יום חמישי, 27 באוקטובר 2016

פרשת בראשית יום ה'

מקרא

(ט) וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן:
(י) וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(יא) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
(יב) וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מַהֲלַלְאֵל:
(יג) וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(יד) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
(טו) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת יָרֶד:
(טז) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת יֶרֶד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(יז) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
(יח) וַיְחִי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת חֲנוֹךְ שביעי היה ונתחנך לקדושה שכן מצינו השביעי קדש וכן כתוב בדוד הוא השביעי דבר זה הביאו לקדושה וכן מצינו בשבעה רקיעים ערבות משבע ארצות - ארץ ישראל משבע מדברות - מדבר סיני משבעה ימים - ים כנרת מז' עולמות - עולם שביעי שכולו שבת משבע נרות - נר מערבי משבעה ימים - יום שביעי וכן תשרי, שמיטה ויובל[1]:
(יט) וַיְחִי יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(כ) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: פ
(כא) וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מְתוּשָׁלַח:
(כב) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(כג) וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה:
(כד) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים עבד את ה' ביראה ובאמת והתהלך בדרכיו להיטיב לזולתו בצדקה ותוכחת[2] וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים: פ



נביא

הושע פרק יג

א. כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת - בתחילה, קודם שחטא, היה אוחז בעמים רתת ורעדה משמעו של אפרים,  נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל - שהיה אפרים מנושא ומרומם בישראל, וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת - אך כיון שחטא והיה אשם בעבודת הבעל - נחשב כמת.
ב. וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא - ועד עתה ( אחר מלכות ירבעם בן נבט, והעגלים שעשה )  מוסיפים לחטוא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים - עשו להם מכספם, תבנית של ע"ז.  מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה - הפסלים כולם, מעשה אומן הם, לָהֶם - לעובדי הע"ז, הֵם אֹמְרִים - יאמרו כהני הע"ז:  זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן - אדם הזובח לע"ז,  ינשק בפיו את העגלים ובכך יזכה לשכר רב.
ג. לָכֵן יִהְיוּ - עובדי הע"ז, כַּעֲנַן בֹּקֶר - יכלו מן העולם, כענן בוקר שהולך ונעלם במהרה, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ - וכמו הטל שנעלם בחום היום, כְּמֹץ, יְסֹעֵר מִגֹּרֶן - וכמו המוץ שרוח סערה תעיף אותו מהגורן,וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה - וכמו עשן היוצא מהארובה ונעלם.
ד. וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - ואני ה', אלוקיך שהוצאתיך מארץ מצרים, וֵאלֹהִים זוּלָתִי, לֹא תֵדָע - ולא היה לך לדעת - אלוקים אחרים, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי - שהלא אין מלבדי אלוקים שיושיע אותך.
ה. אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר - אני ה', שידעתי לתת לך את כל צרכיך במדבר, בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת - בארץ מדבר.  ( תלאובות - מקום שמתאווים בו לכל טובה )
ו. כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ - כאשר באו למקום מרעה, לא"י, שבעו ברוב טובה, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי - וכאשר שבעו, גבה ליבם ושכחו את ה'.
ז. וָאֱהִי לָהֶם - אהיה לישראל, כְּמוֹ שָׁחַל - כאריה הטורף טרף, כְּנָמֵר, עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר - וכמו נמר המביט בדרך, לטרוף טרף. ( אָשׁוּר, כמו: "אשורנו ולא עתה...", "בשרירות ליבם" וכדו' )
ח. אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל - כשאפגוש בהם להענישם, אהיה כמו דוב השכול מבניו, (שאכזרי הוא ביותר ) וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם - ובמר נפשו על בניו, קורע מטרפו את הגוף עד הלב הסגוּר תחת החזה, וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא - ואוכל אותם שם, כאריה האוכל במקום שטורף, חַיַּת הַשָּׂדֶה, תְּבַקְּעֵם - וְחַיַת השדה, תבקע את גופם.
ט. שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל - מעשיך הרעים, חיבלו והשחיתו אותך ישראל, כִּי בִי בְעֶזְרֶךָ - כי בה' שעוזר לך - מרדת.
י. אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא - איֵה, היכן מלכך, וְיוֹשִׁיעֲךָ, בְּכָל עָרֶיךָ - ויושיע אותך, בכל הערים שבא עליהם האוייב, וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, תְּנָה לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים - והשופטים שבקשת מהם למנות לך מלך ושרים, היכן הם שיושיעו אותך מאוייביך.
יא. אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי - באפי, בכעסי נתתי לך מלך ע"פ בקשתך,  וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי - ובכעסי אקח אותו ממך.  (י"א,  על שאול שמת במלחמה, וי"א נתתי - את שאול, ואקח - את צדקיהו שהיה המלך האחרון, וי"א במלכי ישראל: ירבעם והושע בן אלה )
יב. צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם - קשור ושמור בליבי עוון אפרים, צְפוּנָה חַטָּאתוֹ - וטמונה בליבי חטאתו להענישו.
יג. חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ - צרות קשות, כחבלי היולדת - יבואו עליו, הוּא בֵן לֹא חָכָם - להטיב את דרכו, כִּי עֵת לֹא יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים - כי בעת שיבואו עליו הרעות, כיולדת הסובלת את צירי הלידה על המשבר, לא יוכל לעמוד בתוקף הצרות.
יד. מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם - אם היו חכמים ומטיבים דרכם, הייתי מציל וגואל אותם ממות ומהשאול, אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת - אך כשמרשיעים, אהיה מדבר עליך שתמות, אֱהִי קָטָבְךָ, שְׁאוֹל - אהיה כורת אותך - לשאול, לקבר, נֹחַם, יִסָּתֵר מֵעֵינָי - הנוחם, יסתר מעיני.  ( שלא אתחרט, על הרעה שתבוא עליך ).
טו. כִּי הוּא בֵּן אַחִים יַפְרִיא - אפרים גדל והיה הפרי הטוב שבין השבטים,( כברכתו של יעקב:"ואולם אחיו הקטן...וזרעו יהיה מלא הגויים" ) יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה - אך אחר שחטא, רוח מדברית הבאה מצד מזרח, עולה מאת ה' על אפרים, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ - מקור המעיין של אפרים יִיבש,  וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ - ויתיבשו מי המעיין, ( שיֵרֵד מגדולתו ) הוּא - מלך אשור, יִשְׁסֶה - יבזוז, אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה - את כל הכלים הנחמדים השמורים באוצרותיו.

הושע פרק יד

א. תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן - תהיה שומרון שממה, כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ - כי מרדה בה', בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - אנשי שומרון, עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ - יבקעו את התינוקות, וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ - ואת הנשים המעוברות - יבקעו את בטנם.
ב. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ - שובו אל ה', כי רואים אתם שעוונותיכם הכשילו אתכם ליפול ברעה.
ג. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים - התוודו לפני על עוונותיכם, וְשׁוּבוּ אֶל ה' - ושובו לעבוד את ה', אִמְרוּ אֵלָיו - אל ה', כָּל תִּשָּׂא עָוֹן - כל עוון - תשא ותסלח, וְקַח טוֹב - קח לפניך את מעשינו הטובים, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ - במקום קרבנות פרים, נשלם לפניך בוידוי שפתיים.
ד. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ - לא נבקש עוד עזרה מאשור, עַל סוּס לֹא נִרְכָּב - ולא נבטח בגבורת הסוס במלחמה, וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ - ולא נאמר עוד על הע"ז, שהיא מעשה ידינו, שהיא אלוקים,אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם - כי ידענו, שרק בך יִמְצָא היתום והחלש - רחמים והצלה.
ה. אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם - וכאשר יתוודו כך לפני, אביא מרפא, ואסלח על שמרדו בי, אֹהֲבֵם נְדָבָה - ואוהב אותם בנדבת ליבי, כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ - כי שב ממני הכעס עליהם, ואוהב אני אותם כבראשונה.
ו. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל - אהיה לישראל כמו טל שאינו מפסיק, ואשפיע עליהם רוב טובה, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה - יעלה פרחים כשושנה, ( המוציאה פרחים יפים ) וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן - ויכה שורשים ( ישלח שורשים לכל עבר )כעצי הלבנון החזקים.(שיצליחו בכל מעשיהם)
ז. יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו - יתפשטו ענפיו הרכים - למרחוק, וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ - וכעץ הזית, יהיה הוד יופיו,  (כעלים שבעץ הזית - שלחים כל השנה). וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן - וריחם ילך למרחוק, כריח הטוב של עצי הלבנון.
ח. יָשֻׁבוּ - ישראל לארצם, יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ - וישבו בשלוה בצל ה',  יְחַיּוּ, דָגָן - יחיו עצמם במצוות ה', כדגן המחיה את האדם, ( כאילו כתב: יחיו כדגן ; רד"ק ) וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן - ויפרחו כגפן, המוציא פירות שנה אחר שנה,זִכְרוֹ, כְּיֵין לְבָנוֹן - שמם הטוב של ישראל, יזכר תמיד, כמו יין הלבנון הנזכר כיין משובח.
ט. אֶפְרַיִם - יאמר: מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים - מדוע לי לפנות עוד לע"ז, אֲנִי עָנִיתִי - אז, אענה לכל בקשותיו ממני, וַאֲשׁוּרֶנּוּ - ואראה מעצמי, לתת לו דֵי מחסורו, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן - כמו ברוש רענן, שכופפים את ראשו עד שרשיו, כך כבייכול, ירד ה' השוכן במרום, להשפיע טובה לישראל, מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא - וכל פירות הצלחתך - ממני יהיו.
י. מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם - מי בכם חכם להבין כל דברי אלה, וישוב אל ה', כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' - כי דרכי ה', ישרים וטובים. וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם:

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם, כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', 
וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" 

 



משנת ההלכה

דיני לימוד שנים מקרא ואחד תרגום

       א.       נאמר בברכות (ח':) "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו". כלומר שקודם שיקראו הצבור הפרשה בבהכ"נ יקרא אותו בביתו בין בשבת עצמו בבוקר בין בכל אותו שבוע

        ב.        אין להקדים הקריאה לפני שבוע שחל בה אותה הפרשה כלומר שלא יקרא שמו"ת (שנים מקרא ואחד תרגום) של פרשת נח בשבוע שקוראים פרשת בראשית

         ג.         יש שנהגו לקרא מעט בכל יום ויום מהשבוע ומסיימין בשבת ולכן אף על פי שכל אדם שומע התורה בכל שבת בצבור מפי הקורא מ"מ חייב לקרא לעצמו בכל שבוע פרשת אותה שבוע שנים מקרא ואחד תרגום [והלבוש כתב רמז ואלה שמות בני ישראל ראשי תיבות וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום וזה חייבים כל בנ"י]: 

        ד.        וכתב בספר ערה"ש סי' רפ"ה "ולא נודע לנו טעמו של דבר ובוודאי בשעה שתקן משה רבינו לקרות בתורה תקן ג"כ תקנה זו שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום והלבוש כתב כדי שיהא בקי בתורה ע"ש ואין זה מספיק כמובן ונראה דהחיוב בתורה השמיעה והלימוד כמו שאומרים בברכת אהבה לשמוע ללמוד והנה השמיעה היא בשבת מס"ת כשרה כתובה כדת וכהלכה ולכן ילמוד מקודם בחומש ויעלה בקודש לשמוע מס"ת ואיתא בסוטה [ל"ז:] כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ע"ש לכן צריך ללמוד ג' פעמים אפילו בפסוק שאין בו תרגום כמו שיתבאר כנגד אלו הג' אך במקום שיש תרגום בחרו בתרגום הפעם השלישי כדי שיבין מה שהוא לומד והתרגום קרוב ללשון הקודש וניתן בסיני כדאמרינן בנדרים [ל"ז:] ויקראו בספר תורת אלקים מפורש. מפורש זה תרגום וניתן מסיני כמבואר שם אלא ששכחום וחזר אונקלס ויסדו כדאמרינן ריש מגילה ע"ש.. ואולי מטעם זה צוו לקרות שנים מקרא ואחד תרגום דאיתא במדרש [ילקוט איוב כ"ח] כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומר שני פעמים בלבו ואח"כ היה אומרה למשה מה טעם אז ראה ויספרה חד וכו' ע"ש[3] ". 

       ה.       י"א שצריך לקרוא דווקא שנים מקרא מקודם ואח"כ תרגום וי"א שיצא כשקרא מקרא ותרגום ומקרא

         ו.         י"א שאינו יוצא בשמיעה מהבעל קורא ידי חובת המקרא אבל אם אומר עם החזן מלה במלה יצא ויש מי שאומר שגם בשמיעה יצא ויש מי שאומר שאם שמע שנים מקרא ואחד תרגום ג"כ יצא עם כיוון לשמוע.



[1] חזקוני
[2] ת"א ת"י ספורנו
[3] ויראה לי דבזה תלוי המחלוקת לקמן האם לקראו פרשה פרשה או פסוק פסוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה