מקרא
שמות פרק יח
(יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו[1] ומדרש רבותינו שהיה זה אחר יום הכפורים שלאחר מתן תורה שהיה מחרת רידתו מן ההר ולא ממש מחרתו אלא בימים שאחריו[2] וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב שלא יכול להספיק לבדו, ודן כל היום ולא הפסיק, ולא זז עד חשיכה[3]:
(יד) וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם כי דבר קשה היה עושה להם, שהיו ממתינין דיניהם כל היום, ופעמים לא היו יכולין לבא לפניו מפני האחרים[4] וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ בעסקי הצבור וְכָל הָעָם הצריכים לאיזו סבה להקריב משפטם אליך צריכים להמתין ו -[5] נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:
(טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני. אחד - כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו[6]:
(טז) ועוד שאני שופט אותם כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ ועוד שאני מלמדם תורה[7] וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו:
(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(יח) נָבֹל תִּבֹּל לשון חלשות, כמו "והעלה נבל" גַּם אַתָּה שלא תוכל לסבול גַּם הָעָם הַזֶּה שלא יוכלו לסבול, שיעמדו כל היום להמתין על דינם אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ ויש לפרש - "נבל תבול", לשון עירבוב, כמו "ונבלה שם שפתם", שמתבלבל אתה והן, שכל אחד צועק לך - "שמעני אדוני" וזה צועק ואין אתה יודע למי תענה, והם אינם יודעים למי ידברו[8]:
(יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ אתן לך עצה וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ אמר לו צא המלך בגבורה[9] הֱיֵה אַתָּה לָעָם לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדורשו, ולא יהיה זה במקום המשפט מוּל הָאֱלֹהִים להתפלל אליווְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים שיבקשו אֶל הָאֱלֹהִים:
(כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו וגם בזה עצה, להזהיר אותם מאד, ולהתרות אותם במצות ועונשם, אחרי אשר לא יעשה הוא בהם את הדין אבל במשפט אשר אמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו, שים לך שופטים עמך, כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל, וטוב לך ולהם להקל מעליך, ונשאו אתך[10]:
(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה ברוח הקדש מי ההגון לכך, ולא תביט בזה על יחוס משפחה, רק תבחר -[11] מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל אנשים ראויים להנהיג עם גדול, ובזה כל המידות, כי אין אדם ראוי לזה אלא אם כן יהיו בו כל המדות הטובות, עוצם השלמת האושר והמדות והגבורה וכללות השלימות ואחר כך פרט מי הם אנשי חיל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע שוחד[12] וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף שָׂרֵי מֵאוֹת ששת אלפים היו שָׂרֵי חֲמִשִּׁים י"ב אלף וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת ששים אלף[13]:
(כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
(כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים ויתן לך השם רשות לעשותו אז -[14] וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם:
(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ ששם לב אל דבריו ושקל אותם בפלס שכלו אבל לא יכול לעשות כן, כי עדיין לא ניתן להם פרשת משפטים ומשה לא רצה שישפטו לפי סברא ואומדן דעת, רק אח"כ שכבר למד להם פרשת משפטים אז - וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר וכמבואר במשנה תורה שלא בחר את השופטים תיכף רק בשנה שניה כשרצו ליסע ממדבר סיני לא"י[15]:
נביא
שופטים פרק כ
(כ) וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה:
(כא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שנפלו מתים אָרְצָה כי העונש הזה היה לישראל בעון פסל מיכה שהיה בימים ההם אמר להם הקב"ה בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם? הם קנאו לדבר פלגש בגבעה ולא קנאו לפסל מיכה והיה להם לקנא ולעלות עליו למלחמה ולבער הפסל מישראל כמו שבערו זאת הרעה ולפיכך נענשו במלחמה הזאת:
(כב) וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן:
(כג) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לשילה וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק עַד הָעֶרֶב וַיִּשְׁאֲלוּ בַיקֹוָק לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֲלוּ אֵלָיו: פ
(כד) וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי:
(כה) וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה כָּל המתים ה - אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב:
(כו) וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיקֹוָק וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם ולפי שבפעמים הראשונים לא בחנו ולא הצליחו, לא זכר לא הארון ולא הכהן השואל:
(כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו לפני הארון בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר לשאול באורים ותומים הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:
(כט) וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב: פ
(ל) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיַּעַרְכוּ את צבאם למלחמה אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם באותו אופן שערכו בפעמים הקודמות:
(לא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן הָעִיר נעתקו מן העיר בצאתם לקראת העם וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם כפעמים קודמות בַּמְסִלּוֹת בדרכים הכבושות אֲשֶׁר אַחַת מהן עֹלָה בֵית אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה והכו כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וחשבו לעצמם נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה ואינם יכולים לעמוד בפנינו וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת אבל האמת היה שבכוונה נסו להעתיקם לגמרי מן העיר אל המסלות, בכדי שיוכל האורב לבוא בתוך העיר:
(לג) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ תחלה ערכו קצת מן המחנה כדרך המלחמה ועשו את עצמם נגפים, ובתוך כך קמו כל איש ישראל שהוא המחנה בכללה וַיַּעַרְכוּ בְּבַעַל תָּמָר מישור יריחו וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע:
(לד) וַיָּבֹאוּ האורב מִנֶּגֶד מדרום לַגִּבְעָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה וְהֵם בני בנימין לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה: פ
כתובים
תהילים פרק פא
(טז) מְשַׂנְאֵי יְקֹוָק יְכַחֲשׁוּ לוֹ השונאים הנחשבים שונאי הקב"ה היו מתכחשים לו ואומרים שאינם שונאים עקב פחדם וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם אבל תבוא עליהם עת פורענותם: (יז) וַיַּאֲכִילֵהוּ לישראל מֵחֵלֶב חִטָּה מיטב החיטים וּמִצּוּר דְּבַשׁ ובדבש שזב ונוזל מהצור. עניין שפע רב אַשְׂבִּיעֶךָ:
תהלים פרק פב
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל לראות האם הדיינים ישפטו אמת בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט: (ב) הואיל וכן אם כן עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה: (ג) שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּאם הוא זכאי בדינו אל תהפכו את דינו כדי לשאת פני רשעים: (ד) פַּלְּטוּ הצילו דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ מיד הבא לעשקם: (ה) לֹא יָדְעוּ הדיינים שמעוותים את הדין והם וְלֹא יָבִינוּ ונראה כ- בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ שהרי בעבור קלקול הדין יפול העולם שעל ג' דברים העולם עומד והדין הוא אחד מהם: (ו) אֲנִי אָמַרְתִּי שכשנתתי לכם את התורה אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם ולא ישלוט בכם המוות: (ז) אבל כיוון שאין אתם נזהרים בה אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן כמו שמת אדם הראשון וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ: (ח) קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ והקב"ה ישפוט את העניים כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם שהרי גם בגויי הארץ תאהב את העניים:
תהלים פרק פג
(א) שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף: (ב) אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אל תידום לעת הצרה הזאת אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע: (ג) כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן מלשון המיה וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ לכלות את ישראל: (ד) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד מערימים סוד לכלותם וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ עמ"י שהם צפונים אצל הקב"ה: (ה) אָמְרוּ זה לזה לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד:
משנת ההלכה
א. תולעים הגדלים בפירות, בתלוש, מותרים. שלא אסרה תורה אלא שרץ השורץ על הארץ ומותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו: (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ב הי"ד שו"ע יו"ד סי' פד סעי' ד)
ב. במה דברים אמורים, שלא פירשו מן הפרי. אבל פירשו מן הפרי[16] ויצאו לארץ אף על פי שחזרו לתוך האוכל מי שאכל מהן כזית לוקה שנאמר לכל השרץ השורץ על הארץ לאסור אלו שפרשו לארץ (רמב"ם שם ושו"ע שם)
ג. פרשו לאויר ולא הגיעו לארץ אלא שמת באויר קודם שהגיע לארץ[17], וכן אם לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו, או שלא פירש אלא על גבי הפרי או על הגרעין שבתוכו, או שפירש מפרי לפרי אפילו בלא אויר, כגון שהם דבוקים יחד ויצאה התולעת מזה לזה דרך נקב בלא ראיית אויר כל אלו אסורין מספק ואין לוקין עליהן[18] (רמב"ם שם הט"ז שו"ע שם בן איש חי שנה שניה פ' נשא אות ט). ויש אוסרים[19] אפילו מת בתוך הפרי ופירש אח"כ. (רמ"א שם ורמב"ם שם)
ד. ואמנם התולעים הנמצאים במיני גריסים ופירות יבשים מסתמא פירשו על כל פנים מפרי לפרי ואסורים: (חכמת אדם כלל לח סעי' ט)
ה. אם חורו נקוב לחוץ אף על פי שכולו בפנים אסור שחיישינן שמא פירש וחזר שמכיון שנקוב לחוץ הוי הוכחה שפירש[20] (חכמת אדם כלל לח סעי' ט)
ו. תולעים הגדלים בפירות, בעודם במחובר, חשוב כשורץ על הארץ, ואותה התולעת אסורה אע"פ שלא פירשה כאילו פירשה לארץ שעל הארץ נבראת ולוקין עליה (רמב"ם שם הט"ו שו"ע שם סעי' ו)
ז. י"א שאסורין מן התורה אף על פי שלא רחשו ולא פירשו מכל מקום נקרא שרץ הארץ. ולכן אותן פולין גדולין שנמצא תחת קליפתן תולע אף על פי שהמקום דחוק להם ולא רחשו כלל ואפילו לא ניכר עדין השרץ רק תחלת ריקומו וסימן הוא שנעשה אותו מקום שחור אסור כתולע עצמו[21] (חכמת אדם שם סעי' יב)
ח. תולעים הגדלים בכמיהים ופטריות, דינן כמו בשאר פירות[22] ואם גדלו בעוד הפטריה מחובר לוקין עליהם (רמ"א שם סעי' ו)
ט. מה שנמצא לפעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה, והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם, צריך ליטלו משם בעומק, ואסור כמו התולעת עצמו (רמ"א שם סעי' ו)
י. פרי שהתליע, ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש, אסור שהרי הוא ספק תורה ואין לוקין עליו (שו"ע שם סעי' ז חכמת אדם שם סעי' י):
יא. לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת[23]. (שו"ע שם סעיף ח) "ואין כל המקומות שוים בזה (חכמת אדם שם סעי' יג וסעי' טו) ובכל מקום צריך לברר את רמת הנגיעות באותו מקום.
[1] חזקוני
[2] ת"י רש"י רמב"ן
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] מלבי"ם
[12] פי' הטור
[13] רש"י
[14] אבע"ז
[15] מלבי"ם
[16] אם היו בתוך הגרעין ופירשו ממנו על גבו אבל מכוסים עדיין בבשר הפרי עיין בדרכי תשובה סי' פד ס"ק נב שהביא שדעת המנחת יעקב לאוסרו ואפשר לראות זה ע"י שהגרעין מנוקב ואין התולעת בתוכו וכן דעת הערוה"ש שם סעי' מ ובכנפי יונה הביא שדעת כמה ראשונים שאינו נאסר כיון שלא נחשב פירש כל שעדיין מכוסה בבשר הפרי
[17] ודעת רש"י והרבה ראשונים שאם מת קודם שפירש אינו נאסר שהרי כל עיקר איסור הפרישה הוא משום דמקרי שורץ על הארץ אבל אם מתה קודם שפירשה א"כ לא תוכל לשרוץ דהיינו לרחוש ולהתנענע (ערוה"ש שם סעי' מא)
[18] ולפ"ז בהצטרף עוד ספק הוי ספק ספיקא ומותר אמנם עיין בפר"ח סי' קי בכללי ס"ס אות ה דבעיא דלא איפשטא בגמ' כגון ספק זה אינו נכנס בכלל ס"ס (ערוה"ש שם סעי' לט)
[19] וז"ל הבן איש חי שם אות ט "ויש לתולע זה דין בריה דאפילו באלף לא בטיל, ואפילו אם התולע מת בתוך הפרי ואחר שמת פירש מן הפרי גם כן אסור ויש לו דין שרץ השורץ, ומשמע שלדבריו הוי דאורייתא אמנם עין בדרכי תשובה שם ס"ק נה שכתב דלכו"ע הוי איסורו מדרבנן
[20] ופה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן, המנהג פשוט לאסור בחורו נקוב לחוץ: (בן איש חי שם אות י)
[21] וז"ל החכמת אדם שם "אף על פי שיש מקילין וכן סתם הבית יוסף בשולחן ערוך דאינו אסור עד שירחש מכל מקום הולכין להחמיר בשל תורה" (ט"ז וש"ך ס"ק י"ט ומה שכתב הב"ח בסימן ה' עיין בבינת אדם בכללי ספק ספיקא סימן נ"ב) ומכל מקום אם עבר ובשלן אם הוא בענין שאין לחוש שיאכל התולע עצמו בעין אלא שעל כל פנים הוא נימוח מותר דיש אומרים דלעולם איכא ששים נגד התולע אפילו בפרי קטן ועוד כיון דהטעם פגום הוי נותן טעם לפגם ובהצטרף דעת המקילין בזה. אבל אם יש לחוש שמא יש תולעים בעין אסור התבשיל אף על פי שיש ששים דבריה אינה בטלה ובספר בן איש חי שנה שניה נשא באות ו כתב "תולעים הגדלים בפירות או בירקות במחובר, אסורין מן התורה משום שרץ הארץ אף על פי שלא רחשו ולא פרשו, ויש אומרים דאינו אסור אלא עד שירחשו, ואף על פי דמרן ז"ל סתם בשולחן ערוך דבעינן שירחשו, מכל מקום כיון דרבו האוסרים אפילו שלא רחשו, הכי נקטינן להלכה לאסור גם בלא רחשו, דיש להחמיר באיסור תורה, וכן המנהג פה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן":
[23] ועיין ל"ת קעז רשימה של כמה פירות נגועים ועיין בן איש חי שם אות ח ואות כ וז"ל "ויש ירקות שנמצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבדקן, והם מה שקורין סל"ק ומה שקורין נענא"ע, שומר נפשו ירחק מהם ופה עירנו אוכלים זה הסל"ק ואומרים שבודקין אותו, וירא שמים יסלקו מביתו ולא יבוא על שולחנו, ובביתנו לא יכנס הסל"ק למאכל, ורק בראש השנה יביאו אותו על השלחן לראותו בלבד בשביל הבקשה שבהם. ועלי גפנים כבר אסרום רבני ארם צובא יכוננה עליון אמן לגמרי, ולא יועיל להם בדיקה, וכן פה עירנו בגדאד נוהגים בהם איסור. והכימו"ן (מין תבלין) שכיחי בו תולעים הרבה בתוך הגרגרים, כמו שכתב הפרי חדש, על כן בביתנו אין אוכלים כימו"ן כלל ועיקר. וירק שקורין בערבי בטנג' (עשב מרפא), כתבנו דהוא מתליע במחובר, ואצלינו בביתינו משהין אותו י"ב חדש ואחר כך אוכלים אותו זבובים המטילים ביציהם בימות החמה על הבשר, והם כמו גרעיני חרדל לבנים, צריך לבדוק הבשר אולי יש בו מזה, ואם ימצא ידיח הבשר יפה יפה, שלא ישאר אפילו אחת מאלו ביצי הזבובין, ועיין מחזיק ברכה ז"ל בשם מהר"ם בן חביב ז"ל, יעוין שם, ופה עירנו בגדאד מצוי זה בימי הקיץ, ולפעמים ימצא זה בבשר השוהה בחנות אצל מוכרי הבשר, וצריך שתתן בעלת הבית דעתה היטב על זאת, וגם בבית תזהר לכסות הבשר ולא תניחנו בגלוי שיחנו עליו הזבובים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה