מקרא
פרשת וזאת הברכה
דברים פרק לג
(טו) וּמֵרֹאשׁ מהמובחר שב - הַרְרֵי קֶדֶם עשבים לרפואה ולסגולה. שעיקר גידולם בהררי קדם. הרי המזרח הרחוק וגם אלה נמצאו בשבט יוסף וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם יש מיני מאכלים שאינם גדלים כי אם בהרי שלג תמידי ונמצא גם אלו בחלקו של יוסף[1]:
(טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ כל תבל ומלואה יש כמה מינים בזו המדינה שאינם בזו. והכל נמצא בהר המלך[2] וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה וגם רצון האל שנגלה בסנה אשר בו הורה ענין עמו אנכי בצרה[3] ויש מינים שאינם נאכלים אלא למי שמרזה את גופו להיות פרוש מתאות העולם. ומכונים המינים הללו רצון שוכני סנה. שביקש אז הקב"ה לשכון דכא כ"י כך ברא מינים אלו למי שרצונו לחיות בזה האופן. גם זה נמצא בשבט יוסףתָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף מלבד ברכותיו עם הצבור תבואנה על ראשו מאת אלהי מרום שהוא יברך בלתי אמצעי[4] כל זה השפע ראוי לבא לראש יוסף. שהיה משפיע כל טוב במצרים וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו על מה מגיע לו גם רצון שכני סנה. היינו מינים המכחישים את הגוף בשביל שגם יוסף התנהג בנזירות בשעה שפירש מאחיו. וכתיב בלשון קדקוד משום שמי שהוא נזיר ופרוש מן התבל עוסק בדבקות ומשוקע בדעת שהוא באחורי הראש[5]:
(יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור, כי רב תבואות בכח שור (משלי יד ד) הָדָר לוֹ ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות[6] שאע"פ שהמלכות ליהודה ונקרא אריה הנה אחריו במעלה היה יוסף כמו השור אחר הארי כאמרם ז"ל מלך בחיות אריה. בבהמות שור. ובזה היה שבטו של יוסף ראשון בשבטים אחר שבט יהודה[7] וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו קרניו של שור הנזכר בָּהֶם ובקרניו עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ שיכבוש ארץ ישראל, וינצח שלשים ואחד מלכים ואמר כי קרניו שהם שנים - וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה והם קרניו של יהושע וחוזקו, שהם קרוביו ואנשי מלחמתו והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים, כטעם רבבות אלפי ישראל[8]: ס
(יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ בעת צאתך באניות סוחר, התפלל משה שישמח ויצליח בסחורתו ירמוז כי לחוף ימים ישכון ואתה וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ רמוז כי ראה מנוחה כי טוב ואת ארצו כי נעמה, כברכת יעקב כי ארץ יששכר היתה ארץ טובה למרעה, והוא יושב באהלים לשמור על שדותיו, ולא היה יוצא לסחורה, כי פירות ארצו היו מספיקות לו, ואמר לו משה שיצל[י]ח וישמח בשדותיו. וכן אמר לו יעקב[9] ועוד בירכו הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים כמו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים ראשי סנהדרין היו עוסקים בכך. ועל פי קביעת עתיהם ועיבוריהם[10]:
(יט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כשהיו העמים באים לארץ זבולן היו מתכנסים שם בים, ומזמנין עצמם להר ציון לזבוח שם זבחי צדק - אם ינצלו מן הים, כי הגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ כי בשפע תבא להם סחורה דרך הים וירויחו יששכר וזבולון ויהא להם פנאי לעסוק בתורה וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל גם מן הספינות שישברו בנמל ויהיו טמונים וטבועים בהם בחול יקחו ממונם[11]: ס
(כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד ברוך המקום שהרחיב נחלתו של גד, לפי שהיה נחלתו של גד מקום מרעה ומקנה, שייך למימר בזה לשון "מרחיב". כי מקום מרעה הוא רחב, כדכתיב "ירעה מקניך - כר נרחב"[12]ונתן לו חלק גדול מחלק כל אחד משאר השבטים בעבר הירדן כי אמנם ארץ סיחון ועוג היתה גדולה בכמות אע"פ שלא היתה זבת חלב ודבש כמו עבר הירדן כְּלָבִיא שָׁכֵן ראוי הוא לזאת ההרחבה מפני שהוא שוכן כמו אריה לאכול את סביביו[13] כמו שאמר שם הכתוב (לא נג) אנשי הצבא בזזו איש לו, ולהיות בני גד גבורי כח בזזו יותר מכולם[14] וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד כשהיה מכה ואויבו מרים יד שמאלו כנגד המכה, הוא חותך הזרוע ומכה בראש, וממיתו במכה אחת[15]:
(כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג שהיא ראשית כבוש הארץ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה סָפוּן אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו וַיֵּתֵא באו אנשי גד רָאשֵׁי עָם הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים[16] שבאו ראשי שבט גד עם ישראל חלוצי צבא, כי כן התנו עם ישראל צִדְקַת יְקֹוָק עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל שקיים מוצא שפתיו שאמר לא נשוב אל בתינו עד התנחל וגו' (במדבר לב, יח) [17]: ס
פרשת בראשית
בראשית פרק א
(יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם סידרם במקומם בדיוק כדי - לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:
(יח) וְלִמְשֹׁל מלבד מה שיאירו ימשלו בתהליכים שקורים בארץ בַּיּוֹם השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים וּבַלַּיְלָה והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימים וכל הלחים והקרים[18]וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ יום התורה משעת צאת השמש עד בואה והלילה מעת ראות הכוכבים[19] וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
(יט) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: פ
(כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ שרץ "שהוא רץ" לשון תנועה[20] נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:
(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת הולכת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ עשו פירות רבים[21] וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:
(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי: פ
(כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ שנגררים על האדמה בכל גופם[22] וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:
(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם, שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה, כדכתיב (להלן ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון, כדכתיב (שם) ויפח באפיו נשמת חיים[23] אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ ימשלו בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בדמות מלאכים[24] בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם נברא שני פרצופים ואח"כ חילקם לשני גופות זכר ונקבה[25]:
(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות, ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחשת[26] וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה לא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו וכל פרי עץ, וכשבאו בני נח התיר להם בשר[27]:
(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה ולא פרי העץ[28] ולא בשר[29] וַיְהִי כֵן:
(לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: פ
בראשית פרק ב
(א) וַיְכֻלּוּ ונשלמו בריאת[30] הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם צבא הארץ חיה רמש דגים וכל הצומח וגם האדם וצבא השמים הם שני המאורות והכוכבים וצבא המרום וכולל גם את המלאכים ונפשות האדם[31]:
(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בריאת יום השביעי כילה מעשיו, שהרי כל זמן שלא נעשה יום השביעי לא כילה סדר בראשית[32] מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה ביום השישי טרם בא יום השבת[33] וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ מכל הבריאות אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי בתוספת טובה וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ שלא נעשתה בו מלאכה כמו בשאר הימים וכך חייבים גם הברואים להתנהג ביום זה[34] כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתלהיות מנהגם מאותו זמן ואילך לעשות כיוצא בהן כגון בעלי חיים אילנות דשא שמזריעין ועושין כיוצא בהם. ד"א לעשות כל ימות עולם כסדר של ימי בראשית שהשמים והארץ יעשו מנהגם ולא ישנו הסדר[35]: פ
נביא
מלכים ב פרק י
(ו) וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם גם זה מדברי יהוא שכתב להם, יודע אני שהמה שבעים, ובבית גדולי העיר. ולא תוכלו להעלים ממני את מי מהם:
(ז) וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים בסלים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה:
(ח) וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים ערימות פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד הַבֹּקֶר כדי שיראום העם:
(ט) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד וַיֹּאמֶר אֶל כָּל הָעָם צַדִּקִים אַתֶּם הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ כלומר הנה תחשבו שאתם צדיקים ממני, על שהרגתי את המלך וּמִי הִכָּה אֶת כָּל אֵלֶּה הלא אנשי שומרון הרגום:
(י) דְּעוּ אֵפוֹא שהם חייבים מיתה על פי דבר ה' כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְקֹוָק אַרְצָה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עַל בֵּית אַחְאָב וַיקֹוָק עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ:
(יא) וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְכָל גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו קרוביו וְכֹהֲנָיו כהני הבעל עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד:
(יב) וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן הוּא בֵּית עֵקֶד הָרֹעִים בית שהרועים גוזזים בו הצאן, ולפי שהדרך לעקדם ולקושרם בעת הגזיזה, קרוי עקד בַּדָּרֶךְ:
(יג) וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ בני אחי אחזיהו כמבואר בדברי הימים מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה כלומר לשאול בשלום בני אחאב ואיזבל, ולא ידעו כי נהרגו:
(יד) וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים ומה שצוה כן ובלבבו להרגם כמו שאמר וישחטום להגדיל הנקמה שלא ימיתום דרך מלחמה וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים וַיִּשְׁחָטוּם אֶל בּוֹר בֵּית עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ וְלֹא הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם: ס
(טו) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר ותמים עמי לאהוב אותי כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה:
(טז) וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַיקֹוָק להנקם מבית אחאב ועובדי הבעל וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ:
(יז) וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד הִשְׁמִידוֹ כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּהוּ: פ
(יח) וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט אמר להם בערמה שאחאב נענש מפני שלא עבד את הבעל הרבה רק מעט ולכן יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה ולכן צוה שיתקבצו נביאי הבעל וכהניו:
(יט) וְעַתָּה כָל נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל עֹבְדָיו וְכָל כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל יִפָּקֵד כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל אֲשֶׁר יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה בחכמה בערמה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת עֹבְדֵי הַבָּעַל:
(כ) וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ הזמינו ויחדו יום עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ:
כתובים
קהלת פרק יב
(א) וזכר את בוראיך בימי בחורתיך ולכן תזכור את בוראך גם בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה עוד קודם שיבואו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וכבר יבואו שנים שכבר תראה שאין לך חפץ בשמחת ותאוות הנערות: (ב) עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים עד שלא יחשך בשבילך כל האור, שזקן נראה לו הכל חשוך בגלל שעיניו קהות ושבו העבים אחר הגשםוכאילו אחר הגשם באו עוד עננים והחשיכו עוד יותר ממה שהיה קודם: (ג) ביום שיזעו שמרי הבית ביום שיזועו ויחלשו שומרי הבית. כלומר, הצלעות שהם כשומרי הבית של הגוף והתעותו אנשי החיל ויתעוותו החיילים, כלומר השוקיים שהגוף נסמך עליהם ובטלו הטחנות כי מעטו והשיניים הטוחנות מפסיקים לטחון בגלל מיעוט כחם וחשכו הראות בארבות והעיניים חשכו במקומם: (ד) וסגרו דלתים בשוק והדלתות בשוק יסגרו, כלומר, יסגר פיו מלאכול הרבה בשפל קול הטחנה והושפל קול הטוחן את האוכל, והוא הקורקבן ויקום לקול הצפור והוא מתעורר בקלות אפי' לקולו של ציפור וישחו כל בנות השיר וכל קול של שיר הוא שפל בעיניו, שאינו נהנה כבר משירה: (ה) גם מגבה יראו והוא כבר מפחד ללכת בכל מקום שיש קצת גובה, שצריך להרים את רגלו מעליו וחתחתים בדרך וכך יש לו הרבה דברים שהוא חת מפניהם בדרך, שכל דבר קטן קושי גדול הוא לו וינאץ השקד ומחמת כיחושו העצמות שלו בולטות כשקד שהנץ ויסתבל החגב ואף אברים בגופו שקלים כחגב, דומים לו כמשא כבד שצריך לסבול ותפר האביונה ובטלה והופרה תאותו כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים עד שבסוף הוא מת והולך לקברו, והסופדים סובבים בחוץ לספדו: (ו) עד אשר לא ירחק ירתק חבל הכסף ותזכור בוראך קודם שיחתך חבל הכסף. כלומר, חוט השדרה של האדם ותרץ גלת הזהב ותשבר גולת הזהב. כלומר, הגולגולת של האדם ותשבר כד על המבוע והכד ישבר על מעין המים. כלומר, ישבר הכרס וישפך כל מה שבו ונרץ הגלגל אל הבור והגלגל שדולים בו מים מן הבור ישבר לתוך הבור. כלומר, יכנס הגוף לקבר: (ז) וישב העפר על הארץ כשהיה והעפר שממנו עשוי האדם יחזור לארץ כמו שהיה קודם שנוצר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה: (ח) הבל הבלים – הבל גדול הם כל הנאות העולם אמר הקוהלת – אמר שלמה. (כיון שקהלת זה כינוי, שייך לכתוב את זה בה' הידיעה) הכל הבל:
משנת ההלכה
דיני חולו של מועד בקצרה
פרק א
א. ששה הימים שבין יום טוב ראשון של חג הסוכות ושמיני עצרת (ובחוץ לארץ חמשה ימים), וחמשה הימים שבין יום טוב ראשון של פסח ליום טוב אחרון שבו (ובחו"ל ארבעה ימים), הם שנקראים חולו של מועד.
ב. כתבו הפוסקים "חייב לכבד את חוה"מ (חול המועד) במאכל ובמשתה וכסות נקיה שלא ינהג בהן מנהג חול". ולכתחלה מצוה לקבוע סעודה על הפת אחת בלילה ואחת ביום מכיון דמצוה לכבדו באכילה ושתיה ועיקר אכילה הוא לחם.
ג. לפיכך מן הראוי ללבוש בגדי שבת בחול המועד אמנם מי שעסוק לפרנסתו באופן המותר ואינו יכול לכבדו בבגדי שבת יכבדו לפחות בכסות נקיה ומהוגנת.
ד. וכן מן הראוי לאכול בשר ולשתות יין לפחות בסעודה אחת ביום ואין שמחה אלא בבשר ויין.
ה. וכן ראוי לכבד את המועד בפריסת מפה על השולחן.
ו. מקראות רבים דרשו חכמים בתורה, ואסרו עשיַּת מלאכה בחול המועד. ואיסור מלאכה זה שיש בחולו של מועד, אינו כאיסור מלאכה שיש ביום טוב שמפורש בו: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא כג ועוד), אלא התורה מסרה דבר זה לחכמים שיורו לנו איזו מלאכה אסורה בחולו של מועד ואיזו מלאכה מותרת.
ז. כל מלאכה שאדם עושה לצורך אכילה, לעצמו או לאחרים, לחול המועד וליום טוב - מותרת בחול המועד.
ח. וכן כל מלאכה בדבר האבד שאין בה טרחה מרובה, היינו שאם לא יעשנה עתה היא תִפָּסֵד - מותרת. אבל ישתדל להקל בטורח ולעשותה בצנעה כמידת האפשר. ויתייעץ עם רב מה מותר ואסור לו לעשות והאיך יעשה.
ט. מניעת ריוח אינה נחשבת כדבר האבד אלא אם כן מדובר במסחר שעשוי להכניס רווחים גדולים שאינם שכיחים.
י. מלאכה שיש בה טרחה מרובה מותרת במקום הפסד גדול.
יא. היתה לו מלאכה בדבר האבד שהיה יכול לעשותה קודם החג ודחה אותה לעשותה בחולו של מועד, שאמר: דבר האבד מותר לעשות בחוה"מ - תִּפָּסֵד המלאכה ולא יעשנה בחול המועד.
יב. היתה לו מלאכה שאסורה בחול המועד, ובא עני שאין לו לצרכי החג כראוי, ובקש ממנו לעבוד אצלו כדי שישתכר לצרכי החג - מותר לו לעשותה על ידו, ובלבד שהמלאכה הזו תעשה בצנעה. ויש שאין מתירין בזה אלא מעשה הדיוט או מסחר ולא מעשה אומן שלא לצורך המועד, אלא אם כן אין לו מה לאכול כלל.
יג. כל מלאכה שבשדה חוץ מהשקאת שדה צמאה ותלישת פֵּרות מן המחובר לצורך המועד - אסורה. ובמקום שיש הפסד מרובה מותר אף במלאכה אחרת.
יד. אסור להסתפר ולהתגלח בחולו של מועד. ואם לא הסתפר קודם המועד מפני שהיה אנוס באונס ידוע ומפורסם, כגון אבל, והיוצא מבית האסורים - מותר לו להסתפר בחול המועד.
טו. נטל צפרניו בערב יום טוב וגדלו, מותר ליטלן במועד. לא נטל בערב יום טוב - לא יטול במועד. מותר ליטול צפרניו שלא בסכין, אלא בידיו או בשניו. ויש מתירין בכל ענין.
טז. כביסת בגדים אסורה במועד אלא אם צריך להם ביותר לחג, ואי אפשר היה לו בשום אופן לכבסם בערב יום טוב. וכיבוס חיתולי תינוקות מותר.
יז. אריגה ותפירה, אפילו תיקון בגדים, אסורין בחול המועד, ואם צריך לבגד במועד, יתפרנו בשינוי.
[1] העמק דבר
[2] העמק דבר
[3] ספורנו
[4] ספורנו
[5] העמק דבר
[6] רמב"ן
[7] ספורנו
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[12] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[13] ספורנו
[14] אור החיים
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י
[17] רבינו בחיי
[18] רמב"ן
[19] אבע"ז
[20] רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] חזקוני
[25] תולדות יצחק
[26] רמב"ן
[27] רמב"ו
[28] רמב"ן
[29] חזקוני
[30] ת"י
[31] רמב"ן
[32] פי' ר' יוסף בכור שור
[33] אבע"ז
[34] אבע"ז
[35] חזקוני
