מקרא
דברים פרק טו
(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים השמיטה הזאת חלה בסופה[1] ואין שמיטת כספים משמטת אלא בסופה אבל בתוך השביעית רשאי לתבוע[2] תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה וממשיך הכתוב ומבאר איזה שמיטה:
(ב) וְזֶה דְּבַר הלכות[3] הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט נצטוינו בזה לשמוט ולא לתבוע החוב שיש לנו על חבירינו בשנת השמיטה ואם יבא לפרוע יאמר לו משמט אני ואינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומדברי סופרים נוהג גם היום[4] כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ בעל הלואה אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ שיש לו הלואה על חבירו לֹא יִגֹּשׂ יתבע אֶת רֵעֵהוּ הוזהרנו בלאו ג"כ שלא לתבוע החוב בשביעית כנ"ל[5] וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא בית דין[6] שְׁמִטָּה לַיקֹוָק:
(ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ י"א[7] שהוא מצות עשה על ישראל שהלוה לנוכרי להכריח אותו ולתבוע ממנו בחוזקה, ולדחוק אותו שיפרע את ההלוואה. ואם הנוכרי מבקש לפרוע לו את ההלוואה מאוחר יותר אחר זמן הפרעון לא יחמול ולא ירחם עליו להאריך לו את זמן ההלוואה וי"א[8] שנאמר ללאו הבא מכלל עשה דהיינו רק את הנכרי מותר לנגוש אבל לא את היהודי[9] וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ ולא מה שכבר מסור לבי"ד לגביה שזה אין לך חיוב לשמוט[10] אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ:
(ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן ולא תחוש מלשמט ההלואה[11] כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:
(ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
(ו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ תיקח עבוט כלומר תמשכן גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: ס
(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ מלדבר על לבו דברי תנחומין כדי לפייסו, ואמרו חז"ל (בבא בתרא ט ע"ב) המפייסו בדברים גדול מכולם[12] וְלֹא תִקְפֹּץ תסגור אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן הזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מהאביונים מאחינו אחר שנדע חולשת ענינם ויכלתנו להחזיק בהם ולפיכך כל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה, עבר בלא תעשה[13]:
(ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ נצטוינו בזה ליתן צדקה[14] וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ קח את עבוטו להלוות לו עליו אם יכול[15] שהלואה עדיפה ממתנת חינם למי שיכול לפרוע דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:
(ט) הִשָּׁמֶר לְךָ הוזהרנו בזה שלא להמנע מלהלוות קודם סוף השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט וכן אם מקמץ ידו מליתן צדקה מפני פחד שמיטה ג"כ עובר בלאו זה[16] פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה שצויתיך שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ולפיכך[17] וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
(י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ אל יעלה על לבבך שתהיה בכך חסר[18] כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
(יא) כִּי אם ישמרו ישראל מצוות התורה לא יהיה בהם אביון אמנם אם לא ישמרו[19] - לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ כי לא יהיו כל הדורות כל ימי עולם כלם שומרים כל המצוה עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים ימצא אביון[20] עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: ס
(יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי בגניבתו אוֹ הָעִבְרִיָּה שמכרה אביה בקטנותה לאמה. והגיעו שש שנים לשמטה קודם הבאת סימנים[21] וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:
(יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם הוזהרנו בזה לא לשלח עבד שמכרוהו בי"ד ריקם בלא הענקה וי"א שדין זה אף במוכר עצמו[22]:
(יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לשון תפארת, כלומר עשה לו כבוד ותפארת מממונך[23] לוֹ מִצֹּאנְךָ בשר וּמִגָּרְנְךָ לחם וּמִיִּקְבֶךָ יין כלומר כל צרכיו כדי שיוכל לחיות[24] אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:
(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ והוציאך ברכוש גדול[25] עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם:
(טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ:
(יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת שהדלת של עץ וטוב לנקוב כנגד העץ יותר מכנגד האבן[26] וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן כמו שבעבד עברי לא רשאי לשעבדו, רק שיהא חפץ בזה ורוצה להיות עם אשתו השפחה ואהבך ואת ביתך, כן באמתך, אשר אם תיעדה לא תיעד אותה בעל כרחה רק באופן שתשאל את פיה ותרצה בך להיות לך לאשה, כי אוהבת אותך או את בנך[27] וחז"ל דרשו שחוזר על חיוב הענקה שההענקה הוא לאביה תעשה כן, אף שאין ההענקה לעצמה ולא על רציעה[28]:
(יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ במה שאתה נותן לו כִּי מִשְׁנֶה משנה וכפילות שְׂכַר שָׂכִיר בעבודת שש שנים שעבד אותך שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קנין שש שנים שקנית אותו עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים שהרי[29] וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: פ
(יט) כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר שקדוש מאיליו מלידה אעפ"כ תַּקְדִּישׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בפה, ומצוה להקדישו בקריאת שם[30] ונהוג בו דין הקדש ש[31]- לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ הוזהרנו בזה לא לעבוד בקדשים ולא לגזוז צמר קדשים[32]:
(כ) לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ הראוי לאכלו כלומר הכהן[33] שָׁנָה בְשָׁנָה לא ככל הקרבנות דמצוה לאכול במועד הראשון שהובא בירושלים אבל בכור הכהן רשאי להשהותו כל השנה בירושלים[34] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
(כא) וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(כב) בִּשְׁעָרֶיךָ חוץ למקדש[35] תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו ולא כקרבנות שאסור לאכול בטומאה כַּצְּבִי וְכָאַיָּל שאין במינם קרבן[36]:
(כג) רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל שלא תאמר כיון שהותר שאינו קרבן ואין דמו נזרק על המזבח א"כ הותר גם דמו[37] עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם ואינו חייב בכיסוי הדם אע"ג שהוקש לצבי ואיל[38]: פ
נביא
ישעיהו פרק מ
ח. יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ החציר והציץ - מתייבש ונובל, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם אך דבר ה', שדבר ע"י הנביאים - יתקיים לעולם,
ט. עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן על הר גבוה, עלו הנביאים, המבשרים על גאולת ציון וירושלים,(שתשמע ותתפרסם נבואתכם) הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הרימו בכוח ובקול גדול נבואתכם, הנביאים המבשרים על גאולת ציון וירושלים, הָרִימִי אַל תִּירָאִי הרימו קולכם, ואל תפחדו, (הרי: "... וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"), אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם אמרו ליושבי ערי יהודה: הנה אלוקיכם, בא לגאול אתכם,
י. הִנֵּה יְקֹוָק אלוהים בְּחָזָק יָבוֹא הנה ה' יבוא בחוזקה - להעניש את הגויים, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ ובזרועו - ימשול בגויים - להכותם, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ ויתן שכר טוב לצדיקים, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו ופעולת כל אחד ואחד, גלויה לפניו לתת שכר או עונש.
יא. כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה כמו הרועה, שרועה את צאנו, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא שאת הטלאים הקטנים, אוסף משאר העדר, כדי לשאת אותם בחיקו, עָלוֹת יְנַהֵל ואת הצאן המניקות[39], מנהיג אותם בנחת, (כך ה', ינהיג בנחת את בנ"י - בשובם לארץ)
יב. מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם מי יכול למדוד באגרופי ידיו, את המים בכל מקום בעולם ?! וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן ואת השמים הפרושים - למדוד במידת הזרת (חצי אמה) ? וְכָל ולמדוד, בַּשָּׁלִשׁ במידת ה - "שליש",עֲפַר הָאָרֶץ את עפר הארץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים ולשקול בפלס (מקל באמצע המאזניים, המראה את המשקל המסומן) את משקל ההרים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם ואת משקל הגבעות במאזניים ? (ואם את העולם המופלא, יצר ה' ית' במידה מכוונת, ודאי שיוכל לעשות הפלאות הללו לישראל !!)
יג. מִי תִכֵּן האם יש אדם שהכין, אֶת רוּחַ יְקֹוָק את רצון ה' כשעשה העולם ?! וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ האם יש אדם, שה' הודיע לו את עצתו ומחשבתו ?!
יד. אֶת מִי נוֹעַץ וַיְבִינֵהוּ האם יש אדם שנתן עיצה ובינה - לה', לברוא את העולם ?! וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט ולימד את ה' את דרך המשפט בבריאת העולם ?! וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת ולימד דעת את ה', וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ והודיע לה' דרך תבונה בבריאת עולמו ?!
טו. הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי הלא כל הגויים חשובים נגד ה', כטיפה מרה הנוטפת מהמים הנשאבים בדלי[40], וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ וכמו האבק הדק, הנשאר בכפות המאזניים-נחשבים הגויים לפניו ! הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל הלא את איי הים, יכול ה' ליטול ולהשליך לים - כאבק דק ! (וא"כ, איך יעמדו מול ה', ברצונו לגאול את בנ"י ?)
טז. וּלְבָנוֹן אם יקחו הגויים, את כל עצי הלבנון, אֵין דֵּי בָּעֵר לא יספיקו העצים והאש, לכמות הקרבנות הדרושה לכפרתם, וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה ואת כל החיות שבלבנון, להקריב על המזבח, לא יכפרו על עוון הגויים ! (שכופרים ביכולת ה', לגאול את עמו !)
יז. כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ הלא כל הגויים, הם כאין (כלא כלום), נגד ה', מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ כל הגויים נחשבים, פחות מאפס ומהריקנות הגמורה, נגד ה' ית' !
יח. וְאֶל מִי, תְּדַמְּיוּן אֵל את מי תוכלו לדַמוֹת, לה' ית' ?! וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ ואיזה דבר ידמה בערכו, לה' ית' ?!
יט. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ הלא הפסל, האומן התיך ממתכת, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ והצורף, מרדד על הפסל זהב - ליַפּוֹתוֹ, וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף ושרשראות מכסף, עושה הצורף לפסל - להרים אותו בהם, (היתכן לדמותו - לבורא ית' ?!)
כ. הַמְסֻכָּן ואם עני הוא, ואין בידו לעשות פסל מכסף וזהב[41], תְּרוּמָה יתרום מעצים, לעשות מהם - פסל, עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר יבחר עץ חזק שלא יֵרָקֵב, חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ יבקש אומן חכם, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט שיכין לו פסל, שלא יפול.
כא. הֲלוֹא תֵדְעוּ הלא מדעתכם לבד, תוכלו להבין מי ברא ומנהיג את העולם, הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ או שתוכלו לשמוע, ממי שמבין מדעתו, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הלא מראש, מדורות קודמים, נודע דבר זה !הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הלא תבינו, מי הוא זה ששם את יסודות העולם !
כב. הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ הלא ה', הוא היושב בשמים הסובבים את הארץ, ומנהיג אותה ! וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים ויושבי הארץ לפניו - קטנים כחגבים לפניו, הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם הלא ה', פורש את השמים מסביב הארץ, כמו שבקלות פורשים יריעה, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת ומתח את השמים מעל הארץ, כמו שפורשים את יריעות האוהל לשבת בו,
כתובים
דברי הימים ב פרק לד
(טז) וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת הַסֵּפֶר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר נִתַּן בְּיַד עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים: (יז) וַיַּתִּיכוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק כדי לעשות מזה מטבעות וַיִּתְּנוּהוּ עַל יַד הַמֻּפְקָדִיםהאומנים הגדולים וְעַל יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה: (יח) ולאחר שסיים את שליחותו של המלך נפנה לשליחותו של חלקיהו הכהן הגדול וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַיִּקְרָא בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (יט) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו בגלל החרדה כי גם הוא חשב שזה אות וסימן: (כ) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַבְדּוֹן בֶּן מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: (כא) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק בַּעֲדִי שאלו את הנביאים עלי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה ועל כל העם שנמצא כאן בישראל ויהודה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כתוב בה בתחילת העמוד שכנראה זה סימן כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר נִתְּכָה ירדה והכתה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה: פ (כב) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְושאר השליחים ששלח המלך אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תוקהת תָּקְהַת בֶּן חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים של המלך וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה בין שני החומות וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת כדברי המלך. והסיבה שהלכו לנביאה היא או בגלל שהנשים יותר רחמניות והלכו אליה כדי שתתפלל או בגלל שבאותו זמן לא היו נביאים בירושלים: ס (כג) וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי המלך: ס (כד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו היינו האות הזו לא הייתה במקרה אֵת כָּל הָאָלוֹת הקללות הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה: (כה) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי ויקטירו וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: (כו) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה דבר הנוגע למלך בעצמו הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּיקֹוָק כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו ס כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ ואתה לא נכלל בדברים הנוגעים לכל ישראל: (כז) יַעַן כיוון ש- רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו והבנת שהסימן הזה הוא מה' וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק: (כח) הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם ולא תקבר בארץ העמים וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ חלקיה וחבריו אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר: פ (כט) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (ל) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית התוכחות הנאמרים התורה הַנִּמְצָא בֵּית יְקֹוָק בספר שנכתב ע"י משה רבינו:
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] זהו דעת הרמב"ם וכן נפסק להלכה בשו"ע אבל דעת הרא"ש ששביעית משמטת בתחילתה ומיד שנכנס שנת השביעית מושמט החוב ויש שחששו לדבריו וכתבו פרוזבול בתחילת השמיטה והחזו"א לא נהג כן מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רל
[3] ת"י
[4] מצוות ה' אלה המצוות עשה קמא
[5] שם ושם ל"ת רל
[6] ת"י
[7] דעת הרמב"ם
[8] דעת הרמב"ן
[9] מצוות ה'מ אלה המצוות עשה קמב
[10] חזקוני
[11] חזקוני
[12] רבינו בחיי
[13] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רלב
[14] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קצה
[15] חזקוני
[16] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רלא
[17] חזקוני
[18] חזקוני
[19] ת"י
[20] רמב"ן
[21] רשב"ם
[22] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רלג
[23] רבינו בחיי
[24] חזקוני
[25] רשב"ם
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] משך חכמה
[28] רשב"ם
[29] רשב"ם
[30] רבינו בחיי
[31] רשב"ם
[32] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת קיג
[33] אבע"ז
[34] העמק דבר
[35] אבע"ז
[36] רבינו בחיי חיזקוני
[37] רש"י
[38] פי' ר' יוסף בכור שור
[39] כמו: "...וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי...", בראשית לג' יג'.
וכמו: "וַיַּעֲשֹוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת" שמואל א' ו', י'
וכמו: "וַיַּעֲשֹוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת" שמואל א' ו', י'
[40] דלי - הכלי שבו דולים, שואבים מים.
[41] מְסֻכָּן - עני, כמו: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת (בעניות) תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם...", דברים ח' ט'.
