פרשת ראה יום א'

מקרא

דברים פרק יא

(כו) רְאֵה ממש כמו שמפרש והולך ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו'[1] אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות, לפיכך הוא מתחיל לומר "ראה אנכי נותן לפניכם היום" ותבחרו לכם את הישר בעיניכם. אם תבחרו "שמירת המצות", תהיה לכם ברכה ותתברכו, ואם חילוף חילוף, כדמפרש ואזיל[2]:

(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: ס

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה בפי אלו המברכים עַל כלפי הַר גְּרִזִים לדרום שהוא הימין היו הופכין פניהם ופותחין בברכה וְאֶת הַקְּלָלָהבפי אלו האומרים הקללות עַל הַר עֵיבָל לצפון כי מצפון תפתח הרעה:

(ל) הֲלֹא הֵמָּה ועתה נותן סימן היכן אותם הרים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי שאם ילכו אחריו - דֶּרֶךְ מְבוֹא שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ כלומר במערב[3] בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה כי יש כנעני יושב בהר[4] מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה הוא שכם[5]:

(לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:

(לב) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:

דברים פרק יב

(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה בין בארץ, בין בחוצה לארץ[6]:

(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם נצטוינו לאבד כלים שנשתמשו בהן לעכו"ם שבכלים שנשתמשו בהם לעבודת כוכבים הכתוב מדבר דאילו המקומות אי אפשר לאבדן ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת[7] אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן נצטוינו בזה לאבד שם עכו"ם דכתיב (דברים י"ב) ואבדתם אם שמם. וזה נוהג בזמן הזה לאבד לבטל עבוד' עכו"ם ואלילים אשרי' וחמנים וכדומיהם[8]:

(ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם נצטוינו לנתץ מזבחות ע"ז וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם נצטוינו לשבר מצבותם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ נצטוינו לשרוף האשירה וכל צורות אלילים וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן נצטוינו לגדוע עצי ע"ז וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא נצטוינו לכנות שמם לבזוי, כי המבזה אותם מכבד בוראו צריך ולבער את העבודה זרה בכל דרך של איבוד והשחתה הראוי יותר לאותה עבודה זרה, שתגרום שלא ישאר ממנה רושם, ושתמהר את איבודה, דהיינו בין בשבירה בין בשריפה בין בהריסה ובין בכריתה[9]:

(ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה ומאבד ספרי הנבואה ומלמחוק השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה והדומה לזה וכל מי שעבר על דבר זה כגון הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה והדומה להם וכן השורף בשר הקדשים בדרך השחתה עובר בלאו הזה או שימחה שם משמות ה' לוקה לפיכך אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים[10]:

(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם לא פי' המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים[11] אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ אל אותו המקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו[12] וּבָאתָ שָׁמָּה שאם יעשו בכל מקום יזבחו לשעירים, ויהיו סבורים העולם שהוא לשמים. כדמפרש במקום אחר "והביאום לה'", "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים", אבל כשמביא למקדש ומוסר לכהנים, על כרחו נקרב לשמים[13]:

(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם מעשר בהמה ומעשר שני וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם ביכורים וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם נצטוינו בזה שמי שנדר או נדב קרבנות לבית המקדש להביאם ברגל הראשון שיפגע בו[14]:

(ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נצטוינו לאכול קדשים בתוך מחיצתם וּשְׂמַחְתֶּם נצטוינו לשמוח בחג ולהביא שלמים[15] בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם אנשי - וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם שאין אתם צריכים להפריש תרומות ומעשרות, ולא לעלות לרגל, ולא להביא קרבניכם ונדריכם ונדבותיכם אלא למשכן שהוא סמוך להם[16] אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:

(ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:

(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם מצות הנדר מן המובחר[17] אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק:

(יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם:

(יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה הזהירנו מהקריב שום דבר מן הקרבנות בחוץ רוצה לומר חוץ לעזרה ואפילו על השחיטה חייב[18]:

(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וונצטוינו בזה גם במצות עשה להקריב, את כל הקרבנות בין קרבנות בהמה ועוף ובין מנחות בבית המקדש, ולא במקום אחר[19] וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ כל פרטי דיני קרבנות[20]:

נביא

מלכים א פרק יד

 (י) לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר אפילו הכלב שדרכו להשתין בקיר עָצוּר העושר האצור ושמור בבית וְעָזוּב המקנה שעזוב בשדה בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל השן את המאכל שבפה עַד תֻּמּוֹ:

(יא) הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:

(יב) וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ בְּבֹאָה כלומר כשיבואו רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד:

(יג) וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם לא פירש מהו הדבר הטוב, ורבותינו ז"ל אמרו, שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל, ובטל משמרתו ועלה לרגל:

(יד) וְהֵקִים יְקֹוָק לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר המלך ההוא יַכְרִית אֶת בֵּית יָרָבְעָם זֶה הנמצא לו הַיּוֹם שלא תחשבו שיאריך לו השם הרעה עד עבור הדור הנמצא לו בביתו וּמֶה גַּם עָתָּה ויכרית גם כן מה שיולד לו עוד מהבנים גם עתה:

(טו) וְהִכָּה יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה  הרך בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם ויפזר אותם מֵעֵבֶר לַנָּהָר גוזן יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם ה -מַכְעִיסִים אֶת יְקֹוָק אבל על חטא העגלים לא היה מעניש אותם כי הם כמפותים או אנוסים מירבעם:

(טז) וְיִתֵּן עונש גם אֶת ל - יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

(יז) וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה מקום בו היה בנה החולה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת שכבר מת ברגע שבאה לשער העיר כמ"ש בפסוק י"ב, ובבואה בסף הבית נודע לה שמת:

(יח) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא:

(יט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם מהמלחמות אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

(כ) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ

(כא) וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וזו סבת חטאו כי גדל על מנהגיה והיא היתה עובדת ע"ז לעת זקנת שלמה כמו שקדם בסוף ספר דברי הימים:

(כב) וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיְקַנְאוּ הכעיסו אֹתוֹ את הקב"ה. יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בימי השופטים בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ בעבודה זרה:

(כג) וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם כשאר שבטי ישראל בָּמוֹת כי כבר נאסרו הבמות מעת שנבנה בית המקדש ולזה חטאו בזה אף על פי שיזבחו להם לה' וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:

(כד) וְגַם קָדֵשׁ מלשון "לא תהיה קדשה" כלומר גם יצאניות הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת של הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

(כה) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שושק שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם הוא פרעה נכה, ונקרא שישק, על שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו, ועכשיו עלה ולקחו עַל יְרוּשָׁלִָם:

 

כתובים

איוב פרק לב

 (ו) וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם אומנם אני צעיר ממכם ואתם זקנים ולכן השפלתי את עצמי ופחדתי מלהגיד את רעתי אתכם: (ז) אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה חשבתי שהזקנה של האדם נותנת חכמה: (ח) אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם אבל ראיתי שזה לא כך אלא רק מה' יש חכמה ובינה: (ט) לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט ואין הרבה אנשים וזקנים שהם חכמים: (י) לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה לִּי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי תשמע לי איוב ואומר לך את דעתי: (יא) הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד תַּחְקְרוּן מִלִּין המתנתי שתגמרו לדבר את כל חכמתכם ואת כל חקירותיכם: (יב) וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם ואליכם הסתכלתי וראיתי שאין לאיוב מי שמוכיח אותו: (יג) פֶּן תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא אִישׁ אין לכם מה להתפאר שנצחתם את איוב בטענה שהרי ה' הדף והכה אותו ולא אדם עשה לו זאת וזה סימן שהוא הרשיע: (יד) וְלֹא עָרַךְ אֵלַי מִלִּין וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ דברים אלו לא מקובלים אצלי ואני לא אשיב לאיוב בכזאת טענה: (טו) חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים נשברו ויותר לא ענו לאיוב והסירו מעצמם מילים: (טז) וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד והמתנתי עד שלא ידברו יותר וכאשר עמדו מלדבר: (יז) אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי אז התחלתי אני לענות ואומר את חוות דעתי: (יח) כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי יש לי מלא מילים להגיד ומציק לי "רוח הטענות שיש לי בבטן": (יט) הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ הבטן שלי כמו חבית יין שלא נפתחה וכמו חביות יין חדשות שמתבקעות בסוף: (כ) אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה אדבר כדי שיהיה לי רווח בבטן ואומר את טענותי: (כא) אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה אני לא אתחנף לאיש ולא אכנה ואשנה את דיבורי על אדם  לטובה כאשר אני חושב עליו רעה: (כב) כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִיאני צדיק ולא יודע לכנות ולשקר כי אם אשקר ה' שהוא יוצרי ישא אותי וימיתני:

משנת ההלכה

מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות

שש זכירות

זכירת מעמד הר סיני

       א.       עיקר קבלתנו את התורה בהר סיני ובכל חג שבועות מאז היא כדי לזכור את מעמד הר סיני וכנאמר בפרשת ואתחנן^[21] "השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב". ונתחייבנו בזה לזכור את מעמד מתן תורה בהר סיני, יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים. ונאסר עלינו לשכחו ולהסיר אותו מדעתנו^[22]

        ב.        ענין האיסור הוא שיזהר וישמר וישמור את עצמו מאד מאד לזכור מאין באו אלינו המצוות, ולהודיע את כל הדברים אשר ראו עינינו ושמעו אזנינו במעמד הנכבד ההוא לבניו ולבני בניו מדור לדור לכל הדורות עד עולם^[23].

         ג.         וצריך לזכור וחזק לעצמו שבמעמד הר סיני עלו כלל ישראל למדריגת נבואה ושמעו מפי ה' את דברי התורה וראו איך שהקב"ה מדבר עם משה.

        ד.        טעם המצוה –שהקב"ה עשה את המעמד ההוא כדי שילמדו ליראה אותו כל הימים וילמדו כך את בניהם לדורות עולם^[24]. שהרי אם דברי תורה לא היו נאמרים לנו מפי הקב"ה במעמד כזה, אלא היו נאמרים לנו מפי נביא בלבד^[25], אף אם היתה מתאמתת אצלנו נבואתו באותות ובמופתים, יכול היה לקום בקרבנו נביא או חולם חלום אחר שהיה עושה לנו אות או מופת והיה מצווה אותנו לעשות ההיפך מרצון התורה, והיה מכניס ספק בלבנו על דברי התורה. ורק כיון שהתורה נאמרה לאזנינו מפי הגבורה, ועינינו ראו שהיא שניתנה לנו מפי הגבורה, בלי אמצעי, לכן אנו יכולים להכחיש את כל החולק והמסתפק בדבר, שלא יועיל לו אות ומופת, כיון שאנחנו יודעים ועדים שהוא משקר^[26].

       ה.       יש שנקטו שיש במצוה זו גם מצות עשה להודיע לכל זרענו מדור לדור, מה שהיה במעמד הר סיני^[27]. וי"א שעצם מצוות זכירת מעמד הר סיני היא מצות עשה^[28].

         ו.         רוב מוני המצוות לא מנו את המצוה הזו במנין המצוות^[29], ופירשו שסוברים שהיא מצוה שכוללת כל התורה כולה, דהיינו שנצוונו בזה שנלך בדרכי התורה ונקיים מצוותיה^[30]. וי"א שלא מנו זכירת מעמד סיני במנין המצוות לפי שסוברים שאפשר לקיים את המצוה הזו  בזכירה בלב^[31].

         ז.         כתב המג"א^[32] בשם האר"י^[33] שכשאומר בברכות קריאת שמע "ובנו בחרת" יזכור את מתן תורה^[34].

---

[1] רשב"ם

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] רש"י רשב"ם רבינו בחיי

[4] אבע"ז

[5] רש"י

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] חזקוני

[8] ספר מצוות ה'

[9] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפה

[10] שם ושם

[11] חזקוני

[12] ספורנו

[13] פי' ר' יוסף בכור שור

[14] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע פג

[15] ספר מצוות ה'

[16] פי' ר' יוסף בכור שור

[17] אבע"ז

[18] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת פט

[19] שם ושם מ"ע פד

[20] העמק דבר

[21] דברים ד ט - י.

[22] לשון הרמב"ן בהוספות למצוות לא תעשה ב ובפירושו עה"ת דברים שם.

[23] רמב"ן עה"ת שם. עוד כתב הרמב"ן  [בהוספות למצוות לא תעשה] לגבי מה שלמדו בקידושין (ל ע"א) מהפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך" –שצריך האדם ללמוד תורה עם בני בניו, אין הכוונה ללימוד התורה לבני בנים, אלא ללימוד אמונת התורה [דהיינו לימוד המעמד הר סיני -עי' מגילת אסתר שם בד' רמב"ן] שנחשב כלימוד בתורה, וזו מצוה עולמית ועם כל הדורות ידבר שלא ישכחו ענין המעמד ההוא שהיה למראית עיניהם ושמיעת אזניהם ושיעתיקו זה מדור לדור לעולם.

[24] עי"ש שכתב קודם שהזכיר הדברות שנאמרו שם הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירו מלבנו לעולם - רמב"ן עה"ת שם.

[25] בפי' עה"ת: נאמר "מפי משה בלבד".

[26] רמב"ן בהוספותיו ובפי' עה"ת שם. ועי"ש שהאריך עוד.

[27] ונלמד מהנאמר שם "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב", -כך כתוב בדברי הרמב"ן עה"ת שם בפרשת כי תצא וז"ל "וציוה במצות עשה שנודיע לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראייה ובשמיעה". [אבל בהוספותיו שם הזכיר רק מצות לא תעשה ולא הזכיר את מצוות העשה להודיע לבנינו].

[28] מג"א סי' ס ס"ק ב בשם כוונות וכתבים, ועי"ש בשו"ע הרב שם, שהיא מצות עשה מן התורה, וכתב שהמקור לכך הוא מהשגות הרמב"ן בספר המצוות, אבל בהוספות למצוות עשה מצוה ז לא הזכיר זכירה זו, ונראה שר"ל בהוספות למצוות לא תעשה ב.

[29] עיין בספר המצוות לרמב"ם  ובסמ"ג ובחינוך ועוד שלא הזכירו מצוה זו.

[30] מגילת אסתר להוספות רמב"ן שם, וכתב עוד שלדעתם מה שנאמר בקידושין שהפסוק "והודעתם לבניך וגו'" מצוה על לימוד עם בני הבנים,  הכוונה על לימוד התורה לבני בנים, וכן פרש"י בקדושין שם שמדובר שם לגבי לימוד תורה.

[31] קרן אורה ברכות בסוגיית הרהור כדיבור עי"ש שכתב שהתלמוד בבלי הסובר שהרהור כדיבור חולק בזה על התורת כהנים. ועיין  כעי"ז בעי' ערוך השלחן סי' ס' שכתב שבמתן תורה לא כתוב כלל לשון זכירה אלא "פן תשכח וגו'", והיא חובה לקיים את המצווה ע"י זכירתה בלב, ואנו מקיימים את הזכירה הזו בכל עת בקיום התורה והמצות, [והערוך השולחן לא הביא הרמב"ן ומגילת אסתר הנ"ל].

[32] סי' ס סק"ב.

[33] בספר הכוונות וכתבים.

[34] ופירש שם המג"א שלא תיקנו לזכירה זו קריאה מיוחדת בשבת כשם שתיקנו לזכירת מעשה עמלק, מפני שיש לנו את חג העצרת [חג השבועות] שבו אנו זוכרים את מעמד הר סיני. ועי' ערוך השלחן שם שכתב שבמתן תורה לא כתוב כלל לשון זכירה אלא "פן תשכח וגו'", והיא חובה לקיים את המצווה ע"י זכירתה בלב, ואנו מקיימים את הזכירה הזו בכל עת בקיום התורה והמצות, [והערוך השולחן לא הביא הרמב"ן ומגילת אסתר הנ"ל].