מקרא
דברים פרק כ
(א) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ב) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם סמוך לצאתכם מגבול ארצכם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן המשוח לכך והוא הנקרא משוח מלחמה[1] וְדִבֶּר אֶל הָעָם:
(ג) וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ בלבכם וְאַל תַּחְפְּזוּ לנוס מפני אויביכם[2] וְאַל תַּעַרְצוּ תשברו[3] מִפְּנֵיהֶם:
(ד) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:
(ה) וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ לא דר בו[4] יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:
(ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ שלא באה השנה הרביעית, כי המנהג בכרם בבוא תבואתו שיחולו שם וילכו בו בחלילים, וצוה הכתוב (ויקרא יט כד) שיהיה כל פריו קדש הלולים, שיהללו את השם הנכבד בשמחה[5] יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה בגלל שלא חילל את הנטעי רבעי בכרם וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:
(ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה בגלל שלא שב לביתו שביטל חובתו להיות עם אשתו ולא שמע לדברי הכהן[6] וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:
(ח) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא להלחם ולהרוג אחרים[7] וְרַךְ הַלֵּבָב שמפחד ליהרג בעצמו יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:
(ט) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ וימנו[8] שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: ס
(י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם בערי שבעת האומות הקריאה היא לעבדות תשלום מיסים ושיעזבו ע"ז שלהם ובערים האחרות רק מסים ועבדות[9]:
(יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס שיעלה עליהם מלך ישראל או הסנהדרין מס לבנות בית למלך וערי המסכנות אשר לו, וכן לבנין בית השם וַעֲבָדוּךָ שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי[10]:
(יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:
(יג) וּנְתָנָהּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ כל הזכרים הנלחמים נגדך[11] לְפִי חָרֶב:
(יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ בכל מלחמה כשיבואו בני ישראל לגבול העמים מותרים באכילת כל האיסורים כשירעבו[12] אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ:
(טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא משבעת האומות מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה:
(טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה משבעת האומות אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה אם לא השלימו איתך:
נביא
מלכים א פרק יט
(א) וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ בהורדת האש על המזבח ובירידת הגשמים וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים נביאי השקר בֶּחָרֶב:
(ב) וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן דרך שבועה כמו כה יעשה אלהים לי וכה יוסיף ואמר בלשון רבים כי דעתה אל האלהים שהיתה עובדת הבעל והאשרה כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם:
(ג) וַיַּרְא ראה עצמו בסכנה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ בעבור למלט נפשו וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה ואינה ממשלת אחאב וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם:
(ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת שאל מה' לקחת נפשו ולמות בידי שמים כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמנים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְקֹוָק כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמנים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי :
(ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד זה היה רותם אחר, שהרותם הראשון היה קטן בלתי מספיק רק לשבת תחתיו (ולכן כתיב אחת בלשון נקבה המורה על חולשתו) וזה השני היה רב הצל ראוי לשכב תחת צילו וְהִנֵּה זֶה הרותם השני הזה לא היה רותם באמת רק מַלְאָךְ שנדמה לו כרותם ועתה בשינתו נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל:
(ו) וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים עוגה אפויה על גחלים עוגה של רשפי אש, נדמה לו כאילו רשפי אש נתאחדו כדמות עוגה הראויה למאכל, וכאילו צוהו לאכול העוגה הזאת, שהוא כפי המשל, שגופו יזדכך מן חלק העפר וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב:
(ז) וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְקֹוָק שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ הדרך שאתה רוצה ללכת בה, היא מרחק רב מפה, ולא תמצא מה לאכול, ולזאת קום ואכול שוב, וממנו תשבע זמן רב:
(ח) וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב נדמה בזה למשה רבו שנזדכך גופו במה שעמד מ' יום בלא אכילה עד שזכה ברדתו אל הגלות אליו כבוד ה' למטה ואל קרני ההוד, וכן הוא בכח האכילה הזאת שהיא מאכל רוחני נזדכך גופו כל הארבעים יום עד שבא עד הר האלהים כי הוכן אל המראה הגדולה הזאת:
(ט) וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ הלא הנביא צריך שימצא בין העם להוכיח ולנבאות לא שיתבודד במדבר ובהרים:
(י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת הנה אנכי לא אוכל להיות נביא מורה ומוכיח לעם הזה כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וע"י קנאתי שהרגתי נביאי הבעל וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ ולכן לא אוכל לעשות שליחותי:
(יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְקֹוָק וְהִנֵּה יְקֹוָק עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְקֹוָק לֹא בָרוּחַ יְקֹוָק מחנה מן מלאכי רוח עברו לפני ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְקֹוָק:
(יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְקֹוָק וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:
(יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ את קול הדממה, והשכיל שהכבוד עובר וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ לבל יביט אש הכבוד, כמו שנאמר במשה (שמות ג ו): ויסתר משה פניו וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ מדוע אינך שב אל שליחותך לנבאות ולהוכיח בלא קנאה ורעש:
(יד) וַיֹּאמֶר שנית כי לא יוכל לעזוב קנאתו לה' צבאות כי מקנא הוא על דבר כבוד שמו קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: ס
כתובים
איוב פרק לז
(כא) וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם ועכשיו לא רואים גשם כי אין עננים והשמים בהירים, ואפילו אם יבואו עננים רוח תבוא ותטהר אותם ושוב יהיה בהיר:(כב) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה עַל אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד מצד צפון הזהב בא - כינוי לזוהר השמים ועל ה' יש הוד נורא: (כג) שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה לא מצאנו כמו ה' מישהו שגיא כח וה' לא מענה את הבריות בהרבה עינויי משפט וכן את הצדיק לא ירבה בעינויים יותר ממה שיכול: (כד) לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב ולכן מפחדים ממנו אנשים מלהתווכח איתו כי ה' לא רואה את המתחכמים אליו שאין חכמתם בעיניו כלום: פ
איוב פרק לח
כאן מתחילה המערכה החמישית
(א) וַיַּעַן יְקֹוָק אֶת אִיּוֹב מנהסערה מִן הַסְּעָרָה מתוך מראה נבואה וַיֹּאמַר: (ב) מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת מי האומר עצות שהן חשוכות שאין בהם דעת: (ג) אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי תתחזק ותענה לי על שאלותי:
(ד) אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה היכן היית כאשר יסדתי את הארץ תגיד לי אם יש לך בינה: (ה) מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו מי שם את מידות הארץ אתה יודע? או מי השתמש עם קו המידה: (ו) עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ את אדני הארץ שהן היסודות של הארץ במה הטביעו והשקיעו אותם? ותגיד לי מי זה שהשליך את אבן הפינה שממנה התחילה בנית הארץ?: (ז) בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים שכל כוכבי הבוקר מרננים לה' ומריעים לי כל המלאכים: (ח) וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא שם סכך ודלתות על הים כאשר הים מגיח ויוצא כמו מרחם: (ט) בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ שם על הים ענן כמו מלבוש והערפל הוא כיסוי -חיתול לים: (י) וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם גזרתי עליו חוקים שגלי הים לא ישטפו הארץ וכמו ששמתי עליו בריח ודלתות: (יא) וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ לים אומר שיבוא עד פה וכאן גבולך ולא תוסיף לעבור ופה יושם ויגיע גאות הגלים שלך:
משנת ההלכה
שלא תהיה המצוה בזויה עליו.
א. בציצית או בחפצים שמקיים בהם מצוה בעצמם אין מועיל תנאי לומר שרוצה להשתמש בהם גם לצורכו האישי (מ"ב סי' כא ס"ק ה)
ב. גם לאחר שקיים המצוה ואינו עומד עוד למצוה אע"ג שמותר ליהנות מן המצוה אסור לנהוג בה מנהג בזיון ולפיכך אין לזרוק ציציות, שופר סכך, או לולב אתרוג ערבה או הדס לאשפה אפילו אחר שסיים המצוה בהם ונכון שאפילו בהכשר מצוה לא יעשה תשמיש מגונה כגון בטלית שבה קשורה הציצית או בדפנות הסוכה. (מ"ב שם ס"ק ו)
ג. ולפיכך לא יעשה מהטלית ואפילו טלית קטן תחתונים אפילו לאחר שהסיר את הציציות ממנו מכיון שהוא בכלל תשמיש מגונה וכן לא יעשה מהם ממחטה או מגבת (שם ס"ק ט יא)
ד. יש האוסרים להשתמש בטלית אפילךו כדי לקנח משקפיו אם לא לצורך מצוה כגון לראות יותר טוב כדי ללמוד או להתפלל, ודאי שיש להחמיר בכך בטלית גדול.
ה. וכן יש להזהר שלא לכבס או להניח עם כביסה מטונפת בצואה וכדומה את הטלית אבל עם כבסים רגילים נהגו להקל.
ו. מותר להכנס בטלית קטן לבית הכסא ונהגו גם לישכב בהם אבל נהגו שלא ליתנם לכביסה על ידי נכרי אמנם אם מתיר את הציציות מותר. וכן בימינו נהגו להקל לתת למכבסה או ניקוי יבש שהכל נעשה על ידי המכונה. ובטלית קטן יש להקל בכל ענין.
ז. צריך להזהר כשלובש הטלית או תפילין וכן כל מצוה אחרת שלא יגררו על הריצפה משום ביזוי מצוה (שו"ע או"ח כ"א סעי' ד)
ח. אסור לישון בעודו לבוש בתפילין ויש בזה משום ביזוי מצוה (שו"ע הרב סי' מד סעי' א)
הלכה ה
ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח, במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. השגת הראב"ד א"א וכן עבירות המפורסמות ומגולות אע"פ שאינן עם חבירו שכמו שנתפרסם החטא כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים
הלכה ו
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה