מקרא
דברים פרק לג
(ח) וּלְלֵוִי אָמַר יגיד כי השבטים לפניו, ויקרא ללוי וישים עיניו עליו ויאמר תומיך ואוריך, וכן בכל שבט ושבט, פנים בפנים יברך אותם[1] תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ שכל ישראל צריכים להם[2] יהיו לעולם לְאִישׁ חֲסִידֶךָולזרעו אחריו אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה אשר חטאו בני ישראל וינסו את השם על המים ולא היה בתוך העדה הנועדים שם על השם, כי האמין בשם ובדברו שיוציא להם מים מצור החלמיש, ובפעם השנית תְּרִיבֵהוּ ותעניש אותו ששלמת לו משפט עַל מֵי מְרִיבָה של ישראל, כי בעבור מריבתם היה עליו העונש ולא שמעל הוא בה', כי גם מתחלה האמין כי אתה ההפכי הצור אגם מים אף כי בפעם הזאת שכבר ראה כן ירמוז משה כי החטא ההוא היה מפני העם, כי בעבור מריבתם חשבו משה ואהרן שיצטרכו לעשות מה שעשו שמא נסתלקה השכינה בעבור ענשם[3]:
(ט) מתחלה דבר בכהנים, כי אמר ללוי שיהיו האורים והתומים לאיש חסידו מהם - ואחרי כן בכל השבט שנסה אותם בעגל ובמצרים ובמדבר הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו כשחטאו בעגל ואמרתי מי לה' אלי נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו וכן עשו[4] וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע יש מפרשים אם מת לו אב ואם אח ובן צריך לעשות לו כמי שאינו מכירו כדכתיב לאביו ולאמו לא יטמא כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ שאמרת ומן המקדש לא יצא אפי' בשעת צערו אינו רשאי לצאת אחריהם[5] ולפירוש שמתייחס למעשה העגל פי' שציוית לא יהיה לך אלהים אחרים[6]וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ ברית מילה שאותם שנולדו במדבר של ישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין ומלין את בניהם[7] ולפירוש שמתייחס לאיסור טומאה פי' מה שאמרת ברית כהונת עולם[8]:
(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל כדכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו", והלוים נמי שאין להם נחלה לא היו טרודין כי אם ללמוד, ולכך יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל[9] יָשִׂימוּ קְטוֹרָה שהם עשו העבודה והקטורת בְּאַפֶּךָ כנוי אל הפנים, כמו בזיעת אפיך, והקטורת היא עבודה פנימית על מזבח הפנימי, והשכיל אונקלס לתרגמו קדמך[10] וְכָלִיל עולות עַל מִזְבְּחֶךָ:
(יא) בָּרֵךְ יְקֹוָק חֵילוֹ שיהיו חיל גדול, וכוונתו שירבו ולא ימעטו בבואם אל הקדש[11], וכן ברכם שירבו בנכסים, באופן שיספיק להם מעט עסק בם ויהיה לחם פנאי להבין ולהורות[12], מכאן אמרו רוב כהנים עשירים הם[13] וברכה זו מגיעה על ידי ישימו קטוה באפך שאחז"ל [יומא כו.] חדשים לקטורת באו שהקטורת מעשרת וּפֹעַל יָדָיו עבודתם במקדש[14] תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו כמו מחץ קמיו במתנים[15] כענין שנאמר ומתניהם תמיד המעד ועל המעוררין על הכהונה אמר כן[16] באה הברכה עבור כח התורה שביד הכהנים והלוים שיהיו מתגברים במלחמה[17] וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן מחץ קמיו ומשנאיו מהיות להם תקומה[18]שלא יוכלו לקום עליהם כענין קרח ועזיהו המלך[19]: ס
נביא
יונה פרק א
א: וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר:
ב: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ את הקריאה הכתובה לקמן: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת", כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:
ג: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה בקש יונה לברוח לתרשיש, מפני שלא רצה לנבא על נינוה, שמא יחזרו בתשובה, ויהיה קטרוג על ישראל שלא שבים, מִלִּפְנֵי ה' לברוח מא"י, שהיא לפני ה', לתרשיש, שמחוץ לא"י היא, ואין שוֹרָה שם הנבואה, וַיֵּרֶד יָפוֹ, וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ ירד לעיר יפו, ומצא אניה העומדת להפליג לתרשיש, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ נתן שכר הנסיעה, וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה’:
ד: וַה', הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר עד שחשבו אנשי האֳנִיָה, שעומדת היא להשבר ולטבוע:
ה: וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים פחדו מנהיגי האֳנִיָה מהסערה המתחזקת, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו איש איש לאלוהים שלו, וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם להקל את הנהגת האֳנִיָה, וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה אל אחד מצדדי האֳנִיָה, וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם:
ו: וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ יתרצה האלוקים לרחם עלינו, וְלֹא נֹאבֵד:
ז: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת בואו ונפיל ביננו גורל, שראו, ששאר הספינות הסמוכות להם, שטות בשלוה, ורק סביב ספינתם רוגשת הסערה וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ ונדע, בגלל מי באה עלינו הרעה הזו, וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה:
ח: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הַגִּידָה נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ למי חטאת, שבאה עלינו הרעה הזו, מַה מְּלַאכְתְּךָ שמא במלאכתך חטאת, וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ שמא אנשי ארצך חטאו, וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה שמא עמך חטאו:
ט: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי, וְאֶת ה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה מה' ית' אני ירא, ואין במלאכתי רְמִיָה וְעָוֶל:
י: וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה פחדו פחד גדול, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ, כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה’ הוּא בֹרֵחַ, כִּי הִגִּיד לָהֶם:
יא: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ מה נעשה כדי שישתוק הים מסערתו, כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר שהסערה הלכה והתגברה:
יב: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם קחו אותי והשליכו אותי אל הים,
וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם כי יודע אני, כי בגלל חֶטְאִי הסערה באה עליכם:
יג: וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְלֹא יָכֹלוּ התאמצו לחתור אל היבשה, ולא הצליחו, כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם:
יד: וַיִּקְרְאוּ אֶל ה’ וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה ה’, אַל נָא נֹאבְדָה, בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא אל נא ה', יחשב עלינו עון השלכתו אל הים, כִּי אַתָּה ה’, כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ כי אתה ה', חפצת להענישו, ומפני כך הבאת הסערה עלינו:
טו: וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם, וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ הפסיק סערת הים:
טז: וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה’, וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה’ אחר שישובו ליבשה, וַיִּדְּרוּ נְדָרִים לעשות צדקות:
מגילת קהלת
פרק ז
לשמוע בקול ה', גם כשזה לא נראה לאדם
(טו) את הכל ראיתי בימי הבלי הרבה דברים ראיתי בחיי ההבל שלי יש צדיק אבד בצדקו יש אדם שעושה מעשים שנראים של צדקות, ובגללם הוא אובד מן העולם ויש רשע מאריך ברעתו ויש אדם שנראה שהוא עושה מעשים רעים של רשעות, ובזכות זה הוא מאריך ימים: והסיבה לזה היא שלא תמיד אנשים יודעים מהו צדק, ומהו רשע, שיש מעשה שנראה לבני אדם כמעשה של צדק, וה' אמר שלא לעשות כן, ולכן- (טז) אל תהי צדיק הרבה אין לאדם לרדוף אחר הצדק בצורה מופרזת, אלא לשמוע בקול ה' ואל תתחכם יותר ולא ינסה להיות חכם יותר ממה שהוא יכול, ולהתחכם נגד ה' למה תשומם למה תהיה לשממה, שה' יעניש אותך: (יז) אל תרשע הרבה ואל תהי סכל מצד שני תיזהר כשה' מצוה לעשות מעשים שנראים כרשעות, שלא להגזים בהם יותר ממה שציוה ה', שזה סכלות למה תמות בלא : (יח) טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך טוב לאחוז בצדקות, וגם מדבר הנראה כרשעות לא להניח את היד כשה' מצוהו על זה כי ירא אלהים יצא את כלם כי ירא ה' מקיים ויוצא ידי חובת כל מצוותיו: (יט) החכמה תעז לחכם והעושה כך הוא החכם האמיתי, והחכמה הזאת תהיה לו לכח מעשרה שליטים אשר היו בעיר יותר מכח של עשרה מלכים גיבורים שנמצאים בעיר אחת:
לא להקפיד על אנשים יותר מדי
(כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא האנשים אין ביניהם צדיק, שתמיד יעשה את הדבר הנכון והטוב ולא יטעה ויחטא באיזה דבר: (כא) גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך לכן אל תשים את לבך לכל הדברים שאנשים מדברים, גם אם מדברים עליך דברים רעים אשר לא תשמע את עבדך מקללך ואפילו אם העבד שלך מזלזל בך, אל תשים לזה את לבך: (כב) כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים כי אתה יודע שגם פעמים רבות אתה ביזית אחרים:
החכמה היא דבר רחוק, ויש ליזהר מדברים המרחיקים ממנה
(כג) כל זה נסיתי בחכמה כל דברי החכמה ניסיתי להשיג בחכמתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני רציתי להחכים עוד, אבל עדיין עיקר החכמה רחוקה ממני: (כד) רחוק מה שהיה רחוק כמו שהיה מתחילה ועמק עמק מי ימצאנו ועמק מאד עד שאין מי שימצאו: (כה) סבותי אני ולבי הסבתי את עצמי ואת מחשבתי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון לחפש אחר החכמה והמחשבה ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות ולדעת את הגורם לכך שאנשים מדברים דברי רשע שמגיע מכסילות וסכלות שמגיע מהוללות: (כו) ומוצא אני מר ממות אני רואה שיש דבר יותר מר מהמות, שהוא מרחיק אדם מן החכמה הרבה את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה וזאת אשה שלבה כמצודות ורשתות להפיל בני אדם בחטא אסורים ידיה וידיה הם כמו אזיקים, שכשאוחזת באדם אינו מסוגל להתנתק ממנה, וזה גורם להרבה רשע וכסילות בעולם טוב לפני האלהים ימלט ממנה מי שעושה את הטוב בעיני ה' ימלט ממנה וחוטא ילכד בה:
משנת ההלכה
דיני תשובה
א. חיָּב כל אדם ליתן דעתו לשוב מן החטא או מן המידה הרעה שהוא שטוף בהם הרבה, ולא יהא דוחה את התשובה באלה לאחר זמן, כדי שלא יהא בכלל של 'האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב' שעליו אמרו חז"ל 'אין מספיקין בידו לעשות תשובה'. כיון שהתשובה שהוא חושב עליה לאחר זמן היא סיבת חטאו היום, ואלמלא ידע שיוכל להנצל מן החטא בדרך של תשובה, אפשר, היה דואג על חטאו ולא היה חוטא. נמצא שהתשובה גורמת לזה לחטוא, לפיכך מונעין אותה ממנו.
ב. אבל כל הרגיל בחטא והרי הוא מתגבר בתשובה ועוקר עצמו ממנו ועוזבו לגמרי, נרצה הוא לפני המקום כמעלה קרבן שמן על גבי המזבח, ושכרו מרובה מאד. שככל שהחטא דבוק באדם יותר, גם התשובה על חטא זה גדולה יותר וחשובה לפני המקום ומתן שכרה מרובה יותר.
ג. אם ראית מקום שיושביו פרוצים בעוון אחד יותר משאר עוונות, דע כי עוון זה מקטרג בראש כל העוונות, והתשובה עליו קודמת לכל הזכויות וחשובה בעיני המקום מכל המעשים הטובים. ואם ישוב מן העוון הזה, תסיְּעו תשובתו לשוב מכל שאר חטאיו; ואם לאו, אפילו יאחז במעשים טובים אחרים הרי הוא כטובל ושרץ בידו.
ד. ואם ראית דור שפרוץ בעוון אחד יותר מבאחרים, אנשי לבב הנמצאים באותו הדור חיָּבים לתקן את החטא הזה קודם לשאר החטאים, ותשובתם תכריע לזכות את בני דורם שילמדו ממעשיהם וישובו גם הם מעוונם.
ה. ולכן בדורינו אנו מצוה גדולה לשוב בתשובה מחטא חילול שבת, גזל, טהרת המשפחה, מאכלות אסורות, פגם הברית, חילול ה', וביטול קביעת עתים לתורה, לפני חטאים אחרים.
יסודות התשובה:
ו. יסודות התשובה שלשה: החרטה, הוידוי ועזיבת החטא:
ז. וידוי כיצד: יאמר "מודה אני, כל רע שעשיתי לפניך - בדרך רע הייתי עומד; וכל מה שעשיתי, לא אעשה עוד כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתמחל לי על כל עוונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי. זה הוא שכתוב (ישעיה נה): יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו". וצריך לפרט החטא שעליו מתודה
ח. עזיבת החטא: יקבל על עצמו לעזוב את חטאו ויחפש לעצמו דרכים איך להמנע מחטא זה ואפילו אם אינו יכול לעזבו לגמרי בבת אחת יעזוב מעט מעט למשל שיקבל על עצמו בשעה מסוימת או במקום מסוים להמנע מאותו החטא.
ט. חרטה: יחשוב בחומרת החטא וכמה פוגם הוא כלפי הקב"ה עד שבגלל הרגשת החרטה ירצה לעזוב דרכיו ולפתוח דף חדש.
[1] רמב"ן
[2] פי' בעלי התוספות
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] חזקוני
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] הכתב והקבלה
[11] כטעם אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי (במדבר ד יח), וכן נאמר באזהרות שלהן (שם פסוק יט) ולא ימותו
[12] רמב"ן ספורנו
[13] משום אבא דורש אמרו, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב (תהלים לז כה), זה זרעו של אהרן
[14] ספורנו
[15] רבינו בחיי
[16] רש"י
[17] העמק דבר
[18] רש"י
[19] ספורנו
