מקרא
שמות פרק כד
(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְקֹוָק אחרי צוותך את כל המשפטים הנזכרים[1] אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק:
(ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ כי הדבור הזה היה גם לאהרן, שגם הוא שמע כאשר קול ה' אומר למשה עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק (בפסוק הקודם), וא"כ היה צריך להזכיר הנגש בשם, ואם ידבר אליו לנכח ג"כ היה צריך לבאר ונגשת אתה משה אל ה', ולא יספיק הכנוי בו, ולפיכך אמר ונגש משה לבדו והם לא יגשו וזה טעם "לבדו", למעט גם אהרן הנכלל עמו בדבור[2] אֶל יְקֹוָק וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ:
(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק כל הציוויים שנצטוו אחר עשרת הדיברות וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים אשר שם לפניהם וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה כי מאמינים אנו בדבריך, ואז אמר לו ה', אמור להם שובו לכם לאהליכם, כאשר מפורש במשנה תורה (דברים ה, כז) ושבו לאהליהם ועשו שמחה ויום טוב ביום קבלת התורה[3]:
(ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק כל המצוות והמשפטים הנ"ל[4] וי"א שכתב מבראשית עד מתן תורה[5] וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
(ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בכורי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מכיון שעדיין לא נבנה המשכן ולא נתקדשו הכהנים בני אהרון[6] וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים הסתפקו בגמ' אם פרים מתייחס גם לעולות או רק לשלמים ועולות היו כבשים[7]:
(ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם מהשלמים והעולות וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת כלים עגולים ובכלים אחרים שם חצי השני של הדם[8] וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית הוא מה שנזכר למעלה ויכתוב משה את דברי ה' ועליו יכרתו את הברית[9] וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה מה שדיבר וְנִשְׁמָע מה שיצונו עוד מכאן ולהבא ונקיים[10]:
(ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית שחציו על המזבח לה' וחציו עליכם כדרך כורתי ברית[11] אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל כמו שנצטוה לעיל בתחילת הפרק[12]:
(י) וַיִּרְאוּ במראה נבואה אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת לובן[13] הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם כמראה הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר כשהשמים ברורים ללא עננים[14]:
(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים (לעיל פסוק א), וקראם כן כי נאצל עליהם רוח אלהים לֹא שָׁלַח יָדוֹ מכיון שנזהרו לא לעלות אל ה' פן יפרץ בם וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ שם השלמים בתחתית ההר לפני האלהים טרם שישובו אל אהליהם, כי השלמים טעונין מחיצה, ונאכלין בירושלם לפנים מן החומה (זבחים נה:), ובשילה בכל הרואה (שם קיב:), וכאן היו נאכלין לפני המזבח תחת ההר, לא במחנה וַיִּשְׁתּוּ שעשו שמחה ויום טוב, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה[15]: ס
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם כלומר תתעכב שם ארבעים יום עד ש - וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי חוזר על הלוחות לְהוֹרֹתָם חוזר על התורה והמצוה[16] לימדך שהתורה והמצוות מסלול ודרך לשוב הנפש לשורשה, וזהו להורותם כלומר להורותם הדרך לעולם הבא[17]:
(יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ היה יהושע מכלל שבעים הזקנים, כי אין בישראל שבעים זקנים ראויים לקרבה אל האלהים יותר ממנו, וכאשר פירש משה מהם היה מלוה את רבו עד הגבול[18] וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים ויהושע המתין לו עד רדתו בתחתית ההר והיה ניזון מן המן[19]:
(יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה בעבורנו ובמקומנו במחנה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים הקשים אשר בדרך כלל יקריבון אלי[20] יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:
(טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר:
(טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן שיעלה ממקום שעלה בשפולי ההר אל ראש ההר ויקרב אל מקום הכבוד ונעשה לו שביל בענן ללכת בו[21]:
(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה מעלות השחר שבעה בסיון עד עלות השחר של שבעה עשר בתמוז[22]: פ
סליק פרשת משפטים
נביא
פתיחה לספר שמואל
ספר שמואל מעלי עד שמת דוד צ"ג שנה.
עלי הכהן שופט ט"ו, זרע ראשון כהנים גדולים מאיתמר, באותה שנה עלתה חנה לשילה (צמח דוד) ועלי יושב על הכסא שנתמנה לשופט (רש"י נזיר ד"ה א' וכ"ה פירש"י שמואל א' א' כ"ב)
משכן נוב התחיל ב' אלפים תתע"א (2871) וי"א[23] ב' אלפים תתפ"ב (2882) מיום שמת עלי, אעפ"י שהיה ארון ה' בקרית יערים היו מקריבים בנוב י"ג שנה עד שמת שאול ובפרק בתרא דזבחים משנכנסו לארץ ישראל העמידו המשכן בגלגל כ"ד שנים ומשם הביאו הארון לשילה ועמד שם שס"ט שנים בנין אבנים למטה ויריעות למעלה, כשמת עלי [חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת שמואל] נחרב נוב ובאו ומשם באו לבית עולמים ועמד בנוב וגבעון נ"ז שנים, ומהיום ההוא נאסרו כל המקומות להקריב אלא בבית הבחירה, (וצ"ע):
שמואל שופט ט"ז, ילדתו אמו חנה בת ק"ל[24] (ילקוט שמואל א' סי' פ') והוא מזרע קרח, קבל מעלי שנת ב' אלפים תתע"א (2871) וקודם זה הזמן אף בחיי עלי שפט גם הוא את ישראל (רד"ק שופטים י"ז), כשהיה עלי בן צ"ד (94) שנה היה שמואל בן ל"ט (39), וימי חייו נ"ב (52) שנה (עיין רלב"ג שופטים י"ז) והוא הנביא הראשון בשלשלת הקבלה (צמח דוד):
שמואל נראה שמת ב' אלפים תתפ"ד (2884) וד' חדשים אחר זה מת שאול. נקבר בעיר רמה ואי אפשר לבוא למערתו מי שיש אצלו איזה פרי לפי שהיה נזיר. ואביו אלקנה ואמו חנה קבורים תחת מערה שלו וקרוב לשם בית טבילת אמו (גלילות א"י). ובס' מסעות בנימין כשלקחו הנוצרים רמה מיד הישמעאלים ומצאו שם קבר שמואל אצל בית הכנסת אזי לקחו את שמואל משם והביאו אותו לשילה וקברו אותו שם ובנו עליו בית תפלה וקראו בית התפלה על שמו ושילה ב' פרסאות מירושלים. ובמקום אחר כתב בתמנת קבור שמואל הצדיק. כתב שלשלת הקבלה דף צ"ח א', ארקדיאו קיסר לקח עצמות שמואל מאינדיאה והביאם במלכות טרציאה.
דוד מלך בחברון על שבטו בן שלשים שנה משנת ב' אלפים תתפ"ד, (2884) שנת שצ"ו (396) לכניסתן לארץ ישראל, ומלך ז' שנים ששה חדשים (שמואל ב' ה')
איש בושת לדעת התוס' מלך חצי שנה אחר מות שאול (ע"ל תתפ"ט):
משכן גבעון התחיל אחרי מות שאול כשנחרב נוב שנת תתפ"ד (2884) ולקחו המשכן מנוב והביאו לגבעון אף שהקריבו שם קרבנות לא היה שם ארון ה' כמ"ש דברי הימים ב' א' (ובדברי הימים ב' ט' וס' כ"א) ועמד שם המשכן חמשים שנה עד בית עולמים (סדר עולם פי"ד)
אלקנה אביו של שמואל נביא היה ממ"ח נביאים שנכתבו לדורות ועליו נאמר ויבא איש האלהים אל עלי (שמואל א' ב) - זה אלקנה (רש"י מגילה יד. בשם הבה"ג)
חנה אמו של שמואל נביאה היתה והיתה משבע נביאות שנכתבה נבואתם לדורות (שם)
כתובים
תהילים פרק צ
(ג) תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ על חטאיו עַד דַּכָּא עד יום מותו וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: (ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה ואלף שנים בעיניך כמשמרת אחת בַלָּיְלָה שהלילה נחלק לשלושה משמרות: (ה) ואם לא ישובו בתשובה זְרַמְתָּם תעניש אותם במות כמו שהענשת את דור המבול במים זורמים שֵׁנָה יִהְיוּ וימיהם כמו שינה לפניך בַּבֹּקֶר ולעולם הבא שמשול לאור בוקר לעומת העולם הזה כֶּחָצִיר יַחֲלֹף יחלפו הם כמו עשב שמתייבש: (ו) בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף מעשיהם משולים לעשב שבבוקר ינץ ויתרבה לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ בגלל חום היום: (ז) כִּי כָלִינוּ אם לא נשוב בְאַפֶּךָ בכעסך וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: (ח) שתשַׁתָּה שמת עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ מולך עֲלֻמֵנוּ עוונות נעורינו שאנחנו כבר שכחנו אותם, תשית אותם נגד לִמְאוֹר פָּנֶיךָ ששם אין חשך ושכחה רק הכל גלוי ונראה, וכאלו ישמור עוד חמה צפונה על עונות נעורים: (ט) כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ הלכו להם בְעֶבְרָתֶךָ בעברה וזעם הבאה מעמך כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה אנחנו בעונותינו גורמים כליון שנותינו להיות נמשך זמן דבור בעלמא: (י) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם ורובם עָמָל וָאָוֶן ושקר לאלו שאינם הולכים בדרכי ה' כִּי גָז כלומר עוברים ימים אלו חִישׁ במהרה וַנָּעֻפָה ואנו עפים עם החיש ומהירות הזמן מן המציאות אל ההעדר, כי הזמן הוא חיי האדם, ובכל רגע תגוז רגע מן הזמן וחלק מחיי האדם מן המציאות, אל תהום האפס: (יא) מִי יוֹדֵעַ להשיב עֹז אַפֶּךָ אם לא הצדיקים וּכְיִרְאָתְךָ שכפי שיראים אותך משיבים עֶבְרָתֶךָ כעסך: (יב) לִמְנוֹת יָמֵינוּ לפי מנין שנינו שהם קצרים כֵּן הוֹדַע כן תרבה לנו חכמה לדעת הכל במעט זמן ואז וְנָבִא גם אנו לְבַב חָכְמָה אז נחשוב לתור ולחפש בה לבוא אל תוכן עומק הדבר: (יג) שׁוּבָה יְקֹוָק מחרון אפך עַד מָתָי תיסרנו בגלויות ובצרות וְהִנָּחֵם מהרעה שדיברת לעשות עַל עֲבָדֶיךָ: (יד) שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר בעולם שכולו טוב המשול לבוקר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ בעוה"ז: (טו) שַׂמְּחֵנוּ לימות משיחנו כִּימוֹת כמנין ימות ש - עִנִּיתָנוּוכמנין שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: (טז) יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ פועל נסיך וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם: (יז) וִיהִי נֹעַם מתיקות וערבות כמתיקות גן עדן אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה להיות מוכנים ומתוקנים עָלֵינוּבידינו וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ לומר שנצליח בכל מעשינו בעניין שיגיע בהן הנעימות שיש בפעולות האלוהיות:
משנת ההלכה
א. אין לומר חזרת הש"ץ אלא אם כן ישנם עשרה. יצאו מקצתם, אפילו אם היו נוכחים בתפילת הלחש, אין לאומרה. ואין לומר חצי קדיש וקדיש תתקבל שלאחריה.
ב. התחיל הש"ץ לומר חזרת הש"ץ ויצאו מקצתם, אפילו אם ידוע שעומדים לשוב, אין צריכים להמתין להם אלא אומרים כל חזרת הש"ץ, כולל קדושה וקדיש תתקבל. ומנהג בני ספרד שלא לומר קדיש תתקבל אם אין עשרה.
ג. אין לומר ברכת כהנים אלא אם כן ישנם עשרה נוכחים.
ד. עשרה שכל אחד מהם התפלל ביחידות, אינם מצטרפים לחזרת הש"ץ. ומנהג בני ספרד שמצטרפים בתנאי שעדיין לא אמרו תחנון ושאר התפילה.
ה. ששה שעדיין לא התפללו, רשאים לצרף אליהם ארבעה שהתפללו כבר, ולאחר שיתפללו לחש יתפללו חזרת הש"ץ.
ו. אמנם אם בעת תפילת לחש לא היו עשרה, אין לצרף אחרים כדי לומר חזרת הש"ץ, ואפילו אם היו תשעה בתחילת תפילת הלחש ורוצים לצרף עשירי שכבר התפלל, אין לצרפו.
ז. כשהש"ץ חוזר על התפלה יש לכל הקהל לשתוק ולכוין לברכות שמברך הש"ץ ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה כי חזרת הש"ץ נתקנה לאמרה בעשרה וכשאין ט' מכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לברכת הש"ץ מראשה עד סופה.
ח. ויש לגעור באנשים שלומדים בעת חזרת הש"ץ או אומרים תחנונים ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי כיון שאם אין ט' המכוונים לתחלת הברכות הרי הש"ץ אומר תחלת הברכות לבטלה שלא כמו שתקנו חכמים.
ט. וגם אם רואה שיש ט' המכוונים לברכות הש"ץ אם הלומדים יפנו ללימודם עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין להש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה נמצאו מחטיאים את הרבים.
[1] רמב"ן
[4] אבע"ז רמב"ן
[6] ת"י
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ספורנו
[10] רשב"ם
[12] ספורנו
[21] מלבי"ם
[22] חזקוני
[23] בסדר הדורות תמה על דעה ראשונה כי נכנסו ב' אלפים תפ"ט ועמד המשכן בגלגל כ"ד שנים ובשילה שס"ט שנים עד משכן נוב הוי ב' אלפים תתפ"ב ואיך כתב שמשכן נוב התחיל ב' אלפים תתע"א
[24] כתב שלשלת הקבלה בשם ילקוט שמואל י"ג ע"ב (וה"ה בילקוט לך לך (סימן ע"ח) וע"ש בילקוט ראובני ובתנא דבי אליהו פי"ח וע"ש זקוקין דנורא סימן ר"ד מ"ש בזה), אברהם ושרה היו עקרים ע"ה שנה, רבקה עשרים שנה, רחל י"ד, חנה י"ט וחצי, אני אומר אולי יש טעות עכ"ל, אכן בילקוט שמואל א' סימן פ"ט ואברהם ושרה כ"ה שנים משבאו לארץ ישראל ורבקה כ' ורחל לא נזכרה שם, והא דאיתא לעיל שילדתו בת ק"ל ואיך אמר שהיתה עקרה י"ט שנים וחצי אולי מדרשות חלוקות הם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה