מקרא
דברים פרק כט
(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם סביבות ארון האלוקים[1] רָאשֵׁיכֶם ראשי השבטים[2] שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם הם השופטים וְשֹׁטְרֵיכֶם האוכפים את הדין[3] כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני (שמות כד ה -ח), שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה[4] וּבְאָלָתוֹ שבועתו[5] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
(יב) לְמַעַן הסיבה שאני מבקש להרבות בעונשים ובאלות הוא למען - הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם ולא תכפרו בו, כי תפחדו מעוצם האלות אשר תתחייבו שתכפרו באלהותו, ובזה תתקיימו לעם ה'[6] וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת כי אף רוצה הוא שתקבלו הברית עליכם ועל זרעכם ועל כל הנלוים עליכם, אפילו הגרים שעתידין להתגייר[7]:
(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם גם את הדורות העתידים להיות[8]:
(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם כלומר יש מכם שראה תועבת מצרים, וכולכם ראיתם תועבת הגוים אשר עברתם בקרבם, והם אדום עמון ומואב ומדין[9]:
(טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם שהם עצמם חושבים כגללים, שעושין פסל של עץ או של אבן, וכשהוא חדש עובדו, וכשהוא מטושטש משקצו וזורקו בגלל ובטיט חוצות, וכשאין עושה לו מה שהוא רוצה, הוא מקללו ומחרפו עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם כי ירא פן תגנב, כי אינה יכולה לשמור עצמה אפילו מן העכברים[10]:
(יז) אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי פֶּן אולי יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵםאולי נפתה לב קצתכם לשקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל, או לשקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר היה לכם בבעל פעור, כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות[11] פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ מסתיר בלבו העבירה כשרש זה המכוסה בארץ ואחר כך פורה, אבל אם יעשה העבירה בגלוי יש כח בידנו לעשות ממנו משפט[12] וְלַעֲנָה שאע"ג שתחילתו של חטא נראה מתוק סופו מר כלענה שהיא מרה מאד[13]:
(יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת יאמר מה לי בצער הזה, הלא לא קבלתי האלה וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ ברכת שלום לעצמו לאמר לא יבואוני קללות הללו לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת בחוזק לִבִּי אֵלֵךְ כי אני לא קבלתי האלות הללו לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה שירצה להוסיף ולעשות חטאים שהוא רוה ושבע מהם, שאינו תאב להם, שאין בהם יצר הרע, כגון לבישת שעטנז וזריעת כלאים אֶת הַצְּמֵאָה עם חטאים שהוא תאב וצמא כגון גזל ועריות, ויעשה כל שלבו חפץ, שהרי לא קיבל האלות והשבועה והברית[14]:
(יט) לֹא יֹאבֶה יְקֹוָק סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְקֹוָק רוגזו של ה'[15] וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ ותחול בו כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
(כ) וְהִבְדִּילוֹ יְקֹוָק לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:
(כא) וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שהם בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה ולא שמע הברית ויתמה ממכות הארץ[16] וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְקֹוָק בָּהּ:
(כב) גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְקֹוָק בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ:
(כג) וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה:
מגילת קהלת
פרק א'
כל עניני העולם הם הבל
(א) דברי קהלת בן דוד הוא שלמה, וקהלת הוא כינוי, (כמו שם ספרותי), על שם שהיה מלמד חכמה לקהל מלך בירושלם מלך שעיר המלוכה שלו היא ירושלים: (ב) הבל הבלים הבל גדולאמר קהלת הבל הבלים הכל הבל האדם, וכל הדברים שרגילים בני האדם לעמול בהם, הם כולם הבל: (ג) מה יתרון לאדם – מה רווח יש לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש בכל העמל שהוא עמל בעולם (והכונה לעמל שעמל בשביל הנאות העולם) : (ד) דור הלך ודור בא חיי האדם עוברים כצל, וכל הזמן עוברים דורות מן העולם ובאים דורות חדשים והארץ לעולם עמדתרק הארץ ממשיכה לעמוד תמיד, ואינה זקוקה לדור מסויים, אלא בני האדם עוברים ומתים, ועמלם עובר לאחרים: (ה) וזרח השמש ובא השמש והשמש גם נמצא תמיד כמו הארץ, ותמיד זורח ושוקע ואל מקומו שואף זורח הוא שם ואחר שהוא שוקע הרי הוא נמשך למקומו שהוא צריך לזרוח שם: (ה) הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח וכן הרוח תמיד קיים, פעמים הולך אל דרום, ופעמים פונה לכיוון צפון, ותמיד פונה להרבה כיוונים: (ו) כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת כל הנחלים תמיד נשפכים לים, ואין הדבר מסתיים והים מתמלא מלקבל עוד, אלא לאותו מקום שהנחלים הולכים לשם הם תמיד ממשיכים ללכת: (ז) כל הדברים יגעים ועוד סיבה שהכל הבל ואין יתרון בעמל, שהדברים שהאדם רוצה בעולם מייגעים את האדם בטרחו להשיגם, כיון שרבים הם ובלתי אפשרי להשיג את כולם לא יוכל איש לדבר אין אדם שיוכל לדבר את כל מה שרוצה הוא להשיג, שרבים הם ואין אפשרות למנותם לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע וכן א"א לראות את כולם בצורה מלאה או לשמוע את כולם: (ח)ואל תאמר שאפשר לאדם לשנות עניינים אלו, שהרי, מה שהיה הוא שיהיה איך שהיה העולם כך הוא תמיד יהיה, שא"א לשנות שום דבר מאיך שבראו ה' ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש: (ט) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא – ואם יאמר לך אדם ראה זה דבר חדש, שהרי מעולם לא ראה דבר זה כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו אין הדבר כן, אלא כבר היה תמיד בדורות הקודמים שהיו לפנינו, אלא שלא נתגלה כבר זמן רב: (י) אין זכרון לראשנים – ואל תאמר אעמול בשביל שיזכרוני, שאין זכרון לאנשים שחיו בדורות הראשונים (ואף שיש אנשים שזוכרים אותם, מעטים הם מאד, ביחס למספר האנשים שחיו, וגם הם לא נזכרים בצורה מלאה, אלא רק פרטים מעטים) וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה וכן אנשי הדורות האחרונים לא יזכרו על ידי אותם שיהיו יותר אחרונים:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ח
שיעשה כל המצוה ולא מקצתה
א. נאמר בפרשת עקב [דברים ח' א'] כל המצוה וגו' תשמרון לעשות, פירש"י בשם המדרש[17], אם התחלת במצוה, גמור אותה. ואמרו רז"ל [תנחומא עקב פרק ו], המתחיל במצוה ואינו גומרה, קובר אשתו ובניו, כדמצינו ביהודה שהתחיל במצוה בהצלת יוסף ולא גמרה.
ב. ומכל מקום אם אין בידו לגומרה כלל, לא ימנע לעשות מה שבידו לעשות[18]
ג. ומכל מקום אם נאנס ולא גמרה, מעלה עליו הכתוב כאילו גמרה.
ד. ומכל מקום מצוה שעושים כמה אנשים בשותפות כגון מה שנוהגים לעשות חברת ש"ס ומחלקים את לימוד הש"ס בין כמה אנשים וכל אחד לוקח מסכת אחת ועושים סיום פעם אחת בשנה, כל אחד נוטל שכר טוב כאילו למד כל הש"ס כולו וכן ציבור שכותבים ספר תורה בשותפות נוטל כל אחד שכר כאילו כתב כל הספר תורה וכל כיוצ"ב[19].
ה. שנים שעשו מצוה כאחת כגון שנים שנטלו לולב יחד לא יצאו ידי חובה אמנם אם אחד יכל לבדו ליטול ואחד לא יכל כגון שאחד החזיק ברפיון ואחד בחזקה או אחד לא יכל להחזיק מפאת גודלו של האתרוג והאחד יכל מכיון שידו גדולה זה שיכל יצא ידי חובה והשני לא יצא[20]
ו. ראוי שאותו בעל תוקע ייתקע את כל התקיעות בראש השנה שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ובמקומות שנהגו לחלק ולתת תקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר או לחלק גם הסדרים מלכיות לאחד זכרונות לאחר וכו'. יעשו כמנהגם כי ישראל קדושים הם ומחבבין המצות והוא מנהג הראשונים שהיו זריזין במצות ומחבבין אותם כ"א נוטל חלקו כדי לקבל שכר. (אורח חיים סימן תקפה ט"ז ס"ק ו ומ"ב ס"ק ז)
[1] אבע"ז רמב"ן
[2] פי' ר' יוסף בכור שור רמב"ן
[3] ספורנו
[4] רמב"ן
[5] ת"י
[6] אור החיים
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רמב"ן
[9] רבינו בחיי
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רמב"ן
[12] חזקוני
[13] ת"י
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ת"א
[16] חזקוני
[17] מדרש רבה מטות כב, ד
[18] של"ה מסכת יומא פרק דרך חיים תוכחת מוסר
[19] שדי חמד מערכת מ' סוף כלל קצח
[20] שו"ת האלף לך שלמה או"ח שעב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה