מקרא
דברים פרק י
(י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה לקבל הלוחות אחרונות, ולהרבות תחינתי לפני הקב"ה שימחול עון העגל לגמרי וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא מחל לגמרי, והביא לוחות אחרונות, ובשורת המחילה היה ביום הכפורים, ונקבע להיות יום מחילה וסליחה[1] לֹא אָבָה יְקֹוָק הַשְׁחִיתֶךָ שלא רצה שלא תבאו ותירשו את הארץ[2]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע למסיע[3] לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם: פ
(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה[4] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ פסוק זה כלו נמשך עד "לטוב לך", יאמר: איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו אלא לצורכך, כטעם אם צדקת מה תתן לו (איוב לה ז), רק הכל הוא לטוב לך[5] אע"פ שהקצפתה אין הקב"ה שואל מעמך[6] כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו על מצות היראה ומבואר לקמן פסוק כ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב[7] וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ נצטוינו במצות אהבת ה' כמבואר לעיל פ' ואתחנן פרק ו פסוק ה וזה תשיג בהתבוננך אל דרכי טובו[8] וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מצות עבודת ה' מבוארת לקמן פרק יא פס' יג בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ כי כל התורה בכללה היא לטובת מין האנושי ולקיומו במיני ואשיי כאשר יאות לו, כפי מה שיודע היודע האמיתי יתברך[9]:
(יד) הֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ וכולם נותנים כבוד לשמו, איננו צריך לך[10]:
(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְקֹוָק לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם ולא בישמעאל ועשיו[11] מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:
(טז) וּמַלְתֶּם נצטוינו לאהוב את התוכחות ולאהוב מי שיוכיחנו. וגם שלמה המלך ע"ה כתב בספרו (משלי ט') לחכם הוכח ויאהבך[12] אֵת עָרְלַת כל ערלה תוספת חסרון[13] לְבַבְכֶם שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום, שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ לא תעשה על מי שאינו אוהב את התוכחות[14] עוֹד שלא תהיו כאבותיכם דור סורר ומורה, שישבו עם המצרים וילמדו מעשיהם, והם קשים לעזוב דרכם[15]:
(יז) כִּי אתם תדעו ותשכילו ותאמינו יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הם מלאכי מעלה וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים, כי הוא האדון אשר שם להם משטרם בארץ, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד מעשיריהם בריבם עם דל, כי הוא[16] - :
(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה מן הגדולים, וקבע את קובעיהם נפש וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה והם כל צרכי האדם, והנה הוא יפרנס העניים אשר אין להם אוהב ורע[17]:
(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ונצטווינו בזה לאהוב את הגרים גרי הצדק שנתחברו לעם ישראל משאר האומות והניחו דתם ונכנסו תחת כנפי השכינה בדת ישראל לקיים את כל התורה והמצוות באהבה רבה המסורה ללב, כלומר שצריך להזהר שלא לצער אותם בשום דבר, ולעשות להם טובה, ולגמול להם חסד כפי הראוי והיכולת. אף בן גר או גיורת שהורתם ולידתם בקדושה בכלל מצוה זו, ומצוה לאהוב אותו, כיון שאין לו קרובים בישראל[18]:
(כ) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא צונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי אבל נירא ביאת ענשו בכל עת, עיקר היראה ניכרת בעת הנסיון, שעוזב את יצרו מפני יראת ה'[19] אֹתוֹ תַעֲבֹד נצטוינו להתפלל לה' בכל יום כמבואר להלן פרק יא פס' יג וּבוֹ תִדְבָּק נצטוינו בזה להדבק בה', על ידי הדבקות בחכמים, שצריך להתבונן במעשיהם, וללמוד מהם את מצוות התורה, ואת הדעות האמתיות שקיבלו מרבותיהם, וכך יאהב את ה' וילך בדרכיו ובכלל מצוה זו להנות את הת"ח מנכסיו ולעסוק במסחר עם ת"ח ולעשות מסחר בנכסיו כדי שיהיה פנוי ללמוד תורה[20] וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ נתחייבנו בזה שכאשר נשבע שבועה לאמת דבר או להכחישו תהיה השבועה בשם ה'. והנשבע בשם ה' כאשר הוא נצרך לכך קיים מצות עשה[21]:
(כא) הוּא תְהִלָּתְךָ אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן[22] וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:
(כב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
דברים פרק יא
(א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ ליראה אותו שתשמור מחטוא לפניו, כי אחר שיצוה באהבה יצוה ביראה, ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות. וכן שתשמור מה שהשם שומר, שהוא שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט יתום ואלמנה[23]. וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:
(ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה[24] אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה:
(ג) וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ:
(ד) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם. כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם, ולא נשאר להם שם ושאר[25]:
(ה) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
נביא
ישעיהו פרק לה
ח. וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר בא ותעשה "התערבות" עם מלך אשור, וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם אם יתן לך מלך אשור 2000 סוסים, האם תוכל למצוא רוכבים שירכבו עליהם ?! הלא אפילו חיילים אין לך !!
ט. וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים ואיך תוכל להשיב פניך להלחם, אפילו עם אחד מהשרים הקטנים של אדוני סנחריב, (שלכל שר קטן, יש 2000 סוסים ורוכבים) וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים ואתה בוטח במצרים שיעזרו לך ברכב ופרשים ?
י. וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְקֹוָק עָלִיתִי עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ ועתה, האם חושב אתה שמבלי רשות מה' עליתי על א"י להשחיתה ? יְקֹוָק אָמַר אֵלַי עֲלֵה אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ ה' אמר לי לעלות להשחית את הארץ ! (ובאמת ישעיהו ניבא: "...יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אשור ", לעיל ח' ד' ; אך אשור התגאה, שכמו שכבש את שומרון - יכבוש גם את ירושלים:"הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ", לעיל י' יא')
יא. וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים, וְשֶׁבְנָא, וְיוֹאָח אֶל רַבשָׁקֵה, דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית, כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ דבר אלינו בלשון ארמית שאנו מבינים אותה, וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה ואל תדבר בלשון יהודית, שלא יבינו האנשים שעל החומה, (שלא יֵחָלְשוּ מדברי הגאווה של רבשקה)
יב. וַיֹּאמֶר רַבשָׁקֵה הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה האם אליכם שלח אותי המלך ? הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיּשְׁבִים עַל הַחוֹמָה הלא אל האנשים שעל החומה שלח אותי לדבר !לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם, וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם שהלא אם לא תשמעו לי, יאלצו לאכול את צוֹאָתָם, וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם יחד עִמָּכֶם- מרוב רעב שיהיה.
יג. וַיַּעֲמֹד רַבשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית, וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
יד. כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהו אל תתפתו לדברי חזקיהו שיציל אתכם, כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם:
טו. וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר: הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְקֹוָק , לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר- ואל תתפתו שיאמר לכם שה' יציל אתכם, והעיר לא תכבש ביד מלך אשור,
טז. אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ, כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה, וּצְאוּ אֵלַי עשו איתי שלום, צאו אלי ותברכו אותי, וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ וכל אחד מכם ימשיך את חייו כרגיל,
יז. עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם עד שאשוב ואקח אתכם אל ארץ טובה - כמו ארצכם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים- כפל לשון.
יח. פֶּן יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: יְקֹוָק יַצִּילֵנוּ השמרו, שמא יסית ויפתה אתכם חזקיהו, שה' יציל אתכם, הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר האם הצילו כל הע"ז של העמים את ארצותם מפני סנחריב ?
יט. אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם וְכִי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי היכן האלוהים של חֲמָת, אַרְפָּד וְסְפַרְוָיִם, שהרי שומרון עבדו אותם, ולא הצילו הע"ז האלו את ערי שומרון !
כ. מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יְקֹוָק אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי הלא כל האלוהים לא הצילו את העמים, א"כ כיצד יציל ה' אלוקיכם אתכם ??
כא. וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ על פי ציווי חזקיהו לא ענו לרבשקה דבר !
כב. וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים מרוב צער, על דברי הגידופים של רבשקה, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת דִּבְרֵי רַבשָׁקֵה:
כתובים
דברי הימים ב פרק לא
(ד) וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אלו התרומות והמעשרות לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְקֹוָק ושלא יהיו טרודים בפרנסתם וכך יוכלו להתמקד בעבודתם: (ה) וְכִפְרֹץ הַדָּבָר מפי המלך אזיהִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל להביא רֵאשִׁית תרומה דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ דבש התמרים ואפילו שלא נתחייב בתרומה וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ: (ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם הֵם הביאו אף מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַיקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם מהקדשים שהקדישו לה' ואפילו שנפטרו מהפרשת תרומות ומעשרות בכל זאת הֵבִיאוּ לירושלים וַיִּתְּנוּ והניחו אותם ב- עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת: ס (ז) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד התחילו לייסד את הערמות להתחיל לצבור את התבואה וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ סיימו: ס (ח) וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת הָעֲרֵמוֹת וַיְבָרֲכוּ אֶת יְקֹוָק שנתן בלב העם להביא כ"כ הרבה וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: פ (ט) וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל הָעֲרֵמוֹת לראות אם כבר לקחו מהם כי מרוב גדלם הוא לא היה בטוח שלקחו מהם ולא נגעו בהם: (י) וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן ויכול להיות שזהו אחיטוב במוזכר בדברי הימים א' פרק ה' הָרֹאשׁ לְבֵית צָדוֹק שהיה מבני צדוק וַיֹּאמֶר מֵהָחֵל מאז שהתחילו להביא את הַתְּרוּמָה לָבִיא בֵית יְקֹוָק יש כ"כ הרבה ל- אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ עד שנשאר וְהוֹתֵר עַד לָרוֹב כִּי יְקֹוָק בֵּרַךְ אֶת עַמּוֹ וְהַנּוֹתָר אֶת הֶהָמוֹן הַזֶּה וכל הערמות הגדולות האלו שנשארו הם כבר לאחר שלקחו כולם ושבעו: ס (יא) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ לְהָכִין לְשָׁכוֹת בְּבֵית יְקֹוָק וַיָּכִינוּ: (יב) וַיָּבִיאוּ אל הלשכות הללו אֶת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים ההפרשות שלא היו חייבות בֶּאֱמוּנָה וַעֲלֵיהֶם נָגִיד כונניהו כָּנַנְיָהוּ הַלֵּוִי וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ מִשְׁנֶה: (יג) וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ פְּקִידִים מִיַּד שהיו ממונים מתחת יד כונניהו כָּנַנְיָהוּ וְשִׁמְעִי אָחִיו בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית הָאֱלֹהִים: (יד) וְקוֹרֵא בֶן יִמְנָה הַלֵּוִי הַשּׁוֹעֵרשהיה השומר השער לכיוון לַמִּזְרָחָה היה אחראי עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹהִים לָתֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים לחלק את כל התרומות הן תרומה והן בשר קדשים: (טו) וְעַל יָדוֹ ואחריו במעלה היינו מתחתיו היו ממונים עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ והם הוצבו בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה לָתֵת לַאֲחֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹת כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן כל אחד לחלקו המתאים: (טז) מִלְּבַד הִתְיַחְשָׂם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה וחוץ ממה שהיו נותנים גם היו נותנים למי לזכרים המיוחסים מגיל שלוש לְכָל הַבָּא לְבֵית יְקֹוָק לִדְבַר שיהיה לכם אוכל דבר יוֹם בְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם כשהיו באים לשמש בתורם במשמרתם ולפעמים היו מביאים את בניהם הקטנים איתם להיות מתרגלים בעבודה ואז גם הם קיבלו: (יז) וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם והממונים חלקו תרומה לכהנים המיוחסים לסדר תולדת בית אבותיהם ואת המעשרות חילקו ללויים מבן 20 שנה ומעלה למי שקבוע במשמרות: (יח) וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל קָהָל כִּי בֶאֱמוּנָתָם כי כיוון שהם היו נאמנים להקב"ה והיו מקדשים את הקדש לשמרו בטהרה יִתְקַדְּשׁוּ קֹדֶשׁ: (יט) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אותם היושבים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל עִיר וָעִיר שעדיין לא הגיע זמן עבודת אנשי משמרתם עליהם היו ממונים ה - אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לעיל לָתֵת מָנוֹת לְכָל זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְכָל הִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם: (כ) וַיַּעַשׂ כָּזֹאת כצווי הזה יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה לחלק תרומה והמעשר לכל הכהנים והלוים היושבים בכל הארץ וַיַּעַשׂ הַטּוֹב בין אדם למקום וְהַיָּשָׁר בין אדם לחבירו וְהָאֱמֶת באמונות ודעות לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (כא) וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ: פ
משנת ההלכה
א. המטייל ונופש ברחבי הארץ ועובר בקרבת קברי הצדיקים גדולי ישראל הנביאים, התנאים, והאמוראים, וגדולי הראשונים, מן הראוי שישתטח כל קבריהם כמו שכָלֶב השתטח על קברי האבות כשבאו לרגל את הארץ ולהלן יבואר האיך מותר לעשות כן
ב. במצות לא תעשה ל"ח כותב הרמב"ם היא שהזהירנו משאול ספור מן המתים כמו שיחשבו אשר הם מתים באמת ואף על פי שהם אוכלים ומרגישים ויחשבו שמי שיעשה כך וילבש כך יבא אליו המת בשינה ויאמר לו מה שישאל ממנו והוא אמרו יתעלה (דברים פ' י"ח פס' י', י"א) "לא ימצא בך וגו' ודרש אל המתים" ובגמרא סנהדרין (ס"ה ב') דורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה והעובר על לאו זה חייב מלקות:
ג. ומטעם זה כתב הב"ח "אותן נשים וכן עמי הארצות שהולכין על קברי מתים, וכאילו מדברים עם המתים ואומרים להם צרותיהם, קרוב הדבר שהם בכלל דורש אל המתים" (ב"ח יו"ד רי"ז גשר החיים ח"ב) פכ"ו
ד. ועל פי זה יש מן הגאונים שהיו רוצים לאסור להשתטח על קברי מתים, שלא יהיה נראה כדורש אל המתים. ואין היתר להשתטח על קברי אבות, אלא להתפלל שם לה' במקום קדושה כדי שתהא תפלתו נשמעת ויתפללו לה' שימלא שאלותם בזכות אבותיו או בזכות הצדיקים הנקברים פה, או להשתטח על קבר המת לפייסו אם ביזה אותו, אבל כבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר. (שם ובש"ך שם קע"ט ס"ק ט"ו חכמת אדם כלל פ"ט בשם הב"ח שם)
ה. אך האחרונים האריכו להוכיח שאין בזה שום איסור של דורש אל המתים, אפילו כשמבקשים מהמתים שיתפללו על החיים. שכן אמרו (תענית ט"ז א') בתענית צבור על הגשמים שיוצאים לבית הקברות כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים , וכן אמרו בכלב (סוטה ל"ד ב') שהלך ונשתטח על קברי אבות בחברון, ואמר; אבותי בקשו עלי רחמים , ומותר לומר תהא מליץ יושר ותתפלל בעדינו לה' יתברך, דמכיון שאומר לו שיתפלל להית"ש הרי אין זו מגמה למת עצמו, אלא כמו שמבקשים מצדיק חי שיתפלל בעדו, (גשר החיים פכ"ט אות ט' עמ' ש"ט)
ו. להתפלל למת עצמו שיענהו לכו"ע אסור. ואלו השוטים הצועקים למתים ודורשים תשועה מהם, לבד מאשר עוברים על ודורש אל המתים, (שלפמ"ש המהר"ל ועוד ג"ז בכלל ודורש אל המתים, אע"ג שלפי פי' רז"ל מהות הלאו הוא מענין אחר) עוברים גם על הלאו ולא יהיה לך אלקים אחרים על פני (כמ"ש העיקרים מאמר ב' וראה מה שאסף בזה הרה"ג רא"ל גורדון ז"ל בסדור שלו "אוצר התפלות" במבוא סעי' ג') (גשר החיים שם, ועיין מש"כ מצות ל"ת א'):
ז. יש נוהגין לטעום מעט קודם שהולכים על בית הקברות, מחשש שארז"ל דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות, ועכ"פ לא יסעוד: (אלף המגן על המטה אפרים תקפ"א ס"ק ק"ט)
ח. יש נוהגין שאין ללכת על קברי אבות, כשלא הלכו ז' או י' שנים. (שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן רמ"ה)
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] ויש בפסוק זה צ"ט אותיות ועם אל"ף שתשים במלת "מה" ישלמו למאה אותיות, ותחזור המלה "מאה", כדי לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות. רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ח ומבואר גם בפ' כי תבוא פרק כח פס' ט
[8] ספורנו
[9] משך חכמה
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] ספר מצוות ה' והוא דעת הסמ"ק סי' ט
[13] רבינו בחיי
[14] ספר מצוות ה לדעת הסמ"ק שם
[15] רמב"ן
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ספר מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע רז
[19] מצוות ה', אלה המצוות עשה ד
[20] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ו
[21] שם, ושם מ"ע ז
[22] רבינו בחיי
[23] רמב"ן
[24] רש"י
[25] אבע"ז רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה