מקרא
דברים פרק כב
(כה) וְאִם יראו אותה בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ שהרי זו בחזקת אנוסה ופטורה[1]:
(כו) וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:
(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ גם אם צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ ואפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה והכלל, אם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת, אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה, שלא דבר הכתוב אלא בהווה ולא ידעתי בדין הצעקה, אם ראינו נערה שהחזיק בה האיש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק למה תסקל, אלא גם הצעקה בהווה, לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה[2]:
(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ בחזקה באונס וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ ע"י עדים שהעידו על הדבר[3]:
(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: ס
דברים פרק כג
(א) לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו ואפילו אנוסת אביו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אשה שראה אָבִיו כלומר אשה שנבעלה ע"י אביו אפילו ברצון בפיתוי[4]: ס
(ב) לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא זה שנתבקעו ביציו או אחת מהן וּכְרוּת שָׁפְכָה מי שנכרת לו האבר שהוא כלי שממנו ישפוך המים והזרע בִּקְהַל יְקֹוָק שלא יחשב כאחד מקהל ה' שיקח בת ישראל[5]: ס
(ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר הוא הנולד מביאת אחד מהעריות והוא שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו שלא יודע מאין בא, הנולד לאיש מאשת אביו הוא ירחיק אותו ולא יודה בו, לבשתו ולכלמתו מן המעשה הרע שעשה[6] בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְקֹוָק: ס
(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק עַד עוֹלָם:
(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:
(ו) וְלֹא אָבָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(ז) לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם יצוה אם נלחם עליהם בעיר שכבשו הם מן העמים שלא נקרא להם לשלום וכן אם יבואו הם להלחם בארצנו, מותר לנו לרדוף אחריהם ולכבוש מהם המדינות להכות יושבי הערים שעשו עמנו הרעה, כמו שעשה יפתח (שופטים יא לג)[7] כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם: ס
(ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ הוזהרנו בלאו זה שלא להרחיק זרע עשו או מצרים מהתחתן עם זרע ישראל אחר שיתגיירו אלא עד שלשה דורות כלומר שלא נמנע מהתחתן עמהם, שאין בהם איסור כמו בעמון ומואב, אלא מותרין הם אחר שני דורות ועובר על זה והסכים בדעתו שלא להתחתן בם אפילו אחר שני דורות מצד שהצר לישראל או מצד שקבע בלבבו שנאה עמהם מפני שבאו מאומה אחרת, עבר על לאו זה ואל תשמע מדברינו שנהיה מצווים להתחתן עמם אחר שלשה דורות, שאין כוונת הכתוב לצוותנו להתחתן עמם חלילה, והמשפחות המיוחסות שבישראל לא ירדו ממעלתן להתחתן עמהם, אלא כוונת הכתוב שאין בהם איסור כלל[8]:
(ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק וקודם דור שלישי מצוה להרחיקם לפיכך מצרי ואדומי או מצרי שנתגיירו אסורים לבוא בקהל, ואין לוקין רק עוברים בעשה[9]: ס
(י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ועל כן הזהיר בו הכתוב[10]:
(יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה שיצא ממנו שכבת זרע וגם אם קרה זה ביום נוהג בו הדין הכתוב כאן רק דיברה התורה במה שרגיל להיות וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם במקוה טהרה וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אחרי שייאסף אור השמש כלומר בצאת הכוכבים יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יד) וְיָתֵד כעין מעדר תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ כלי זיינך כלומר חלק מציודו של היוצא למלחמה מלבד כלי הנשק שלו היה גם מעדר כדי ש- וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ כדי לעשות שם צרכיו וְחָפַרְתָּה בָהּ ביתד וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ כסה את הצואה שלך כיון שמי רגלים נבלעים בקרקע ואין צריך לכסות משא"כ צואה צריך לכסות[12]:
(טו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ וגם ארון העדות מתהלך בתוכו[13] לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ לכן וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת קלון[14] דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ: ס
משנת ההלכה
סעיף ג
אין עושין מצות חבילות.
א. בחגים ומועדים או מי שחל יום השנה של פטירת הוריו באותו היום יכול להדליק נר אחד עבור שניהם ואין בדבר משום אין עושין מצוות חבילות חבילות.[15]
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ה
הידור מצוה
א. הידור מצוה, שנאמר [שמות ט"ו ב'] זה אלי ואנוהו[16] ואמרו חז"ל התנאה לפניו במצוות ולכן צריך בכל מצוה לעשותה בכל כוחו שתהיה נאה מה שאפשר. ואחז"ל [ב"ק ט ב] הידור מצוה עד שליש במצוה.
ב. ואף שמצד הדין אין צריך להוסיף יותר משליש מכל מקום מי שמוסיף הקב"ה יפרע לו שכרו בור זה בחייו בעוה"ז (מ"ב תרנ"ו ס"ק ו)
ג. יש אומרים שאפילו קנה כבר אתרוג או שאר מצוה שראוי לצאת בו בצמצום כגון שיש בו שיעור ביצה מצומצמת ואחר כך מצא אתרוג אחר גדול ממנו, מצוה להוסיף עד שליש בדמי ראשון ולהחליפו בזה. ואם חבירו אינו רוצה להחליף רק דוקא למכור, אין צריך לקנות, כיון שכבר קנה. ויש אומרים שאם כבר קנה, אין צריך להוסיף כלל, רק כשיש לפניו שנים וא' ביוקר מחבירו שליש, יקח ההידור ויוסיף שליש. והמוסיף, יוסיפו לו בעולם הבא (תרנ"ו).
ד. גם במקום שאין ההידור ניכר לעין מצוה להדר ולכן גם בפרשיות שבבתי התפילין או במזוזה יש להדר[17] (מ"ב סי' לז ס"ק ד)
ה. ובכלל דין זה של הידור מצוה, שיבחר המין המשובח ומעולה הראוי לאותה מצוה כדכתיב [דברים י"ב י"א] מבחר נדריך.
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] העמק דבר
[4] רש"י
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת נד נה
[9] שם ושם
[10] רמב"ן
[11] ת"י
[12] רש"י גמ' ברכות כה והמפרשים שם
[13] רשב"ם
[14] ת"י
[15] שו" הר צבי יו"ד קצח
[16] (בסוכה ריש לולב הגזול משמע מרש"י דהוי דאורייתא וכ"מ בשבת קל"ג וכ"מ בחי' רא"מ על הסמ"ג הל' לולב ובתוס' שם משמע דאינו אלא למצוה לכתחלה).
[17] ועיין ברמ"א או"ח סי' לב סעי' ד ובביאור הגר"א ס"ק יב ועיין בשד"ח מערכה ז' כלל יב שיש מהאחרונים שחולקים וסבורים שאם אינו נראה לעין אין מצוה להדר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה