מקרא
שמות פרק כז
(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מצוה עולמית על הצבור לתת תמיד שמן זית להעלות נר תמיד. ומה שהביאו הנשיאים שמן. היה בשביל שמן המשחה. אבל שמן למאור חיוב הצבור[1] וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי[2] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ ללא שמרים מאותן זיתים הגדלים בראש הזית גרגר אחד מכאן וגרגר אחד מכאן לפי שאותן זיתים מבושלים היטב ואין בהם שמרים כָּתִית כתוש במכתש ולא טחון ברחיים שהטחון יש בו שמרים[3] לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד שנר המערבי יהיה דלוק תמיד ויש מפרשים להעלות נר תמיד, שיעלה וידליק שאר הנרות מנר מערבי, שהוא דולק תמיד וכך הוא מדרש רבותינו בספרי (ריש בהעלותך) יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב), שומע אני שיהיו דולקין לעולם, ת"ל מערב עד בקר (ויקרא כד ג) אי מערב עד בקר, יכול יהיו דולקים מערב עד בקר ויכבם, ת"ל יאירו שבעת הנרות הא כיצד, יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר לפני ה' תמיד (שם), שיהא נר מערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים[4]:
(כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד אהל הקבוע והמזומן לצבור[5] מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל כלומר בסמוך הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן או[6] וּבָנָיו כמות שמן שתספיק[7] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר והיא חצי לוג. והפתילות יעשה דקות או עבות לפי אורך הלילות[8] לשאר הנרות לִפְנֵי יְקֹוָק חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס
שמות פרק כח
(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה. על כן נאמר הקרב אליך[9] אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן פירש שמותם, לומר, אע"פ שנתכהן אביהם על ידי שמן המשחה, צריכין גם הם להמשח לעלות לכהונה, ולמעוטי פנחס, שאע"פ שנמשחו, לא נתכהנו רק אלה הארבעה ומולדתם אשר יולידו אחריהם[10]:
(ב) וְעָשִׂיתָ בצווי לחכמים העושים במלאכה, כדרך כל מלאכת התבנית[11] בִגְדֵי קֹדֶשׁ נקראו כן בעבור שישרתו בהם במקום הקדש[12] לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה[13]:
(ג) וְאַתָּה שידבר עמהם הוא עצמו תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב כי הוא יכיר את חכמתם וידע המלאכה הראויה להמסר לכל אחד מהם[14] אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי שצריך עשיה לשמם[15]:
(ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי הזכיר כולם לבד מציץ ומכנסים, ואפשר מפני שאמר (פסוק ג) ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואלו השנים אין חכמה בעשייתם[16]:
(ה) וְהֵם יִקְחוּ שיקבלו הנדבה מן הצבור ויעשו בה את הבגדים ולא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי נאמנים הם[17] אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: פ
(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד מלבוש ממתני אדם ולמטה, ושפתו העליון עשוי כמין אזור מלאכת מחשבת, ובו יחגור הלובש את האפוד על המעיל, כאמרו ויחגור אותו בחשב האפוד, ויאפד לו בו[18] זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר חמשת מינים הללו שזורין בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסים דקים וקוצצין פתילים מהם וטוין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן וכן בתולעת שני וכן בשש שכל המינין חוטן כפול ששה וחוט של זהב עם כל אחד ואחד ואח"כ שוזר את כולם כאחד נמצא חוטן כפול כ"ח מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב אריגת שתי קירות שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו[19]:
(ז) שְׁתֵּי כְתֵפֹת ב' רצועות אחד לימין ואחד לשמאל כל אחד רחבו כחצי גב האדם עד חוט השדרה, ולמעלה אצל הצואר מתקצר להיות רצועה כמדת הכתף ולכן נקראו שתי כתפות, והם עולות מאחורי הכהן על שתי כתפיו ונקפלות לפניו למטה מכתפיו לתלות בהם אבני השוהם חֹבְרֹת מחוברות בתפירה באמצע נגד אמצע גבו זה לזה לעשותם אחד יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו של האפוד מאחוריו וְחֻבָּר יחבר אותם בתפירה אל חשב האפוד המבואר לקמן[20]:
(ח) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ כלומר חגורה היוצאת ממנו שבה חוגר את האפוד לפניו אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ ארוג באותו אופן של האפוד מִמֶּנּוּ יִהְיֶה כלומר שיעשהו באריגת האפוד ולא יעשהו בנפרד ויחזור ויחבר אותו[21] זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:
(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ תגלף[22] עֲלֵיהֶם בכך שתגרד האבן סביב תמונת האותיות עד שיושארו האותיות בולטות[23] ויש מפרשים שהיה חורץ את שמותם באבן[24] שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים גד אשר יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם כ"ה אותיות בכל אחת ואחת[25]:
(יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אומן[26] אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם כעין פתוחי אותיות של חותמות שעושים בטבעות תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב שעשו מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן[27] תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד כתפות האפוד באים עד צוארו מכאן ומכאן ונקפלות לפניו ושם קבועים שתי אבנים בראשי הכתפות ויש בהן שרשרות שמגיעות עד החשן שכנגד לבו והוא תלוי בהן[28] אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל להשיג רחמים על ישראל בזכותם[29] וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן לטוב ולברכה. שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנא' ה' זכרנו יברך[30]: ס
(יג) וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב כעין טס של זהב שיש גומות באמצעיתו להכניס בו ראשי השרשרות לחתיכה אחת[31]:
(יד) וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת מכוונות מקצה הכתפות אל קצה החשן בצמצום[32] תַּעֲשֶׂה אֹתָם מַעֲשֵׂה עֲבֹת שיש שלשלאות בענין אחר תחובות זו בתוך זו כעין לולאות לכך צריך לפרש שלא היו עשויות אלא כעין חבלים שלנו וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת ועדיין לא פירש כאן באיזה מקום יקבעום[33]: ס
נביא
שמואל א פרק א
אנו מתחילים בס"ד ספר שמואל לפי הסדר שכתב התנא במסכת אבות (פרק משנה א) משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, ואז מסרו זקנים לנביאים, שמעלי השופט נמסר לשמואל הנביא
(א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם שם מקום שנקראה כך כיון שהיו שתי גבעות רמות צוֹפִים מקבילים זה לזה מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי כלומר צוף היה מהר אפרים ולא מבני אפרים, כי לוי היה ומבני קרח:
(ב) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים:
(ג) וְעָלָה רגיל היה לעלות הָאִישׁ הַהוּא בלבד מֵעִירוֹ שמעיר הזאת לא עלה שום איש לשילה רק האיש ההוא מִיָּמִים יָמִימָה משנה לשנה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיקֹוָק צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה והעם היו נמנעים אז מעלות לרגל מפני ש- וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס שהיו לשמצה בעיני העם כֹּהֲנִים לַיקֹוָק:
(ד) וַיְהִי הַיּוֹם יום חג היה וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת שאין שמחה אלא בבשר, ואשה בעלה משמחה:
(ה) וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת מיוחדת ומובחרת אַפָּיִם הראויה להתקבל בסבר פנים יפות כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיקֹוָק סָגַר רַחְמָהּ:
(ו) וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ פנינה (שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות, והוא מלשון צר ואויב, כי על פי רוב שונאות זו לזו) גַּם כַּעַס חוזרת ומכעסת פעמים רבות בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כדי שתהיה מתרעמת ומתלוננת על - כִּי סָגַר יְקֹוָק בְּעַד רַחְמָהּ:
(ז) וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְקֹוָק כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל:
(ח) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי רצוני אליך ואהבתי לך טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים:
(ט) וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל ליד מְזוּזַת הֵיכַל יְקֹוָק:
(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל אל יְקֹוָק וּבָכֹה תִבְכֶּה:
(יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע הדומה לשאר אֲנָשִׁים כלומר שאינו בעל מום והוא ממוצע לא גבוה או נמוך ואינו בולט בסביבתו וּנְתַתִּיו לַיקֹוָק כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה תער לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ אלא יהיה כנזיר:
(יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה והאריכה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְקֹוָק וְעֵלִי שֹׁמֵר ממתין ומסתכל לשמוע מוצא שפתיה אֶת פִּיהָ:
(יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל אל לִבָּהּ כלומר בלחש רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה כיון שלא היו רגילים אז להתפלל בלחש:
(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ על ידי שינה וכיוצא בו:
(טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְקֹוָק ולכן איני מרימה את קולי:
כתובים
תהלים פרק צח
(א) מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיקֹוָק שִׁיר חָדָשׁ לעתיד לבוא כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה ואינו צריך עזרה מזולתו כי הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ: (ב) הוֹדִיעַ יְקֹוָק יְשׁוּעָתוֹ ע"י הנביאים עוד לפני בוא הישועה בעצמה ורק עכשיולְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ: (ג) זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל להוציאם מהגלות רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אותם היושבים בקצוות הארץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ: (ד) הָרִיעוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ גם הגוים שמחים כי יותר לא יהיו מלחמות בין גוי לגוי פִּצְחוּ פתחו וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ: (ה) זַמְּרוּ לַיקֹוָק בְּכִנּוֹר לבד בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה ביחד כדי לחזק ולבסם את השירה: (ו) בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק בביהמ"ק: (ז) יִרְעַם ישמיע קול רעם לשמחה הַיָּם וּמְלֹאוֹ הבריות הממלאים אותו תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: (ח) נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ הנביאים דיברו בלשון שהעם הבין ואין זה אלא לשון שמחה וחדוה: (ט) לִפְנֵי יְקֹוָקתהיה השמחה כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים במשפט הישר לכל אחד ואחד:
תהלים פרק צט
(א) יְקֹוָק מָלָךְ מדבר במלחמת גוג ומגוג ואז יִרְגְּזוּ עַמִּים כלומר ירעדו עמים כענין שנאמר (זכריה יד) וזאת תהיה המגפה יֹשֵׁב כְּרוּבִים ה' כשיחזיר את שכינתו לבין הכרובים תָּנוּט תזדעזע הָאָרֶץ מחרדת המלך הגדול ה': (ב) יְקֹוָק בְּצִיּוֹן גָּדוֹל ששם תתגלה השגחתו וממשלתו בגלוי וְרָם הוּא עַל כָּל הָעַמִּים כי אז יתגדל על כל העמים: (ג) יוֹדוּ שִׁמְךָ שהשיגו ממה שנתפרסם ממעשיו שעשה בציון, שע"י שמע השגחתו בציון יודו לאמר – גָּדוֹל בחסדו והוא ראשית הכל וְנוֹרָא בהשגחתו בתוך חוקי העולם הזה קָדוֹשׁ הוּא באופן נשגב נסיי מרומם מחקי העוה"ז וסדריו: (ד) וְעֹז יתגלה כוחו וכבודו שהוא מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים משפטי התורה וצדקתיה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרך (שמות כג) כי תראה חמור שונאך רובץ וגו', כי תפגע שור אויבך מִשְׁפָּט ביעקב בהגלותך אותם בין העמים וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב בהוציאך אותם מהגלות אַתָּה עָשִׂיתָ: (ה) רוֹמְמוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לבית המקדש שמתואר במשל - לַהֲדֹם רַגְלָיו כאלו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח על ההדום שהוא בית המקדש קָדוֹשׁ הוּא: (ו) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו שמסרו נפשם על עם ישראל עם ה' וּשְׁמוּאֵל שהתפלל כמו - בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ אבות העולם שהתפללו בשמו קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם:
משנת ההלכה
ברכת כהנים
א. אחר שגומר הש"ץ לומר הטוב שמך ולך נאה להודות וענו הקהל אמן המנהג ברוב המקומות בארץ ישראל שהכהנים מברכים את העם ומקיימים מצות עשה מן התורה שיברכו הכהנים את ישראל בכל יום בנשיאת כפים שנאמר כה תברכו וגו' ולהלן הוא אומר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
אם אין שם כהנים יאמר הש"ץ אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו' ובסיימו וישמרך עונים הקהל כן יהי רצון ואין אומרים אמן וכן אחר ויחנך וכן אחר וישם לך שלום.
ב. כשאומר הש"ץ יברכך יפנה פניו לאמצע וישמרך יפנה פניו לצד ימין יאר ה' למרכז פניו אליך ויחנך לצד שמאלו ישא ה' פניו לאמצע אליך לצד ימין וישם לך לצד שמאל שלום לצד ימין ויש שנהגו שלא להטות כלל פניו באמירת הפסוק השלישי "ישא וכו'.
ג. ואם יש כהנים צריך הש"ץ להזמינם לדוכן י"א שיאמר אלוקינו וכו' עד עם קדושיך וי"א שיאמר אלוקינו בלחש ורק את המילים בסיום "כהנים עם קדושיך וכו' יאמר בקול ויש שנהגו לא לומר כלל אלא הש"ץ אומר רק "כהנים" ומנהג הגר"א שאחד מהקהל אומר "כהנים"
ד. אח"כ מברכים הכהנים ברוך וכו' אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וכו' ואחר סיום הברכה אין לש"ץ לענות אמן ומתחילים הכהנים אחר שתכלה האמן יברכך וכו'
ה. אחר סיום וישמרך עונים אמן וגם הש"ץ יכול לענות אם בטוח הוא שיוכל לחזור לתפילתו עונה אמן ואם לאו אין לו לענות
ו. הש"ץ מקריא מהסידור את ברכת הכהנים מילה במילה.[34] ולא ינמיך את קולו, אלא יאמר באותו קול שאמר בו את חזרת הש"ץ, והכהנים עונים אחריו מילה במילה.
ז. במהלך שמיעת הברכה הציבור עומדים בכובד ראש ומכוונים לקבלת הברכה בלא היסח הדעת. ולדעת בעל ה"חרדים" יש חובה מן התורה על הציבור להתברך על ידי הכהנים.
ח. אדם חלש, או חולה רשאי לשבת בעת ברכת כהנים, רק יפנה פניו אל מול הכהנים.
ט. מי שאינו עומד ממש מול הכהנים, יזיז עצמו או יפנה גופו כדי שיהיו פניו לכיוון הכהנים.
י. מי שעומד מאחורי הכהנים אינו בכלל הברכה, ולכן יש להקפיד לעמוד לפניהם או עכ"פ בשוה להם.
יא. יש להזהר מלהביט בידי הכהנים בשעת הברכה, על כן הציבור יפנה פניו כלפי מטה, ויש שנהגו לכסות פניהם בטלית או לעצום עיניהם,
יב. העומד בשמונה עשרה יפסיק ויקשיב לברכה, אבל אינו עונה אמן ואינו זז ממקומו.
יתר דיני ברכת כהנים יבוארו בקונטרס שנכתב על כך
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] רש"י. שפתי חכמים
[4] רמב"ן
[5] ת"א הכתב והקבלה
[6] חזקוני
[7] חזקוני
[8] רש"י מנחות פט. ד"ה ושיעורו
[9] אבע"ז
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] פי' הטור
[17] רמב"ן
[18] ספורנו
[19] רש"י
[20] מלבי"ם
[21] רש"י
[22] ת"א
[23] הכתב והקבלה
[24] רש"י ורמב"ם פכ"ה פס' כז
[25] רש"י
[26] ת"א ת"י
[27] רמב"ן פכ"ה פס' כז
[28] רשב"ם
[29] ספורנו
[30] העמק דבר
[31] רשב"ם
[32] ספורנו
[33] רש"י רשב"ם
[34] ועיין ברבינו בחיי במדבר פרק ו פסוק כג "עוד יש לדרוש "אמור" מלא ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים לכהנים הנושאים כפיהם ולהקרותו להם מלה במלה והם עונין, וזהו "אמור" לשון אומר יחיד לרבים. ומה שהיה ש"ץ מקרא השלשה פסוקים לכהן הנושא כפיו מלה במלה תוכל להבין מעלתו וכחו כי כן דוגמתו של כהן למעלה שהוא מתברך ומקבל הברכה מעצם הרחמים העליונים ומברך לכנסת ישראל, וזהו סוד מה שדרשו רז"ל: (סוטה לח ב) כל כהן המברך מתברך, שנאמר: (בראשית יב, ג) "ואברכה מברכיך", ואם כן הכל דוגמא. וכן הברכה משתלשלת משליח צבור המתעטף בטלית לבנה לכהן, ומהכהן לישראל, וזה מבואר". ועיין בכלי יקר שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה