מקרא
שמות פרק כג
(טו) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר כלומר תוודא ש - שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת[2] כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ ושמצוה זו תהיה לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כלומר שפסח יהיה באביב ודבר זה מושג על ידי שתעבר את השנים והחדשים[3] כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי כשתקיימו את מצות עלייה לרגל[4] רֵיקָם כלומר בלא קרבן, ויביא על כל פנים עולה ושלמים[5]:
(טז) וְחַג הַקָּצִיר הוא חג השבועות בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ שהוא בכורי קציר חטים ובא שבעה שבועות אחרי בכורי קציר שעורים שהוא בחג המצות אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף סוכות בְּצֵאת הַשָּׁנָה ותכנס שנה אחרת. והחל ממרחשון לזרוע[6] בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה והנה כולם על שם מעשיו מן השדה, לתת בהם הודאה לשם, שהוא שומר חוקות קציר ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה[7]:
(יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ להודות על החירות, ועל האביב ועל הקציר ועל האסיף, כי ממנו הכל[8] אֶל פְּנֵי הָאָדֹן שהוא האדון המפרנס לעבדיו, ובנטלם פרס מלפניו, יבואו אליו לראות מה יצום[9]יְקֹוָק והארץ שלו שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפ' כי תשא[10]:
(יח) לֹא תִזְבַּח תשחט עַל חָמֵץ שלא יהא חמץ לאחד מבני החבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה דַּם זִבְחִי וגם לא בשעת זריקת הדם[11] וְלֹא יָלִין חֵלֶב הם הקריבים על המזבח ולעיל בפ' בא הזהיר על גוף הפסח בעצמו חַגִּי קרבן פסח[12] עַד בֹּקֶר:
(יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ משבעת המינים האמורים בפ' כי תבא ולקחת מראשית כל פרי האדמה. בעלותך ברגלים אז תָּבִיא ביכוריך בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל הכתוב הזה נזכר בתורה שלש פעמים, ודרשו חז"ל (חולין קטו ע"ב) אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ומה שהוציאו הכתוב בלשון בישול לפי שדרך בישול אסרה תורה ולוקה מן התורה בבישולו וכן באכילתו דרך בישול וכל שאינו דרך בישול אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן[13] גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ דרך העזים ללדת שני גדיים יחד ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים. כדכתיב ודי חלב עזים ללחמך וגו'. היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו באותו ואת בנו ושילוח הקן ללמדך דרך תרבות צוה הכתוב ולפי שברגל היו אוכלים בהמות הרבה. הזהיר בפ' רגלים שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו. וה"ה לכל בשר בהמה טהורה בחלב טהורה[14]: ס
(כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ שליח נביא[15] לְפָנֶיךָ ומתייחס כאן למשה רבינו[16] וליהושע בן נון[17] שנשלחו מאת ה' ללכת לפני ישראל וללמדם דבר ה' ו - לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ במדבר וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי שה' הכין במיוחד לנחלה לעם תורתו הן באקלימה הן בקדושתה[18]:
(כא) הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ אל תרגיש מרירות כלפי הנהגתו להתלונן עליו כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ בשמי הוא מצוה לכם. אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות[19]:
(כב) כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ בשאר עממים הכתוב מדבר אבל החתי והאמורי נאמר בהם כאן והכחדתיו. ובמקום אחר הוא אומר לא תחיה כל נשמה וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ:
(כג) כִּי שהרי[20] יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי לא הזכיר השביעי שהוא הגרגשי, וזהו שדרשו חז"ל (דברים רבה ה, יד) הגרגשי פינה, כלומר פינו להם הארץ מעצמם ולא הוצרכו ישראל להלחם כנגדם[21] וְהִכְחַדְתִּיו:
(כד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם בין אם זה דרך עבודתה ובין אם לאו וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כמעשה עבודתה אפילו אם הוא בדרך בזיון כגון לפעור עצמו לפעור[22] כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם צוה להכרית ע"ז הנמצאת בא"י[23]:
(כה) כנגד מה שהעובדים עבודת גלולים שהזכירם למעלה חושבים שעם העבודה ההיא ישיגו כל חפצם ויגבר מזלם ותבוא להם ההצלחה והברכה במעשה ידיהם, הזכיר עתה וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שאין ראוי לכם שתעבדו כי אם לשם המיוחד ממנו תבוא לכם הברכה וכל התועלת, הוא שאמר - וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ הוא כלל לכל מאכל אשר יאכל וְאֶת מֵימֶיךָ שהוא אב לכל משקה אשר ישתה והברכה היא תוספת בהן, שיהיה מהן לך לרוב מאד וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים לא יולידו מחלה אבל ירפאו ממנה[24]:
(כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים יהיו הגופים בריאים, ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן והזכיר הנקבות, כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא שלא ימות במלחמה או במגפה בשנוי האויר רק בזקנה שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו, כגון שבעים ושמונים שנה כדור דוד המלך[25]:
(כז) אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ כמו ששאלת תפול עליהם אימתה ופחד וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם אפילו אינה משבעה עממים[26] וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף שיתנו לך את ערפם. והטעם שיברחו מפניך בראותך אותם[27]:
(כח) וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ ואמר כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה כן יעשה בשונאיהם לרעה, שיתן להם לב רגז ומחדרים אימה וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ כי שלשה אלה לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו הם בחרב והיו נשגבים במבצרים, ושלח בהם רק את המות הזה:
(כט) לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה ותרבה[28] עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה כשיבואו לאכול את פגרי אויביכם וזיקו אותך[29]:
(ל) מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה ותרבה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ:
(לא) וְשַׁתִּי ושמתי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף במזרח וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים במערב והוא הים הגדול וּמִמִּדְבָּר שהלכו בו ישראל בדרום עַד הַנָּהָר פרת בצפון[30] כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ הדבר מסור בידכם, ואתם אל תתעצלו בזה, כמו שהעיד בהם יהושע באמרו עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלהי אבותיכם[31]:
(לב) לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית בזמן שידינו תקיפה על האומות וצריכים אנו לעשות עמהם מלחמה (כמו שנתבאר במ"ע קצ) אין כורתין ברית בשעת מלחמה לעובדי עבודה זרה[32] כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבדה שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו[33]:
(לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי י"א שהוזהרנו בזה שבזמן שיד ישראל תקיפה על העובדי כוכבים[34] אף כשארץ ישראל בחורבנה אסור לנו להניח להם לשבת בארץ ישראל בינינו וי"א שאין לאו זה אמור אלא בשבעה עממין וכבר נכרתו כולם בימי דוד המלך ע"ה וכבר אבד זכרם ונתבלבלו כל האומות בימי סנחריב וא"כ אין שייך בזמן הזה[35] כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ שבתם בארצך, שיגרום שתעבוד את אלהיהם[36]: פ
נביא
פתיחה לספר שמואל
הפרשה הי"ח תספר המלחמות שעשה דוד בפלשתים ובמואב ובארם ובדמשק ויהיו לו לעבדים, וששלח מלאכים אל חנון מלך עמון לנחמו על מות אביו ויגלח חצי זקנם ושלקח דוד נקמתו מהם, והעושר אשר הקדיש המלך דוד לבית ה'. תחלת הפרשה "ויהי אחרי כן ויך דוד" וגו', (שם) עד "ויהי לתשובת השנה" וגו' (ש"ב יא, א)
הפרשה הי"ט תספר מה שחטא דוד בענין בת שבע ואוריה החתי ומה שנבא עליו נתן הנביא ותשובת דוד עליו ומיתת הילד אשר ילדה לו ראשונה ולידת שלמה. תחלת הפרשה "ויהי לתשובת השנה" וגו' (שם) עד "ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד" וגו' (ש"ב יג, א).
הפרשה הכ תספר ענין אמנון ותמר ששכב עמה ויענה ושהרג אבשלום את אמנון על זה וברח אל מלך גשור, ודברי האשה התקועית אשר דברה אל המלך להשיב את אבשלום ונתרצה לו. תחלת הפרשה "ויהי אחרי כן ולאבשלום" וגו', (שם) עד "ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום" (ש"ב פט"ו, א)
הפרשה הכ"א תספר שקם אבשלום על דוד אביו וישב את נשיו לעיני ישראל, וענין שמעי בן גרא וקללתו, ועצת אחיתופל ודברי חושי ומלחמת אבשלום עם אנשי אביו ומיתתו על ידם. תחלת הפרשה "ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום", (שם) עד "ויהי כל העם נדון" וגו' (ש"ב יט, י)
הפרשה הכ"ב תספר שבני יהודה ואנשים מבני ישראל השיבו את דוד מלכם ירושלם שנתוכחו עליו ישראל ויהודה, וענין שבע בן בכרי ומיתת עמשא. תחלת הפרשה "ויהי כל העם נדון", (שם) עד "ויהי רעב בימי דוד" וגו' (ש"ב כא, א)
הפרשה הכ"ג תספר הרעב שבא בימי דוד על שאול שהמית את הגבעונים ושנתן אליהם דוד שבעה מבני שאול והוקעום לפני ה' ושאחר כן נקברו עם עצמות שאול ובניו. תחלת הפרשה "ויהי רעב בימי דוד" וגו', (שם) עד "ותהי עוד המלחמה" וגו' (ש"ב כא, יח)
הפרשה הכ"ד תספר המלחמות שעשה דוד ואנשיו עם ארבעת בני הרפה, והשירה אשר דבר דוד לה' על תשועותיו ודבריו האחרונים והגבורים אשר היו לו. תחלת הפרשה "ותהי עוד מלחמה לפלשתים" וגו', (שם) עד "ויוסף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד" וגו' (ש"ב כד, א)
הפרשה הכ"ה תספר ששלח דוד למנות את ישראל והנגף שנגף השי"ת לעם ותפלת דוד עליו, ושגד החוזה הגביל ופירש ענשו ודוד השיב נפלה נא ביד ה', ושהראהו האל יתברך שיעשה מזבח בגורן ארונה היבוסי והוא יהיה בית אלקים. תחלת הפרשה "ויוסף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד" וגו', (שם) עד סוף הספר
כתובים
תהילים פרק פט
(מא) פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו וכך באו זרים בארצו שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה לחרבות והריסות: (מב) שַׁסֻּהוּ רמסוהו כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו: (מג) הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו בכך שנצחו אותו במלחמה היפך מה שאמרת "אף ידי תיכון עמו" ועל ידי כך הִשְׂמַחְתָּ כָּל אוֹיְבָיו: (מד) אַף תָּשִׁיב אחור צוּר חַרְבּוֹ חרבו המחודדת כלומר לא נתתו להכות אויביו אע"ג שחרבו מוכנה היתה לכך וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה להנצל מיד האויב רפילו שבדרך הטבע היה לו כח לנצח: (מה) הִשְׁבַּתָּ בטלת אותו מִטְּהָרוֹ מזוהר הצלחתו וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה הפלת: (מו) הִקְצַרְתָּ קיצרת יְמֵי עֲלוּמָיו כלומר ימי מלכות דוד הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה: (מז) עַד מָה מתי יְקֹוָק תִּסָּתֵר לָנֶצַח וכי - תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ חֲמָתֶךָ: (מח) זְכָר ש- אֲנִי מֶה חָלֶד שנבראתי מהאדמה עַל מַה שָּׁוְא לחינם בָּרָאתָ כָל בְּנֵי אָדָם אם ימות קודם שיראה ישועה ויוכל לשבח לך כל כך: (מט) מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה: (נ) אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי כיון שכולנו עומדים למות בגלות הזה לכן מצפים אנו למה ש - נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ להשיב כסאו ומלכותו, ושנראה זאת בימי חיינו בקרוב: (נא) זְכֹר אֲדֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שהרשעים מחרפים אותנו על מה שאנו עובדים את ה' שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל רַבִּים עַמִּים שאני נושא חרפתי בחיקי חרפת כל עמים רבים שיחרפוני: (נב) ובאמת לא אותי הם מחרפים רק - אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְקֹוָק אֲשֶׁר חֵרְפוּ כלומר יש לי נחמה במה שידעתי שמה שחרפו, הוא - עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ שע"י החירוף יבואו עקבות המשיח, ובעת שירבו חרופיהם הוא האות שיבואו עקבות המלך המשיח: (נג) בָּרוּךְ יְקֹוָק לְעוֹלָם הזה ולעולם הבא אָמֵן וְאָמֵן:
תהלים פרק צ
(א) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים נביא ה' אֲדֹנָי ש - מָעוֹן שבתך בשמים אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ עזרה וסעד בְּדֹר וָדֹר: (ב) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ נבראו וַתְּחוֹלֵל ובטרם חוללת כלומר יצרת אֶרֶץ וְתֵבֵל תיקנת דרך תשובה לעמך שידעת שעתידים לחטוא וּמֵעוֹלָם הזה עַד עוֹלָם הבא אַתָּה אֵל:
משנת ההלכה
חזרת הש"ץ
א. לאחר שסיימו הציבור תפלתם חוזר השליח ציבור על התפלה כיון שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו.
ב. צריך שיכוין יחיד ויחיד למה שאומר שליח ציבור והקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכת החזן לומר אמן וכשאין ט' בבית הכנסת המכוונים בברכת שליח ציבור קרוב להיות ברכת שליח ציבור ברכה לבטלה כי נתקנה ברכת שליח ציבור לאומרה בי' וכשאין ט' המכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן.
ג. על כל ברכה וברכה ששומע אומר אחרי אזכרת שם ה' ברוך הוא וברוך שמו וזהו שאמר משה רבינו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.
ד. ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה בכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה.
ה. אם יודע איזו ברכה סיים אע"פ שלא שמעה מפיו יכול לענות אמן.
ו. גם אם כולם בקיאים בתפילה ירד שליח ציבור לפני התיבה ויחזור התפילה בקול רם הואיל ותקנו חכמים שירד שליח ציבור לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי לא תהיה חזרת השליח ציבור ברכה לבטלה כלל מפני עיקר התקנה. דיני חזרת הש"ץ
ז. תקנו חכמים לומר חזרת הש"ץ. ואף במקום שכולם בקיאים יש לקיים תקנת חכמים ולומר חזרת הש"ץ. וכתבו המקובלים שהאריז"ל גילה סוד חזרת הש"ץ שמעלתה גדולה מתפילת לחש.
ח. יש שכתבו שצריך לשמוע חזרת הש"ץ עם המנין איתו מתפללים תפילת לחש, ואין די לשמוע חזרת הש"ץ של מנין אחר.
[2] דעת האבע"ז שבפשוטו של מקרא "הנה כתוב שבעת ימים תאכל מצות. כמו חג הסכות תעשה לך שבעת ימים. והנה הוא חיוב".
[4] חזקוני
[6] אבע"ז
[7] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] חזקוני
[13] רבינו בחיי
[17] חזקוני
[18] רש"ר הירש
[21] רבינו בחיי
[22] רמב"ן
[26] חזקוני
[30] רמב"ן
[32] במשנת חכמים סי' מא ביבין שמועה אות א הקשה שהרמב"ם סותר עצמו שבספר המצוות כתב דהלאו רק בז' אומות והכא משמע דהלאו קאי אכל עובדי ע"ז וכתב שהרמב"ם ס"ל דהלאו קאי רק על ז' אומות אבל השתא שבא סנחריב ובלבל כל האומות כיון שנתערבו ואינם פורשים כדי לבו להתגיר א"כ חשיבי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה ומחמת ספק אסור לכרות ברית עם אף אחד מהאומות שמא הוא מז' אומות אבל במנחת חינוך מצוה צג אות א ס"ל דלרמב"ם לאו זה הוא בכל האומות וכן דעת המשנה למלך כתב בספר פרשת דרכים בחלק דרך מצותיך ח"ב וח"ד דהרמב"ם בחיבורו חזר ממה שכתב בספר המצוות אמנם אפשר לומר דבספר המצוות נקט הרמב"ם עיקר הלאו והוא שלא לכרות ברית עם ז' אומות אפילו אין עושים עמנו מלחמה ובחיבורו הוסיף הפרט שאפילו שאר האומות עם עושים עמנו מלחמה דינם כז' אומות ודלא כמנחת חינוך שם אות א וצ"ע
[34] אעפ"י שכל הענין אינו מדבר אלא בשבעה אומות כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי למדנו שריבה כל המחטיאים (יראים השלם סי' שטו)
[35] אלה המצוות ל"ת נא ועיי"ש שמכיון שאיסורו משום "פן יחטיאו" וכו' פרטי דין זה איסור זה הינו גם על ישראל מומר עובד ע"ז או כופר בתורה שאסור להניחו לישב בינינו בארץ ישראל
[36] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה