מקרא
דברים פרק ט
(ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם את הגוים גדולים ועצומים וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ את בני ענקים, כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם, ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות כי היו העמים ההם יראים מאד מישראל, ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה[1] וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר במהירות בלא טורח סוללה ומצודות ימים רבים אבל לא כח העמים בפעם אחת פן תרבה עליך חית השדה[2] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לָךְ:
(ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְקֹוָק לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יותר מאומות אחרות[3] וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקתנו ויושר לבבנו, ושלא נהיה צדיקים בעינינו אבל נאמין ונדע עם לבבנו כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב, י): "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת"[4]:
(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי אלא רק[5] בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אעפ"י שיודיעהו איזה מורה צדק בראייה ברורה שמחשבתו היא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד, וזה כי לא יפנה אל המורה, כאלו ערפו קשה וגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה, אבל ילך אחר שרירות לבו כמאז[6] אָתָּה:
(ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר נצטווינו בזה לזכור שחטאנו במדבר במעשה העגל ובשאר דברים שהכעסנו את ה' לדעת חסד האלהים עלינו ושמרו ברית אבותינו ולתת הודאה לשמו ולברך אותו על הכל ובכלל מצוה זו שיזכור את מה שהוא בעצמו הקציף את הקב"ה מיום היותו על האדמה, וכ"כ חובה לזכור את עוונות אבותינו בדורות הקרובים לנו, ונבוש מלפניו יתברך ואז יכנע לבבנו הערל וכתבו בשם האר" ז"ל שבברכת אהבת עולם בתיבת "באהבה" יכוין פרט לאותה שעה שלא היו אוהבים את השם לזכור את מעשה העגל וכן נוהגים לכרוך בו את הפרשיות של תפילין, בשער של עגל, כדי שנזכור את מעשה העגל ולא נחטא[7] לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְקֹוָק:
(ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְקֹוָק וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:
(ט) בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב ואתעכב בהר. אבל היה בעמידה[8] בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:
(י) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל:
(יא) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה בעלות השחר של יום ששי בשבת י"ז בתמוז[9] נָתַן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית ובו ביום נעשה העגל[10]:
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת שייך בעושה פסל, כדכתיב "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל"[11] עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה צלם ודמות מתכת[12]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
(יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי בתפילתך[13] וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ:
(טו) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר קודם שירד מן ההר התפלל עליהם, ובתפלתו נאמר (שם שם יד) וינחם ה' על הרעה אבל לא הזכיר זה עתה, מפני שהוא רוצה להסדיר להם עתה הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם, כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה, ולהתפלל גם על אהרן כי התאנף השם עליו מאד ואחרי כן (פסוקים כה -כט) יזכיר התפלה הראשונה שחלה את פני ה' אלהיו טרם רדתו שלא ישמידם[14] וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי:
(טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶתְכֶם:
(יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם:
(יח) וָאֶתְנַפַּל שהיה נופל לפניו ארצה, כי בכאן הוציאו חז"ל תכסיס התפילה שתיקנו לנו בשלושה ענינים, והם ישיבה עמידה נפילה, שכן מצאנום שלושתן בתפילתו של משה בהר סיני, ישיבה הוא שכתוב ואשב בהר וגו', עמידה הוא שכתוב ואנכי עמדתי בהר, נפילה הוא שכתוב ואתנפל[15] לִפְנֵי יְקֹוָק כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ:
(יט) כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא כמו ששמע בפעם הראשונה שהתפלל קודם שירד כמבואר לעיל[16]:
(כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְקֹוָק מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא:
נביא
מלכים א פרק יב
(טז) וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק שבגללו נהיה עבדים בְּדָוִד ולזרעו וְלֹא נַחֲלָה אנו מקבלים בגלל - בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד כלומר ראה מי נשאר עמך ועל איזה בית תמלוך כי לא על בית ישראל וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו הגם שנפרדו מאתו בחרי אף לא התקבצו לבחור מלך אחר, כי התפרדו איש לאהלו, לא קבלו את מלכותו ולא בחרו אחר על פניו אבל -:
(יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה שבט יהודה ובנימין ושאר שבטים הגרים בגלילות האלה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם תיכף, ויתר השבטים נשארו בלא מלך ועדן לא פשעו בו, ואם היה מניח אותם היה עדיין תקוה, אבל -: פ
(יח) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם הוא אדונירם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם:
(יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ס
(כ) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה ומעתה לא נשאר אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ:
(כא) ויבאו וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה כי חשבו שה' יושיעם אחר שהמלוכה מובטחת לזרע בית דוד: פ
(כב) וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר:
(כג) אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שנגררו אחרי יהודה ובנימין והיו סמוכים לנחלתם לֵאמֹר:
(כד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְקֹוָק: ס
(כה) וַיִּבֶן חיזק את העיר להיות עיר מלוכה יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל:
(כו) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד מכיון ש -:
(כז) אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם בשלש רגלים כפי מה שתחייבם התורה וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה בראותם כבודו בירושלים ואת כבוד ה' ואת כבוד המלך רחבעם שרשאי לשבת בעזרה כי רק לזרעו של דוד מותר לשבת בעזרה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(כח) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ ביועציו וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מרחק רב לכם הדבר, מאשר תעלו עד ירושלים מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם פיתה אותם לאמר אשר השכינה תשרה על עגלי הזהב, וכאשר טעו מאז בהעגל שעשה אהרן לזה אומר בהלשון הזה עצמו, כמו שנאמר (שמות לב ח): אלה אלהיך ישראל וכו':
(כט) וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל לפרסם הענין שכבר שרתה שם שכינה ליעקב וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן שהיא בקצה ארץ ישראל ולזה אמר אבנר לדוד מדן ועד באר שבע:
(ל) וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת עם כי מתחלה לא היתה הכוונה לשם עבודת כוכבים ומזלות, אולם בהאריך הזמן חטאו בהם, ועשום לעבודת כוכבים ומזלות ממש וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן הרחיקו ללכת עד דן שהיתה בסוף הגבול, וכאומר הנה מתחילה פיתם בעבור מרחק הדרך לירושלים, ובסוף הרחיקו ללכת אל העגל אשר בדן:
כתובים
איוב פרק ל
(טז) וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי עֹנִי ועכשיו אני בצער גדול אוחזים אותי ימי צער: (יז) לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן בלילה העצמות שלי עם חורים מרוב יסורים ועורקי לא נחים בלילה: (יח) בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי מחוזק היסורים אני צריך להחליף את מלבושי שמתלכלכים בפצעים ובדם כפי הכותנת שמכסה את כל גופי כך קשורים עלי היסורים: (יט) הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר דימית אותי לחומר ונמשלתי לעפר ואפר: (כ) אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי צעקתי אליך ולא ענית לי עמדתי להתפלל אליך והתבוננת בי להביא עלי יסורים וחולאים: (כא) תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי התהפכת מאוהב להיות לי לאכזר ובחוזק ידך שנאתני: (כב) תִּשָּׂאֵנִי אֶל רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי תשוהתּוּשִׁיָּה הרמת אותי על רוח והרכבת אותי עליה שאאבד והמסת ממני את התושיה - החכמה: (כג) כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי ידעתי שתשיב אותי למות למקום הקבר ששם הבית קברות שכל חי מגיע זמנו- מועדו: (כד) אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ אתה לא שולח יד לתלולית העפר שעל המת ובשבר שיש לו שם למת אתה לא שומע לשועתו ולא מוציאו: (כה) אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן האם לא הייתי משתתף בצער הקשיי יום ועצוב הייתי לאביון: (כו) כִּי טוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר וַיָּבֹא אֹפֶל קיויתי לטוב ובמקומו באה עלי רעה ויחלתי לאור ובא אופל: (כז) מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי עֹנִי המעיים שלי געשו בתוכי מרוב צרות ולא נרגעו הקדימו אותי ימי צער: (כח) קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ שחור הייתי ולא מהשמש, קמתי בציבור וצעקתי לה': (כט) אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה שיְלַלוֹתַי היו כמו תנים ובנות יענה: (ל) עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב העור שלי נהיה שחור מרוב יסורים והעצמות שלי התיבשו מרוב יובש החולאים: (לא) וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים הכינור והעוגב שלי ניגנו מנגינות אבילות ובכי על צרותי:
משנת ההלכה
מסעדות
א. גם מסעדות הנמצאות תחת פיקוח כשרותי המוגדר כמהדרין יש צורך לברר ולבדוק האם עומדים בסטנדרטים הכשרותיים הנאותים.
לפיכך יש לברר כמה נתונים.
ב. שהפיקוח הכשרותי הנו ברמת מהדרין.
ג. שהמשגיח הנו משגיח תמידי או לכל הפחות שהוא יוצא ונכנס במשך שעות הפעילות.
ד. שקבלת הסחורה מבוצעת על ידו על על כל פנים מפוקחות על ידי המשגיח.
ה. שהחומרים הנם ברמה כשרותית נאותה כלומר ירקות עלים בפיקוח מתולעים.
ו. מוצרי חלב ברמת כשרות מהדרין.
ז. לחמים ומוצרי מאפה הוכנו מקמח מנופה.
ח. מוצרים אחרים הנם ברמת מהדרין.
ט. במסעדה בשרית שהבשר מגיע באריזות סגורות ומפוקח שאין לאף אחד אפשרות להחליפו או להוסיף עליו.
י. שהכבדים הוכשרו כדין ואם הם מבושלים שהוכשרו בתוך ג' ימים לשחיטה.
יא. שיש הקפדה והפרדה בין בשרי לחלבי (במקום בו יש שני מסעדות אחת ליד השניה).
יב. שמוזגי היין הנם שומרי שבת.
יג. שהמוצרים נבדקו מתולעים.
יד. שכל מוצרי הפירות והירקות הנם ברמת שמיטה לחומרא.
טו. מכיון שלמעשה קשה עד בלתי אפשרי לברר נקודות אלו הפתרון הפשוט הנו לגשת אל המשגיח במקום ולשאול אותו האם המסעדה מתנהלת ברמת מהדרין והאם הוא לוקח אחריות על כך כדאי להוסיף ולשאול איזה שאלה נקודתית למשל מי אחראי על קבלת סחורה מי מוזג את היין האם ירקות עלים הנם מגידול ללא תולעים ולאחר שנראה כי המגיח יודע ומבין ולוקח על עצמו אחריות ניתן לאכול ללא חשש.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] מצוות ה' והוא דעת השערי תשובה שער ג' כט
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] ספר מצוות ה' והוא דעת הרמב"ן בשכחת העשין ז' ועיין ספר אלה המצוות שם
[8] ת"י רש"י
[9] חזקוני
[10] אבע"ז
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] ת"י
[13] ת"א ת"י
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה