פרשת כי תבוא יום ג'

מקרא

דברים פרק כח

(א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ שלא תצטרך לרדוף אחר הברכה, שהיא עצמה תבוא אחריך ותשיג אותך[1] כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שיהא משאך ומתנך בעיר מצליח וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה שתצליח בזריעה ונטיעה ועבודות בשדה[2]:

(ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ צאצאיך וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ ולדות בקרך וְעַשְׁתְּרוֹת עדרי[3] צֹאנֶךָ:

(ה) בָּרוּךְ טַנְאֲךָ סלים שיהיו מלאים פירות וּמִשְׁאַרְתֶּךָ הכלי שנונתים בו הבצק שתהיה ברכה בעיסה[4]:

(ו) בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ לבית המדרש וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ ממנו לעסוק בסחורה[5]:

(ז) יִתֵּן יְקֹוָק אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ:

(ח) יְצַו יְקֹוָק אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(ט) יְקִימְךָ יְקֹוָק לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָך בפרשת יתרו (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש[6] כִּי כאשר תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:

(י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְקֹוָק נִקְרָא עָלֶיךָ שימלא משאלותיך. בהראותו כי אתם עמו[7]. ומדרשו שיראו תפילין של ראש[8] וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:

(יא) וְהוֹתִרְךָ יְקֹוָק לְטוֹבָה שתהיה הצלחתך יתרה מהצלחת שאר המצליחים בהם[9], ואם תהיה רעה בארץ ורעב מארה אתה תשאר לטובה[10] בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:

(יב) יִפְתַּח יְקֹוָק לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב שמשם בא כל טובו של עולם, חיות לאדם, לבהמה, לעופות, לדגים ולזרע ולאילנות ולעשבים ולכל טוב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ בזמן שצריכין, כי גשמים בזמן שאינם צריכין, דבר קשה ומשא לעולם[11] וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה:

(יג) וּנְתָנְךָ יְקֹוָק לְרֹאשׁ לכל העמים וְלֹא לְזָנָב לאחד מכל הגוים כי יתכן שיהיה לראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו[12] וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת:

(יד) וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לא ישנו את מצות האל ית' בפרט ענין המשפט. ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה כ"ש כשיעשו זה לכבוד קדמונים שהנהיגו אותם המנהגים לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו ומרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו ז"ל שגברו בעלי זרוע. ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם ובאלה התבארה סבת חורבן בית שני והתמדת חורבנו בהתמדת סבתו [13] לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם: ס

(טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה האמורות לקמן וְהִשִּׂיגוּךָ:

 (טז) אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה כמו שבברוך אמר לשון שפע והצלחה כך בארור לשון חסרון והפסד[14]:

(יז) אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ:

(יח) אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ:

(יט) אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ לבתי תיאטרון  וקרקסים כדי לבטל תורה או ללעוג מהתורה וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ לסחורה כיון שאינכם שומעים בקול ה'[15]:

(כ) יְשַׁלַּח יְקֹוָק בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה קללה של מחסור והפסד בעיסקיכם אֶת הַמְּהוּמָה חסרון הסדר שמוסיף ההפסד וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת הוא הפסד ע"י אנשים רעים. ומכונה בשם מגערת באשר זה מביא לידי גערה ושועת בעלי נכסים למשרתיהם בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ כלומר השמדת עסקיך אבל אינו נאבד לגמרי וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר שתאבד את מעותיך בלי שהוי מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי תגיע למעללים רעים בשביל שעזבתני בעסק התורה[16]:

 

נביא

מלכים ב פרק א

 (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר ארוך ומגודל וְאֵזוֹר חגורת עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא:

(ט) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים לכבודו של אליהו ולקרוא לו, ואתו – וַחֲמִשָּׁיו כלומר החמישים איש שהיה ממונה עליהם וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר ביקש וציוהרֵדָה שתרד אליו:

(י) וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי איך העזת פניך נגדי ולכן תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו:

(יא) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו השר השני התירא מעלות אל אליהו ועמד בתחתית ההר וקרא בקול וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה:

(יב) וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו:

(יג) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי עלה לבדו ובא לבדו, ר"ל לא בא כבא עם צבא ומחנה להורידו בחזקה רק כבא לבדו לפייסו וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ:

(יד) הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ: ס

(טו) וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אֵלִיָּהוּ רֵד אוֹתוֹ כלומר עמו אַל תִּירָא מִפָּנָיו וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ עמו אֶל הַמֶּלֶךְ:

(טז) וַיְדַבֵּר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק יַעַן אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת:

(יז) וַיָּמָת כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו אחי אחזיה בן אחאב פ בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה כִּי לֹא הָיָה לוֹ לאחזיה בֵּן ולכן מלך אחיו:

(יח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ

מלכים ב פרק ב

(א) וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְקֹוָק אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם כלומר בעת בא הזמן שהעלה ה' את אליהו על ידי רוח סערה אל השמים אז - וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל:

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל חפץ היה לדחותו מחמת ענוה, שלא יראה בהלקחו וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל:

(ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי כלומר תלמידי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר היו ב - בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ ואולי נתפלל שלא יילקח כדי שלא ייאסף שפע הנביא ואורו מאיתםוַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ כלומר שתקו מלהתפלל שהוא לשלמותו של אליהו ולא למען תאבד עצה מתלמידיו, ואינו מפני קצף וחרון אף:

(ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ:

(ה) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ גם הם חששו כבני הנביאים בבית אל שמא נלקח אליהו מחמת חסרון בני הנביאים ורצו להתפלל שלא יילקח וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ:

כתובים

פתיחה למגילת קהלת

בגמ' בבא בתרא יד: נאמר "סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים"  

ספר קהלת ומשלי חוברו על ידי שלמה המלך ונכתבו על ידי חזקיה וסייעתו כמבוא בגמ' שם דף טו. "חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת"

מנהגן של ישראל בארצות אשכנז לקרוא מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות משום שהזמן זמן שמחה הוא, ובקהלת כתיב (ב): וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה. גם משום שכתוב בה (יא): תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה - אלו שבעת ימי החג ושמיני עצרת. וכן שלמה המלך אמָרהּ בהקהל, שמצוָתו בחג:

ועןד כתב בצדקת הצדיק אות רב 'ושמעתי דלכן קורין אותו בסוכות, לא מפני שמהביל שמחת עולם הזה, רק שממנו נקח תוקף ועיקר השמחה האמיתית על ידי ההבלת כל עניני עולם הזה, רק לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי, וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מֵכָּל עֲמָלִי'

אי לכך אנו נשנה קצת מן הסדר בכדי להכין את לימודנו לפי סדר החגים ונלמד עתה קהלת ולאחר מכן ספר משלי

מגילת קהלת נאמרה ברוח הקודש וכתבה שלמה סמוך לזקנתו כמבואר בסדר עולם רבה פרק טו "אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת". וכן בשיר השירים רבה פרשה א "אמר ריב"ל בשעה שנמנו וגמרו ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב בקשו לצרף שלמה עמהם יצתה בת קול ואמרה (תהלים קה) אל תגעו במשיחי אמר ר' יהודה בר סימון ולא עוד אלא שנתייחס ראש לשלשת יוחסין שנאמר (מלכים א' יד) ורחבעם בן שלמה, אמר ר' יודן בר סימון ולא עוד אלא ששרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים הללו משלי שה"ש וקהלת". ובגמ' מגילה דף ז. נחלקו התנאים בדבר זה "רבי מאיר אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, ומחלוקת בשיר השירים. רבי יוסי אומר: שיר השירים מטמא את הידים, ומחלוקת בקהלת. רבי שמעון אומר: קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, אבל רות ושיר השירים ואסתר - מטמאין את הידים... תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, מפני שחכמתו של שלמה היא. אמרו לו: וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר שלשת אלפים משל - פירש"י שם וקהלת כבר נאמרה, וכיון דלא כתב את כולן למדת שמה שכתב רוח הקודש היה- , ואומר אל תוסף על דבריו. מאי ואומר וכי תימא: מימר טובא אמר, דאי בעי איכתיב, ודאי בעי לא איכתיב. - פי' ולעולם מה שכתב משלות בעלמא נינהו, ולא מפי הקדוש ברוך הוא-. תא שמע אל תוסף על דבריו –  פי' מדקאסר להוסיף עליהן, שמע מינה ברוח הקודש נאמרו - "

ועיין במהרש"א חידושי אגדות שם מפני שחכמתו של שלמה היא כו'. רצה לומר שחכמת התורה היא חכמה העצמית שניתנה ליכתב אבל חכמת שלמה חכמת האדם היא כעין דברים שבעל פה שלא ניתנו ליכתב ולא שייכא בין הכתובים וא"ל וכי זו בלבד נאמרה והלא כבר נאמר וידבר שלשת אלפים גו' ולמה נכתב קהלת טפי מהשאר אלא שהיא שייכא בין הכתובים ואמר וכ"ת דאי בעי איכתב כו' וקהלת איכתב והשאר עד שלשת אלפים משל גו' לא איכתב ת"ש אל תוסף על דבריו וע"כ לא דברים ממש קאמר דדברים שבעל פה אין להם שיעור אלא ע"כ על דברים שבכתב נאמר כן וכיון שקהלת ניתן ליכתב ע"כ דבין הכתובים הוא:

אך בחזו"א כתב (ידים ט' ד') נראה דלכו"ע קהלת ושיר השירים הם תורה, ומ"ש ר' שמעון בן מנסיא שחכמתו של שלמה היא, היינו חכמתו בתורה, וכדמצינו שהרבה תורה למדו מקראי דקהלת ושה"ש, וכוונתו שהוא חכמה דתורה שבע"פ, ולא נתנה להכתב. והק' דא"כ איך התירו לכותבה, הא דברים שבע"פ אסור לכותבן כדאיתא בגיטין ס' ע"ב, וכן ק' למ"ד אסתר ברוה"ק נאמרה ופי' בתוס' דמדרבנן תקנו שיכתבו בספר, איך התירו לכותבה, כיון דהוי מתורה שבע"פ. ותירץ דצ"ל דמצד עת לעשות לד' משום פרסומי ניסא, אף שעדיין לא הותרה לכתוב שאר תורה שבע"פ, התירו כבר לכתוב מגילת אסתר לפרסם הנס. וכן צ"ל בשה"ש וקהלת שראו החכמים רוב החכמה שבה, וחרדו שתשתכח במשך הדורות, לכן כבר אז התירו לכותבה משום עת לעשות לד'.

 

משנת ההלכה

דיני תנאי קיום המצוות

סעיף ז

מצוה בו יותר מבשלוחו

       א.       על אף שהלכה היא שלוחו של אדם כמותו מכל מקום לכתחילה יעשה כל מצוה בעצמו שמצוה יותר מבשלוחו.

        ב.        לפיכך יתעסק בעצמו בהכנת צרכי שבת ולפחות בדבר אחד מכיון שהכנת צרכי שבת מצוה הם ומצוה בו יותר מבשלוחו ומצינו בגמ' בתחילת פרק שני ממסכת קידושין שהאמוראים טרחו להכין בעצמם דבר מה לכבוד שבת מטעם זה.

         ג.         נחלקו בפוסקים בטעם דין זה י"א שהוא להראות שהמצוה חביבה עליו ביותר[17] וי"א שהוא כדי שלא יהיה נראה כאילו המצוות בזויות עליו[18]

        ד.        במקום בו המצוה תעשה יותר בהידור על ידי שליח מצוה לתתו לשליח ולכן הרוצה לקיים מצות כתיבת ספר תורה גם אם יודע לכתוב ייתן לסופר שכתבו מהודר ואין כאן דין של מצוה בו יותר מבשלוחו

       ה.       יש שנסתפקו (פמ"ג א"א סי' תרכ"ה ס"ק א) אם עדיף מצווה בו יותר מבשלוחו או מצווה בזמנה והכריעו האחרונים שעדיף שיעשה בעצמו אע"ג שעל ידי כך ישהה עד עשיית המצוה[19]

         ו.         ולכן אע"ג שיוכל לבנות סוכה מיד במוצאי יום הכפורים  ע"י אחרים ימתין לבנותה בעצמו.

         ז.         וכן ימתין להדליק נרות חנוכה בעצמו על אף שיוכל על ידי אחרים להדליקו בשקיעה או צאת הכוכבים כל שלא יעבור זמן ההדלקה

---

[1] רבינו בחיי

[2] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני

[3] ת"א

[4] רשב"ם

[5] ת"י

[6] רמב"ן

[7] רשב"ם

[8] ת"י

[9] ספורנו

[10] אבע"ז

[11] פי' ר' יוסף בכור שור

[12] רמב"ן

[13] אמנם התוכחות עד יולך ה' אותך ואת מלכך היו בבית שני בימי אנטיוכס וזולתו עד שצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה וגלה אחד מהם במצות פומפיא"ו לרומ"ה ומשם והלאה עד ונסחתם היו עד חרבן הבית על יד רומיים ומשם והלאה הם תוכחות בגלות נמשכות אליו. והתחיל בתוכחות באמרו אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אשר אנכי מצוך היום וזה בלי ספק כאשר הומרה שמירת מצות התורה במנהגים שונים וזולתם והוסג אחור משפט. וכן אחר שאמר יולך ה' אותך ואת מלכך שהוא החלק השני חזר ואמר כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו אשר צוך כלומר אבל שמרת מה שצוו או הנהיגו אחרי' זולתו אשר לא כתורתו כמו שספרו ז"ל (גטין) שלא היו תורמין ולא מעשרין והוצרכו לתקון יוחנן כ"ג ולגזור על הדמאי והיו נועלי' דלת בפני לוין מפני השמטה והוצרך הלל לתקן פרוזבול ובטלו מי סוטה ועגלה ערופה וסנהדרין מרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו ז"ל שגברו בעלי זרוע. ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם ובאלה התבאר' סבת חורבן בית שני והתמדת חורבנו בהתמדת סבתו ספורנו

[14] חזקוני

[15] ת"י

[16] העמק דבר

[17] רש"י קידושין מא. ועיין רב פעלים ח"ב יו"ד סי' לה

[18] שו"ע הרב קונ"א סי' רנ

[19] שד"ח מע' מ כלל נח ומע' ז סוף כלל א וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' סו

פרשת כי תבוא יום ב'

מקרא

דברים פרק כז

(א) וַיְצַו מֹשֶׁה בצווי ה'[1] וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כי אחרי שהשלים משה דבריו צוה לזקנים שידברו גם הם עמו ויזהירו בעם לשמור כל המצות, כי כל עם הולך בעצת זקניו אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ולא "אנחנו", כי עיקר הדיבור למשה, והזקנים ירימו קולם לאמר לעם שמעו והאזינו ועשו[2] הַיּוֹם:

(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מתוך הירדן, ואבנים אלו היו לאות ולזכרון לנס הירדן. וצוה לכתוב עליהן כל התורה, והיו שתים עשרה וְשַׂדְתָּ אֹתָם להשכיב הסיד בין שורה לשורה כדי לחברן זו לזו כענין בנין שאר אבנים[3] בַּשִּׂיד אף על פי שהגיר חזק מן השיד, אמר שיד לפי שהוא מגין יותר מפני הגשמים למען יעמדו ימים רבים[4]:

(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת דעת האבע"ז בשם הגאון, שכתבו עליהם מנין המצות כמו שכתוב בספרי המצוות ודעת הרמב"ן שמצינו בספר תאגי, שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה, ומשם נעתקו התאגין בכל התורה ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה[5] אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל קבע להם מקום להיות מונחות שם[6] וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד אחר שתבנה את המזבח[7]:

(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:

(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יתכן שהכוונה שאף הכבש שהוא אצל המזבח והוא עם המזבח ג"כ יהיה מאבנים שלמות, וזה שאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח, דייק מה שהוא עם המזבח[8]וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם בהר עיבל דוקא. מכיון שאחר שנצטוו להעמיד המזבח והקרבה דווקא שם. ממילא הקרבה במקום אחר היא כמו חוץ לירושלים בבית הבחירה[9] וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ על שתכנס או עמו לברית בהר גריזים ובהר עיבל[10]:

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב כתב חקוק ומפורש שנקרא בלשון אחת לשון הקודש ומתורגם בשבעים לשונות[11] שמאיזה עם ולשון שיבא שם אדם - יוכל להבין וללמוד[12] וסדר המצוה כך הוא והקמות לך אבנים גדולות הם שתים עשרה שהוציאו מתוך הירדן, והנה זה כלל ואחר כך פרט. ואמר והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה, השתים עשרה שהזכרתי, תקימו אותם בהר עיבל, ושדת אותם אחר שתבנה שם מזבח, ואז וכתבת על האבנים הנזכרים את כל דברי התורה הזאת באר היטב[13]: ס

(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת צייר במחשבתך[14] וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם התבונן היטב במה שנצטוינו לכתוב על האבנים בשבעים לשון בשביל אומות העולם. אשר היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך. לאנשי חילו של הקב"ה להכיר מלכותו ית' לכל העולם לאמר ביחוד לישראל[15] לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ס

(יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:

(יב) אֵלֶּה השבטים ש-[16] יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ הברכה היא ההיפך ממה שמוזכר כאן בקללה כלומר קודם שאמרו ארור האיש אמרו ברוך האיש ועל זה ענו הלוים ארור האיש[17] אֶת הָעָם כלומר אלו עונין אמן אבל הלוים הופכין פניהם בשעת ברכה להר גרזים וכשמקללים פונים להר עיבל[18] עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:

(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:

(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם על מה שאמרו קודם את הברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסיכה וכן כולם ואז -[19] וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם כך שנו חז"ל במסכת סוטה (לה ע"ב), ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וישראלים מזה ומזה, שנאמר (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, אלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ארור האיש אשר יעשה וגו', אלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות, ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח ושדוהו בשיד וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון, שנאמר באר היטב, ונטלו האבנים ובאו ולנו במקומן, עד כאן במשנה[20]: ס

(טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ אׁמַן ומה אלהות יוכל להיות בהם אם המה מעשה ידי חרש[21] וְשָׂם בַּסָּתֶר הזכיר בכאן אחת עשרה עבירות בעבור שיוכל האדם ודרך הוא לעשותן בסתר[22] שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל כי בית דין יענשוהו על הגלויות כמו שכתוב בסוף כל הקללות הנסתרות לה' אלהינו הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הקב"ה אבל הנגלו' לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת מלקות סקילה. שריפה. הרג. וחנק[23] וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: ס

(טז) אָרוּר מַקְלֶה מקלל ומזלזל בכבוד[24] אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(יז) אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ שמשנה את גבול קרקעו של חבירו ומרחיקו[25] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(יח) אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בין עור ממש בין עור במצוות שמאכילו דבר איסור[26] בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(יט) אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כ) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו שלא יקרב אליה כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פרש על אשה דרך חופה כי בגלוי כנף האב בלבד מחוייב קללה כי מקלה את כבודו[27] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כב) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כג) אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ חמותו ואפילו אחר מיתת חמיו[28] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כד) אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ וכולל גם המכה רעהו בלשון הרע שאומר עליו[29] בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כה) אָרוּר דיין או עד ש -[30] לֹקֵחַ שֹׁחַד וכן אדם שמעלים עין מהריגת האחר תמורת שוחד[31] לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם שלא יקיים ויודה שראוי לעשות את כולם ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש אלא תהיה איזו מצוה מהם לבטלה אצלו או יכפור האחת מהן והוא החשוד לדבר אחד הנה הוא ארור וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה[32]: פ

נביא

מלכים א פרק כב

(מז) וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ הזונות והזכרים שהיו מכונים למשכב זכור אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו בִּעֵר מִן הָאָרֶץ:

(מח) וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם אלא היה נִצָּב במקום מֶלֶךְ כי מעת שכבש דוד את אדום, הסיר מהם המלכים, ושם עליהם נציבים, רוצה לומר: ממונים מתחת ידו, למלוך עליהם ולמשול בם, והתמיד הדבר עד ימי יהושפט, כי גם בימיו היה שם נצב במקום מלך:

(מט) יְהוֹשָׁפָט עשר עָשָׂה אֳנִיּוֹת כצורת אניות תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב להביא זהב וְלֹא הָלָךְ כִּי נשברה נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר:

(נ) אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת אחר שראה שע"י שהיה לו שותפות עם אחזיהו באניות עצמם ולכן נשברו כדבר הנביא שהזהירו על כך, בקש שעכ"פ ילכו עבדיו עם עבדיך (באניות) של יהושפט שלא יהיה לאחזיה חלק בגוף האניות רק עבדיו ילכו וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט כי ירא פן יזיק גם זאת:

(נא) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: ס

(נב) אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם:

(נג) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ איזבל וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

(נד) וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיַּכְעֵס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו:

סליק מלכים א

מלכים ב פרק א

 (א) מספר איך החל ה' להעניש את בית אחאב, שמואב שהיה נותן עד עתה מס למלך ישראל וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב ומרדו בישרל ולא העלו להם מס:

(ב) וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה חלון היתה ברצפת העליה, להאיר לקומה שמתחת והיתה סתומה מעצים דקים עשויה כעין רשת בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל נהיה חולה מן הנפילה ובכל זאת לא שב בתשובהוַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שליחים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה כי בראותו שהבעל לא ענה אותו בחר אלהים חדשים וגם כי הזבוב סימן המות וכומרי בעל זבוב היו מנבאים מי יחיה ומי ימות: ס

(ג) וּמַלְאַךְ יְקֹוָק דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן:

(ד) וְלָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה:

(ה) וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו אל המלך ושמעו אל תוכחת הנביא וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה זֶּה שַׁבְתֶּם:

(ו) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת:

(ז) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ איך נראה ומה לבש אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

כתובים

איוב פרק מב

(ז) וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב: (ח) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה רק את פניתו של איוב אלי בתפילה עליכם  אקבל כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב ואתכם לא אשמע: (ט) וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְקֹוָק וַיִּשָּׂא יְקֹוָק אֶת פְּנֵי אִיּוֹב: (י) וַיקֹוָק שָׁב אֶת שבית שְׁבוּת אִיּוֹב נתן לו שבתון ומנוחה או שהשיב אותו לקדמותו בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף יְקֹוָק אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה כפול ממה שהיה לו: (יא) וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אחיתיו אַחְיוֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא יְקֹוָק עָלָיו וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת שם מטבע יקר וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד: ס (יב) וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת: (יג) וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת: (יד) וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה על שם היום וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה שם בושםוְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ כלי לתמרוקים שמסמל יופי: (טו) וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם: ס (טז) וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא וַיִּרְאֶה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת: (יז) וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים:

נשלם ספר איוב בחסדו של העושה טוב

צדיק הוא בדרכיו וישר בכל מעלליו

ההולך בדרכיו ומצדיק את דיניו

יזכה בחייו להבין מעבדיו

וישבע בימיו

שמחת בניו ובנותיו

משנת ההלכה

דיני תנאי קיום המצוות

סעיף ו

זריזים מקדימים למצוות

       א.       במקום שיש טירחא דציבורא אם יקדימו המצוה צריך לדחותה לזמן שבו לא יהיה טורח הצבור[33] (תקפ"ד מ"ב ס"ק י"א)

        ב.        מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יוה"כ ואפי' אם הוא ע"ש[34] אבל בע"ש אחר חצות אסור (רמ"א או"ח תרכ"ה וא"א שם ס"ק ב')

         ג.         אם אינו יכול לתקן הסוכה מיד בעצמו יש להסתפק אי עדיף שיעשה שליח לתקנה או שימתין לעשותה בעצמו[35] (א"א שם) 

        ד.        ראוי לנשים לברך ברכת הגומל מוקדם ככל האפשר[36] ואפי' בלילה ובלבד דאיכא עשרה אבל גברים צריכים להמתין עד לזמן קריה"ת[37] (צי"א חי"ג סי' י"ז)

       ה.       נראה להלכה משום זריזות והקדמת המצוה מבטלין ביהמ"ד[38]  ודוקא לשעה מועטת אבל לשעה מרובה אין לבטל[39]

 

---

[1] אבע"ז

[2] רמב"ן

[3] חזקוני

[4] רבינו בחיי

[5] רמב"ן רבינו בחיי

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] רבינו בחיי

[8] משך חכמה

[9] העמק דבר

[10] ספורנו

[11] ת"י

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] רבינו בחיי

[14] ספורנו

[15] העמק דבר

[16] ת"י

[17] רבינו בחיי

[18] רשב"ם

[19] אבע"ז

[20] ת"י רבינו בחיי

[21] מלבי"ם

[22] רבינו בחיי

[23] רשב"ם

[24] ת"א ת"י

[25] ת"א ת"י

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] רמב"ן

[28] ת"א ת"י העמק דבר

[29] ת"י

[30] אבע"ז

[31] העמק דבר

[32] רמב"ן

[33] דאע"ג דעיקר מילה בר"ה הוא בין קרה"ת לתקיעת שופר, במקום שמלים בבית ויש טירחא דצבורא ללכת לבית ולחזור לתקיעת שופר ימולו אחר שיצאו מביהכנ"ס ואע"ג דמבטלים זריזים

[34] ועיין אבנ"ז או"ח תנ"ט אות ב' דפי' ד"לא מבעיא אם חל מוצאי יום הכיפורים באמצע השבוע שיעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה. אך אפי' חל בערב שבת דצריך להכין לשבת כדכתיב והכינו את אשר יביאו. מכל מקום יעשה הסוכה מיד דמצוה הבאה לידך כו' דכיון דשבת מפסיק חשיב מחמיץ ומכל מקום מעיקר הדין יש לפוטרו משום עוסק במצות שבת שקודם לסוכות. מכל מקום הורה מהרי"ל לזרז עצמו לעשות זה" וזהו עפ"י מש"כ שם סי' ת"כ או"ק ב' "דהיכי דאין זמן למצוה אם ממתין אפילו כמה ימים אינו מבטל רק מצוות זריזין דכולו כחד יומא אריכתא וגוף אחד ולית בי' משום מעביר אבל כשיש זמן בנתיים שאינו זמן מצוה. חשיב מעביר על המצוות. שמעביר מזמן לזמן. דשני זמנים חלוקים כשני גופים מחולקים"

[35] וכן בע"ש אחר חצות ויכול לעשותה ע"י עכו"ם אפ' דעדיף כדי שלא ישהה המצוה או דילמא מצוה בו יותר מבשלוחו עדיף טפי ועיין שד"ח שם סוף כלל א' דהרב פתח הדביר פשיטא ליה דעדיף לעשותה בעצמו מאוחר יותר משיעשנה ע"י שליח דמצוה מן המובחר עדיף וא"כ תליא במח' ספר חסידים ותרוה"ד הנ"ל ועיי"ש שהביא נ"מ נמי במי שיכול לעשות צרכי שבת ע"י שליח אבל אינו יכול לעשות הסוכה ע"י שליח הי עדיף סוכה עדיף משום זריזין או שבת עדיף וימתין עם הסוכה דהכנת צרכי שבת הווה מצוה בו יותר מבשלוחו והווה נמי תדיר מסוכה ועיי"ש מה שפלפל בזה

[36] עיין חת"ס או"ח סי' נ"א מה שדן לגבי ברכת הגומל בלילה ושם העלה דעשרה ודאי בעי ואי איכא עשרה שורת הדין דיברך מוקדם ככל האפשר ואף בלילה "אמנם רק כיון דהוא דבר התמוה לעולם ונגד המנהג ראוי להודיע להם דאינו אלא הוראת שעה" ועיין בשו"ת צי"א חי"ג סי' י"ז דכונתו לא לשנות ממנהג שנהגו לברך אחר קריה"ת וזה שייך רק בגברים ששייך בהם קריה"ת אבל בנשים לא שייך שינוי מנהגא בזה ויברכו בלילה אמנם קצת צ"ע דמלשונו שם משמע דיכולות לברך בלילה ולפי דברי החת"ס משמע דחייבות לברך בלילה מדין זריזין אמנם אפ' דהוא חייש לדיעות דהגומל כנגד קרבן תודה שאינו אלא ביום וא"כ שייך זה גם לנשים ולהכי רק כתב שמותר ולא שחייבות

[37] עיין שו"ת תורה לשמה סי' ר"ח בשוחט שמוטל עליו ברכת כיסוי הדם וברכת אשר יצר או אפי' ברכה אחת מעין ג' דעדיף להקדים כיסוי הדם משום דזריזין מקדימין למצוה וצריך לכסות מיד ואע"ג דאשר יצר או מעין ג' תדירין עכ"פ כיסוי הווה מ"ע דאו' ועוד דהשחיטה קדם לאכילה או לבית הכסא

[38] דהא בסי' רצ"ח סי"ד ונו"כ שם דמשום ברוב עם מבטלין ביהמ"ד וא"כ כ"ש משום זריזין דהא לחיי"א עדיף זריזין מברוב עם

[39] לפמש"כ במג"א סי' צ' ס"ק ל"ב דרק משום שעה מועטת מבטלין ביהמ"ד וא"כ ודאי שאין להפסיק למודו להתפלל מעריב מיד בצה"כ דאין לבטל לשעה מרובה אמנם צל"ב דלמאן דס"ל דזריזין עדיפא ממצוה מן המובחר א"כ לכאו' ראוי שיפסיק מלימודו בצה"כ ויקרא ק"ש כיון דהווה רק שעה מועטת ואע"ג דלא הווה בברכותיה עכ"פ זריזין מקדימין עדיף ממצוה מן המובחר וכן שייך זה גבי להפסיק לימודו כדי לקרוא ק"ש בהנץ החמה וכן צל"ב בכה"ג דמצא צבור שמתפללים שמו"ע של מעריב בצה"כ דלכאורה יתפלל עמהם ויקרא ק"ש מיד לאחר מכן ולא ימתין להתפלל מאוחר יותר כסדרו דאע"ג דאינו סומך גאולה לתפילה הא זריזין עדיפא ממצוה מן המובחר