מקרא
דברים פרק יח
(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ והוא מין ממיני הכשוף על דרך הפשט, או עבודה זרה הנקראת "מולך" על דעת רבותינו (סנהדרין סד:) עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם קֹסֵם קְסָמִיםהיא מחשבה בעתידות בכלל מְעוֹנֵן הוא היודע בעננים וּמְנַחֵשׁ הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף[1] וּמְכַשֵּׁף:
(יא) וְחֹבֵר חָבֶר שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד וְשֹׁאֵל אוֹב ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו וְיִדְּעֹנִי מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר העצם ע"י מכשפות[2] וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה[3]:
(יב) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
(יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים[4]: ס
(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ אלה הגוים אשר אתה יורש על כרחם צריכים הם להיות שומעים אל מעננים ואל קסמים לפי שאין הקב"ה מדבר עמהם ואינו משרה שכינתו עליהם וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אינך צריך כמותם לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שהרי - :
(טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי שיצוה לך מצות שבתורה ולא בנביא וחולם חלום שיאמר לך לעבוד ע"ג יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:
(טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת:
(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:
(יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו היינו גוף דבר הנבואה בלי שנוי וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ היינו באור הנבואה שהיה מבין ברוה"ק כל הרמוז באותה נבואה מה שלא כל ישראל הבינו והוא פירש להם כפי אשר יצוה ברוה"ק ולא כל הרמוז[5]:
(יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי שאינו רוצה לעשות מה שנביא אומר לו, ואפילו אם עבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו קרי ביה "לא ישמע" שאינו רוצה להשמיע נבואתו כגון יונה בן אמיתי[6] אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ אילו שלשה מיתתן בידי שמים:
(כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אין הענין לומר שאם בא אחד ואמר בחלומי ראיתי והנה פעור אומר לי שתזהרו במצות הלולב, שיהא חייב מיתה, כי זה פטור הוא אבל הענין, שיאמר ראיתי פעור כי הוא האלהים והוא מצוה שלא לאכול בשר חזיר, וכן אם יגיד בשמו כי כזה וכזה עתיד להיות, מאחר שיאמר כי הנעבד ההוא הוא האומר ועושה גוזר ומקיים, יומת בחנק[7] וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא מיתה בידי אדם[8]:
(כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר כשיצוה לשעה איזו מצוה כגון אליהו בהר הכרמל ויהושע שהקיף יריחו בשבת וצוה את הכהנים לשאת את הארון בירדן ולעמוד שם עד שיעברו כל העם איך נדע שהם דברי אמת ושאחר הוא נביא שקר[9] אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק כדי שנהרוג את הנביא[10]:
(כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וכגון שאין שם תשובה ומעשים טובים שינחם הקב"ה ויעכב הפרענות או שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה[11] וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ כי אמנם לא תתחדש מצוה אפילו לשעה להמון אם לא יהיה עמה איזה אות כמו שהיה ביהושע בבקיעת הירדן ונפילת חומת יריחו. ובאליהו ירידת האש מן השמים[12]: ס
דברים פרק יט
(א) כִּי יַכְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם:
(ב) שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:
נביא
מלכים א פרק יח
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ חַי יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו:
(טז) וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ:
(יז) וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר משחית ומחבל את יִשְׂרָאֵל:
(יח) וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים:
(יט) וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל על נביאי האשרה לבד והוא הנכון לפיכך לא הניחה אותם איזבל ללכת להבחן עם אליהו וזה הראיה שאמר אליהו אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי הבעל ארבע מאות וחמשי' איש ולא זכר נביאי האשרה נראה שלא היו שם:
(כ) וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל:
(כא) וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְקֹוָק הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר:
(כב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיקֹוָק לְבַדִּי וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ:
(כג) וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים:
(כד) וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר:
(כה) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וכך הוא דרך המוסר וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ:
(כו) וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ וידלגו עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה:
(כז) וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ:
(כח) וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם שרטו בשרם בחרבות עד כי נשפך דמם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם שנשפך דמםוכך היהמ מנהג שלהם :
(כט) וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב:
כתובים
איוב פרק לו
(כד) זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים תזכר את מעשיו ותגדל את פעולותיו מה שראו אנשים: (כה) כָּל אָדָם חָזוּ בוֹ אֱנוֹשׁ יַבִּיט מֵרָחוֹק כל אחד רואה את פעולות ה' ומביט בו מרחוק: (כו) הֶן אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר ה' גדול ואין לנו בו ידיעה ומספר שניו בלי גבול ואפשרות לחקור: (כז) כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ ממעיט את טיפות המים - הגשם ומזקק את המטר מן הענן: (כח) אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב ה' מוריד את הגשם מהעננים שבשמים ומזילם על בני אדם: (כט) אַף אִם יָבִין מִפְרְשֵׂי עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ האם אפשרי לאדם להבין את פריסת העננים ואת רעש עלית הענן שפרוס כמו סוכה על הארץ: (ל) הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה ה' פורס על הענן את הגשם ופעמים ומכסה את שורשי הים כדי שלא יעלו המים מהים להיות לעננים ברקיע: (לא) כִּי בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר ע"י הגשמים דן את העמים וברצונו נותן אוכל להרבה בנ"א: (לב) עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַעל העננים ה' מצווה ונעצרים הגשמים ומצווה על העננים להוריד גשם ע"י פגיעה ותפילה אליו: (לג) יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה מרמז על בוא הגשם התרועה - הרעם, וכן אפשר לדעת את בוא הגשמים ע"י סימנים במקנה וכן גם על העוללות שהן יודעות ומרגישות על בוא הגשם:
איוב פרק לז
(א) אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ גם לזה אני נחרד וקופץ ממקומו הלב שלי מרוב תמהון: (ב) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא תשמעו את קולו ע"י הרעם שנשמע כמו רוגז וההגה שנשמע מפיו: (ג) תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ הארץ שתחת השמים שורים בתוך מים (כמו משרת ענבים) וגשם הוא שולח לכל קצות הארץ: (ד) אַחֲרָיו יִשְׁאַג קוֹל יַרְעֵם בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ אחרי שגוזר על הגשם שירד מרעים בקולו החזק ולא מתעכבים הגשמים מלירד אחרי שנשמע קולו: (ה) יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָעה' מרעים בקולו בצורה נפלאה ועושה גדולות ואנו לא נדע:
משנת ההלכה
אין מעבירין על המצות
א. אם יש לפניו מצוה דאורייתא לעשות היום, שאם יעשנה היום לא יוכל למחר לעשות מצוה דאורייתא אחרת שהיא חמורה מזו, מצוה של מחר החמורה עדיף. ולכן חייל שצריך לילך לצאת לשמירה בערב יום כפור וכיוצא בו ואם יעשה כן לא יכול להניח תפלין באותו יום, ולעומת זה יכול למחר ביום הכיפורים להתענות, אין אומרים אין מעבירין על המצות, אלא ייצא לשמירה היום כדי שיוכל להתענות למחר מכיון שתענית יום הכפורים יש בה לאו ועשה ואיסור כרת וחמורה היא מתפילין, ויש חולקים[13]
ב. וכן אם קרוב לסוף זמן ק"ש ויודע שאם יקרא ק"ש לא יוכל להניח תפילין אין אומרים יניח תפילין אלא יקרא ק"ש אפילו אם יפסיד בגלל זה הנחת תפילין[14].
ג. דין זה שאין מעבירין וכו', אינו אלא במצוה שעוסק בה. אבל במצוה שאינו עוסק בה בגופו אלא אחרים עוסקים בה ואף על פי כן היא מצוה משום ברב עם כו', מותר להניח מצוה זו ולילך במקום אחר לראות, שהרי גם שם יעשה מצוה[15] ולכן מותר לאדם להניח חתונה אחת וללכת לאחרת ואין אומרים אין מעבירים וכו'.
ד. י"א שאם ימתין יום או יומים[16] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[17] אם אין חשש שתיבטל המצוה שאף על גב שכלל בידינו "דשהויי מצוה לא משהינן כדאמר מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה", כלומר שכשיש בידך מצוה לעשות אל תמתין לזמן מאוחר יותר כדי לקיימה אלא קיים אותה מיד. זהו דוקא כשיכול לעשות המצוה עכשיו כמו שיעשה לאחר זמן. אבל אם אינו יכול לעשות עכשיו כמו למחר כגון שאם ימתין יעשה מן המובחר, מוטב שימתין יום או יומים כדי לעשות מן המובחר (תרוה"ד סי' ל"ה) וי"א שאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[18] (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)
הלכות תשובה פרק ב
הלכה א
אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.
הלכה ב
ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
ה.
[1] רמב"ן
[2] רש"י
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רמב"ן
[5] העמק דבר
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ספורנו
[10] רמב"ן
[11] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[12] ספורנו
[13] עיין פמ"ג א"א ס"ק ט' דאפי' מצווה קלה בשעתה אין מעבירין עליה מפני חמורה שתהיה למחר
[14] ודוקא בזמן מועט יום או יומים, בזה לא שייך שמא ימות. אבל באיזה ימים, צריך עיון, דאפשר דחיישינן שמא ימות. וכן כתב מ"א ריש סי' כ"ה ראיה מילקוט, דאפילו מליל שבת עד מוצאי שבת לא משהינן.
[15] [כן הוא להדיא ביומא ע' דאמרינן הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי כו'. ופריך פשיטא, ומשני דה"א משום דר"ל אין מעבירין כו' ומאי מצוה ברוב עם כו' קמ"ל פרש"י כיון שהוא אינו עסוק בה]
[16] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות
[17] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם
וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש. אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן
[18] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"ל וקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין ועיי"ל הערה י"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה