יום שני, 31 במרץ 2014

פרשת מצורע יום ב'

מקרא

ויקרא פרק יד

(טז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק כנגד בית קדשי הקדשים[1]:
(יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל המקומות שנתן את דַּם הָאָשָׁם:
(יח) וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן במעשה הדם והשמן[2] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יט) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת כבשת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה:
(כ) וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה שלשה קומצי סולת משלושה עשרונים. אבל החטאת והאשם והנותר במנחה ושלשה קומצי סולת נאכל לכהנים[3] הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר: ס
(כא) וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן:
(כב) וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה:
(כג) וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ על ידי צפרים והזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כד) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כה) וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(כו) וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית:
(כז) וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:
(כט) וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ל) וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:



נביא

ישעיהו פרק נד

טז. הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ   אני הוא, שבראתי את האומן, היוצר כלים, נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ   שנופח רוח בפחמים - להבעיר האש, ליצור הכלים,  (למעשהו - כל כלי - לפי עניינו, לפי הצורך שלו) וְאָנֹכִי, בָּרָאתִי מַשְׁחִית   לְחַבֵּל   וכמו כן, אני בראתי גם את המשחית, שיחבל ויקלקל את הכלי. { נמשל: אני בראתי והבאתי עליכם אוייבים - להרוג בכם (סנחריב, נ"נ), ואני אביא על אוייבכם (על גוג) משחית, שיהרוג וישמיד אותם. }
יז. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ   לֹא יִצְלָח   כל כְּלִי מלחמה, שיצור האוייב כדי לפגוע בכם, לא יצליח להרע לכם, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט   תַּרְשִׁיעִי   וכל לשון (כל עם) שתקום לעשות איתך משפט, תּוּרְשַע בדין.זֹאת   זאת הנבואה הטובה, נַחֲלַת עַבְדֵי יְקֹוָק  תהיה הנחלה לבנ"י, עבדי ה',  וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי נְאֻם יְקֹוָק            וזו הצדקה שאעשה להם בגאולתם.

ישעיהו פרק נה

א. הוֹי   לשון קריאה והתאספות, כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם   כל אדם הצמא למים  (מים משל לתורה, שאי אפשר לעולם בלא מים, בלא תורה), ילך למים להַרְווֹת צמאונו,  וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף   וגם מי שאין בידו כסף, ילך לשתות,(שניתנים לכל בחינם), לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ   לכו קנו אוכל - ואִכְלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב   לכו קנו בחינם, יין וחלב. (יין וחלב גם משל לתורה. יין - כמו היין שמשמח לבב אנוש, כך התורה: פיקודי ה' ישרים משמחי לב, חלב - כמו החלב מקיים התינוק ומגדלו, כך דברי תורה מקיימים הנשמה ; וכמו שניבא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים...וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' "; עמוס ח' יא')
ב. לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה   מדוע אתם שוקלים כסף, ונותנים לגויים את הרכוש שיגעתם עליו, בעבור חכמות הגויים שלא ישביעו אתכם כלל ?!(במקום שתרדפו אחר התורה, הניתנת בחינם, ומשביע את לומדיהָ !!)  שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי, וְאִכְלוּ טוֹב   שמעו בקול ה' ללמוד התורה, "ותאכלו" דבר טוב (את דברי התורה) וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם   ואז תתענג נפשכם, ברוב טובה ותענוגים !
ג. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי   הטו את אזניכם, לשמוע ולקבל את דברי, שִׁמְעוּ   וּתְחִי נַפְשְׁכֶם   שמעו לדברי, ואז תחיה נפשכם ברוב טובה, וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם   ואכרות לכם ברית שלא תפסק לעולם,  חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים   כמו הטובה והחסד הנאמן (קיים לעולם), שהבטחתי לדוד, שלא תופסק מזרעו המלוכה.
ד. הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו   הנה, נתתי את דוד, שיהיה כעד, המעיד ומזהיר את כל העמים, נָגִיד   שר ומושל, וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים   ומצווה על כל המלכויות, לעשות הטוב והישר.
ה. הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע   תִּקְרָא   הנה, עם שלא תדע ותכיר (שיושב בארץ רחוקה), תקרא לו - ויבוא לפניך לשמש אותך, וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ   אֵלֶיךָ יָרוּצוּ   ועם רחוק, שלא הכיר אותך, ירוץ לעשות רצונך, לְמַעַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל   כִּי פֵאֲרָךְ   בגלל ה' ית', השוכן בתוך בנ"י, ונתן לך כל הפאר והכבוד הזה.
ו. דִּרְשׁוּ יְקֹוָק בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ   בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב   בקשו וקראו אל ה' ית', כשעדיין קרוב ונמצא בתוככם, לפני בא הפורענות,
ז. יַעֲזֹב רָשָׁע   דַּרְכּוֹ   יעזוב הרשע את דרכו הרעה, וְאִישׁ אָוֶן   מַחְשְׁבֹתָיו   ואיש שקר ועוון, יעזוב מחשבותיו הרעות, וְיָשֹׁב אֶל יְקֹוָק  וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ   כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ   וישוב בתשובה, כי ה' מרבה לסלוח לחוטאים, ואף אם חטא הרבה, ירחם עליו ה', ויקבל תשובתו.
ח. כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי   מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם   דְּרָכָי, נְאֻם יְקֹוָק            כי אין מחשבות האדם, ודרך הנהגתו, כמו מחשבת ה' ודרך הנהגתו. ה' ית' מקבל בתשובה, גם אדם שחטא הרבה מאוד, ואפילו אם רק בסוף ימיו חזר - מקבלו באהבה. (לכן: " יעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה'....")
ט. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם   כי כמו שגבהו השמים ורחוקים מעל הארץ, כך, רחוקים דרכי ומחשבותי מכם. (שאין דרך האדם לסלוח כל כך, כבורא ית"ש)
י. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם   כי כמו הגשם והשלג, היורדים מן השמים, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ   ולא ישוב לשמים (כשמתאדה ממי הים), לפני שמרווה את האדמה, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ   ומולידה ומצמיחה,  וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל - תבואה וזרעים - לזורעים, ולחם - לבני האדם לאכול,
יא. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי   כך יהיו, כל הבטחותי שיצאו מפי, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו   ויתקיימו הבטחותי, שנתתי ביד הנביאים, להטיב רוב טובה לשומעים לי !
יב. כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ   כי בשמחה גדולה תצאו מהגלות, כפי הבטחתי, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן   ובשלום תהיו מובלים ארצה, הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם   רִנָּה   יפתחו "פיהם" - ברינה ושבח לה', וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה   יִמְחֲאוּ כָף   לכבוד ה', שגאל את עמו.
יג. תַּחַת הַנַּעֲצוּץ   במקום הקוצים, הגדלים במדבריות, יַעֲלֶה בְרוֹשׁ   יעלה ויצמחו עצי ברוש נאים, וְתַחַת הַסִּרְפָּד   יַעֲלֶה הֲדַס    ובמקום הַסִּרְפָּד (מין קוץ), יעלו ויצמחו עצי הדס, וְהָיָה לַיְקֹוָק לְשֵׁם   ופלא זה, יהיה לפרסום שם ה' בעולם,  לְאוֹת עוֹלָם   לאות לעולם, על אהבת ה' לעמו,  לֹא יִכָּרֵת   ולעולם לא יפסק אות זה.

כתובים

דברי הימים א פרק כט

(י) וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְקֹוָק לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל שהקהיל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ חוזר שוב על שמו של יעקב אבינו שגם הוא נדר נדר כמ"ש בבראשית מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם מהעוה"ז עד העוה"ב: (יא) לְךָ יְקֹוָק הַגְּדֻלָּה שאני בה ונתן להקב"ה שבח על כל העשירות שנתן לו לבנין ביהמ"ק ואפילו שהקב"ה נתן לו את כל הממון הזה לבנין ביהמ"ק הוא נתן את כל הגדולה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת אשר ביוְהַנֵּצַח והניצחון שעשיתי וְהַהוֹד שבי הכל מידך הקב"ה כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם שמכיוון שהקב"ה שולט בשמים אז כל שכן על מה שבארץ וּבָאָרֶץ לְךָ יְקֹוָק הַמַּמְלָכָה שאתה ממליך מלכים וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ ואתה הוא המנשא לכל מי שהועמד להיות בראש: (יב) וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ מידך הם נתונים וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל מי שתחפוץ: (יג) וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שחלקת לנו מטובך ועל העושר הרב שנתת לנו וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ: (יד) וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת האם כח ועוצם ידינו כ"כ גדול להתאסף ולהתאזר ולתת כ"כ הרבה כסף לנדב נדבה כ"כ גדולה שהרי כִּי מִמְּךָ הַכֹּל כל העושר הזה וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ וחזרנו ונתנו לך את זה: (טו) כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ  למול שנותיך ימי שנותינו מועטים כימי הגר בארץ נכריה וְתוֹשָׁבִים וכל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא כְּכָל אֲבֹתֵינוּ שהלכו להם ומתו ולכן נחשב כמו גרים כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ כמו צל שפונה בשעת שקיעת החמה כך ימינו על הארץ וְאֵין מִקְוֶה ואין תקוה לאדם להאריך ימים יותר ממה שנקצב לו: (טז) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כֹּל הֶהָמוֹן הַזֶּה העושר הזה אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ מִיָּדְךָ היא הוּא וּלְךָ הַכֹּל: (יז) וְיָדַעְתִּי אֱלֹהַי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים ואתה יודע את מחשבתו ורוצה אתה ביושר לבב ולכן אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי התנדבתי ביושר תִּרְצֶה  וגם כָל אֵלֶּה וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ שגם הם התנדבו ביושר כמוני: (יח) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם זכור לנו את הנדבה הזו למצוה רבה ולצדקה לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ  את עולת מחשבות לבב עמך שהייתה במחשבה טובה ורצויה וְהָכֵן לְבָבָםואמץ את לבבם להפנות אֵלֶיךָ: (יט) וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ עֵדְוֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל דברי התורה הזאת וְלִבְנוֹת הַבִּירָה לפי התכניות וההכנות אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי את כל דבר שצריך על הבניין: פ (כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכָל הַקָּהָל בָּרְכוּ נָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וַיְבָרֲכוּ כָל הַקָּהָל לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק וְלַמֶּלֶךְ: (כא) וַיִּזְבְּחוּ לַיקֹוָק זְבָחִים זבחי שלמים וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת לַיקֹוָק לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא פָּרִים אֶלֶף אֵילִים אֶלֶף כְּבָשִׂים אֶלֶף וְנִסְכֵּיהֶם וּזְבָחִים לָרֹב לְכָל יִשְׂרָאֵל שכולם הביאו קרבנות שלמים: (כב) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא כדין בשר זבחי שלמיםבְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד שאמנם כבר נמשך בספר מלכים א' אך בשל מחלוקת אדוניה לא הומלך ע"י כולם אבל כאן הוא הומלך ע"י כל ישראל וַיִּמְשְׁחוּ לַיקֹוָק לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן גדול כי אדוניהו משך את אביתר לכ"ג: (כג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְקֹוָק לעשות את משפט ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל ולא ערערו עליו כלל: (כד) וְכָל הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים וְגַם כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד נָתְנוּ יָד תקעו את כפם להיות  תַּחַת ממשלתו של שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: (כה) וַיְגַדֵּל יְקֹוָק אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת שהיה נראה בעיני כולם להיות ראוי למלכות אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל: פ (כו) וְדָוִיד בֶּן יִשָׁי מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל: (כז) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ: (כח) וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו: (כט) וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים מה שקרה לדוד מתחילתו שהיה עוד נרדף ע"י שאול ועד סופוהִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בספר שמואל וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה שגם הם כתבו ספרים אך אינם איתנו: (ל) עִם כָּל מַלְכוּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְהָעִתִּים עתות הצרה אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיושעברו עליו אישית וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת שבאו על ישראל:

סליק דברי הימים א


 



משנת ההלכה

הפרשת חלה מהמצות

       א.       כשם שבכל עיסה שנעשה ממנה לחם חל עליה חיוב מצה אף מצה חייבת בחלה, וזמן ההפרשה לכתחילה הוא בשלב העיסה עו קודם שנאפה.

        ב.        במצות מכונה החלה מופרשת מיד אחר הערבוב הראשוני על פי רוב, ולכן הקונה או משתתף באפיית מצות מכונה אין המצות חייבות בחלה.

         ג.         במצות יד מנהגנו שאופים עיסות שאין בהם שיעור חלה וממילא אין מפרישים במאפיה מהעיסה ולפיכך הקונה מצות אלו או משתתף באפייה חייב לברר אם הופרשה חלה לאחר האפיה ואם לאו חייב להפריש בביתו (הסיבה שאין מפרישים ברוב המקומות מיד אחר האפיה מכיון שמצוה זו הוטלה לכתחילה על הנשים והן אינן מצויות במאפיה בשעת האפיה ולכך מביאים המצות הביתה כדי שהנשים יפרישו). 

        ד.        כשבא להפריש חלה אם יש לו שיעור חלה בקופסת קרטון אחד כלומר 2.250 ק"ג קמח לחזון איש, 1.670 ק"ג קמח לגר"ח נאה (ובמשקל, המצות שוקלים מעט פחות משיעור הקמח הניתן בהם, וא"כ גם אם המצות עתה שוקלים פחות משיעורים אלו הרי חייבים בחלה לפי משקל הקמח שנתנו בהם.) יפריש חתיכת מצה ויברך ברוך אתה וכו' אשר קדשנו וכו' "להפריש חלה". ויאמר הרי זה חלה.

       ה.       ואם יש לו כמה קופסאות קרטון יצרף כולם יחד שיגעו זה בזה ולכתחילה יפתח את כולם אמנם אין צריך לפתוח את השקית שהמצות נתונות בו בתוך הקופסא ויפריש כנ"ל מאחד מהקרטונים ויברך ויאמר "הרי זו חלה על כל המצות".

         ו.         ואם אין לו קופסא שיש בה שיעור חלה כנ"ל אבל בצירוף קופסא אחרת יגיע לשיעור זה יפתח את הקופסאות ויקרבן עד שיגעו זה בזה ויניחם בתוך סל אחד או יניחם על מפה ויכסה אותם מלמעלה גם כן במפה שהם מונחים עליה ויפתח גם את הניילון שהמצה ארוזות בתוכו ויטול מצה ויניחה  על גבי המצות שבשתי החבילות ודבר זה נקרא "צירוף סל" ויטול מצה אחרת לשם חלה ויברך כנ"ל ויאמר הרי זה חלה על כל המצות.

         ז.         ואם אין לו כשיעור זה או שמסופק האם היה שיעור זה בקמח יפריש כנ"ל בלא ברכה.

       ח.       ואם המצות פחותות מ-1.200 ק"ג קמח מעיקר הדין אם הם מצות "חבורה" כלומר מחבורה שהתאגדה לאפיית מצות אינו חייב בהפרשת חלה כלל אמנם נשתרש המנהג להפריש גם באופן זה. אבל אם קונה ממאפיה יש אומרים שחייב מעיקר הדין ויפריש ללא ברכה.

        ט.       את מצות ההפרשה יש לתת לאשה לעשות כמו בכל הפרשת חלה הנעשית בבית.

         י.         וכדאי להפריש את החלה מיד כשיכול בכדי שלא ישכח, וצריך להזהר מאד שלא יבואו בקרבת חמץ ולכן יש שנהגו להפריש החלה קודם שריפת חמץ ושורפים את החלה עם החמץ.



[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני

יום ראשון, 30 במרץ 2014

פרשת מצורע יום א'

מקרא

ויקרא פרק יד

 (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא באותו היום אֶל הַכֹּהֵן ולא ישהה טהרתו:
(ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שאע"ג שנרפא הנגע אסור למצורע להכנס למחנה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ:
(ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר משל המצורע[1] שְׁתֵּי צִפֳּרִים ששם צפור כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר ויקח לכתחילה צפורי דרור חַיּוֹת שאינם טרפות ואינם מחוסרי איברים טְהֹרוֹת ולא מהאסורות באכילה[2] וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת לשון של צמר צבוע בשני שהוא צבע אדום[3] וְאֵזֹב:
(ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל גבי רביעית מַיִם חַיִּים שהיו שם מתחילה בכלי:
(ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ ובנפרד ייקח וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב ויכרוך את האזוב ועץ הארז בשני[4] וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים כדי שתהא צבועה והולכת על פני השדה ובאים בני מינה המכירים אותה ורואין שנשתנית ומתקבצים עליה והורגין אותה כדי שלא ימצאנה מצורע אחר ויקריבנה ורחמנא אמר וכפר עליו ולא על אחר. וכן אמרו רבותינו חזרה הצפור חזרה הצרעת[5]:
(ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר על גב ידו של מצורע מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ בדיבור שיאמר טהור אתה[6] וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שאינו מקום יישוב ומשם לא תשוב הציפור:
(ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מיד, כדי לנקות עצמו מן הטומאה היטב וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים שאסור בתשמיש המטה ועדיין טמא ומטמא אדם בימי ספרו[7]:
(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מה שיצמח באותם שבעת ימים, ושני גילוחין עושה תגלחת ראשונה ביום טהרת הצפורים ותגלחת שניה ביום השמיני לטהרה שנייה, ביום השמיני לטהרת צפרים[8]אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר:
(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים אחד לעולה ואחד לאשם[9] וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לחטאת וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות כמפורש להלן[10]:
(יא) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד בפתח העזרה שהרי אסור בכניסה לעזרה עד אחרי הבאת כפרתו ובבית המקדש היה זה בשער ניקנור[11]:
(יב) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לתוך העזרה כדי שיהיה - לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם את האשם ואת הלוג[12] תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יג) וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת ככל חטאת כך דין הָאָשָׁם הוּא זה[13] לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ סחוס אמצעי שב - אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(טו) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן כלומר על כפו[14] הַשְּׂמָאלִית:

נביא

ישעיהו פרק נד

א. רָנִּי עֲקָרָה   לֹא יָלָדָה   רָנִי (לשון רינה) ושבחי ירושלים את ה', שהיית כאשה עקרה שלא ילדה, (בזמן שגלו ממנה בני ציון)  פִּצְחִי רִנָּה   פתחי פיך ברינה לה', וְצַהֲלִי   ותצהלי ותשמחי, על גאולת ישראל, לֹא חָלָה  ירושלים, שזמן רב לא היה לה, חִיל ופחד לידה, (משום שהיתה כעקרה) כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה   כי בזמן הגאולה, יהיו רבים בנייך, בני ציון השוממה,  מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְקֹוָק מבנים של אשה, היושבת עם בעלה בשלווה,
ב. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ   הרחיבי את מקום האהלים (בתי ירושלים), לרוֹב הבנים שישובו אליִיך, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ   יַטּוּ   ואת היריעות של הבתים, הטי ותפרסי למרחוק,  אַל תַּחְשׂכִי   אל תחשכי במקום,הַאֲרִיכִי   מֵיתָרַיִךְ   האריכי את מיתרי האהלים הגדולים (המחברים בין האוהל ליתדות),  וִיתֵדֹתַיִךְ   חַזֵּקִי   וחזקי את היתדות, לאוהלים הגדולים.
ג. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול   תִּפְרֹצִי   כי עוד תתחזקי ותתרחבי לימין ולשמאל, וְזַרְעֵךְ   גּוֹיִם יִירָשׁ   זרע ישראל, עוד יִרְשוּ ארצות הגויים, (שגם א"י כולה תתרחב) וְעָרִים נְשַׁמּוֹת   יוֹשִׁיבוּ   ויֵשבו בערים שהיו שוממות.
ד. אַל תִּירְאִי, כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי, כִּי לֹא תַחְפִּירִי   אל תפחדי ותתביישי להרים ראשך, שגלות זו - אחרונה היא, ולא כשאר גלויות שהיו, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ   תִּשְׁכָּחִי   כי הבושה שהיתה בזמן נעוריך,(בגלויות קודמות) - תשכחי ולא ישובו, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ   לֹא תִזְכְּרִי עוֹד   והבושה שהיתה לך כאשה אלמנה, לא תזכרי עוד בגאולתך.
ה. כִּי בֹעֲלַיִךְ   עֹשַׂיִךְ, יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ   כי ה', שהוא הבעלים שלך, אדון כל הצבאות הוא, וברצונו יעשה כל חפצו, וְגֹאֲלֵךְ   קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא   והגואל אותך, הוא קְדוש ישראל, ששולט בכל הארץ, וברצונו יגאָלֵך.
ו. כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ   קְרָאָךְ יְקֹוָק  כי דומה את לאשה עצובת רוח, שבעלה עזב אותה,  (ולא כאלמנה או גרושה שלא תחזור לבעלה; כמו: "…אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ…" ; לעיל נ' א') וְאֵשֶׁת נְעוּרִים   כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ   וכמו אשת נעורים, שגם אם תִּמָאֵס לזמן מה, ישיב אותה בעלה אליו.
ז. בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים   אֲקַבְּצֵךְ   הזמן שהיית עזובה מלפני, יחשב בעינייך לרגע קטן, כנגד גודל הרחמים בזמן קיבוץ בנייך,
ח. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְקֹוָק            זמן ההסתר פנים יהיה נחשב בעינייך, כְּמעט קצף (כעס), וכרגע, כנגד החסד הנצחי, שאביא עלייך בזמן הרחמים.
ט. כִּי מֵי נֹחַ   כמו השבועה, על מי המבול בזמן נח,  זֹאת לִי   כך אני נשבע, על זאת הגאולה,  אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ   שנשבעתי שלא יעבור עוד מבול על הארץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי, מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ   כך אני נשבע, שלא אקצוף ולא אגער בך עוד - לעולם.
י. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ   גם אם ההרים יזוזו ממקומם, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה   והגבעות, יטו ויזוזו ממקומם, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ   לֹא יָמוּשׁ   החסד שאעשה איתך לא יזוז ממקומו ולא יפסק, וּבְרִית שְׁלוֹמִי   לֹא תָמוּט  וברית השלום שכרתתי עמכם - לא תפול לעולם, אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְקֹוָק אמר ה', המרחם עליכם.
יא. עֲנִיָּה סֹעֲרָה   ירושלים, דומה לעניה, שליבה סוער מרוב הצרות שעברו עליה, לֹא נֻחָמָה   ועדיין לא התנחמה מצרותיהָ, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ   אֲבָנַיִךְ   הנה, בזמן גאולתך, אושיב ואניח אבני נופך (אבן יקרה) - ברצפתך, (עוד אתן בך, רוב יופי והדר) וִיסַדְתִּיךְ   בַּסַּפִּירִים   ואבנה את יסודות העיר -באבני ספיר (אבן יקרה)
יב. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד   שִׁמְשֹׁתַיִךְ   אשים בחלונות, שמשות כַּדְכֹד (זכוכית, הצבועה במיני צבעים), וּשְׁעָרַיִךְ   ואבני שערי העיר, לְאַבְנֵי אֶקְדָּח   מאבנים הזוהרות כאש, (אקדח - מלשון קֹדְחֵי אֵשׁ, בְּעֵירָה של אש ;  כמו: "... הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת..."; לעיל נ' יא') וְכָל גְּבוּלֵךְ   לְאַבְנֵי חֵפֶץ   ובכל גבול א"י, יהיו אבנים יקרות לרוב. (אבנים, שכולם חפצים בהם)
יג. וְכָל בָּנַיִךְ   לִמּוּדֵי יְקֹוָק וכל בנ"י, ילמדו לדעת את ה',  וְרַב שְׁלוֹם   בָּנָיִךְ   וירבה השלום אצל בנייך.
יד. בִּצְדָקָה   תִּכּוֹנָנִי   בזכות הצדקה שתעשי, תהיי נכונה בגדולה לעולם,  (תִּכּוֹנָנִי - תהיי עומדת בְּכּנֵך, בבסיסך, בחוזק ולעולם) רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק   כִּי לֹא תִירָאִי   תהיי רחוקה, ולא תפחדי מעושק הגויים,  וּמִמְּחִתָּה   כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ   ותהיי רחוקה ומוגנת, מכל שוד ושבר.
טו. הֵן גּוֹר יָגוּר   הנה, יבוא גוג ויתאסף עליכם למלחמה, אֶפֶס מֵאוֹתִי   אולם, לא יבואו גויים אלו, במצוות ה' כדי להעניש את ישראל, (כמו סנחריב ונ"נ, אלא ה' עשה ש: "...יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ (על גוג) וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה..." ; יחזקאל לח' י', וכל זה, כדי לנקום בהם נקמת ישראל) מִי גָר אִתָּךְ   עָלַיִךְ יִפּוֹל   ומי שיבוא להתאסף עליכם למלחמה - יפול בארצכם.

 



כתובים

דברי הימים א פרק כח

(טז) וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת העשויות הַמַּעֲרֶכֶת ללחם הפנים לכל לְשֻׁלְחַן  וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף שעמדו בעזרה להפשיט עליהם את הקרבנות ואפילו שלא נזכרו במלכים נזכרו הספר יחזקאל: (יז) ודוד מסר לו גם את תכנית ותבנית וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת יתדות שהיו עשויים מ- זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב סוג של כלי שרת שהיו מקנחים בהם את הדם בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר: (יח) וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק טהור בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הם היו הַכְּרֻבִים זָהָב שהיו דומים למעשה חיות המרכבה שהיו להם פני אדם ולכרובים היו פני תינוק והם היולְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק: (יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל שדוד נתן לשלמה את הכל מסודר בכתב אשר מיד ה' בידי שמואל הנביא כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית: (כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ כדי שתתקיים מלכותך וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא שתחשוב שלא תוכל לגמור את הכל וְאַל תֵּחָת כִּי יְקֹוָק אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת שתשלים את כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק: (כא) וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל עֲבוֹדַת שהיו מופקדים על בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ לעזרך בְכָל מְלָאכָה לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל עֲבוֹדָה שנדבו את לבם החכמה להשכיל ולעשות את כל העבודה הנצרכת של הבנין וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם שיהיו נכונים לעשות לְכָל דְּבָרֶיךָ:

דברי הימים א פרק כט

(א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי הוא רק אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים והוא יהיה טרוד מענייני הממלכה נַעַר וָרָךְ והוא לא רגיל העבודה ובטרחה מרובה כי הוא לא הורגל בכך וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה ואיך הוא יוכל לאסוף כ"כ הרבה כסף כדי לבנות את הבית הזה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַיקֹוָק אֱלֹהִים ולכן אין מה להציע להקטין את הבית הזה וצריך לפארו כי הוא מיועד לכבודו של הקב"ה: (ב) והנה אני מה שהיה מוטל עלי עשיתי וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי הַזָּהָב הכנתי לכלי לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים שממלאים את הגומה במשבצת הזהבאַבְנֵי פוּךְ אבן יקרה בצבע כחול וְרִקְמָה יריעות מרוקמות בכל מני צבעים וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה חשובה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב: (ג) וְעוֹד בִּרְצוֹתִי ומכיוון שאני מרוצה וחפץ בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף וגם אותהנָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה בנוסף מִכָּל הֲכִינוֹתִי על כל מה שהכנתי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ: (ד) וזהו חשבון הסגולה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר הזהב הכי יקר ומשובח וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לבן הרבה  לָטוּחַ לטייח ולמשוח את קִירוֹת הַבָּתִּים: (ה) לַזָּהָב לכלי ה- לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים וכל מה שנצרך מסור בידי בעלי המלאכה וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיקֹוָק היינו תתחילו במלאכה כבר עכשיו: (ו) וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ: (ז) וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹ שם מטבע ידוע אצלם וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים: (ח) וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית יְקֹוָק עַל יַד יְחִיאֵל הַגֵּרְשֻׁנִּי שהיה נגיד על האוצרות כמ"ש בפרק כ"ו: (ט) וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם לעוה"ב כי עיקר הכוונה הייתה ש-  כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַיקֹוָק וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה שתרמו בלב שלם כי זה עוזר להפיק את רצון ה': פ

 



משנת ההלכה

אפיית המצות

       א.       למדו חז"ל ממצות חלה בגזירה שוה "לחם לחם" שכמו ששם אין אדם מפריש חלה אלא מעיסה שלו שהרי כתוב "עריסותיכם" אף כאן כן. ואם כן צריך להקפיד שיהיו המצות שלו על פי הדין.

        ב.        לפיכך לכתחילה עדיף לא לקנות את המצות בהקפה אלא לשלם עליהם מיד, ואם לקח בהקפה ואח"כ המוכר דחוק ומבקש את כספו יש מצבים שאינו יוצא ידי חובה, ולכן ידאג לשלם קודם חג הפסח.

         ג.         אדם המקבל מצות בחינם מן הראוי שישלם על כל פנים משהו בעבורם על פי הטעם המבואר בזוהר הקדוש שאין לקחת דבר מצוה בחינם מכיון שאין אדם זוכה להמשיך על עצמו רוח הקדושה אלא אם שילם.

        ד.        כמבואר לעיל מן הראוי שכל אדם יתעסק באפיית מצותיו לפסח וגם אם אינו יודע לעסוק בתהליך האפייה ישתדל להתעסק בנקיון, ולזרז את העוסקים במצה כדי שלא ישהה הבצק בלי התעסקות אפילו רגע.

       ה.       וחשוב מאד להקפיד שמהזמן שמתחילים ללוש את המצות יעסקו כל הזמן בבצק, מכיון שאחרי שהתחילו את הלישה והרידוד מתחיל הבצק להתחמם בידים, ויכול להחמיץ מיד.

         ו.         וכן צריך לשים לב וזהירות מיוחדת שההתעסקות בבצק תהיה אמיתית ולא כמו שעושים בכמה מקומות שהמגבלים ("פינרים") גמרו ללוש כמה עיסות והמרדדים עדיין עסוקים בעיסות קודמות וכדי שלא ישהה הבצק ללא עסק מגלגלים את העיסה לאט לאט כדי לא לאבד את הצורה שהכינו המגבלים או גרוע מכך "מלטפים" את העיסה והוא חמור מאד מכיון שעל ידי כך מחממים את העיסה בידים ואין זה עסק כלל ומוטב שיניחו את הבצק בלא עסק מאשר שיעשו כך. והדרך הנכונה היא לגבל ממש שוב את הבצק.

         ז.         העוסקים בבצק עצמו צריכים להזהר לקצוץ ציפורניהם קודם. וצריכים להזהר מזיעה ורוק שלא יפלו לעיסה. ואם יש להם פצע על ידיהם שיכול לדמם מוטב שלא יגעו כלל בבצק אלא יעסקו במלאכות שאין צריך לגעת בבצק כגון האפיה או נתינת הקמח והמים.

       ח.       צריך לבדוק את המצות שאין בהם "כפולות" כלומר שהתקפלה המצה ובמקום הקיפול נוגע אחד בשני. וכן שאין בהם "נפוחות" כלומר שלא התנפחה המצה בצורה כזו ששני קרומי המצה העליון והתחתון נפרדו אחד מהשני ונותר חלל ביניהם ופרטי דיני כפולה ונפוחה רבים הם ולפיכך יש לשאול שאלת חכם מה לעשות במקרה שנראה לו שיש בהם כפולה או נפוחה. 

 



[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] חזקוני
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] רש"י
[12] רש"י
[13] רש"י
[14] רש"י