מקרא
ויקרא פרק ט
(י) וְאֶת הַחֵלֶב המכסה. ואשר על הקרב ועל הכליות[1] וְאֶת הַכְּלָיֹת וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד מִן הַחַטָּאת הִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(יא) וְאֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אף על פי שלא נכנס דמן כמו של מילואים, וגזירת הכתוב היא[2]:
(יב) וַיִּשְׁחַט אֶת הָעֹלָה וַיַּמְצִאוּ לשון הושטה והזמנה[3] בְּנֵי אַהֲרֹן אֵלָיו אֶת הַדָּם כדי שיתחנכו בהתעסקם בקרבן אביהם[4] וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(יג) וְאֶת הָעֹלָה הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ וְאֶת הָרֹאשׁ וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(יד) וַיִּרְחַץ אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעָיִם וַיַּקְטֵר עַל הָעֹלָה הַמִּזְבֵּחָה:
(טו) וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם וַיִּקַּח אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ עשהו כמשפט חטאת[5] כָּרִאשׁוֹן שנשרף אף על פי שהיתה חטאת חיצונה[6]:
(טז) וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט:
(יז) וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה היא קמיצה[7] וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ שם אותם על המזבח ובבא אש מעלה נקטר[8] מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר ומנחתה, שהיא מנחת נסכים שהקריבה עם התמיד, הקריב זו המנחה של נדבה שהקריבו ישראל[9]:
(יח) וַיִּשְׁחַט אֶת הַשּׁוֹר וְאֶת הָאַיִל זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לָעָם וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב התחנכו גם בשלמי צבור:
(יט) וְאֶת הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר וּמִן הָאַיִל הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה שם לכל החלבים, כי כל חלב שיקרב לגבי המזבח הוא מכסה, כי האחד חלב המכסה את הקרב, והשני כל החלב אשר על הקרב, וגם הוא מכסה, והחלב אשר על הכליות יכסה עליהן, וכן אשר על הכסלים[10] וְהַכְּלָיֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד:
(כ) וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת כי האליה והכליות ויותרת הכבד יתנו למטה והחלבים עליהן והכל על החזות, והנה החלבים לבדם יראו למעלה, והוא דרך כבוד בהקטרה וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה עם שאר הנקטרים, בשביל שהיה הקטרה גדולה בחלבים הזכירם[11]:
(כא) וְאֵת הֶחָזוֹת חזה השור גם חזה האיל[12] וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה:
(כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם ברכת כהנים כאן צוה אותו בנשיאות כפים ליום זה, ולהלן בפרשת נשא נתנה ברכה זו לו ולבניו לדורות[13] וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:
(כג) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד להתפלל שתרד האש מן השמים, שיודע שנתקבלה העבודה[14] וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ) יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם[15] וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֶל כָּל הָעָם ומבאר כיצד -[16]:
(כד) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה מבית קודש הקדשים דרך מזבח הזהב להקטיר קטורת שהוא קודם להקטרת תמיד כדאמר במסכת יומא. ושם מצא בני אהרן אצל מזבח הזהב ושרפם ואח"כ יצא ובא לו על המזבח ותאכל על המזבח את העולה ואת השלמים[17] וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ הודו ושבחו בהרמת קול[18] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם בתפילה[19]:
נביא
ישעיהו פרק מה
א. כֹּה אָמַר יְקֹוָק לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ על משיחו (ענין גדולה וחשיבות[20]), על כורש, אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ שנתתי כוח בידו, לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם לשטוח (מלשון לרדֵד) הגויים -תחת רגליו, וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ אפתח לפניו החגור, שבמתני המלכים, (חגירת האזור - משל לחיזוק וזירוז, ופתיחתו - משל לחולשה וכניעה) לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ דלתות ושערי ערי העמים - יפתחו לפניו. (שיכבוש את בבל ושאר הגויים)
ב. אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ ה' ילך לפניו, שיצליח במלחמותיו, וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר הדרכים העקומות והקשות - יְיַשר לפניו, (שלא יכשל במכשול, בדרך כיבושו) דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר דלתות חזקות מנחושת - אשבור לפניו,וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ ובריחי הברזל שבדלתות -אכרית ואחתוך לפניו.
ג. וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים אוצרות האוייב, שהטמינו במקום חושך ומסתור, אתן לך, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק ומדבר מופלא זה תלמד, כי אני ה' שנתתי בידך כוח זה, הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שעוד לפני שנולדת קראתי בשמו של כורש, לכבוש את בבל, ויתן רשות לשוב ולבנות את ביהמ"ק,
ד. לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וכל גדולתך תבוא, למען גאולת ישראל שבהם בחרתי, וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ עוד לפני שנולדת קראתי בשמך, אֲכַנְּךָ ופעמים, אני מכנה אותך, אך לא בשמך כורש, וְלֹא יְדַעְתָּנִי ולא ידעת כלל, שאתה מיועד להחריב את בבל, (שהנבואות נאמרו עוד לפני שנולד)
ה. אֲנִי יְקֹוָק וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים, אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי שמתי אזור במתניך (ענין חוזק וזירוז), עוד לפני שידעת אותי (שעדיין לא נולד)
ו. לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ, וּמִמַּעֲרָבָה והודעתי נבואות אלו מראש, למען ידעו ממזרח וממרב העולם, כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אין דבר עוד מלבד הבורא ית', אֲנִי יְקֹוָק וְאֵין עוֹד:
ז. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם, וּבוֹרֵא רָע, אֲנִי יְקֹוָק עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה:
ח. הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל הורידו השמים מלמעלה, וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק והשחקים, השמים, יורידו צדקות לישראל, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד מפתחי הארץ שמוציאים עצים, תוציא הארץ ישועות וצדקות שיצמחו בארץ יחד, (משל לריבוי טובה), אֲנִי יְקֹוָק בְּרָאתִיו אני ה', שהכנתי לישראל הישועה והצדקה.
ט. הוֹי רָב אֶת יֹצְרוֹ הוי,על בלשאצר מלך בבל, שהיה עושה מריבה עם ה' יוצרו, (שהיה מתנשא נגד ה', והשתמש בכלי בית המקדש) חֶרֶשׂ, אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה ונמשל לחרס, בין שאר חרסי האדמה, המתנפצים לרסיסים, (כך ינופץ מלך בבל, הגאה ככלי חרס) הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה תַּעֲשֶׂה היתכן שהחומר יאמר ליוצרו מה יעשה, (וכיצד מתגאה בלשצר על ה' ית') וּפָעָלְךָ אֵין יָדַיִם לוֹ ויאמר ליוצרו, שהמעשה שעשה, לא עשו אותו ידיים, (שאין לה' שליטה בעולם, ולא יענישני כשאשתמש בכלי המקדש)
י. הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה תּוֹלִיד הוי, על מלך בבל, שדומה לבן, האומר לאביו מדוע הולדת ולדות, וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין ולאמו, מדוע תפחדי מהלידה, (שמתגאה בדברי הבל, על אביו ואמו, כך מלך בבל, מתגאה על יוצרו)
יא. כֹּה אָמַר יְקֹוָק קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹצְרוֹ כך אמר ה' יוצר ישראל, לגויים, הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי שאלו אותי, על מה שעתיד אני להביא על בנ"י, עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי על בנ"י שהם פועל ידי, תְּצַוֻּנִי תצוו את הנביאים, שיגידו לכם בשמי, מה עתיד אני לעשות להם.
יב. אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי, אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם, וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי הלא אני בראתי ארץ ואדם, נטיתי השמים, וציויתי על בריאת צבא השמים והארץ,
יג. אָנֹכִי, הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וכמו כן, אני הוא שמעיר את כורש, שיעשה צדק לישראל, בכך שישיבם לארצם, וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר וכל דרכיו שילך בהם - איַשֵר לפניו, (שיצליח בדרכו מאוד) הוּא יִבְנֶה עִירִי הוא שיתן כסף לבנות את העיר ירושלים, וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ וישלח את גלות ישראל חזרה לארצם, לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת ולא יעשה כן מפני מחיר ושוחד שיקבל, אלא לעשות רצוני[21],
יד. כֹּה אָמַר יְקֹוָק נבואה על מפלת סנחריב, יְגִיעַ מִצְרַיִם רכושם הרב של מצרים, שיגעו לאסוף אותו, וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים, אַנְשֵׁי מִדָּה והסחורות של כוש וסבא שהיו אנשי מידה, גבוהים בקומתם, עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ, וְלָךְ יִהְיוּ כי כששב סנחריב מעל תרהקה מלך כוש, לבוא לירושלים למלחמה, הביא עמו האוצרות, ששלל מכוש, ממצרים ומסבא (שעזרו לכוש), ומאנשיהם הביא עמו אסורים בשלשלאות. כשנפל סנחריב סביב ירושלים, בזזו חזקיהו ועַמוֹ האוצרות, ופטרו את האסירים ממאסרם, ולזה אמר, שהעושר של מצרים והסחורות של כוש וסבא גבהי הקומה, יעבורו עליך, בארצך, וישארו לך. אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ לא"י ילכו, בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ באזיקים ושרשראות, יעביר אותם סנחריב בארצכם, וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ שיהיו כנועים לפניכם, (אחר מפלת אשור) אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ שיתירו אותם ממאסר הזיקים, אַךְ בָּךְ אֵל, וְאֵין עוֹד, אֶפֶס אֱלֹהִים שראו נס מפלת אשור, אמרו: רק בבנ"י אלוקי אמת, ואין עוד.
טו. אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר באמת אתה נסתר מעין, (שלא כמו הפסילים) אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ ואת ישראל אתה מושיע.
כתובים
אסתר פרק י
(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ מאה מדינות ביבשה כגימטריא של מס וְאִיֵּי הַיָּם עשרים ושבע מדינות על איי הים ובהטלת המסים הכבדים גרם לכל נתיניו להתרושש וכולם נעשו בימיו עניים אמנם כל זאת לשאר העמים אבל לעם אסתר – היהודים שם אותם חפשים בעולם ולא שילמו מיסים אלו והעביד להם את כל העמים והממלכות:
(ב) שלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות לפרסם את הנס בקריאת המגילה ולעשות את ימי הפורים לימי משתה ושמחה שלחו לה חכמים קנאה את מעוררת עלינו בין האומות שיאמרו שמחים אנו במפלתם (וכמו ששמענו בימינו כמה רשעי אומות העולם אומרים ממש דבר זה על חג הפורים) שלחה להם חזרה הרי - וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ חוזקו וּגְבוּרָתוֹ של אחשורוש וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס וא"כ אין חשש או סיבה שרק בגלל כתיבת המגילה או קביעת הפורים תתעורר קנאתם ואין אנו מתגרים בהם על ידי כך:
(ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שר על כל העמים גזבר וזקן היהודים ובכל העולם נשמע שמעו וכל המלכים יראים מפניו וְגָדוֹל בתורה לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו ולא לכל אחיו שפרשו ממנו קצת מחברי הסנהדרין כי נעשה קרוב למלכות ולכן היה בטל קצת מתלמודו אמנם לא היתה לו ברירה מכיון שהיה עסוק בלהיות - דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם מטיב עם האומות ודובר איתם שלום כדי שאחרי מותו לא ינקמו בזרעו ומזה הגיע שלום - לְכָל זַרְעוֹ:
סליק מגילת אסתר ופירושה בעז"ה הנותן לנו דעת ושמחה
וימי הפורים האלו לא יעברו ממנו ומזרענו עד עולם בשמחה ובאחדות ובדביקות בתורה אמן
משנת ההלכה
שלושים יום קודם החג
א. שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ומצוה להתחיל מיום הפורים בעצמו והוא מתקנת חכמים הראשונים בזמן שבית המקדש היה קיים שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל דהיינו שמפורים ואילך ידרשו הלכות פסח ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת ומי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החג לפי שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראל חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן ויהיה להם שהות כל שלשים יום.
ב. ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אף לאחר שחרב בית המקדש שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון. והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות לפי שהכל כתוב בספר. מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה.
ג. ואע"ג שיש חולקים וסבורים שאין חיוב זה בשאר מועדים שלושים יום קודם מכל מקום בפסח כולם מודים שצריך להתחיל שלושים יום קודם משום שיש בהם הלכות רבות כגון טחינת חטים ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושים אותם כהלכותיהם קודם פסח אין להם תקנה בפסח.
[1] אבע"ז
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י
[5] רש"י
[8] רשב"ם
[10] רמב"ן
[15] רש"י
[17] רשב"ם
[19] ת"י
[20] כמו: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי... לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה...", במדבר יח' ח'
[21] "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ...כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם...", עזרא א' ב'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה