מקרא
ויקרא פרק ו
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת יחדש בפרשה זו דברים רבים - "זאת תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות, שאף חטאות הפנימיות דמן טעון כיבוס, יכול אף חטאת העוף, תלמוד לומר זאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְקֹוָק שכל החטאות לא תהא שחיטתן אלא בצפון לפי שלא נאמר כן בפרשת ויקרא אלא בחטאת נשיא ויחיד, וכאן נתרבו כולן חטאות הצבור וחטאות הפנימיות[1] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(יט) הַכֹּהֵן הראוי להיות[2] הַמְחַטֵּא אֹתָהּ הזורק דם כאילו אמר המסיר חטא החוטא ורבי המפרשים אמרו כי פירוש המחטא רוחץ או מטהר וכן תחטאני באזוב ואטהר[3] יֹאכֲלֶנָּה להוציא כהן שהיה טמא בעת זריקת הדם שאינו רשאי באכילתה[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
(כ) כֹּל מאכל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ ויבלע ממנה יִקְדָּשׁ להיות כמוה אם פסולה תפסל ואם היא כשרה תאכל כחומר שבה וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ אם הוזה מדמה עַל הַבֶּגֶד אותו מקום בבגד - אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ מהדםתְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בתוך העזרה[5]:
(כא) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר במקום קדוש בעזרה לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר והוא הדין לכל הקדשים ובליעה בכלי חרס אינה יכולה לצאת ממנו ולכך יישבר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק מלשון הרקת דבר הנבלע עד שנעשה ריק מהממלא אותו. וכן יוריק בליעת הכלי שבלע מרק הבשר ולכו צריך שיהיה במים חמים הפליטים בליעות הכלי וְשֻׁטַּף בצונן[6] בַּמָּיִם במקום קדוש בעזרה הודיענו הכתוב הזה כי כלי נחושת והוא הדין לכל שאר מיני מתכות שנתבשל בהן האיסור דינו בהגעלה ולא תספיק בהם הדחה בעלמא, אבל כלי חרש שנתבשל בו איסור אין לו תקנה אלא בשבירה ולא תספיק בו הגעלה[7]:
(כב) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ מצות עשה של אכילה בכזית לכל זכר בכהנים. כמו מצות פסח לכל אחד מהחבורה שנתמנו עליו. ולא משום שלא יבא לידי נותר. אלא מצות עשה היא ממש ומברכין באכילתה אקב"ו על אכילת קדשים[8] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(כג) וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ אפילו חטאת יחיד שהכניס אותה כדי לכפר על ידי זריקת דמה כחטאת הציבור לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: פ
ויקרא פרק ז
(א) וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ב) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כזריקת דם העולה שתי מתנות שהן ארבע[9]:
(ג) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ עד כאן לא נתפרשו אימורין באשם לכך הוצרך לפרשם כאן אבל חטאת כבר נתפרשו בה בפרשת ויקרא[10] אֵת הָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב:
(ד) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(ה) וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה אִשֶּׁה לַיקֹוָק אָשָׁם הוּא:
(ו) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ז) כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם להשוואתם למצות סמיכה[11] הַכֹּהֵן אֲשֶׁר ראוי ל - יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ יִהְיֶה פרט לטבול יום כלומר מי שנטמא וטבל אבל עדיין לא הגיע צאת הכוכבים, ומחוסר כפורים שחייב קרבן לטהרתו כגון זב, ועדיין לא הביאו ואונן שמת לו מת וביום המיתה[12]:
(ח) וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה הדין הזה נוהג בכל הקדשים, ואמר הכתוב עולה, והוא הדין לחטאת ואשם הנזכרים למעלה שלא הוצרך לפרש בחטאת ואשם שהעור לכהן, שכיון שהבשר שלהם, העור נגרר אחר הבשר ואין זבחי השלמים כן, ולכך הזכיר הכתוב משפט הכהנים באמצע הקרבנות קודם שידבר בשלמים[13]:
(ט) וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הראוי להיות הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה ומתחלקת לכל בית האב:
(י) וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן זו מנחת נדבה וַחֲרֵבָה זו מנחת חוטא ומנחת קנאות שאין בהן שמן לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו: פ
נביא
ישעיהו פרק מא
כד. הֵן אַתֶּם מֵאַיִן אך אתם, הרי עשויים מאפס, ומדבר שאין בו ממש, וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע ופעולות הפסילים, חשובים פחות מאפס. (אפע - אפס) תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם רק איש מתועב, בוחר לעבוד אתכם.
כה. הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת אך הבורא ית', מֵעִיר מלך (נ"נ), שיבוא על ירושלים, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי ואח"כ יבוא מלך ממזרח (כורש מלך פרס), יקרא בשם ה', ויתן רשות לשוב ולבנות את ביהמ"ק, וְיָבֹא סְגָנִים ויבוא כורש, וירמוס את שרי בבל, כְּמוֹ חֹמֶר, וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט כמו שרומסים חומר, והיוצר רומס הטיט.
כו. מִי הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה מי מהפסילים, אמר מראש את מה שיקרא - ונדע שהוא אלוקים, וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק ואמר מלפנים, קודם שקרא את מה שיקרא - ונאמר שצדקו דבריו, אַף אֵין מַגִּיד, אַף אֵין מַשְׁמִיעַ, אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם אך באמת, אין בכם כלל, מי שמשמיע עתידות.
כז. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם אך נביאי ה' נבאו בשם ה', שהנה הראשון שיבוא לציון מהגלות, יבשר ויאמר: הנה באה הגאולה ומיד, הנה הם בנ"י יבואו כולם, וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן - ולירושלים אביא מבשר, על מהירות הגאולה.
כח. וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ וראיתי ואין נביא אחד מנביאי הבעל, שיאמר עתידות שיבואו, וּמֵאֵלֶּה מהפסילים, וְאֵין יוֹעֵץ אין מי מהפסילים, שיועץ לעבדיו מה לעשות, וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר ואין מי מהפסילים, שאוכל לשאול אותם, ויגידו משהו.
כט. הֵן כֻּלָּם הפסילים ועובדיהם, אָוֶן אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם כל מעשיהם אפס, דבר שאין בו ממש, רוּחַ וָתֹהוּ, נִסְכֵּיהֶם כרוח ותוהו הפסילים הנעשים מנסיכת החרש.
ישעיהו פרק מב
א. הֵן עַבְדִּי, אֶתְמָךְ בּוֹ הנה במלך המשיח עבדי, אתמוך, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי מלך המשיח שבחרתי - יהיה רצוי לפני, נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו אתן לו הנבואה, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא ולכל הגויים, יוציא המשפט[14],
ב. לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא לא יגביה קולו, להכריח לקבל משפטו, וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ לא ישמיע קולו בקול רם, משום שכולם יבקשו את משפטו.
ג. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר לא יטה את משפט העניים (שהם קלים להשבר כקנה רצוץ, שבור) וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה - פשתה כהה, לחה, שעושָה אור חלש בדליקתה, (משל לחולשת העניים) - לא יכבה, (שלא יטה את משפטם)לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט יוציא משפט אמת.
ד. לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ לא יחלש ולא ישבר, מלך המשיח, עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט משפט אמת, וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵילוּ ולתורתו יצפו ויקוו כל הגויים, אף היושבים באיים הרחוקים.
ה. כֹּה אָמַר הָאֵל יְקֹוָק בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם ה', שברא את השמים ופרש אותם מעל הארץ - כאהל, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ רִדד ופרש את הארץ והוציא עליהָ כל הצמחים, נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ נתן נשמה ורוח, לעם שבארץ ולכל ההולכים בה.
ו. אֲנִי יְקֹוָק קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק אני ה', בצדק קראתי לך ישעיהו - לנבא, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ אחזיק בידך, ואעזור לך בשליחותך, וְאֶצָּרְךָ ואשמור עליך, שלא ירעו לך, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם אתן אותך, לחזק את בריתי עם עמי, (שישמרו תורתי) לְאוֹר גּוֹיִם ולהאיר את דרכי הגויים - בדרך ה',
ז. לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לפקוח את עיני ישראל, לשוב אל ה', לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ ואחר שישובו בתשובה, אוציא אותם מהגלות להשיבם לארצם.
ח. אֲנִי יְקֹוָק הוּא שְׁמִי אני ה' אדון הכל, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים וכדי שתראה מלכותי בעולם, לא אתן לאלוהים אחרים, לע"ז, מקום לכבוד ולתהילה.
ט. הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ נבואת גאולת מצרים, (שנאמרה לאברהם) הנה התקיימה, וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד וכעת, אגיד נבואה על גאולת ישראל בגלות השנייה, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם לפני שבאו, אשמיע את נבואת הגאולה.
כתובים
אסתר פרק ז
(א) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה:
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ על עצמך אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ על אחרים עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:
(ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב שלב המלך רחב ונדיב ואז יוכל למלא בקשתי על אחרים תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי שלא אהרג בי"ג באדר ביום שנגזר הגזירה על עם ישראל בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי שהם לא יהרגו בְּבַקָּשָׁתִי כי איך אוכל לראות בצער עמי:
(ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי ולא קנה אותנו לשום טובה אלא לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי ולא הייתי מבקשת לבטל את המכירה מכיון שזהו רצונו ותועלתו של המלך שנהיה עבדים ושפחות אבל אותו אחד שהתקנא בושתי והרגה מתקנא עכשיו בי להרוג אותי ועמי ולכן קנה אותנו לעבדים כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ איננו חוששת מנזק של המלך שהרי הוא לא רוצה בהיותינו עבדים או למכרנו ולתת לאוצר המלך את הכסף וגם אינו חושש לצרה שיהיה למלך בכך שלא תהיה לו אשה: ס
(ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן כתוב בפסוק פעמיים ויאמר להראות שהוא כעס ומרוב כעסו אמר במהירות מי הוא זה תאמרי כבר תאמרי כבר:
(ו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה ואסתר המלכה הצביעה עליו וְהָמָן נִבְעַת מכיון שאם היה רק לפני אסתר יכל להתנצל לא ידעתי שהיהודים הם עמך ולפני המלך לחוד יכל לומר לא ידעתי שהם עמה אבל הם רעים והיא טובה אבל עתה נבעת מכיון שהיה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יחד ומה שיאמר ייפגע באחד מהם:
(ז) וְהַמֶּלֶךְ נשא את עיניו וראה עשרה אנשים קוצצים אילנות בוסתן בגינת המלך ומיד - קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן ואמר להם מדוע אתם קוצצים את האילנות אמרו לו כך ציוונו המן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה נגמרה הרעה והשנאה והנקמה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ:
(ח) וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה שדחפו המלאך אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ שהיה מתחנן לאסתר שתעביר את רוע הגזירה וכראות אסתר את המלך בא התחילה צועקת אדוני המלך הלא הוא כבשני לעיניך אמר המלך וי לי ממה שאני רואיה בחוץ וי לי ממה שאני רואה בפנים וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בפני בביתי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּהמשרתים כיסו את פניו שהחוק בפרס היה שמי שהמלך כועס עליו אסור שהמלך יראה את פניו: ס
(ט) וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה י"א ששנא חרבונה את מרדכי כמו המן והיה שותף בעצת המן לתלות את מרדכי רק עכשיו שראה פורענות באה על המן מיד הפך פניו ושינה טעמו וי"א שזה אליהו אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם המן שותף למזימה של בגתן ותרש לשלוח יד במלך שהרי הִנֵּה הָעֵץ הנה הוא עשה רעה אחרת שהכין עץ לתלות את אוהב ומציל המלך אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן ובעיניך המלך תוכל לראות שהרי הוא גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:
(י) וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה שכעסו לא פסק עד שהמן נתלה: פ
אסתר פרק ח
(א) בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר היהודיים הַיְּהוּדִים את אנשי ביתו ואת כל אוצרותיו שכל מה שכנס הרשע זוכה בו הצדיק בסופו וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ איך הוא קרוב אליה:
(ב) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן ומרדכי חילק את הכסף ואת אוצרות המן שליש לתלמידי החכמים העמלים בתורה שלישל לבנין בית המקדש השני ושליש לו ולאסתר המלכה: פ
(ג) וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר על מה שהתחילה לדבר במשתה היין להרוג את המן וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בדברי טעם ושכנוע ועוד הוסיפה לרכך את ליבו על ידי ש - וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַתהגזירה שגזר - הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים:
(ד) וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב זוהי נתינת רשות שתדבר את אשר על לבה בפרטות וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
משנת ההלכה
קריאת המגילה
א. חייב אדם לקרוא את המגילה בפורים שתי פעמים אחת בלילה ואחת ביום, חיוב זה הנו מדברי קבלה שחמורים הם כדברי תורה[15]. ולכן צריך להזהר מאד בקריאת המגילה, וגם הנשים יקפידו על כך שגם הם מצוות.
ב. זמן קריאת המגילה: בלילה- כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר, ואם עבר עלות השחר יקרא בלא ברכה, ואם עבר הנץ החמה שוב אין לה תשלומין.
ג. וביום, זמנה מהנץ החמה עד השקיעה, ובדיעבד יצא מעלות השחר.
ד. תקנו חז"ל שני זמנים לקריאת המגילה בפרזים כלומר בערים שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כבני ברק תל אביב ביתר וכיו"ב, ביום ארבעה עשר לחודש אדר שיוצא השנה במוצאי שבת. ובמוקפים, כלומר ערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון כירושלים עיר הקודש קוראים ביום חמשה עשר לחודש אדר היוצא השנה ביום שני.
ה. מקומות המסופקים אם הם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון, או אם חומתם מוגדרת חומה על פי ההלכה, למשל העיר טבריה, יפו, צפת, חברון ,שכם, לד, בית שאן, באר שבע, עזה, עכו, וחיפה[16], קוראים בשני הימים לילה ויום, ומברכים על קריאת המגילה ביום ארבעה עשר, ובחמישה עשר קוראים בלא ברכה.
ו. אסור לאכול לפני קריאת המגילה משהגיע זמן חיובה בין בלילה ובין ביום, ובשנה זו שקריאת המגילה לבני הפרזים היא במוצאי שבת, אוכל סעודה שלישית כדרכו בכל שבת ובמוצאי שבת יוצא לתפילת ערבית וקריאת המגילה.
ז. מותר ללמוד קודם קריאת המגילה, אבל אסור לישון קודם קריאתה משהגיע זמן חיובה אפילו שינה מועטת.
ח. הכל חיָּבים בקריאת המגילה אחד אנשים ואחד נשים ומחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה, אמנם הקטנים ביותר שאינם יכולים לשבת כל הקריאה ומפריעים לאחרים אין להביאם כלל לבית הכנסת בזמן מקרא מגילה.
ט. מצוה מן המובחר לקרותה בציבור ובבית הכנסת. ואפילו היו עמו הרבה אנשים לא יקראנה בביתו אלא הולכים לבית הכנסת משום 'ברוב עם הדרת מלך' ויש יותר פרסום הנס. אמנם אם יש לו בעיר מדרש או בית כנסת קבוע שמתפלל בו אינו חייב ללכת לבית כנסת הגדול שבעיר אע"ג שיש שם יותר אנשים.
י. השומע מפי הקורא, יצא כאילו קרא בעצמו, והוא, שהקורא חיָּב במצוות, אבל צריך להזהר לשמוע כל תיבה, שאם לא שמע הכל, לא יצא.
יא. מנהג בכל ישראל שבשעת הקריאה פורסין את יריעות המגילה על גבי השלחן, ומקפלין יריעה תחת יריעה כדי שלא תהינה היריעות תלויות למטה מן השלחן דרך בזיון, אבל אין קוראין ממנה כשהיא גלולה לצדדים כשם שקוראים בספר תורה.
יב. טעם למנהג זה, מפני שהמגילה נקראת אגרת, שכן כתיב לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת וגו' ודרך הקורא מתוך האגרת שמחזיקה פתוחה כולה, ועוד שעל ידי שאנו משנים שינוי זה, יש יותר פרסום הנס. ואף על פי שמנהג זה נוהג בעיקר לגבי הקורא ולא לשומע, כבר נהגו רבים שפורסים את מגילותיהם דרך אִגרת, גם בשעה שהם שומעים הקריאה מפי הקורא.
[1] רמב"ן
[2] רבינו בחיי
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] וברשב"ם משמע שאם עבר הלילה כמו שהבשר נעשה נותר גם הדם הבלוע בבגד נעשה נותר וממילא לכאורה טעון הבגד כביסה
[6] מלבי"
[7] רבינו בחיי
[8] העמק דבר
[9] זבחים פ"ה מ"ה
[10] רש"י
[11] אדרת אליהו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] כמו: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ.. .וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו.. .", לעיל ב' ג'.
[15] וי"א שרק ביום מצותה מדברי קבלה אבל בלילה מצותה מדברי סופרים ולכן אם אינו יכול לשמוע גם ביום וגם בלילה לדעה זו ישמע את קריאת המגילה ביום וי"א שגם לדעה זו יקיים המצוה הבאה לידו ראשונה ויקרא את של הלילה.
[16] ויש שנהגו כן אף בבני ברק על פי הוראת מרן החזו"א מחמת סמיכותה ליפו ויש שהוסיפו את אשקלון אשדוד גוש חלב ורמלה ובחו"ל דמשק צור בגדד ופראג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה