מקרא
שמות פרק כא
(כ) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ הכנעני אוֹ אֶת אֲמָתוֹ הכנענית בַּשֵּׁבֶט בדבר שבני אדם רגילים להכות בו את העבד להוכיחו אבל אם הכהו בחרב אפילו אם עמד יום או יומים האדון חייב מיתה שאין זה תוכחה אלא דרך רציחה[1] והזהיר כי אע"פ שהוא שבט מוסר ואיננו מקל יד, ישמר ממנו ולא יכה בו אפילו העבד הכנעני מכת בלתי סרה וזה טעם תחת ידו, שהיה מכה אותו מכה רבה עד שמת[2] וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵםבמיתת סייף[3]:
(כא) אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד שאם עמד ביום ההכאה על רגליו, או אפילו לא היה יכול לעמוד כלל ביום ההוא ועמד ביום המחרת יפטר האדון, אבל אם לא עמד כלל חייב אף על פי שמת ביום השני, כי גם זה תחת ידו מת ולא הזכיר עמידה ביום השלישי, כי כיון שחיה שלשה ימים פטור הוא, שהרי אין אני קורא בו ומת תחת ידו[4] לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא ובידו להכותו אך דרך תוכחה[5]: ס
(כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים זה עם זה נתכוין להכות את חבירו – וְנָגְפוּ דחפו או היכו אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן באשה שלא נפגעה[6] עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ עונש ממוני בעבור נזק הולדות[7] כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך וְנָתַן בִּפְלִלִים דיינים. יתן על פי החלטת הדיינים בבית דין:
(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה באשה. שנהרגה מחמת ההכאה או הדחיפה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ נחלקו חז"ל בזה (מכילתא משפטים נזיקין ח) יש מהם אומרים נפש ממש שהרי רוצח הוא שהרג את האשה ואף על פי שלא נתכוון לה חייב, ויש אומרים ממון, שלא נתכוון לה ונתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור[8]:
(כד) כסף שווי[9] ה- עַיִן תַּחַת עַיִן וכסף שווי ה- שֵׁן תַּחַת שֵׁן וכסף שווי ה- יָד תַּחַת יָד וכסף שווי ה- רֶגֶל תַּחַת רָגֶל ושמים לפי כמה נמכר עבד כיוצא בו בשוק אם ובלי האבר הפגוע. וההפרש ישלם:
(כה) וגם אם לא נפגע אבר מסוים ישלם צער כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע מכה המוציאה דם תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה מכה בלי דם[10] תַּחַת חַבּוּרָה: ס
(כו) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ הכנעני אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: ס
(כז) וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ הכנעני אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ והוא הדין לכל כ"ד ראשי אברים (קידושין כה, א)[11] אע"פ שגופו קנוי לו אין הקב"ה חפץ שישחיתנו באבריו[12]: פ
(כח) וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ לפי הפשט ולא יאכל את בשרו לא לנכרי ולא לכלב לאחד שנסקל ואע"פ שהגבלה וטריפה כתוב בם או מכור לנכרי לכלב תשליכון אותו כאן אינו מותר בהנאה לאחר סקילה. וחכמים פירשו משנגמר דינו אסור. אפילו שחטו לאחר גמר דין[13] וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי מעונש או תשלומים[14]:
(כט) וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם בגמ' י"א שהוחזק פעמיים נגחן וי"א שלוש פעמים וְהוּעַד בִּבְעָלָיו שהתרו והועדו לשמרו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה בפשיעתו[15] הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָתקבלו רבותינו ז"ל (מכילתא כאן, סנהדרין טו:) שהיא מיתה בידי שמים כלומר שיהרג כאשר נהרג האיש המנוגח, כי יומו יבא או במלחמה ירד ונספה, לא ינקה ה' אותו:
(ל) אִם יעידו עדים באופן ש - כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו על ידי דייני בית דין וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ ואז יכופר לו וינצל ממיתה בידי שמים[16] כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו בעבור היות הכפר כפרה כענין הקרבנות, ואם הוא אינו חפץ בה אין מכריחים אותו לבא לב"ד לחייבו בכך, ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו, בעבור זה אמר "אם"[17]:
(לא) אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח אין לבעל השור טענה שהיה להורים לשמור על ילדיהם או ששור ההורג ילד אינו שור רע כל כך כמו ההורג מבוגר ולכן לא שמרו כל כך אלא כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שהוזכר באיש או אשה[18]יֵעָשֶׂה לּוֹ:
(לב) אִם עֶבֶד כנעני[19] יִגַּח הַשּׁוֹר שהועד בבעליו[20] אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים קנס קבוע יִתֵּן לַאדֹנָיו גם אם העבד שווה יותר[21] וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: ס
(לג) וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר מכוסה אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ לערב, לפי שרוצה לשוב למחר למלאכתו לחפור בבור וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר ולא אדם משום שאדם בר דעת הוא והיה הוא צריך לבדוק להיכן הולך וממילא הוא גורם נזק לעצמו וגם על כלים אינו חייב שאין דרך כלים לטלטל בלא שמירת אדם וכיון שלא שמרם הוא גרם להפסדם[22]:
(לד) בַּעַל הַבּוֹר הפותח או הכורה אע"פ שהוא ברשות הרבים כי לצרכו עשה. ע"כ נקרא בעל הבור[23] יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ על פי פשוטו של המזיק מכיון שמשלם כל דמיו ומדרש רבותינו שיהיה לניזק כלומר הנבילה היא ממון הניזק ולכן אם ירד ערך הנבילה עד הזמן ששילם המזיק או שנגנבה הפסיד הניזק: ס
(לה) וְכִי יִגֹּף ידחוף בקרניו או בגופו וכל כיוצא בו בכוונה להזיק[24] שׁוֹר של אִישׁ אֶת שׁוֹר של[25] רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ כלומר שאם ערך שניהם שוה משלם חצי משווי השור הניזק מגופו של השור המזיק[26] וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן אם יש בבשר המת איזה שווי יחצון שווי הנזק גם עם בשר המת. היינו מה שניתותר היזק שלם אחר שימכרו הנבילה. ישלם חצי ההיזק ממחיר השור החי[27]:
(לו) אוֹ לא היה תם אלא נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו על דעת האומר בתלמוד שהמועד צריך שמירה מעולה מן התם (ב"ק מה:), יאמר הכתוב להוסיף בו שמירה מפני רעתו, ויצא והזיק ועל דעת האומר שהשמירה בתם ובמועד שוה (ב"ק מה: ותוספתא שם), יאמר ואם נודע לו ששור נגח הוא וגם עתה לא ישמרנו, בעבור פשיעתו הגדולה יתחייב נזק שלם[28] שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: ס
(לז) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה:
שמות פרק כב
(א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת שחתר את הבית ונכנס בסתר ולא דרך פתח או חלון או בכל צד שנראה שבא להסתתר מבעל הבית יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים אין על הורגו שפיכות דמים ופטור ממוות או תשלומים[29] כיון שהגנב הפקיר עצמו למיתה שהרי יודע שאם ימצאהו בעל הבית יצטרך הוא להרוג את בעל הבית וא"כ דינו כרודף[30]:
(ב) אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו אם ברור לך כשמש שאין הגנב בא להרוג. ההורגו שפיכת - דָּמִים לוֹ וחייב מיתה כרוצח ולכן אסור להורגו אלא הגנב - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר על ידי בית דין בִּגְנֵבָתוֹ לשש שנים כעבד עברי[31]:
(ג) אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ על ידי עדים[32] הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם אבל אם הודה אינו חייב אלא הקרן שהמודה בקנס פטור: ס
נביא
סיכום וסדר ספר יהושע ושופטים
תולע בן פואה שפט 23 שנה מן 2719 עד 2742 והוא משבט יששכר
יאיר הגלעדי שפט 22 שנה 2742 עד 2764 משבט מנשה
גלות עמון 18 שנה מן ב' אלפים תשס"ד 2764 עד 2782, עד שנה ב' ליפתח
עלי נולד ב' אלפים 2772 וחי 98 שנה
יפתח הגלעדי משבט מנשה (הוא בן גלעד מפילגשו) שפט 6 שנים מן 2781. הרי מן יהושע עד יפתח 300 שנים.
אבצן זה בועז, שופט י"א, שפט 7 שנים (שופטים י"ב) מן 2787 עד 2793 מפני ששנת תשפ"ז עולה ליפתח ולאבצן כתב רש"י בד"ה א' ב', לפי הנראה היה בועז בן 300 שנים כשהוליד לעובד. והיו לו קודם נשואי רות שלושים בנים ושלושים בנות וכולם מתו. ועובד בנו אבי ישי חי יותר מארבע מאות שנה. ורות האריכה ימים עד שראתה שלמה על כסא מלכותו
רות וערפה היו מזרע עגלון מלך מואב בן בנו של בלק, וערפה היתה אם גלית[33]
אילון הזבולוני שופט 12, שפט 10 שנים מן ב' אלפים תשצ"ג 2793
עבדון בן הלל הפרעתוני שופט 13, שפט 8 שנים מן 2803 (והיו לו 40 בנים ו30 בני בנים עבדון בן הלל הפרעתוני נקבר בפרעתון והוא מאפרים
שמשון בן מנוח משבט דן ושם אמו צללפונית, (בבא בתרא צ"א א') מזרע יהודה (מדרש רבה נשא פ"י), שפט 20 שנה[34], מן 2811 עד 2831 עד ששפט עלי.
בזמן שמשון מת בוזי בן בוקי מזרע אלעזר ונתחלפה הכהונה לזרע איתמר ועלי היה הראשון ואביתר האחרון ובימי שלמה חזרה הכהונה לצדוק מזרע אלעזר
עלי קבל מפנחס שנת 2830 ובאותה שנה נולד שמואל ושפט בשילה ארבעים שנה מבן 58 וחי 98 שנה ומת 2880, והאיש מבנימן שהודיע לעלי מיתת בניו ושביית הארון היה שאול .
שמשון מת 2831 ספר שופטים מעתניאל עד שמת שמשון 324 שנים (וי"א שהוא 315
כתב שלשלת הקבלה צ"ח א' אומרים שמעשה רות המואביה היה בימי עלי.
כתובים
תהילים פרק פח
(יד) וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְקֹוָק שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ ותפילתי קודמת לכל עסק שיש לי: (טו) הואיל ואני מתפלל לפניך אם כן לָמָה יְקֹוָק תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי: (טז) עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר מזמן הנערות שלי נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה מלשון פן. אני מפחד תמיד פן יקרה לי משהו: (יז) עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי כרתו אותי פעמים רבות: (יח) סַבּוּנִי החרון והחרדה מסובבים אותי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד: (יט) הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ ולא באו לנחמני ו- מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ כביכול נמצאים במקום חשוך שלא אראם:
תהלים פרק פט
מזמור זה נאמר על הגלות ועיקרו מלכות בית דוד
(א) מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי משורר. אחיו של המשורר מהפרק הקודם: (ב) חַסְדֵי יְקֹוָק עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי את זה שאתה שומר את הבטחתך ומאמין אני בך: (ג) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שחסדך תמיד יהיה קיים וכימי עמידת ה- שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם תהיה נכון אמונתך: (ד) כָּרַתִּי בְרִית שאמרת לנתן הנביא לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי: (ה) עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ שיהיו מוכנים למלוכה וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ אפילו שכסא המלכות יבוטל בימי הגלות היא תשוב בימות המשיח עד סֶלָה עולם: (ו) אם היית שומר הבטחתך אז וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְקֹוָק ואז צבא השמים יודה עם הפלאים אַף אֱמוּנָתְךָ יסופר בִּקְהַל קְדֹשִׁים: (ז) כִּי מִי בַשַּׁחַק בשמים יַעֲרֹךְ לַיקֹוָק יערוך עצמו להיות דומה ונערץ להקב"ה יִדְמֶה לַיקֹוָק בִּבְנֵי אֵלִים כפל הדבר: (ח) אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה להיות א-ל אמיץ בחבורת עדת קדושים וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו אלו המלאכים שמסבבים אותו: (ט) יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין חזק יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ ולא תפרד לעולם:
משנת ההלכה
הנהגת המתפלל אחר סיום שמונה עשרה
א. יש שמקפידים שלא יעבור אדם לפניהם בעודם עומדים במקום, קודם שיחזרו. וטעם הדבר כיון שי"א שצריך לפסוע שש פסיעות אחר התפילה, ואנו מקיימים זאת ע"י ג' פסיעות לאחוריו וג' בשובו למקומו, וא"כ אינם רוצים שיעבור אדם לפניהם, כדי שלא יפסיק בין הששה פסיעות.
ב. יש טועים כשרואים מי שרוצה לעבור לפניהם הם ממהרים לחזור למקומם קודם שיתחיל הש"צ התפילה, והוא טעות כיון שדין זה שלא יחזור הוא מעיקר הדין. אמנם כך נשתרבב המנהג.
ג. יש שכתבו ללמד זכות, שמכיון שהוא חוזר כדי שלא יעבור עליו אדם בין הפסיעות, נראה לכל שמה שהוא חוזר הוא משום שלא יעבור בין פסיעותיו כנ"ל ובזה אדרבה מראה בזה שגם חזרתו הוא לכבוד רבו, וכתלמיד שנפטר מרבו ופסע לאחוריו ומכבד את רבו ובינתים רוצה אדם מי שהוא לבלבלו והוא אינו מניח לו ולכן הוא ממהר לצאת או לחזור זה הוא מכבוד רבו ולא בזיון לרבו, ולפ"ז כתבו ללמד זכות על כך שרבים כלל אינם מקפידים על הלכה זו וחוזרים מיד למקומם, שמכיון שבבתי כנסיות שלנו רבים העוברים ושבים ומצוי מאד שיעברו בפני מי שפסע ולכן ממהרים לחזור.
ד. ויש שהוסיפו שבימים הראשונים, שהיו כולם עומדים במקומם, והי' מקום בביהמ"ד לכל אחד ואחד היה אפשר שכל הקהל פוסעים לאחוריהם ג' פסיעות ועדיין יש מקום רב להשני, אבל שהמקום דחוק וצר ואם כולם יפסיעו לאחוריהם ג' פסיעות צריך בימ"ד גדול מאוד וא"א לכל אחד לעשות לו מקום, ולכן נהגו לפסוע ולחזור מיד.
ה. אמנם ודאי מי שיכול לקיים כדינא צריך לקיים ככל דיני התורה וחכמיה. ולא לחזור מיד למקומו.
ו. בשעה שעומד במקומו אסור להסב פניו לאחור כלפי הציבור, עד שיסיים הש"ץ תפילת לחש, ויש מקום להחמיר ולהמתין עד שיסיימו רוב הציבור תפילתם.
ז.
[1] חזקוני
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] וא"ת אמאי אינו נהרג על הולדות שהרג וכי תימא שמא נפלים נינהו א"כ תקשי לך גבי ואיש כי יכה כל נפש אמאי הוא נהרג שמא טרפה וכי תימא דסמכינן ארובא ורובא לאו טרפות נינהו כדאיתא פ"ק דחולין הכא נמי אית לן לסמוך ארובא דרובא לאו מפילותנינהו וא"כ לחייב מיתה נוגף אשה על הולדות שהרג, וי"ל דאין חייבין מיתה על שום בריה עד שיצא לאויר העולם כדמוכח בערכין כפ"ח. פירוש הריב"א .
[8] רבינו בחיי
[9] אמר רב סעדיה לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם הכה עין חבירו וסרה שלישית אור עיניו איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת. אולי יחשיך אור עינו כולו ויותר קשה הכויה והפצע והחבורה כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות ואין הדעת סובלת. אבע"ז ומדברי ספורנו משמע שהפסוק כפשוטו אמנם לדינא נהגינן אחרת וז"ל "כך היה ראוי כפי הדין הגמור שהיא מדה כנגד מדה, ובאה הקבלה שישלם ממון (קמא פרק החובל) מפני חסרון השערתנו, פן נסכל ונוסיף על המדה לאשמה בה".
[10] אבע"ז
[11] רש"י
[12] חזקוני
[13] רשב"ם
[14] ת"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ספורנו פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן חזקוני
[19] ת"י
[20] רשב"ם
[21] רבינו בחיי
[22] חזקוני
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] אמר בן זוטא כי רעהו תואר לשור ולא ראה כי שור איש סמך הוא. וכן הוא שור רעהו ואין לשור ריע רק בן זוטא לבדו. אבע"ז
[26] רש"י
[27] העמק דבר
[28] רמב"ן
[29] אבע"ז
[30] העמק דבר
[31] ת"י
[32] ת"י
[33] בנזיר (כ"ג ב') א"ר יוסי בר חנינא רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה, וכתבו התוס' לאו דוקא בת בנו, וכן בחלק (סנהדרין ק"ה) אמר בתו של עגלון לאו דוקא אלא הרבה דורות היתה אחר עגלון, וביבמות (מ"ח) משמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה, והרי יש מעגלון ועד אבצן יותר ממאתים שנה. ואם בתו של עגלון היתה א"כ לא היתה קטנה עכ"ל, ובסוטה (מ"ז א') רות בתו של עגלון בנו של בלק, ובהוריות (י') איתא רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק, ובחלק ג"כ בתו של עגלון בן בנו של בלק. גם במדרש רות כתב בכל דוכתא רות בתו של עגלון, גם בתרגום בפסוק וישאו להם וגו' רות בת עגלון מלכא דמואב, וכן ברש"י רות בתו של עגלון, ולפ"ד התוס' שהיתה זקנה כ"כ כשנשאה בועז ואיך ילדה לעובד דאיתא בבבא בתרא (קי"ט ב') דאין יולדת לכל היותר עד ס'. ולדעתדהיתה בתו או בת בנו היתה יותר מצ' שנה, ונ"ל דלק"מ דאיתא בסדר עולם פי"ב דבימי עגלון היה ויהי בימי שפוט השופטים וימת אלימלך כו' ש"מ שהיה בועז באותו פעם בן כ' ורות היתה בת ארבעים לא נקראה זקנה כו' א"כ אין הוכחה לתוס' שכתבו לאו דוקאבתו ע"ש בבאר שבע:
[34] (ובסוטה י' ע"א) אמר שמשון עשרים ושתים שנים שפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד העבר לי מקל, ע"ש מ"ש החדושי אגדות דהא לא שפט רק עשרים שנה, ובירושלמי איתא שנמצא במקרא ששפט ארבעים שנה היינו עשרים שנה אחר מותו פחדו הפלשתיםממנו ולא באו למלחמה על ישראל, ומצאתי בחיבורי לקט, פחדו שמא נולד ממנו בן גבור וכשעברו עשרים שנה שראוי לילך למלחמה ולא יצא עליהם שוב לא פחדו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה