מקרא
בראשית פרק ז
(י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ:
(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי מרחשון[1] בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ וירדו המים ונתבלבלה הארץ ואין מבדיל בין יום ובין לילה[2]:
(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה:
(יד) הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר המעופפת כָּל כָּנָף עופות ביתיים שאינם עפים הרבה ואינם אלא בעלי כנף[3]:
(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם ומן הטהורה שבעה זוגות[4] מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים לא נאספו אליו כלל ולא באו עד עצם היום ההוא שהיה הגשם, ובא הוא בתיבה, כי האל הוא צוה, ורוחו הוא קבצן ברגע אחד[5]:
(טז) וְהַבָּאִים מהזוגות הנ"ל זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְקֹוָק בַּעֲדוֹ הניח התיבה פתוחה מתיירא היה שמא לא באו כולם שהרי לא היה מכיר כל מינין שבבריות וכשבאו כולם ויסגר ה' בעדו, הפתח נסגר מאליו[6]:
(יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ:
(יח) וַיִּגְבְּרוּ התרבו הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ היו באים בשטף ועוקרים האילנות ומפילים הבנינים[7] וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם:
(יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
(כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה מעל ראש ההרים הגבוהים גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים:
(כא) וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר כי ברחו על ההרים מפני המים, וכיון שגברו המים על ההרים לא מצאו ידים לנוס ומתו[8] הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם:
(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת נשימה של רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו כלומר היצורים שנושמים אויר[9] מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מקום חרב ממים אבל לא יבש ממש כמו בִיצה ור"ל גם המינים שאין מגורתם ביבשה רק בחרבה, שהם מקומות הלחים והמימיים שהם האמפיביא שחיים בחרבה מ"מ מתו, כי גם הם צריכים לשאוף רוח ואויר ונחנקו ע"י המים[10] מֵתוּ אבל לא דגים שבים ואע"ג שמי המבול רותחים היו, אפשר שברחו לתהומות ובנקיקי הסלעים ונחבאו שם, וי"א שברחו לאוקינוס ושם לא ירד מבול[11]:
(כג) וַיִּמַח נמחו הגופות ונעשו מים[12] אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ שנשכח זכרם, ואין להם זרע שאפילו ביצי השרצים והעופות נמוחווַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
(כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם כך עמדו בתגבורת שלהם, שלא ניכר חסרונם, אע"ג שלמעשה התחילו המים לחסר מיד אחרי ארבעים היום. אבל בסוף חמשים ומאה נחה התיבה , ואז ניכר החסרון[13]:
בראשית פרק ח
(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם, והרצון אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה בקיום העולם במינין אשר ברא בו, והנה ראה עתה להוציאם שלא יכלו בתיבה[14] אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ נרגעו מרתיחתם[15] הַמָּיִם העביר השם רוח חזק מאד בשמים ובארץ ויסכרו מעיינות תהום, כי חזרו המים הנובעים מהם אל מקומם עד אשר נתמלא התהום כמו שהיה בתחלה, ונסגרו פתחי מעיינותיו וארובות השמים נסגרו, וייבש האויר מאד ברוח המייבש, והמים אשר בארץ לחכה[16]:
(ב) וַיִּסָּכְרוּ ויסגרו מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם נשארו מעיינות תהום וארובות השמים פתוחות, עד עתה והיה האויר לח מאד וכל הארץ מלאה מים, ואינם נגררים במורד, ולא יבשו לעולם ועמדו כן בגבורתם עד מלאת ק"נ יום לירידת הגשם[17] וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם לא בגשם של המבול איירי, שאותו פסק לסוף מ' לירידתו, אלא שלא ירד הגשם עד צאתם מן התיבה וחזרו השמים ברוח, החזק כברזל, ולא הוריד טל ומטר כלל ויבש האויר וחרבו המים[18]:
(ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב שהיו חסרים מעט מעט עד שחרבו פני האדמה[19] וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:
(ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה שהיתה משוקעת במים כשתים ושלש אמות[20] בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוא חודש ניסן[21] בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ לומר שחסרו ביום ההוא חסרון גדול כי אז העביר השם רוח קדים עזה כל הלילה וישם את המים לחרבה עד שנחה בו התיבה[22] עַל הָרֵי אֲרָרָט והנה גם לדברינו גם לדברי רבותינו וכל המפרשים יהיו הרי אררט מן "ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים" (לעיל ז יט) שהיו המים עליהם ט"ו אמה, ולכן יקשה זה, כי הידוע בהר היוני שגבוה מהם הרבה מאד, וארץ אררט בשפל הכדור הקרוב לבבל ואולי נאמר כי היה החסרון בי"ז לחדש השביעי גדול מאד מט"ו אמה, וקודם לכן נראו ראשי ההרים הגבוהים, לא הרי אררט, ויקר מקרה התיבה שהיתה בארץ אררט בחדש השביעי, ותנח על ראשי ההרים ההם[23]:
(ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי תמוז אחר שבעים ושלש יום [24] בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:
(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו[25] עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ אחר שכלו שבעה ימים[26] לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה והיונה לא היתה יריאה לעוף למרחק כמו העורב[27]:
(ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ אין מנהג העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים על הארץ ואין אילן שם, אף כי בהיות המים על פני כל הארץ, ולכן לא מצאה היונה מנוח אשר ייטב לה, ובעת הראות האילנות הלכה לנפשה[28] וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ לבדוק רגליה וכנפיה אם מצא בהם טיט או עפר, או בפיה שום עלה, שיוכל להבין בו אם קלו המים, וכיון שלא מצא -[29]וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה:
(י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:
(יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף שניכר היה בה שטרפה ונתקה מן העץ ולא מצאה על פני המים, כי "טרף" לשון תלישה, אבל בבראשית רבה (לג ו) אמרו מהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר, מהר המשחה הביאה אותו שלא היה מבול בארץ ישראל[30] וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ בגלל ששהתה לבא עד הערב ולמ"ד לא ירד מבול לארץ ישראל היאך ידע נח בהבאת העלה שקלו המים היה לו לספק שמא מא"י הביאתו או שמא צפה על פני המים לקחתו, אלא י"ל ניכר היה שלא הביאתו ממקום רחוק שהרי טרף כתיב לשון חטיפה שחטפתו מן האילן וחטיפתו מעידה עליו שאילו מצאתו על פני המים כדרך שאר עלין שנושרין מן האילן על ידי רוח לא היה טרוף אלא שלם[31]:
(יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:
(יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בתשרי[32] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ אבל עדיין לא יבשו לגמרי בצורה שיוכלו לצאת פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי מרחשון[33] בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ ואף על פי כן לא יצא עד שהורשה לצאת ואמר לו הקב"ה צא מן התיבה כי מפני שבא לתוכה מפני מצות ה' יתעלה לא רצה לצאת משם כי אם במצותו[34]:
נביא
יואל פרק ג
א. וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן - באחרית הימים, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר - ישפוך ה' רוח קדשו על כל בשר בבני ישראל, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם - תשרה רוח נבואה, על בניכם ובנותיכם, זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן -זקני ישראל יראו מראות נבואה בחלומותיהם, בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ - ואף הבחורים יראו מראות נבואה.
ב. וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי - ואפילו עבדים ושפחות יזכו לנבואה.
ג. וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ - אתן מופתים בשמים ובארץ, ( במלחמת גוג ומגוג ) דָּם וָאֵשׁ - ישפך דם מחנה גוג, ואש תרד מן השמים ותשרפם, וְתִימְרוֹת עָשָׁן - עשן השריפה, יעלה בזקיפות קומה למעלה - כעץ תמר.
ד. הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ - מגודל הרעה שתבוא על מחנה גוג, תראה להם השמש חשוכה, וְהַיָּרֵחַ לְדָם - ואור הירח, יאדים בעיניהם - כדם, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא - כל זה יהיה לפני בא היום הגדול והנורא, יום הגאולה העתידה, כשינקום ה' בגויים.
ה. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה', יִמָּלֵט - בעת המלחמה הגדולה, כשיבוא גוג על אדמת ישראל, כל הקורא בשם ה' ית' באמת - ינצל, כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר ה’ - כי רק בהר ציון תשאר הפליטה, וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה’ קֹרֵא - לשרידים, שה' יקרא ויזמן לעבודתו.
יואל פרק ד
א. כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה, וּבָעֵת הַהִיא, אֲשֶׁר אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם - כשישובו מהגלות לעתיד לבוא,
ב. וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט - אקבץ את כל הגויים שיבואו עם גוג, לעמק יהושפט, וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם, עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם - אשפוט ואעניש אותם על שפזרו את עמי בגלויות, והרעו לבנ"י, וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ - ביניהם לנחלה.
ג. וְאֶל עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל - ועל בני ישראל היו משליכים גורל, לחלק את בנ"י ביניהם, וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד, בַּזּוֹנָה - את ילדי ישראל, היו נותנים כאתנן לזונה, וְהַיַּלְדָּה, מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ - ואת הילדות, היו נותנים עבור היין שקנו לשתות.
ד. וְגַם מָה אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן, וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת - מה לכם, ומדוע באתם אנשי צור, צידון וכל מחוזות הפלישתים, להרע לעמי ישראל ? הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי - האם משלמים אתם לי גמול, על איזו רעה שעשיתי עמכם?! ( הלא מעולם לא הרעותי לכם ) וְאִם גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי - ואם תגמלו לעמי רעה, קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם - במהירות אשיב לכם גמול על הרעה - בראשכם.
ה. אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם - הלא את הכסף והזהב שנתתי לבנ"י - גזלתם מהם, וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים, הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם - ואת הדברים הנחמדים שנתתי לישראל, הבאתם לארמנותיכם.
ו. וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם, מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים, לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם - ואת בני יהודה וירושלים, הייתם מוכרים לבני ארץ יָוָן, כדי שלא ישובו עוד לארצם.
ז. הִנְנִי מְעִירָם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה - הנה אני מעורר את בָּנַי שגלו, לשוב לארצם, וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם - ולכם, אשיב את גמולכם בראשכם.
ח. וּמָכַרְתִּי אֶת בְּנֵיכֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם, בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה - אמסור את בניכם ובנותיכם, ביד בני יהודה, וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם, אֶל גּוֹי רָחוֹק כִּי ה’ דִּבֵּר - ובני יהודה, ימכרו אותם לבני ארץ שבא הרחוקה
ט. קִרְאוּ זֹאת בַּגּוֹיִם - הכריזו בין הגויים, ( מה שיאמר להלן ) קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה - זמנו עצמכם למלחמה, הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים, יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה - העירו את לב הגיבורים, לבוא על ירושלים למלחמה.
י. כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת - תכתשו את אתֵּי החפירה, ועשו מהם חרבות, וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים - ואת המזמרות ( הכלי שחותחים בו זמורות הגפן ) תכתשו, ועשו מהם רמחים[35],( רומח - כְּלִי מלחמה ) הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי - גם החלש יאמר, גיבור אני ואצא להלחם.
יא. עוּשׁוּ - התקבצו, וָבֹאוּ כָל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב וְנִקְבָּצוּ - ובואו כל הגויים שמסביב א"י, להקבץ למלחמה, שָׁמָּה - בעמק יהושפט, הַנְחַת ה’, גִּבּוֹרֶיךָ - הורד ה' ושבור, את כל המתחזקים בגבורה נגדך.
יב. יֵעוֹרוּ, וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט - יתעוררו הגויים לבוא אל עמק יהושפט למלחמה, כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב - כי שם עתיד אני לשפוט את כל הגויים שבאו מסביב א"י.
יג. שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר - שלחו את המגל, לקצור התבואה הבשלה. הגויים נמשלו לתבואה בשלה, ומוכנה לקצירה, והמגל, הוא החרב שתהרוג בהם, בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַּת - בואו דורכי הענבים ורדו לגת, שהיא מלאה בענבים. עמק יהושפט נמשל לגת, המלאה בגויים שנמשלו לענבים, הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים, כִּי רַבָּה רָעָתָם - כמו היין, המשמיע קול בזרימתו בגת, אחר דריכת הענבים, כך הגיע זמן הריגת הגויים בעמק יהושפט, בעבור רעתם.
יד. הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים - המונים יפלו וימותו, בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ - בעמק יהושפט, ששם יחרוץ ויחתוך ה' את דין הגויים, כִּי קָרוֹב יוֹם ה’ בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ - כי קרוב יום המשפט, שישפוט ה' בעמק יהושפט.
טו. שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ - יחשיכו השמש והירח, וְכוֹכָבִים, אָסְפוּ נָגְהָם - יאסף אור הכוכבים. ( ר"ל, צער גדול יהיה בעולם )
יואל פרק ג
טז. וַה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ - ירעדו מעוצמת השאגה שמים וארץ, וַה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ - ויכסה ה' על עמו, להגן עליהם, וּמָעוֹז, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל- והוא חוזקם של ישראל.
יז. וִידַעְתֶּם - כשאשיב שכינתי לציון, כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם, שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר קָדְשִׁי, וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ, וְזָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ עוֹד - להרע לישראל.
יח. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס - מרוב הטובה שתבוא על ישראל, כאילו יִטַף על ההרים יין, מהגפנים הנטועים שם, וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב - ועל הגבעות יִטַף חלב, מהבהמות הרועות שם, וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם - וכל אפיקי הנחלים שביהודה יתמלאו במים, וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא - הוא המעיין הנזכר בנבואת יחזקאל בפרק מז', וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים - וימלא מים, את נחל השיטים.
יט. מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה, וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה - מצרים ואדום יהיו לשממה, מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה -עונש על הגזל שגזלו מישראל, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם - ומהדם הנקי ששפכו בישראל.
כ. וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר - ולא יחרבו לעולם.
כא. וְנִקֵּיתִי - על השלל שלקחו הגויים מישראל - אנקה אותם מעוון (כי גם ישראל יקחו מהם לעתיד ויהיו להם לשלל), דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי - אך מהעוון ששפכו את דמם של ישראל - לא אנקה !! וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן -וענשם זה יבוא, כשה' ישיב שכינתו לציון.
סליק ספר יואל בעזר האל עלי גומר
משנת ההלכה
דיני אמירת שמו"ת
א. הקורא שנים מקרא ואחד תרגום, בפסוק עטרות ודיבון יש לקרוא שלש פעמים את הפסוק, ופעם אחת את תרגום אונקלוס[36]. (שו"ת אור לציון חלק ב פרק יט - דיני תפילות שבת ז)
ב. כתב הטור שאם למד הפרשה בפירש"י חשוב כמו תרגום שאין כוונת התרגום אלא להבין העניין אבל אם קורא בשאר לעז לא עכ"ל מפני ששאר לעז אינו מעתיק הכוונה כפי שנמסר מסיני אבל התרגום מפרש כמו שניתנה מסיני וכן פירש"י מיוסד על פי דרשת רז"ל שהוא האמת הברור כמסיני
ג. וכתב רבינו הב"י דירא שמים יקרא תרגום וגם פירש"י דהתרגום ניתן מסיני ופירש"י כדי להבין הפרשה בטוב והגדולים הסכימו דדווקא תרגום אונקלס ואין יוצאין בדבר אחר שהתרגום קדוש וניתן מסיני וכן הוא ע"פ חכמת הקבלה וכך נוהגים כל ישראל וחלילה לשנות מזה
ד. אם אין בידו כעת התרגום יאמר המקרא שני פעמים ולכשישיג התרגום יאמרנו [מג"א סק"ד] ואם אינו מצפה שיבא תרגום לידו צריך לקרא המקרא ג' פעמים.
ה. אף מי שאינו מבין כל כך שפת התרגום, עליו לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכתב הפרי מגדים במשבצות זהב (ריש סימן רפה), רמז לדבר: ואלה שמות ר"ת וחייב אדם לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום[37]. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)
ו. מי שאינו מבין כלל רש"י ותרגום, יקרא התרגום אנגלי או כל לע"ז אחר, שעל אף שהתרגום יש לו מעלה שניתן בסיני זהו כשמבין התרגום מעט לכל הפחות אבל כשאינו מבין כלל מוטב שיקרא פירש"י או תרגום ללשון לעז, רק יש לקרוא מתרגום מוסמך מת"ח שפירשו היטב ענין התרגום ולא רק לפירוש המילות בלעז אלא ע"פ פירוש התרגום אונקלוס וקדמונים למקרא, ובודאי שלא יקרא תרגום הנכתב ע"י משכילים ר"ל, ובזה דוקא הוא יוצא חובתו. (תשובות והנהגות כרך א סימן רסא)
[1] ת"י
[2] אבן עזרא
[3] העמק דבר
[4] העמק דבר
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שןר
[9] רש"י ופרשניו
[10] רש"י מלבי"ם
[11] רמב"ן פי' הטור
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] ת"י רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] ת"י
[25] רש"י
[26] רש"י
[27] פי' ר' יוסף בכור שור
[28] רמב"ן
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] פי' ר' יוסף בכור שור
[31] חזקוני
[32] ת"י
[33] ת"י
[34] רבינו בחיי
[35] ולעתיד לבוא ניבא ישעיהו להפך: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", ישעיהו ב', ד' . וכמו"כ במיכה ד', ג'.
[36] ז. בגמ' ברכות ח' ע"א איתא, אמר ר"ה בר יהודה א"ר אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון. והובא בשו"ע בסימן רפ"ה סעיף א'. ופירש רש"י בגמ' שם אעפ"י שאין בו תרגום. ובטור שם כתב שי"א שנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום ירושלמי, ונקט עטרות ודיבון אעפ"י שאין צריכין תרגום כל כך. והנה ממה שכתב רש"י שאין בו תרגום, ובספרים שלנו אנו רואים שיש שם תרגום, צריך לומר שהתרגום בספרים שלנו זהו תרגום ירושלמי שהביאו הטור. וכן הדבר מוכח בהמשך הפרשה באותו פרק בפסוק ל"ד שמובא שוב דיבון ועטרות, ושם אין בתרגום אונקלוס תרגום מיוחד, אלא כתב עטרות ודיבון וכו', ורק בתרגום ירושלמי שם תירגם מכללתא וכו' כתרגום אונקלוס בפסוק הראשון. ולכן יש לקרוא שלש פעמים את הפסוק, כדין פסוק שאין בו תרגום, וכמו פסוק ראובן ושמעון שקורא שלש פעמים כמ"ש הטור שם. ומ"מ יקרא ג"כ את תרגום ירושלמי שמובא בתרגום אונקלוס שם, כדי לצאת לכל הדעות.
[37] הרא"ש בפסקיו לברכות (שם /דף ח' ע"א/) כתב שהוא הדין אם קורא בפירוש רש"י על התורה שיוצא ידי חובה במקום התרגום, אולם רבינו משה מקוצי בספר המצות, הסמ"ג, כתב בשם רב עמרם גאון ורב נטרונאי גאון, שיש להקפיד לקרוא דוקא תרגום אונקלוס לפי שניתן בסיני, ולכן כתב מרן השלחן ערוך שירא שמים יקרא גם פירוש רש"י וגם תרגום אונקלוס. וכן הסכים רבינו שלמה לוריא בספר ים של שלמה קידושין (פרק ב סימן יד). ורבינו האר"י ז"ל הזהיר מאד על קריאת התרגום על פי הקבלה. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף. ולכן אף מי שאינו מבין כל כך שפת התרגום, עליו לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכתב הפרי מגדים במשבצות זהב (ריש סימן רפה), רמז לדבר: ואלה שמות /ר"ת/ וחייב אדם לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכן כתב מרן החיד"א בספר חומת אנך (ריש פרשת שמות) בשם רבינו אפרים. וע' בס' כף החיים פלאג'י (סימן כז אות ז).
