יום רביעי, 10 בספטמבר 2014

פרשת כי תבוא יום ד'

מקרא

דברים פרק כח

(כא) יַדְבֵּק יְקֹוָק בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(כב) יַכְּכָה יְקֹוָק בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר חולי המחמם את כל הגוף וגורם צימאון מתמיד וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן תבואה שדופה וּבַיֵּרָקוֹן התבואה מרוב יובש נראית ירוקה[1] וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ:
(כג) וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת שלא ירד מטר מן השמים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל:
(כד) יִתֵּן יְקֹוָק אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר ימטיר לך מן השמים אבק עפר. כלומר מגבהי ההרים שהן יבשי' מאין מטר ירד אבק ועפר שינקרו עיניכם[2]:
(כה) יִתֶּנְךָ יְקֹוָק נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה כמו זועה[3] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
(כו) וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד את העוף והבהמה להבריחם מעל הנבלה[4]:
(כז) יַכְּכָה יְקֹוָק בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים וּבַטְּחֹרִים וּבַגָּרָב סוג של שחין וּבֶחָרֶס מכת שמש[5] אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא:
(כח) יַכְּכָה יְקֹוָק בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב שליבם יהיה אטום ולא יוכלו לעשות כלום ביחס לצרותיהם:
(כט) וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם שאז האור חזק ביותר כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ:
(ל) אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ:
(לא) שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ:
(לב) בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם מצפות אליהם שישובו ואינם שבים[6] כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל כח ב – יָדֶךָ להושיעם:
(לג) פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים:
(לד) וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(לה) יַכְּכָה יְקֹוָק בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ:
(לו) יוֹלֵךְ יְקֹוָק אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם את אלו שעובדים[7] אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן בכך שתעלה להם מס או כגון גוי שעושה סעודה ומזמין ישראל שבעירו ונהנין מסעודתו[8]:
(לז) וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה כל הרואה אותך ישתומם עליך לְמָשָׁל כשתבא מכה רעה על אדם יאמר זו דומה למכה פלוני וְלִשְׁנִינָה לדברי לעג[9] בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְקֹוָק שָׁמָּה:
(לח) זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ יכרסמנו ויכלה אותו[10] הָאַרְבֶּה:
(לט) כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת:
(מ) זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל ינשור[11] זֵיתֶךָ:


משנת ההלכה

דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ז
מצוה בו יותר מבשלוחו

       א.       על אף שהלכה היא שלוחו של אדם כמותו מכל מקום לכתחילה יעשה כל מצוה בעצמו שמצוה יותר מבשלוחו.

        ב.        לפיכך יתעסק בעצמו בהכנת צרכי שבת ולפחות בדבר אחד מכיון שהכנת צרכי שבת מצוה הם ומצוה בו יותר מבשלוחו ומצינו בגמ' בתחילת פרק שני ממסכת קידושין שהאמוראים טרחו להכין בעצמם דבר מה לכבוד שבת מטעם זה.

         ג.         נחלקו בפוסקים בטעם דין זה י"א שהוא להראות שהמצוה חביבה עליו ביותר[12] וי"א שהוא כדי שלא יהיה נראה כאילו המצוות בזויות עליו[13]

        ד.        במקום בו המצוה תעשה יותר בהידור על ידי שליח מצוה לתתו לשליח ולכן הרוצה לקיים מצות כתיבת ספר תורה גם אם יודע לכתוב ייתן לסופר שכתבו מהודר ואין כאן דין של מצוה בו יותר מבשלוחו

       ה.       יש שנסתפקו (פמ"ג א"א סי' תרכ"ה ס"ק א) אם עדיף מצווה בו יותר מבשלוחו או מצווה בזמנה והכריעו האחרונים שעדיף שיעשה בעצמו אע"ג שעל ידי כך ישהה עד עשיית המצוה[14]

         ו.         ולכן אע"ג שיוכל לבנות סוכה מיד במוצאי יום הכפורים  ע"י אחרים ימתין לבנותה בעצמו.

         ז.         וכן ימתין להדליק נרות חנוכה בעצמו על אף שיוכל על ידי אחרים להדליקו בשקיעה או צאת הכוכבים כל שלא יעבור זמן ההדלקה



[1] רש"י
[2] רשב"ם
[3] אבע"ז
[4] ת"א
[5] הכתב והקבלה
[6] רש"י
[7] ת"י
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י
[10] ת"א
[11] ת"י
[12] רש"י קידושין מא. ועיין רב פעלים ח"ב יו"ד סי' לה
[13] שו"ע הרב קונ"א סי' רנ
[14] שד"ח מע' מ כלל נח ומע' ז סוף כלל א וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' סו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה