מקרא
שמות פרק ל
(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר פרשה זו נאמרה באחד באדר כדי להשמיע על השקלים לתרומת הלשכה לקנות הקרבנות להקריב מאחד בניסן ואילך שבו הוקם המשכן[1]:
(יב) כִּי כאשר[2] תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ ולא הזכיר בו זה דרך ציווי כדי שיכנס ויכלול בזה לשעה ולדורות, כי מה שהזכיר הכתוב לשון כי תשא לימדך שימנה עתה לשעה זו, וגם יכלול עוד כי כשימנם לדורות שימנם כן ולא ימנם לגלגלותם[3] אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לצורך הקרבנות הבאים לכפרה[4] לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף מכיון שאם ימנו ללא שקליהם יהיה בהם ח"ו נגף בִּפְקֹד אֹתָם לא הצריך אותו עתה לבא באהליהם ולמנותם כאשר יעשה בחומש הפקודים (פרשת במדבר), רק שיעשה כאשר יאמרו רבותינו (שקלים פ"א ה"א) בשקלי הקרבנות, צוה עליהם שכל היודע בעצמו שהוא מבן עשרים שנה ומעלה יתן הסך הזה, והם הביאו אליו הכופר נדבה עם כל שאר הנדבה בבקר בבקר[5]:
(יג) זֶה השיעור ש -[6] יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר החוב המוטל עַל הַפְּקֻדִים הנמנים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לא יותר ולא פחות כמבואר לקמן[7] בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ קבע לו משה רבינו מטבע כסף בישראל, כי מלך גדול היה, וקרא למטבע ההוא "שקל" בעבור שכל המטבע במשקל שלם, אין בו פחות ולא כסף סיגים ובעבור שמשקלי הערכין ופדיון הבכור במטבע ההוא שהם קדש, וכן כל שקלי המשכן וכן כל כסף קצוב האמור בתורה, יקרא לו הכתוב שקל הקדש[8] עֶשְׂרִים גֵּרָה מטבע ובלשון הגמ' נקרא מעה של כסף[9] הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיקֹוָק:
(יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְקֹוָק:
(טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה ואם שקל העשיר יותר עובר בלאו הזה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט אם הביא הדל בשקלו פחות ממחצית השקל, עובר בלאו הזה[10] מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
(טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים כסף כופר נפש מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת כדכתיב מאת אדנים למאת ככר ככר לאדן[11] אֹהֶל מוֹעֵד מזה ילמוד משה שימנה אותם עתה, וכן עשה, כמו שאמר (להלן לח כה), וכסף פקודי העדה מאת ככר[12] וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: פ
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר כמין דוד גדול ולו ברזים או משפכים המריקים בפיהם מים[13] נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ בסיסו[14] נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ העולה משוך מעט לצידו כדי שלא לחצוץ בין המזבח לפתח אהל מועד[15] וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם:
(יט) וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות והוסיף כאן לרחוץ הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור[16]:
(כ) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד להקטיר קטורת או להטיב הנרות או כל עבודת פנים יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ אפילו בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיקֹוָק ולא יכנסו לאהל מועד עדיין צריכה רחיצה[17]:
(כא) וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם: פ
(כב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ כי בשמים גידולי אילנות כדכתיב הפיחי גני יזלו בשמיו. אבל בשמים ראש מיני שרף אילן או דברים שמוציאין מן הקרקע[18] מָר דְּרוֹר י"א[19] שזהו מוס"ק הוא דם נצרר בבטן החיה הדומה לצבי הידועה בארץ הודו, ובלכתה בין השיחים בימי החום הגדול מגרדת בנפח ההוא, והדם יוצא צרור ולוקטים אותו מן האחו והצריך הכתוב להיותו דרור חפשי, לומר שיוקח מן הצבי ההוא בהיותו חפשי מתהלך בין ערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, כי כאשר ילכד ויעמוד ברשות אדם לא יעשה מור כי אם מעט וי"א[20] שהוא בושם הנוטף מאילן בלשון אגדה פרסית או יונית נקרא אנמרנין הוא הסם הנקרא בלשון ערבי לאמ"ר. ובלע"ז פיז"ם והצריך הכתוב שיהיה דרור כלומר כי כל אילן יש לו מקום גידולו בטבע ומובא למדינה אחרת ועמלים בו לגדלו שמה בתחבולות שהוא כמו בע"כ. אבל בכל התחבולות לא ייטב להתגדל כמו במקום גידולו בטבע וזהו משמעות מר דרור הגדל חפשי ולא בתחבולות חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם י"א[21] שקליפת עץ הוא וצריך שייקח מההוא שיש בו ריח וטעם ולא ההוא שרק כעץ וי"א[22] שהוא התבן המבושם הנקרא בערבי אדבר, ובלשון הרומים אשקיננט והוא בשם חשוב, והוא בלעז "סאייקא דמיקא", והוא תבן מבושם הבא מעיר מיק"א, ונקרא (קאמעל הייא) על שהוא שם מרעה לגמלים מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי[23] חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:
(כה) וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח משמעו תערובות מִרְקַחַת משמעו על האש כדרך מרקחת[25] מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואין השריה שיהיו במים לבדן, אבל נתנו הבשמים כתושים בכלי מלא מים, והציפו עליהן שמן זית הין, ואח"כ נתנו הכלי על פי כלי אחר מלא מים, ונתנו על אש נחה גחלים עוממות, ויבשלו עד יבשת המים, וקלטו השמן מעליו, כי כן מעשה הרקחים בכל שמן מבושם, ולכך קצר הכתוב וצוה שיעשו השמן הזה רקח מרקחת כמעשה רוקח, ולא פירש המעשה, כי דרך הרקחים ידועה בהם[26] שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה:
(כו) וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת:
(כז) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
(כח) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:
(כט) וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ כל הבא ליגע בהם יקדש ויזמן עצמו ובאי זה ענין ברחיצה, דוגמת הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו[27]:
(ל) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי:
(לא) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי למשוח את הכהנים ואת המלכים[28] לְדֹרֹתֵיכֶם:
(לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ הסך או נתן משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת ולוקה עליו ובשוגג מביא חטאת קבועה שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה ולא על אחר שיעשה שום אדם, וקבלה בידינו שנס נעשה בו שיספיק לעולם שנאמר ממנו מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה[29] וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ העושה שמן המשחה כמעשה וכמשקל שעשה משה רבינו במדבר ולא הוסיף במשקל כל השמן או באחד מהסממנים ולא גרע במזיד חייב מלקות וכרת ובשוגג מביא חטאת קבועהשנאמר אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו והוא שיעשה אותו למשחה בו ואפילו לא אמר כן בפה אלא חישב כך בלב אבל אם עשהו להתלמד או ליתנו לאחרים או לכל כונה אחרת חוץ מלמשוח בו פטור ומותר ואם הוסיף על הסממנים או במשקלם או גרע ואפילו עשה כערך המשקל שעשה משה רק עשה חצי מהכמות או כפול מהכמות פטור[30] קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:
(לג) אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר שאינו לא כהן ולא מלך[31] וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: ס
נביא
שמואל א פרק ד
(ה) וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה לכבוד הארון וַתֵּהֹם הָאָרֶץ:
(ו) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ אחרי שחקרו את הדבר כִּי אֲרוֹן יְקֹוָק בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה:
(ז) וַיִּרְאוּ מלשון יראה הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:
(ח) אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר:
(ט) הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם:
(י) וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי ולא רוכבי הסוסים:
(יא) וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס נושאיו, ובזה נתקיים נבואת שמואל:
(יב) וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן זה היה שאול מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ:
(יג) וַיָּבוֹא וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא יך אצל יַד ה- דֶּרֶךְ היה מְצַפֶּה כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר:
(יד) וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי:
(טו) וְעֵלִי בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה וְעֵינָיו קָמָה במקומה ולא יכלה לנוע כיון ש - וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת:
(טז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל עֵלִי אָנֹכִי הַבָּא מִן הַמַּעֲרָכָה וַאֲנִי מִן הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶה הָיָה הַדָּבָר מה נעשה במלחמה בְּנִי:
(יז) וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה: פ
(יח) וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר מול מקום השער וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד ולא יכל להחזיק עצמו בעת נפילתו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה:
(יט) וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת ללדת וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמֻעָה אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ:
(כ) וּכְעֵת מוּתָהּ שבאה בגלל הלידה הפתאומית וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ אַל תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ וְלֹא עָנְתָה וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ:
כתובים
אסתר פרק ד
(א) וּמָרְדֳּכַי כאשר יָדַע מפי אליהו הנביא אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה לאחר שנאמר לו בחלום שהסיבה היא לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש:
(ב) וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק מכיוון שאין זה דרך ארץ ומראה ביזיון לבית המלוכה ולא רצה ללבוש בגדים יפים כי לא רצה שבני ישראל יסמכו עליו ויאמרו שישתדל הוא אצל המלך והמלך ודאי יישמע לו שהרי הוא יושב בשער המלך אלא שיצעקו לאביהם שבשמים ויעשו תשובה שכל יהודי שעובר ורואה את הצדיק מתאבל, נחרד ומתעורר לתשובה:
(ג) וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ ששליחי המלך נושאי הספרים הביאו את הגזירה אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד אמירת קינות שַׂק ללבוש וָאֵפֶר לשים על הראש יֻצַּע לָרַבִּים:
(ד) ותבואינה וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ שמרדכי הולך ברחובות העיר לבוש שק וזועק זעקות גדולות ומרות וַתִּתְחַלְחַל מלשון חיל - פחד הַמַּלְכָּה מְאֹד והיתה מעוברת והפילה וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי מעל השק או- וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל:
(ה) וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ יש אומרים שזהו דניאל[32] אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה שמרדכי עושה וְעַל מַה זֶּה מה הסיבה לכך:
(ו) וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר שהיתה הומה מאדם ואפילו במקום זה לא התבייש מרדכי ללכת בלבוש שק ולזעוק לה' אע"ג שגם היה - אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ:
(ז) וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ שלא כרע להמן ולע"ז שעל לבו וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף פירוש הכסף היינו הסיבה אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים בעבור בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם:
(ח) וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם כי שושן הייתה מרכז הגזירה כי שם גרו רוב היהודים נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ:
(ט) וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי:
(י) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי שלא יגרה ריב עם המן:
(יא) כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ ואפילו וְעַם הדרים ב- מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים ולא אוכל להתנצל ולומר לא ידעתי אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִיתולא משנה מהו רמת חשיבותו לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב מַטֶה של מלך וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם ובודאי בעוד זמן מועט אקרא אל המלך ואבקש אז על עמי ולמה לי להסתכן ולהכנס עכשיו שלא כדת וספק גדול אם אצליח. וכשיצא התך מאסתר להעביר למרדכי את תשובתה ראהו המן הרשע וגבר כעסו טהרגו ובמקומו נזדמנו שם המלאכים מיכאל וגבריאל:
(יב) וַיַּגִּידוּ מיכאל וגבריאל לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר: פ
(יג) וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי תחשבי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ ובגלל כך לא תחול עלייך גזירתו של המן מִכָּל הַיְּהוּדִים שהרי הגזירה היא על כל היהודים ואת בכללם:
(יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי מלשון חרש ושקט בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר מהקב"ה באופן אחר ולא על ידך אבל את שחשבת להמלט לבית המלך אז וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת חודש ניסן כשהגזירה נקבעה לחודש אדר הבא הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת ויכול להיות שהגעת למלכות רק לשם ההצלה מהגזירה הקשה:
(טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לשלוחים לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:
(טז) לֵךְ כְּנוֹס אסוף אֶת כָּל הַיְּהוּדִים והגרים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן כי בגללם באה הגזירה הזאת שהיהודים אשר בשושן אכלו בסעודת אחשורוש וְצוּמוּ עָלַי כדי לתקן את חט המשתה וְאַל תֹּאכְלוּ מצה וְאַל תִּשְׁתּוּארבע כוסות שְׁלֹשֶׁת יָמִים י"ד ט"ו ט"ז ניסן ופסח היה לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אפילו שאני בצום ואולי לא אהיה יפה כל כך בעיני המלך אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת התורה, שהרי עד עכשיו לקחני המלך באונס ועכשיו אני באה אליו ברצון וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי התייתמתי מבית אבי אָבָדְתִּי שכאשר אבדתי מבית אבא כך אני אובד ממך שעד עכשיו יכלתי להבעל לך כי נבעלתי לאחשורוש באונס אבל עכשיו שאני נבעלת ברצון אהיה אסורה גם לך:
(יז) שלח לה והרי בהם יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל בשביל מה הוא פסח, אם אין יהודים ויושמדו כולם מיד שמע מרדכי והודה לדבריה וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי על דת לצום ביו"ט הראשון של פסח וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר מה עשה מרדכי קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים והלבישן שק והושיבם באפר והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום ותפול על פניה לפני ה', ותתפלל ותאמר ה' אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לענייה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש, ועתה ה' הצליחה נא לאמתך הענייה הזאת והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים: ס
משנת ההלכה
דיני פורים
א. הימים ארבעה עשר וחמישה עשר באדר, שני ימי פורים הם לכל מצוותיהם, אלא שחלוקים הם במקומות, מקום שנוהג בו י"ד אין נוהג בו ט"ו, ומקום שנוהג ט"ו אין נוהג בו י"ד.
ב. ומקור הדבר הוא כמו שנכתב במגילה "לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם" (אסתר ט). בִּזְמַנֵּיהֶם - זמנו של זה לא כזמנו של זה, וזמנו של זה לא כזמנו של זה.
ג. וסיבת החלוקה שבימי מרדכי ואסתר חלוקים היו היהודים אשר בשושן, מן היהודים אשר בשאר המדינות, בכל שאר המדינות הרגו היהודים בשונאיהם ביום י"ג ונחו מאויביהם ביום י"ד ועשו אותו יום משתה ושמחה, והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו והרגו בשונאיהם, ונחו בחמשה עשר ועשו אותו יום משתה ושמחה.
ד. ובדין היה לחלק רק בין שושן לכל שאר המדינות כפי שהיה המעשה, אלא שרצו חכמים שבאותו הדור לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה בימים ההם, וכדי שיהיה זכרון לארץ ישראל בנס הזה, קבעו ששושן הבירה שנעשה בה הנס - חשובה היא ותעשה יום טוב לעצמה ביום חמשה עשר, אף על פי שישיבתה קרובה, ובימי יהושע בן נון עדיִן לא היתה מוקפת חומה. וכרכים שמצאם יהושע בארץ ישראל ושנבנו בשעתו - בנינם הוא בנין עדי עד, וחרבנם שבינתים הוא חרבן עובר. לעומת כרכים שבחוץ לארץ שלא נחשבו בימי יהושע כובש ארץ ישראל, אפילו נבנו אחרי כן וגדלו בחשיבות, אין מעלתם אלא מעלה עוברת, שאין מעלה קיֶּמת ואין בנין קיָּם אלא שבארץ ישראל ואפילו בשעה שהיא חרבה. ותולין את מעלת הכרכים בימי יהושע בן נון, שהוא היה כובש ארץ ישראל, וגם היה הראשון שנלחם בעמלק.
ה. ארבע הן המצוות המיוחדות לפורים ושנצטוינו עליהם מפי הקבלה על ידי סנהדרין ונביאים, ואלו הן: מקרא מגילה. משתה ושמחה. משלוח מנות איש לרעהו. ומתנות לאביונים.
ו. וכן תקנו חכמים לקרוא בתורה מענין היום בפרשת 'ויבא עמלק' שבסוף סדר בשלח, ולהזכיר נס פורים בתפילה ובברכת המזון שאומרים בהן 'על הנסים - בימי מרדכי ואסתר'.
היוצא לעיר אחרת בפורים
ז. בן כרך שהלך לעיר, למשל בן ירושלים שיצא קודם י"ד מירושלים לבני ברק ודעתו לחזור לירושלים קודם עלות השחר של י"ד, אינו מתחייב כעיר כלומר כבני ברק אלא חיובו כירושלים. וגם אם נתעכב בבני ברק ולא חזר לירושלים כיון שדעתו היה לחזור חייב כירושלים בלבד.
ח. ואם היה דעתו לחזור אחר עלות השחר של י"ד הרי נתחייב כדין העיר למשל בני ברק וקורא בי"ד, אבל אם לא נתעכב אלא חזר קודם עלות השחר אע"ג שהיה דעתו כשיצא מירושלים לחזור אחר עלות השחר מכיון שלמעשה חזר קודם עלות השחר אינו חייב כבני ברק אלא כירושלים, ודעת החזו"א שהדבר תלוי במחשבתו בתחילת ליל י"ד ולכן גם אם שינה דעתו וחזר חייב כי"ד.
ט. גם אם נתחייב כחיוב פרזים וקרא בי"ד אם חזר בליל ט"ו לירושלים חייב שוב בכל דיני פורים. וי"א שאינו מתחייב שוב מכיון שכבר יצא בי"ד ולכן ראוי להחמיר לשמוע הברכה מאחר ולא יברך בעצמו.
י. וכן בן עיר שהלך לכרך, למשל תושב בני ברק שהיה בירושלים בליל י"ד, ודעתו לחזור לבני ברק ביום י"ד אחר עלות השחר, מתחייב הוא כדין ירושלים וחייב לקרוא בט"ו.
יא. בן עיר למשל תושב בני ברק שיצא לכרך למשל לירושלים בליל ט"ו, ודעתו לחזור קודם עלות השחר, אינו מתחייב בפורים ירושלים. גם אם נאנס ונשאר בירושלים לאחר עלות השחר.
יב. אך אם דעתו לחזור לאחר עלות השחר, חייב כחיוב ירושלים. כלומר בחיוב ט"ו אפילו אם כבר קרא בבני ברק ביום י"ד.
[1] חזקוני
[2] ת"א
[3] רבינו בחיי
[4] חזקוני
[5] רמב"ן
[6] ת"י
[7] הכתב והקבלה
[8] רמב"ן
[9] ת"א
[10] רמב"ן
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] ת"א
[15] אבע"ז
[16] רמב"ן
[17] רש"י
[18] רשב"ם
[19] רמב"ם אבע"ז
[20] רמב"ן ע"פ רבינו בחיי
[21] רש"י
[22] רמב"ן
[23] רמב"ם כלי המקדש פ"א ה"ג
[24] רמב"ן
[25] העמק דבר
[26] רמב"ן ועיין בהעמק דבר שלא כל המינים שוים בקליטתם את השמן ויש נצרך הרבה אש ויש מעט ע"כ בשעת הרקח של הרבה מינים יחד יש להזהר להסיר איזה מין בשעת רבוי האש. וכן יש עוד הרבה זהירות וזהו מעשה רוקח. שידע טבע כל מין איך הוא נרקח
[27] חזקוני
[28] רבינו בחיי
[29] אלה המצוות לא תעשה פד
[30] אלה המצוות לא תעשה פג
[31] רש"י
[32] ולדעת האבן עזרא זהו דעת יחיד כי כנראה דניאל לא חי עד לימי מלכות אחשורוש כי כבר בימי כורש היה מאוד זקן וגם בגלל שהרי היה חכם גדול ואיש חשוב ולא יכול להיות שלעת זקנותו הורידו אותו מגדולתו לעשותו משרת ושליח.
