מקרא
דברים פרק טז
(יח) שֹׁפְטִים דיינים וְשֹׁטְרִים הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט[1] תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ ותתן גם בשבטיך לכ שבט ושבט דיינים גדולים מאלו שבערים[2] וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק נצטוינו בזה למנות דיינים שיכריחו אותנו לעשות מצוות התורה ונמנה בכל עיר עשרים ושלושה דיינים[3]:
(יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד אפילו ללא הטית משפט[4] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם הוזהרנו בזה שלא לתת שוחד אפילו דיין גוי ואפילו כדי לדון דין אמת[5]:
(כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותם לרדוף אחרי הצדק, הן לריוח הן להפסד[6] לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(כא) לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה[7] כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ הוזהרנו בזה שלא לנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם וי"א שאיסור זה נוהג גם היום בכל שטח הר הבית[8]: ס
(כב) וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה בהם, והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם[9] אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוזהרנו שלא להקים מצבה י"א שהוא בנין גבוה של אבנים וי"א שדוקא המקים אבן אחת היא מצבה אבל אבנים הרבה כעין מזבח אינם בכלל אזהרה זו וי"א שכל מצבה לזכרון אפילו לכבוד אסרה תורה ולפיכך אסור להעמיד מצבה לנס וזכרון לגבורים גבורי ישראל שנפלו על קידוש השם, ולסמן המקום או העיר אשר יצאו האלפים מישראל משם, ואף לו יהיה התכלית לעבודת השם, וי"א שכל שאין בו שום ענין דתי אלא זכרון בעלמא מותר[10]: ס
דברים פרק יז
(א) לֹא תִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא: ס
(ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ שכרת אתכם לא לעבוד עבודה זרה[11]:
(ג) וַיֵּלֶךְ אחר יצרו הרע[12] וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא שהזהרתי בלאו לא תשתחוה להם וכך[13] - צִוִּיתִי:
(ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ בעדות שני עדים וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:
(ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ י"א[14] שער הבית דין וי"א[15] שער העיר אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ:
(ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת כאשר הוגד לך ושמעת תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לב"ד ויעידו כולם, והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די[16] לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:
(ז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: פ
(ח) כִּי יִפָּלֵא שיכוסה ממך ולא תדע מה לפסוק[17] מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם של הרוצח במזיד לְדָם רוצח בשוגג בֵּין דִּין לְדִין בדיני ממונות וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע צרעת[18] דִּבְרֵי רִיבֹת כי בענייני המשפטים יהיו המחלוקות יותר משאר ההוראות[19] בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ ששם יושבים סנהדרין גדולה של שבעים ואחת בלשכת הגזית:
(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם מצוה בסנהדרין שיהיו כהנים ולוים[20] וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט תשובה למיני ישראל שפוקרין בדברי חכמים ואומרים שאין אלא תורה שבכתב ואם נתנה התורה ככתבה ולא נתנה לחכמים לבאר אותה למה הוצרך לבא לירושלים[21]:
(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ[22]:
(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה בית דין הגדול שבירושלים[23] הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל הוזהרנו בזה שלא לחלוק על דברי חז"ל במה שיורונו בפירושי התורה כגון הדברים הנדרשים בתורה בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או במשמעות לשון הכתוב עצמו וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני שאם יראו הם שזה הדבר אסור או מותר מן התורה לפי מדרש הכתוב או לפי פירושו או הלכה מפי השמועה ממשה רבינו וי"א שאף העובר על גזירות דרבנן של חז"ל כמוקצה בשבת וכיו"ב עובר בלאו זה[24]:
נביא
מלכים א פרק יז
(ח) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר:
(ט) קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן לפי שהיה שם צרפת אחרת באמרו וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת אמר צרפתה אשר לצידון וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם זימנתי שם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ:
(י) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי מים מביתך והביאי לי וְאֶשְׁתֶּה:
(יא) וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ:
(יב) וַתֹּאמֶר חַי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לשון שבועה אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג עוגה הרי אין לי - כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַצַּפָּחַת צלוחית וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּאחרי זה נמות ברעב, כי אין לי עוד מאומה:
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי כי לא תמותי ברעב בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ ללוש הקמח אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאת לִי ורק אח"כ וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה: ס
(יד) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תתן תֵּת יְקֹוָק גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(טו) וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הוא הִיא הזכיר אותה בראשונה מכיון שכולם אכלו בזכותה והיא וָהוּא וּבֵיתָהּ בנה ובאי ביתה יָמִים שנה:
(טז) כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ: פ
(יז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה שנעצרה נשימתו ולא היו מכירין ממנו שום סימן חיות לא בנשימה ולא בדפק הגידים עד שמת מיתה גמורה:
(יח) וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי כי מפני היות אליהו נקי מן החטאים הנה בהיותו עמה יוכר עונה לפי שאינה צדקת כמוהו ואפשר שאמרה זה מפני שהאיש השלם ידקדק עמו הש"י מאד ויענישהו יותר על חטאו ממה שיעניש איש אחר:
(יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ הורה כי מיתתו צער גדול הוא לו, וכאילו שוכב הוא עצמו מת על מטתו:
(כ) וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהָי לא די שהרעות לי ללכת נע ונד משוטט בארץ, על שהעצרתי את המטר, וכי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ יחרה לך על אשר הכניסה אותי בביתה ו- הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ בעבור זה, וכי כל כך גדלה אשמתי, עד שלא אמצא מי יכניס אותי:
(כא) וַיִּתְמֹדֵד שם פיו על פיו, ועיניו על עיניו וכו', כמה שעשה אלישע בבן השונמית, וכאילו מדד עצמו למדת הילד, ולהשפיע החיות מאיבריו אל אברי הילד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ:
(כב) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי:
(כג) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ:
(כד) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה אף כי מאז קראתו איש האלהים, מכל מקום היתה מסופקת בלבה, כי חשבה אולי מפי נביא שמע מה שאמר לה, כד הקמח לא תכלה וכו'וּדְבַר יְקֹוָק בְּפִיךָ אֱמֶת ולא שמעת מפי נביא זולתך, כאשר חשבתי מאז: פ
כתובים
איוב פרק לה
(ט) מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים אתה יכול לעשות כרצונך מעשי רשע אבל ה' שומע את זעקת העשוקים: (י) וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה הרשע לא שואל היכן ה' שעשני ולא נותן זמירות שהם לרנן ולשבח לה' בלילה, שאינו עובדו ושומר מצוותיו: (יא) מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ ה' לימד אותנו והחכים אותנו יותר מהבהמות ומעופות: (יב) שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים במקום שהעשוקים יזעקו ה' ישמע להם. ולעושקיהם ה' לא ישמע כאשר תבוא אליהם הפורענות מפני גאותם ורשעותם: (יג) אַךְ שָׁוְא לֹא יִשְׁמַע אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה צעקת הרשעים היא לשוא כי ה' לא שומעם ולא רואם: (יד) אַף כִּי תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ שאתה טוען שאינך רואה את הנהגת ה' ברשעים, תדע שיש דין ומשפט לפניו ותקווה ותצפה לה' שיעשה משפט: (טו) וְעַתָּה כִּי אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹא יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹד מה שנענשת זה מעט לעומת מה שבאמת מגיע לך על ריבוי פשעיך ולא ידעת בריבוי הענש: (טז) וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהוּ בִּבְלִי דַעַת מִלִּין יַכְבִּר דברי איוב הם הבל, ובלי דעת מרבה מילים וטענות: פ
איוב פרק לו
(א) וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר: (ב) כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים המתן לי מעט ואומר לך דברי כי יש לי עוד מילים לומר על ה': (ג) אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק אומר את דברי שישמעו לרחוק ולפועלי שהוא ה' אתן צדק - אצדיקו: (ד) כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ באמת דברי אין בהם שקר ודעותי הן שלימות אתך: (ה) הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב הרי ה' הוא גדול ולא מואס בחינם והוא גדול בכח ליבו: (ו) לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן לא יחיה רשע ולעניים יעשה משפט ולא ימאסם: (ז) לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ לא מוריד את השגחתו מהצדיקים ומושיבם לבסוף על כסא המלכים ומושיבם שם לנצח ומגביהם (שמשלם לצדיקים כגמולם):
משנת ההלכה
דיני ומנהגי חודש אלול
א. באהבת הקדוש ברוך הוא את עמו ישראל, הרבה להיטיב לנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שתקובל תשובתו משאר ימות השנה, כיון שאז עלה משה רבינו לשמים כדי לקבל הלוחות השניות, ונשתהה שם עד יום כיפור שהיה גמר כפרה, ולכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון.
ב. גילה לנו הקב"ה בתורתו הקדושה שרצונו הוא קיום המצוות בשמחה ובכוונה הראויה, ולכן מן הראוי שיילמד האדם בחודש זה, מהם החיובים והאיסורים המוטלים עליו בחיי היום יום, כדי שיידע מה צריך לקיים וממה לפרוש ועל ידי זה יגיע למש"כ הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה ג "וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג וזאת היא האהבה המחוייבת. ולשון סיפרי (פ' שמע) לפי שנאמר ואהבת את י"י אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
ג. ומכיון שהם ימי תשובה, לכן נוהגין בהרבה מקומות לעמוד כל אלול באשמורת קודם היום ולומר סליחות ותחנונים וכן מנהג הספרדים. אבל מנהג האשכנזים לומר בשבוע שיחול בו ר"ה ומ"מ ראוי לאדם לעסוק בחודש זה יותר מאשר שאר זמנים בתפילה ובאמירת תהילים.
ד. כתב החיד"א בברכי יוסף סימן תקפא "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים". כתב הטור סי' תקפא "תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה, שאז עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן, וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה" וכן מובא בחיי אדם שם "ויש מקומות שתוקעין גם במנחה". אמנם מנהג האשכנזים ברוב המקומות לתקוע רק בשחרית אחר התפילה. ומנהג הספרדים לתקוע בעת אמירת הי"ג מידות בסליחות.
ה. ומי שלא שמע תקיעת שופר בבוקר יש נידון בפוסקים אם צריך לשמוע תקיעת שופר במנחה כיון שאפשר לומר שאינו חיוב על כל יחיד אלא על על הציבור, ויחיד אינו צריך להשלים. אמנם יש מהפוסקים שהוא גם חיוב ממנהג על כל יחיד. ולפיכך ודאי מן הראוי שיחמיר האדם לשמוע תקיעת שופר במנחה אם לא שמע בשחרית.
ו. ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה. ונתנו רמז לזה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים [אסתר ט, כב] ראשי תיבות אלול, לרמז שבחודש אלול ירבה במתנות לאביונים.
ז. וכיון שימים אלו ימי רצון ותשובה הם ראוי לאדם להרבות כפליים בתלמוד תורתו וקיום המצוות אמנם עצה טובה להתחזק בעקר במצוות השקולות כנגד כל המצוות כולם, כמצות ציצית שבת תפילין וצדקה.
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קעו
[4] חזקוני
[5] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רעד
[6] רבינו בחיי
[7] רמב"ן
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יג
[9] רמב"ן
[10] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יא
[11] רש"י
[12] ת"י
[13] ומפני שעובדי השמש והירח ושאר הכוחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא צויתי כי לא צוה בכבוד זה. רבינו בחיי
[14] ת"א ת"י
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] ת"א ת"י
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן
[20] (ספרי כ) וכן עשה יהושפט בדברי הימים ב' קפ' י"ט וגם בירושלים העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים וראשי האבות לישראל למשפט ד', דהוא סנהדרין גדולה . משך חכמה
[21] חזקוני
[22] הצורך במצוה זו גדול, כי התורה ניתנה לנו בכתב, והדעות לא ישתוו בכל הדברים הנולדים ואז ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, ולכך חתך לנו הכתוב הדין הזה שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני ה' יתברך בכל שיאמר לנו בפירוש התורה כמו שקבלו עד משה מפי הגבורה, כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו את התורה אפילו יהיה בעיניך בהיפך מדעתך כמי שמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב כי הם יודעי האמת ורוח הקודש שורה עליהם לכוון אל האמת לעולם. רמב"ן רבינו בחיי
[24] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת שיב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה