מקרא
דברים פרק כה
(ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר או כל בהמה חיה ועוף בְּדִישׁוֹ כשהוא הוא בא לדוש את התבואה אפילו אם עוד לא נכנס בפועל לדוש[1]: ס
(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ יסיר אותה מהיות עוד יבמתו אבל תהיה כאשתו לכל דבר אפילו לגרשה בגט ולהחזירה[2]:
(ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו, אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר הכתוב[3] וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
(ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה שער בית הדין[4] אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
(ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו משיאין לו עצה ההוגנת לו, אם הוא ילד והיא זקינה, אומרים לו - מה לך אצל זקינה, אם הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו - מה לך אצל ילדה, לך אצל בת גילך, אל תכניס קטטה בתוך ביתך. ואם היא בת גילו אומרים - למה לא תקים לאחיך שם. וכן לעניין היופי והיחס[5] וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
(ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו על הקרקע[6] וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
(יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו באבר הבושה, והם הביצים ויש בזה גם סכנה[8]:
(יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ ע"י תשלום ממון הבושת שלו לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ: ס
(יג) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ נרתיק המיועד לשום בו משקולות[9] אֶבֶן וָאָבֶן אבנים המשמשות לשקילה ואסור אפילו להשהותו בבית[10] גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה אם עושים שני מדות לקנות ולמכור בכל מדה בפ"ע אין זה לא מדה שלמה ולא מדת צדק משא"כ מי שאין לו אלא מדה אחת שקונה למוכר בה אבל אינה צודקת מקרי מדה שלמה שהרי מוכר ללוקח בה. אבל עדיין אינה של צדק והזהיר הכתוב בלאו לא יהיה לך בביתך גדולה וקטנה ואח"כ הזהיר בעשה[11]: ס
(יד) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה מידה שמודדים בה נפח גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה והוזהרנו בשני פסוקים אלו שאסור לאדם להשהות בביתו או בחנותו מדה חסרה או או יתירה משקל חסר או יתר כדי לרמות בה ואפילו שאינו מודד בה[12]:
(טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק שמצודקת כלומר שמאומתת במשקלה[13] יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(טז) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל בשאר דברים בפה ובמעשה בסתר או בגלוי[14]: פ
(יז) זָכוֹר בפה אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ קרה לך בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב הרג את הזנב כלומר אלו שבסוף המחנה בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים כמו נחלשים הן בגוף הן בנפש שרצו לסור מדבר ה' והם היו אנשים משבט דן שנפלטו מהענן כיון שהיה בידם עבודה זרה[15] אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה[16] מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו[17]: פ
נביא
מלכים א פרק כב
(יג) וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ יְהִי נָא דבריך דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם ותתנבא כמוהם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב:
(יד) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי יְקֹוָק כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
(טו) וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם נֶחְדָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן יְקֹוָק בְּיַד הַמֶּלֶךְ דרך התול אמר לו כלשון שאר הנביאים ולא אמר לו כה אמר ה' שהרי נשבע כי את אשר יאמר ה' אותו אדבר והכיר מלך יהודה בלשונו כי דרך התול היה אומר לו לפיכך אמר לו עד כמה פעמים אני משביעך וכיון שהשביעו אמר לו האמת בשם ה':
(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּעֶךָ עתה, לא פעם ולא שתים, כי אם עד כמה פעמים אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם יְקֹוָק ולא שקר בלעג והתול, ולא מעצמך בברכה:
(יז) וַיֹּאמֶר רָאִיתִי במראה הנבואה ולא הגיעני דבור מאת ה', שא"כ לא היה רשאי להעלים נבואתו, רק צופה הייתי וראיתי מראה שמתוכה יובן שהמלך ימות והעם ינצלו אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה כלומר הואיל ואין להם אדון יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם וכאומר שאחאב מלכם ימות, והעם ישובו בשלום:
(יח) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אחאב אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לוֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע:
(יט) וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק ואמר לו בדרך משל רָאִיתִי אֶת יְקֹוָק יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם המלאכים עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ ללמד זכות וּמִשְּׂמֹאלוֹ ללמד חובה:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב אחר שחטאיו רבים, איזה חטא יהיה מלאך העונש להפילו, באופן שסבת מפלתו יהיה החטא ההוא וְיַעַל למלחמה וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה באופן זה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה באופן אחר:
(כא) וַיֵּצֵא הָרוּחַ רוחו של נבות וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו בַּמָּה כי צריך שיהיה העונש מדה כנגד מדה:
(כב) וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו כמו שיצא רוחי ונהרגתי ע"י עדות שקר שהזמין אחאב, השקר הזה ישפך על נביאיו עד שגם הם יגידו לו שקרים ובזה יפול, מדה כנגד מדה כמו שנפלתי אנכי וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן:
(כג) וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְקֹוָק רוּחַ ר"ל רצון של אחאב ורוחו לצאת למלחמה נבאו נביאי השקר כרצונו כי יעלה ויצלח וזה היה סבת מפלתו שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיקֹוָק דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה:
(כד) וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר כלומר מתי עבר ובאיזה דרך עבר רוּחַ יְקֹוָק מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ:
(כה) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה כלומר ביום המלחמה תראה שכן יהיה, אשר בעבור זה תחביא עצמך לבל יהרגך, על היותך סיבה לכל זה:
(כו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קַח אֶת מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל אָמֹן שַׂר הָעִיר שהיה כלוא אצלו פעם וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ:
(כז) וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ אֶת זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם:
(כח) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר יְקֹוָק בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם כל שבטי ישראל שכל שבט קרוי עם:
כתובים
איוב פרק מא
(ד) לא לוֹ אַחֲרִישׁ בַּדָּיו לא אשתוק לגבורות הלויתן הזה וּדְבַר גְּבוּרוֹת - לדברי גבורתיו וְחִין עֶרְכּוֹ ולחן שיש לו: (ה) מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ מי יוכל לגלות את קשקשי עורו שהן לבושו בְּכֶפֶל רִסְנוֹ ובכפל שפתיו (במקום ששמים רסן לבהמות) מִי יָבוֹא מי יוכל לבוא ללוכדו בפיו ולמושכו: (ו) דַּלְתֵי פָנָיו שפתיו מִי פִתֵּחַ - מי יכול לפתוח סְבִיבוֹת שִׁנָּיו וסביבות שיניו ישנה - אֵימָה ומי יעיז להתקרב אליו: (ז) גַּאֲוָה מתגאה בחוזקו אֲפִיקֵי מָגִנִּים ובמגינים שעליו - הם הקשקשים ושריונו - סָגוּר ומדובק אחד לשני חוֹתָם צָר חתום וצר ואין רווח בין קשקשיו: (ח) אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ דבוקים קשקשיו וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם ואין רווח ביניהם: (ט) אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ דבוקים אחד לשני יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ לכודים ולא נפרדים: (י) עֲטִישֹׁתָיו שהלויתן עושה עיטוש תָּהֶל אוֹר - הוא מזריח אור וְעֵינָיו מאירות כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר כעלות השחר: (יא) מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ יוצאות להבות מפיו כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ ניצוצות של אש נמלטים מפיו: (יב) מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כמו כְּדוּד נָפוּחַ סיר רותח וְאַגְמֹן כלי בישול: (יג) נַפְשׁוֹ של הלויתן לוהטת כמו - גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא וכמו להבה יוצאת מפיו: (יד) בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז יש לו חוזק וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה הכאב שבא עליו משמחו: (טו) מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ מרוב שומן יש לו כפלים של בשר שנופלים זה על זה דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו ויצוקים ומחוברים חיבור חזק בַּל יִמּוֹט ולא נוטים: (טז) לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן הלב שלו חזק כמו אבן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית וחזק כמו הפלח של אבן הריחיים: (יז) מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מגדולתו ורוממותו מפחדים כל החזקים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ וכאשר הוא שט בים הגלים נשברים לפניו ונחסרים: (יח) מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם הנלחמים נגדו בחרבם לא תקום ותצליח המלחמה בידם ולא יצליחו לפגוע בו גם עם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה שמות של כלי זיין: (יט) יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל הברזל נחשב לו כתבן לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה והנחשת חשובה לו כעץ רקוב:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. י"א שאם ימתין יום או יומים[18] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[19], אם אין חשש שתיבטל המצוה (תרוה"ד סי' ל"ה). וי"א דאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[20] (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)
ב. י"א דצריך לברך ברכת קידוש לבנה מיד אחר ג' ימים מעל"ע ואין להשהות המצוה כדי לקיימה מן המובחר[21] (מ"ב סי' תכ"ו ס"ק כ') וי"א דנכון להמתין עד מוצ"ש כדי לקיים מצוה מן המובחר[22] (מחבר ורמ"א שם סעי' ב') וי"א דצריך להמתין ז' ימים (שם סעי' ד') ועכ"פ לא יתאחר לכתחילה יותר מי' בחודש[23] (רמ"א שם סעי' ב')
ג. אע"ג דעיטוף בציצית קודם לתפילין אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין[24] על הציצית, אלא מניח תפילין מיד (רמ"א או"ח סי' כ"ה סעי' א')
ד. מצווה להקדים לקרוא ק"ש של שחרית במהרה כל מה שיוכל[25] אבל לא יקרא אותה משום זה ביחידות או בלא תפילין (סי' נ"ח סעי' ב' ובמ"ב שם)
[1] רש"י
[2] ספורנו
[3] רבינו בחיי
[4] ת"א ת"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רבינו בחיי
[7] ת"י
[8] אבע"ז רבינו בחיי
[9] ת"י
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] העמק דבר
[12] מצוות ה' אלה מצוות ל"ת רעב
[13] ת"א ת"י
[14] רבינו בחיי אבע"ז
[15] ת"י
[16] רש"י
[17] רמב"ן
[18] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות
[19] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם
וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש. אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן
[20] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"ל וקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין ועיי"ל הערה י"ב
[21] בשם הב"ח והגר"א ונשמ"א וכדעת הספר חסידים הנ"ל סעי' ד' כמש"כ שם בשעה"צ ס"ק כ"א ובבה"ל סעי' ב' ד"ה במוצ"ש והנוהג כן יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף והגשם
[22] וכדעת התרוה"ד הנ"ל סעי' ד' וכמש"כ בשעה"צ שם ס"ק כ' ועיי"ש דעכ"פ אם עכשיו הציבור מזומן ובמוצ"ש ספק אם יהיו יברך עכשיו (ועיי"ש במ"א ס"ק ג' דמשמע להדיא דהעיקר לברך במוצ"ש משמע דס"ל כהתרוה"ד ועכצ"ל כמש"כ בשד"ח הנ"ל הער' ח' או כדלקמן הע' י"ב כדי שלא יסתור את דבריו בסי' כ"ה ס"ק ב')
[23] דיש לחשוש שתיבטל המצוה דשמא תתכסה בעבים (שם במ"ב ס"ק ו') ולפ"ז בקיץ דליכא למיחש מותר אף לאחר י' אבל בתרוה"ד הנ"ל דהוא מקור דין זה משמע דחייש למיתה אחר י' ימים וכ"ש לנש"א וחת"ס הנ"ל בהע' ח' לסעי' ג' וא"כ אסור בכל גווני וצ"ע לדינא
[24] מדברי המג"א שם ס"ק ב' משמע דהוא מדין דזריזין דוחה מצוה מן המובחר ועיי"ל הער' ח' בשם השד"ח אמנם במ"ב שם ס"ק ז' הביא דברי המג"א כפשוטו וכ"מ מפמ"ג שם דכתב דכן הדין בכל תדיר ושאינו תדיר דאם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין ולא חילק בזה כלל וכ"מ להדיא בשו"ע הרב שם וא"כ פסקו דלא כהתרה"ד וא"כ לתרה"ד היה עדיף להמתין אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' ד"ה והרב שבות יעקב כתב דהכא אינו ענין כלל למח' הנ"ל דהכא ציצית קודם משום תדיר ואינו ענין למצוה מן המובחר וכיון שאין הציצית לפנינו ודאי אין להשהות המצוה ואין כאן כלל גירעון במצות התפילין ואף התרוה"ד יודה אבל הבה"ל שם סעי' ו' ד"ה פגע מוכח להדיא דס"ל דדין זה תלוי במח' הנ"ל דהוכיח שם מהמג"א הנ"ל דאנן לא ס"ל כתרוה"ד ומשמע דכך גם פסק להילכתא וצל"ב ועיי"ל מש"כ הע' ח' בשם השד"ח בזה
[25] ומכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאד זמן ק"ש וכו' (מ"ב שם ס"ק י"א) [ולכאו' תליא במח' הנ"ל דאי זריזין עדיף ממצוה מן המובחר א"כ עדיף ביחידי או בלא תפילין וכשו"ע הרב על מי שנמצא בדרך וצע"ג ואולי גבי תפילין כיון דהווה עדות שקר וכו' להכי ימתין דעדיפא ממצוה מן המובחר עיין סי' מ"ו במ"ב ל"ג וכן ביחידי אפ' דכיון דהוא מעלה דמצוה אחרת דהיינו שמונ"ע א"כ אין לו להעדיף זריזות דמצוה אחת על פני מובחר דאחרת דרק באותה מצוה אמרי' הכי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה