מקרא
דברים פרק לב
(מא) אִם שַׁנּוֹתִי מלשון חרב שנונה בְּרַק חַרְבִּי על ישראל, ולקחתי נקמתי מהם שנתתים בגלות בידכם וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי שעשיתי בהם משפטי ודיני עתה אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם מה שעשו להם, כי אני קצפתי מעט, והם עזרו לרעה, והוסיפו לבזותם ולהשתעבד בהם בלי חמלה[1]:
(מב) אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם שונאיהם של ישראל וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר תכלה את בשר אויביהם מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה ממה שעשו בחללי עמי ובשבויי עמי מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב אפרע מראש האויב, ויהא ראשו פרוע כמנוגע, ופורענות יחול על ראשו[2]:
(מג) הַרְנִינוּ גוֹיִם שבחו העמים את עַמּוֹ בני ישראל כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ יקנה דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים. כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו: פ
(מד) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן כי גם יהושע נצטווה לעיל לכתוב את השירה[3]:
(מה) וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:
(מו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם תנו לב[4] לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
(מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק בדברי התורה הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: פ
(מח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שנכתבה השירה לֵאמֹר:
(מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה נקרא הר העברים לפי שההר הזה היה פתוח לשני עברים לדרך קדש ולהר ההר אשר שם קברות האחים הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה:
(נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:
(נא) עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(נב) כִּי מִנֶּגֶד מרחוק[5] תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
סליק פרשת האזינו
נביא
ישעיהו פרק סו
יא. לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם, מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ - התאבלתם למען תינקו ותשבעו רוב טובה, מִֹשְדֵי הנחמה שבירושלים, לְמַעַן תָּמֹצּוּ - ולמען תמצצו עד תום, את רוב הטוב שבירושלים, וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ -ותתענגו מיופי והדר כבודה.
יב. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק, הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם - הנני מטה אל ירושלים שלום רב כְּמֵי הנהר, וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם - ואת עושרם של הגויים אני מטה על ירושלים, כמי נחל השוטפים במרוצה את מה שבדרכם, וִינַקְתֶּם - ותינקו כתינוק, את עושרם הרב, עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ, וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ - וכתינוק, תִּנָשְאוּ ע"י הגויים על צידם, וישעשעו אתכם על ברכיהם.
יג. כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ - כאיש, שאמו תנחם אותו מצרה שעברה עליו, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם - כך אנחם אתכם מצרת גלותכם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ - ובבנין ירושלים תנוחמו.
יד. וּרְאִיתֶם, וְשָׂשׂ לִבְּכֶם - כשתראו את ירושלים בבנינה, ישמח ליבכם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם, כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה - עצמותיכם יתחזקו כדשא הפורח, וְנוֹדְעָה יַד יְקֹוָק אֶת עֲבָדָיו, וְזָעַם אֶת אֹיְבָיו - תִּוָדַע בעולם גבורת יד יְקֹוָק עם עבדיו, וזעם וכעס יְקֹוָק על אוייביו.
טו. כִּי הִנֵּה יְקֹוָק בָּאֵשׁ יָבוֹא - כי הנה יְקֹוָק יבוא בחמת אש על אוייביו, (על גוג) וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו - ובמהירות כרוח סופה, יבוא יְקֹוָק עם מרכבותיו על אוייביו, לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ - להשיב לאוייביו את גמולם בחימה שפוכה, וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי אֵשׁ - ולגעור בהם בחוזק רב כלהבת אש.
טז. כִּי בָאֵשׁ יְקֹוָק נִשְׁפָּט - כי יְקֹוָק יהיה נשפט עם האוייבים באש, (עם גוג ; כמו שניבא יחזקאל: "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו... ", יחזקאל לב' כב') וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר - ובחרבו, יכה את כל מחנה גוג, וְרַבּוּ חַלְלֵי יְקֹוָק - ורבים יהיו החללים שיפלו ביד יְקֹוָק.
יז. הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת - המזמנים והמטהרים עצמם, ללכת לעבוד ע"ז בגינות, אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ - קבוצה אחר קבוצה, נכנסים לגינה לעבוד הע"ז שבתוכה, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר, וְהַשֶּׁקֶץ, וְהָעַכְבָּר- וכל הגויים אוכלי בשר חזיר, בשר שקצים, בשר עכבר וכל דבר טמא, יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם יְקֹוָק - כולם יחד יִכְלוּ מן העולם.
יח. וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם - ואנכי יְקֹוָק, ידעתי מעשיהם ומחשבותיהם, בָּאָה, לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת - באה העת לקבץ את כל העמים עם גוג יחד בא"י, וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי - ושם יבואו ויראו את כבודי, כשאֶפָּרַע מהם על כל רעתם.
ישעיהו פרק סו
יט. וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת - ואף בנשארים ממחנה גוג (שאשאיר, כדי שיספרו את כבודי בגויים), אתן אות וסימן על המכות שבאו על חבריהם, (כמו שניבא זכריה:" וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם, הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם",זכריה יד' יב') וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים, אֶל הַגּוֹיִם - שינצלו וישלחו, לפרסם את כבוד ה' בין הגויים, תַּרְשִׁישׁ, פּוּל, וְלוּד - שמות עמים, מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת - המלומדים לדרוך ולירות החיצים בקשת, תֻּבַל וְיָוָן - שמות עמים, הָאִיִּים הָרְחֹקִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי, וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי - הגויים באיים הרחוקים, שלא שמעו מעולם על גדולת ה' וכבודו, וְהִגִּידוּ - פליטים אלו, אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם.
כ. וְהֵבִיאוּ - העמים הרחוקים, אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם - את אחיכם מבנ"י, שנשארו עדיין בין הגויים, מִנְחָה לַיְקֹוָק - יביאו אותם כמנחה ליְקֹוָק, בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב - רכובים בסוסים וברכבים, וּבַצַּבִּים -ובעגלות מכוסות, (כמו: "...עגלות צב...", במדבר ז' ג') וּבַפְּרָדִים - הנולד מסוס וחמור, וּבַכִּרְכָּרוֹת - ובבהמות הממהרות בלכתם, עד שנראות כמרקדות, (כמו:" וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְקֹוָק... " - מרקד לפני יְקֹוָק ; שמואל ב', ו' יב') עַל הַר קָדְשִׁי, יְרוּשָׁלִַם אָמַר יְקֹוָק - להר קדשי ירושלים, כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְקֹוָק - כמו שמביאים בנ"י את המנחה בכלי טהור, שיהיה לרצון לפני יְקֹוָק, כך כאמור, יביאו הגויים את ישראל בבגדים נאים ובמרכבות מכובדות.
כא. וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יְקֹוָק - גם מבנ"י המובאים מהאיים הרחוקים, אקח להיות כהנים ולויים לשרת לפני.(שיודיע מי מהם לויים וכהנים)
ישעיהו פרק סו
כב. כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם יְקֹוָק - כי כמו השמים החדשים והארץ החדשה שיבראו בימים ההם ויהיו קיימים לעולם, וקראם חדשים כי הם עומדים בחדושם ולא יבלו כמו שהיו ביום שנבראו כן הם היום, וכן יהיו, וכן הארץ עומדת בחדושה לא תבלה אלא שתולדותיה בלים, וכן אמר שלמה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם - כך, יתקיים זרע בנ"י, ולא ימחה שמם לעולם כל ימי עולם כימי השמים על הארץ כי לעולם לא יאבד שם ישראל ולא יגלו עוד מארצם כמו שחשבו אלו הגוים שבאו עם גוג ומגוג להלחם על ירושלם שחשבו להגלות את ישראל ולאבד שמם, לפיכך אמר כי כאשר לא יהיה כמו שהם חשבו כי לעולם יעמד זרעכם כעמוד השמים והארץ.
כג. וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְקֹוָק - ומידי ראש חודש ומידי שבת, יבואו כל העמים להשתחוות לפני בבית המקדש אנשים חדשים מן עכו"ם אשר ישתחוו לפני לקבל האמונה האמתיית ולהשליך את עצביהם.
כד. וְיָצְאוּ וְרָאוּ - אותם שיבואו מידי חודש ושבת לבית יְקֹוָק, יצאו מחוץ לירושלים, בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי - לראות את פגרי מחנה גוג שפשעו ביְקֹוָק, (בתוך שבעת החודשים שבהם יִקָבְרוּ) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת- כי התולעים שיאכלו בבשרם - לא ימותו, וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה - והאש הבוערת בהם - לא תכבה, וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר - ויהיו לחרפה ולבזיון, בעיני כל בשר הבאים להשתחוות לפני יְקֹוָק.
סליק ספק ישעיהו
כתובים
שבח הזריזות וגנות העצלות
(טז) אי לך ארץ שמלכך נער אוי לך ארץ שהמלך שלך הוא נער המתנהג בעצלות וחלישות ושריך בבקר יאכלו והשרים שלך אוכלים מיד בבוקר, שזה העסק החשוב שלהם: (יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורים משובחת את הארץ שהמלך שלך הוא בן של שרים, והם למדוהו זריזות וגבורה ושריך בעת יאכלו ושריך אוכלים בזמן המתאים לאכול בגבורה ולא בשתי ועסקם בגבורה ולא בעצלות ושתיית יין: (יח) בעצלתים ימך המקרה בגלל עצלות של בעל הבית ימך וישפל התקרה כיון שאינו מתקנו ובשפלות ידים ידלף הבית ובגלל שאדם משפיל את ידיו מלעסוק בעבודה, ידלוף דלף בחורף בבית: (יט) לשחוק עשים לחם כשאנשים רוצים לשחוק עושים הם סעודה עם לחם ויין ישמח חיים ויין משמח את האנשים החיים והכסף יענה את הכל ואת הדברים האלו משיגים בכסף, לכן לא טוב לאדם להתעצל, אלא יעמול להרויח, בשביל שיוכל ליהנות מעמלו:
יש לגרום טובה לאנשים ולא רעה, מתוך הסתכלות לעתיד
(כ) גם במדעך מלך אל תקלל גם במחשבתך מלך אל תקלל, אף שאף אחד לא יודע מזה ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר וגם בחדר משכבך שאין מי שנמצא בו, אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים כנפים יגיד דבר כי יבוא עוף השמים ויגלה הדבר לכולם. ולשון משל הוא, והכונה שדרך הנסתרות להיגלות בסופו של דבר:
משנת ההלכה
דיני ארבעת המינים
אף על פי שההידור בארבעה המינים הוא מתנאי המצוה, לא כל תנאי ההידור מעכבים, אלא יש מהם שמעכבים ואם חסרו תנאים אלה פסולים; ויש שאינם מעכבים ואפילו חסרו, עדיִן לא יצאו מהידורם וכשרים
הדברים שפוסלים בארבעה המינים:
א. יבש שאינו מוציא שום לחות - פסול בכל ארבעה המינים, שאינו הדר כלל. ועוד, שהיבש הרי הוא כמת וכתוב (תהלים קטו): לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. אבל יבשים כלשהו, כשרים.
ב. גזול - פסול בכולם, שהרי היא מצוה הבאה בעבֵרה, והכתוב אומר (ישעיהו סא). אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה:
פסולי אתרוג
א. אתרוג של ערלה או של שאר איסורי אכילה,
ב. קטן מכביצה,
ג. נקב עד חדרי הזרע אע"פ שאינו חסר
ד. חסר אפילו משהו מגופו של אתרוג
ה. נסדק, נקלף עורו ונחסר משהו בגוף האתרוג,
ו. עלו בו אבעבועות בשנים או בשלשה מקומות, ועל חוטמו - אפילו בכל שהוא. נשתנה מראהו (חום או שחור),.
ז. נִטל הפיטם או העוקץ.
ח. אתרוג העגול ככדור.
ט. אתרוג שלא נגמר בישולו ועדיִן ירוק כעשבי השדה.
י. אתרוג מורכב.
יא. לפיכך יש להקפיד לקנות אתרוג בעל הכשר מהודר שידוע שאינו מורכב או ערלה ומי שאינו יודע לבחור אתרוג יבקש ממי שיודע לבחור עבורו או קנה בקופסה חתומה וסגורה
פסולי לולב
יב. קצרה שדרתו מארבעה טפחים
יג. נקטם (נחתך) ראשו. או העלה העליון.
יד. נפתחו רוב עליו שאינם שוכבים על שדרתו של לולב.
טו. נחלקה התיומת העליונה ברובה, או אפילו במיעוטה ונראית כשתים,.
טז. נסדקה השדרה ונראה כשני לולבים.
יז. קוצים בשדרה. עקום לפניו או לצדדין.
יח. כפופה שדרתו בראשה.
פסולי הדס
יט. הדס השוטה כלומר ששלשת העלים אינם יוצאים בשוה ברוב שיעור גודלו. קצר משלשה טפחים.
כ. נשרו עליו ברוב שיעורו או בחציו.
כא. היו ענביו מרובין מעליו והענבים אדומים או שחורים, אבל ירוקים – כשר.
פסולי ערבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה