מקרא
שמות פרק כז
(ד) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מלשון כברה שמנפים בה חיטים מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת כלומר שיעשה רשת מנחושת סביב למזבח באמצעו[1] וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו:
(ה) וְנָתַתָּה אֹתָהּ את הרשת תַּחַת כַּרְכֹּב סובב הַמִּזְבֵּחַ שעשה חריץ סביבו ומצייר בו ציורים והיה רחבו אמה בדופנו לנוי והוא בסוף שש אמות של גבהו ומתחתיו הלבישו המכבר והגיע רחבו עד חצי המזבח נמצא שהמכבר רחב אמה והוא היה סימן לחצי גבהו להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים אבל סובב להלוך הכהנים לא היה למזבח הנחשת אלא על ראשו לפנים מקרנותיו[2] מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ:
(ו) וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת:
(ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ ולא כמו בשלחן שהיו הבדים על ארבע צלעות השלחן. והבד נכנס רק בטבעת אחת. וכן היה במזבח הפנימי אבל כאן היה על שתי צלעות והבד נכנס בשתי טבעות ומונח יפה[3] בִּשְׂאֵת אֹתוֹ:
(ח) נְבוּב חלול וארבע לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וכשישראל חונים הם ממלאים חלל הלוחות אלו עפר ומקריבין על אותו עפר קרבנות וכשהם נוסעים מגביהים המזבח בבדים הקבועים בשפת המכבר והעפר נופל בין הנקבים שבשולי המכבר שהיה כמעשה רשת וכשהם נחים חוזרים וממלאים אותו[4]. ומזבח זה נס גדול היה נעשה בענינו שהאש דולקת בו ביום ובלילה ולא היה העץ נשרף ולא היה הנחושת נתך[5] כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ: ס
(ט) וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה דרום קְלָעִים נקבים נקבים מעשה קליעה ולא מעשה אורג[6] והיו עשויים כענין מקלעות וציורים[7] לֶחָצֵר שֵׁשׁ פשתן מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת:
(י) וְעַמֻּדָיו מעצי שיטים[8] עֶשְׂרִים חמש אמות בין עמוד לעמוד[9] וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים האונקליות שבהם תלו את הקלעים והם כמין מזלגות עשויים כמין אות וי"ו, אלא שניתנים למפרע, והיו קבועים בעמוד ותולים בהם היריעות בלולאות[10] וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף עגולים של חוטי כסף שמקיפים את העמוד סביב[11]:
(יא) וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ ועמדו וְעַמּוּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף:
(יב) וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם מערב קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה:
(יג) וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה אותן נ' אמה לא היו סתומים כולם בקלעים לפי ששם הפתח אלא -[12]:
(יד) וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף לצד דרום מזרח עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה:
(טו) וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית לצד צפון מזרח חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה נשאר רחב חלל הפתח בינתים כ' אמה ושם עשו -:
(טז) וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה והיה ממוקם עשר אמות מסוף קלעי החצר[13]:
(יז) כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת:
(יח) אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים מצד מזרח עד פתח המשכן היה חמישים על חמישים והמשכן בסוף אותם חמישים אורכו לכיוון מערב ותופס שלושים אמה ומאחוריו חצר עשרים אמה לכיוון מערב[14] וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת י"א קומה חמש אמות מעל גובה המזבח שגובהם של הקלעים היה חמש עשרה אמה וי"א שמתייחס רק לקלעים שבמזרח שהיו חמש אמות מעל שאחר הקלעים שהיה גובהם חמש עשרה אמה וקלעי המזרח עשרים אמה[15] שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת:
(יט) לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן הכלים שנצרכים להקמתו כגון הפטישים וכיוצא בהם בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו שהיו תקועים באדמה וקשרו אליהם את היריעות וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר כל אלו עשויים נחושת[16] נְחֹשֶׁת: ס
סליק פרשת תרומה
נביא
שאול
אבי שאול הוא ברק הוא נר, ברק בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה ליה בוא ואעשה פתילות ולך לבית המקדש שבשבילם יהיה חלקך בין הכשרים. זה היה ג"כ כוונת נר שהיה מדליק במבואות אפלות שיאירו בבתי כנסיות ומדרשות, ולפי שלא עסקו בתורה לא נר ולא ברק כי עם הארץ היה זכות זאת עמדה להם,
האיש מבנימן שהודיע לעלי מיתת בניו ושביית הארון היה שאול (מדרש)
שאול מלך ראשון, מלך בגלגל, וישב בגבעון שנת ב' אלפים תתפ"ב 2882 בן נ"ט שנה כשנמשח ובן נ"ט הרג נוב עיר הכהנים יש אומרים נוב היא ענתות והאשה בעלת אוב שמה צפניה אמו של אבנר (פרקי רבי אליעזר פל"ג) וב' אנשים שהלכו אתו לשאול באוב היו אבנר ועמשא. ומלך ב' שנים (סדר עולם) ויש אומרים כ' (רלב"ג שמואל י"ג) ויש אומרים י"ז (מאור עינים פי"ד)קט) עיין שלשלת הקבלה וצמח דוד), ועיין יוחסין בסדר הדורות דעת בן גוריון שמלך ח"י שנים בימי שמואל וב' שנים אחר מיתת שמואל וזה אי אפשר כו' וכ"ש דאי אפשר מה שכתבו חכמי האומות שמלך מ' שנה. ומת ב' שנים אחר שמואל, אבל לדעת חז"ל מת אחר שמואל ד' חדשים, (עיין רש"י תמורה ורש"י שמואל א' א' כ"ב). וכתב צמח דוד לפי דעות הנ"ל י"ל מ"ש שמואל א' י"ג ושתי שנים מלך על ישראל היינו עד שנמשח דוד ומשם והלאה לא נחשב לו מלכותו והיה כמלך בלא תגא כו',
כתובים
תהלים פרק צו
(ה) כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים שהיו עובדים לשמש ולירח וַיקֹוָק שָׁמַיִם עָשָׂה: (ו) הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו אלו הם הכוכבים והם יכירו בגדולתו ויתנו הוד והדר עֹז וְתִפְאֶרֶת יתנו בְּמִקְדָּשׁוֹ שהוא השמים שם מעון קדשו: (ז) הָבוּ לַיקֹוָק מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיקֹוָק כָּבוֹד וָעֹז: (ח) הָבוּ לַיקֹוָק כְּבוֹד הראוי ל- שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה על כתפכם וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו בביהמ"ק: (ט) הִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ בבית המקדש המהודר בקדושה חִילוּ תפחדו מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ: (י) אִמְרוּ בַגּוֹיִם זה לזה יְקֹוָק מָלָךְ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט עכשיו נראה שהקב"ה ברא את העולם שלא נוטה ונופל והוא יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים בזכויות ולפי מידת הרחמים: (יא) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם ישמיע קול רם הַיָּם וּמְלֹאוֹ אלו הבריות הממלאים את העולם והוא עניין מליצה על רוב השמחה שתהיה בעולם: (יב) יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר: (יג) לִפְנֵי יְקֹוָק כִּי בָא לשפוט לפי הדרך הטבעית של העולם כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ לפי מעשי בני האדם יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ באמת לפי הראוי:
תהלים פרק צז
(א) יְקֹוָק מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ יושבי ה- אִיִּים שבים רַבִּים לעתיד לבוא כשתנטל המלוכה מעמלק יתמלא העולם שמחה: (ב) עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו להחשיך ולהקדיר על הרשעים ואז יכירו ש- צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ לשלם לכל אחד כגמולו: (ג) אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט תשרוף סָבִיב צָרָיו ולא יהיה מקום לצאת מהאש: (ד) הֵאִירוּ בְרָקָיו באופן כ"כ חזק עד שיאיר כל ה- תֵּבֵל רָאֲתָה הארץ את הברקים וַתָּחֵל תפחדהָאָרֶץ: (ה) הָרִים אותם אנשים הגבוהים בגאווה כַּדּוֹנַג שעוה נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְקֹוָק מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ: (ו) הִגִּידוּ מלאכי הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ: (ז) יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים אלו שמשבחים את עצמם בע"ז שלהם הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים צבא השמים שכבר לא נשלטים כביכול ע"י הע"ז שלהם: (ח) כאשר שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן עשיית מִשְׁפָּטֶיךָנקמתך יְקֹוָק: (ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ הקב"ה מעולה ומשובח עַל כָּל אֱלֹהִים: (י) אתם אֹהֲבֵי יְקֹוָק שִׂנְאוּ את עושי ה- רָע כי הנה הקב"ה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם: (יא) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק כמו מי שזורע וגודל לו יותר ממה שזרע, כך לצדיקים מוכן יותר שכר לעתיד לבוא מאשר אם יקבלו עכשיו וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה: (יב) שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיקֹוָק ובמשענתו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר שם קָדְשׁוֹ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה