבחר ולשמוח לפניו. כי כאשר צוה שיביא מעשר שני לפני ה' וכן הבכור ויאכלם שם במקום אשר יבחר ה', הוסיף לבאר כי עוד חייבין שיבואו כלם לפני השם ויחגו לפניו בשלשה רגלים ולשמוח בשלמים שיקריבו לפניו. ולא הזכיר זמני חג המצות והסוכות באי זה יום יהיה, אך הזכיר חדשיהם דרך קצרה, שכבר הזכיר הכל שם ובאר בכאן דברים רבים. כי הזכיר במצה שתהיה לחם עני, להגיד כי צוה לזכור שיצאו בחפזון, והיא עני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ, והנה תרמוז לשני דברים, וכן אמרו הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עני ולא שתהיה מצה עשירה, כמו שהזכירו רבותינו (פסחים לו א). ובאר במצות השאור שלא יראה בכל גבולך, כי בתחלה אמר (שמות יב יט) לא ימצא בבתיכם ואמר וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה - ולא הזכיר היום הראשון באיסור המלאכה, וכן לא הזכיר בחג השבועות איסור מלאכת עבודה ולא בסוכות, ולא הזכיר מצות הלולב, וכן לא הזכיר כאן יום הזכרון ובעשור לחדש. והטעם כאשר פירשתי כי לא בא עתה רק להזכיר הראיה והשמחה, שחייבין כל ישראל ללכת בשלש הרגלים האלה אל המקום אשר יבחר ה' ולחוג שם איש כמתנת ידו כברכת השם אשר נתן לו, לשמוח לפניו להודות על כל הטובה אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו והזכיר כאן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם - וכן אמר (פסוק טז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' במקום אשר יבחר. ולא ידעתי, אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה', כטעם שיאמר (פסוק ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם[24]:
סליק פרשת ראה
נביא
ישעיהו פרק מ
כג. הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן הלא ה', הוא שעושה רוזנים, שרים וגיבורים - לאַיִן (כלא כלום) שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה ואת כל שופטי העמים - עושה לתוהו ורִיק,
כד. אַף בַּל נִטָּעוּ, אַף בַּל זֹרָעוּ, אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם הלא כשיעקור ויכרות ה' את הרוזנים, לא ישאר כל רושם מגדולתם, כאילו מעולם לא נִטְעוּ ולא נזרעו באדמה, וכאילו מעולם לא נִשְרַש באדמה, גזע העץ !! וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ ויֵעָקְרו במהירות, כמו שנשיפה אחת חזקה - תייבש העלים[25] ! וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם וכמו קש, הנישא במהירות ברוח סערה !
כה. וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה, יֹאמַר קָדוֹשׁ ואל מי תדמו אותי - שישווה אלי, יאמר ה' !
כו. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ, מִי בָרָא אֵלֶּה הרימו עיניכם לשמים, וראו מי ברא את אלה השמים ? הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם ומוציא ויודע את מספר צבא השמים, (כוכבי השמים) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא ולכל כוכב, קרא בשם מיוחד ! מֵרֹב אוֹנִים, וְאַמִּיץ כֹּחַ מרוב כוחו של ה', אִישׁ לֹא נֶעְדָּר אפילו כוכב אחד, לא יעדר ויחסר מהעולם ! (שכל הכוכבים, מתקיימים לעולם !)
כז. לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל למה תאמרו ישראל, (בזמן הגלות) נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְקֹוָק שה' הסתיר עיניו מדרכנו הטובה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר ועבר מלתת לנו טובה, כפי קו המשפט,
כח. הֲלוֹא יָדַעְתָּ הלא מדעתכם, צריכים אתם לדעת, אִם לֹא שָׁמַעְתָּ או שתוכלו לשמוע, ממי שמבין מדעתו, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְקֹוָק ה' הוא האלוקים שמושל בעולם, בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ בורא אף את קצות הארץ, לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע אין עייפות ויגיעה לפניו ! וא"כ, האם ה' לא ישלם לכם כפעלכם ?! אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ הלא אי אפשר, לחקור את גודל תבונתו, ונאמן הוא לשלם שכר פעולתכם,
כט. נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ עוד יתן לכם, העייפים מקושי הגלות - כוח, וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה ולחסרי כוח מצרות הגלות, עוד יתן חוזק ועוצמה רבה,
ל. וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ והגויים, שנמשלים כעת בהצלחתם - לנערים חזקים, עוד יתעייפו ויתייגעו, מגודל הפורענות שתבוא עליהם, וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ והבחורים (הגויים), עוד יכשלו במכשולות !
לא. וְקוֹיֵ יְקֹוָק ובנ"י, שמקווים לישועת ה', יַחֲלִיפוּ כֹחַ יחליפו ויחדשו את כוחם, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יגדלו כנפיים - כמו הנשרים ! יָרוּצוּ בשובם לארץ ישראל, וְלֹא יִיגָעוּ ולא יתעייפו, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ ולא יתעייפו בדרך הליכתם !
ישעיהו פרק מא
א. הַחֲרִישׁוּ אֵלַי שִתְּקוּ, והקשיבו אלי, אִיִּים אומות העולם, (השוכנים באיי הים) וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יחדשו כוחם מלכויות העמים, כדי לבוא להתווכח, על אמיתות אמונת ה', וקיום הבטחתו להציל את בנ"י מידם. יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יגשו אלי ויאמרו טענותיהם, יַחְדָּו אני והגויים, לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה להווכח עם מי הדין.
ב. מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח מי העיר את ליבו של אברהם, לבוא לא"י ממזרח, ולעזוב את פסילי ארצו, צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ בכל מקום שדרכה כף רגלו, קרא ללכת אחר הצדק ולעזוב הפסילים. יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמְלָכִים יַרְדְּ ומי נתן לפניו גויים (כדרלעמר והמלכים שעימו), ושינצח וימשול במלכים ?! (הלא אני ה' !!) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ יתן הרוגים רבים - כעפר, שיפלו בחרבו של אברהם, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ ויפלו בקשתו בקלות רבה, כקש הנדחף ברוח.
ג. יִרְדְּפֵם רדף אחרי המלכים, ("...וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָשֶֹק", בראשית יד' טו') יַעֲבוֹר שָׁלוֹם ועבר המלחמה עם נעריו - בשלום, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא ואפילו שמעולם, לא בא ברגליו בדרך זו. (ובכל זאת נִצַח)
ד. מִי פָעַל וְעָשָׂה מי עשה ניסים עצומים אלו לאברהם, קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ ה' ית', שקורא על כל דור ודור מעשיו - קודם שיבוא, (וידע מראש, על גדולת זרעו של אברהם) אֲנִי יְקֹוָק רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא אני ה' הייתי ראשון, ועד כל הדורות האחרונים, (וכמו שעזרתי לאברהם, כך בכל זמן - אעזור לְבָּנַי)
ה. רָאוּ אִיִּים ראו הגויים, הנס שעשיתי לאברהם, וְיִירָאוּ, קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ אפילו העמים שבקצה הארץ - פחדו ונחרדו, קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן אך בכל זאת קרבו כולם יחד, ובאו להלחם עם ה' וישראל,
ו. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק העמים עוזרים ומחזקים אחד את השני, בבטחון בפסיליהם ובמלחמתם עם ה',
כתובים
דברי הימים ב פרק לד
(לא) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ במקום המיוחד לעמידת המלך וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְקֹוָק וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי התורהשנתונים ב- הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה: (לב) וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן בתוך הברית הזו וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם ומאז והלאה עשו כדברי התורה: (לג) וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד מלשון עבודה אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל ומהי עבודה זו לַעֲבוֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: פ
דברי הימים ב פרק לה
(א) וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיקֹוָק וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כמשפטו שלא כמו חזקיה שעשה בחודש השני: (ב) וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם שכל אחד היה במשמרת שלווַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק זרזם באזהרה לעשות את עבודת ה': (ג) וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים הַמְּבִינִים שמלמדים בינה לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיקֹוָק תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כפשוטו שהרי מנשה ואמון הסירו את הארון ושמו שם את פסיליהם במקום ולכן יאשיהו צווה להחזירו למקום. ואמרו חז"ל שצווה לגנוז את הארון כמו שעשה שלמה כדי שלא יקחו אותו לגולה עם ישראל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף ולאחר שתחזירו אותו למקום לא תצטרכו להתעסק עם שום עבודת משא אלא עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בדבר הקרבנות: (ד) והכונו וְהָכִינוּ את עצמכםלְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב כפי שנתחלקתם אצל דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ: (ה) וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ בעזרה של ביהמ"ק לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת בחלוקה שכל אחד עומד לבדו לבית אביולַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם וגם הלווים יתחלקו לפי בתי אב: (ו) וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ וטהרו את עצמכם וְהָכִינוּ וזרזו לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת את הפסחים כִּדְבַר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ (ז) וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא בירושלים לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר המיועד לשלמי חגיגה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ: ס (ח) וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם וגםלַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ השרים חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים והם לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ עבור לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת: (ט) וכונניהו וְכָנַנְיָהוּ וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת: (י) וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה שהעבודה נעשתה בתיקון ובהכנה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם כל משמר לבד וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָםכפי שנחלקו למשמרות כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ שכולם יעמדו בנפרד עם משמרתם: (יא) וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח הלווים שהרי השחיטה כשרה בזר וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם של הלווים שהעבודה נעשית רק ע"י כהנים וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים את עורות הפסחים: (יב) וַיָּסִירוּ הָעֹלָה מכל בהמה הורידו את האימורים שיקרבו על המזבח לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיקֹוָק כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר של קרבנות החגיגה שקודם הסירו את האימורים ואח"כ החזירו את הבהמות לבעליהם:
משנת ההלכה
א. באהבת הקדוש ברוך הוא את עמו ישראל, הרבה להיטיב לנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שתקובל תשובתו משאר ימות השנה, כיון שאז עלה משה רבינו לשמים כדי לקבל הלוחות השניות, ונשתהה שם עד יום כיפור שהיה גמר כפרה, ולכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון.
ב. גילה לנו הקב"ה בתורתו הקדושה שרצונו הוא קיום המצוות בשמחה ובכוונה הראויה, ולכן מן הראוי שיילמד האדם בחודש זה, מהם החיובים והאיסורים המוטלים עליו בחיי היום יום, כדי שיידע מה צריך לקיים וממה לפרוש ועל ידי זה יגיע למש"כ הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה ג "וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג וזאת היא האהבה המחוייבת. ולשון סיפרי (פ' שמע) לפי שנאמר ואהבת את י"י אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
ג. ומכיון שהם ימי תשובה, לכן נוהגין בהרבה מקומות לעמוד כל אלול באשמורת קודם היום ולומר סליחות ותחנונים וכן מנהג הספרדים. אבל מנהג האשכנזים לומר בשבוע שיחול בו ר"ה ומ"מ ראוי לאדם לעסוק בחודש זה יותר מאשר שאר זמנים בתפילה ובאמירת תהילים.
ד. כתב החיד"א בברכי יוסף סימן תקפא "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים".
[1] פי' ר' יוסף בכור שור רבינו בחיי
[2] ת"י
[3] ת"א אבע"ז
[4] רש"י רבינו בחיי
[5] ת"י
[6] אבע"ז רבינו בחיי
[7] חזקוני
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רבינו בחיי
[10] רש"י אבע"ז
[11] ת"י
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רבינו בחיי
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ספורנו
[21] אבע"ז
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רש"י
[24] רמב"ן
[25] כמו: ".. .נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם", שמות טו' י'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה