מקרא
במדבר פרק לה
(כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ:
(כט) וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:
(ל) כָּל בית דין מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו[1] יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת:
(לא) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר ממון או כל עונשים אחרים[2] לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
(לב) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר ממון או כל עונשים אחרים[3] לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן:
(לג) וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ ליושבים בה לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ:
(לד) וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
במדבר פרק לו
(א) וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַיקֹוָק לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו:
(ג) וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם שיהיה ביד הבעל וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ שהרי בנה יורשה והבן מתיחס על שבט אביו[4]:
(ד) וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לא נקוה שתשוב הנחלה אלינו אבל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן לפי שאין זו מכירה שתהיה חוזרת ביובל, שהירושה אינה חוזרת ביובל, ונמצא שנוספה על נחלת המטה אשר תהיינה להם[5]:
(ה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְקֹוָק לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים:
(ו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:
(ז) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מצוה לשעה קודם שינחלו ישראל הארץ[6] מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ח) וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו:
(ט) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד:
(יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים:
(יב) מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן:
(יג) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת של קרבנות נדרים והגעלה וְהַמִּשְׁפָּטִים של פרשת רוצח ונחלות.[7] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
סליק ספר במדבר
חזק חזק ונתחזק!
נביא
ישעיהו פרק כה
ח. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח ישחית ויבטל המוות - מישראל,(שלא יוסיפו העמים - להרוג בישראל) וּמָחָה יְקֹוָק אלוהים, דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים ולא ירדו עוד דמעות על פניהם של בנ"י, (שלא יוסיפו הגויים - להרע לישראל), וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ ותוסר החרפה שהיתה לישראל, שהיו מפוזרים בין הגויים, כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:
ט. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא בנ"י,שיראו בגאולתם, הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה יְקֹוָק קִוִּינוּ לוֹ הנה זה אלוקינו שקיוינו לו - והושיענו מגלותנו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ נגיל ונשמח בישועה שהושיע אותנו.
י. כִּי תָנוּחַ יַד יְקֹוָק בָּהָר הַזֶּה יד ה', תנוח על הגויים שבירושלים - להכותם. וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו מואב יהיו נידושים ונכתשים במקומם, כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה כמו שנידוש התבן שבאשפה, ברגלי אדם ובהמה.
יא. וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ ה' יפרוש את ידיו - להכות במואב, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת כמו השוחה במים, שפורש את ידיו בכל כוחו - לשחות, וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ ה' ישפיל גאוותו של מואב, עִם אָרְבּוֹת יָדָיו תחת אצילי ידיו. (כמו: "שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים, תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים" ירמיהו לח' יב' ; שהשוחה - משפיל המים שתחת אצילי ידיו)
יב. וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ החומות החזקות שבמבצרי מואב, הֵשַׁח הִשְׁפִּיל, הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר ינמיך וישפיל - עד עפר הארץ.
ישעיהו פרק כו
א. בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה בזמן בא הגאולה במפלת גוג, ישירו בארץ יהודה, עִיר עָז לָנוּ ירושלים שהיתה לנו תמיד, לעוז ולחוזק, יְשׁוּעָה יָשִׁית ה' ישים לנו ישועה, חוֹמוֹת וָחֵל בחומות ובחֵיל (חומה נמוכה שלפני החומה) שבירושלים, שלא יכבשו ע"י גוג.
ב. פִּתְחוּ שְׁעָרִים פתחו שערי ירושלים, וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק ויבואו בהם בנ"י, שהם עם צדיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים - ששמר וציפה, לקיום הבטחות ה' - שישיבם לארצם מגלותם.
ג. יֵצֶר סָמוּךְ החושבים בלבבם לסמוך על ה' ית' בכל ליבם, תִּצֹּר, שָׁלוֹם שָׁלוֹם שמור אותם בשלום, כִּי בְךָ בָּטוּחַ שהרי בך הם בוטחים.
ד. בִּטְחוּ בַּיְקֹוָק עֲדֵי עַד בטחו בַּה' ית', עד עולם, כִּי בְּיָהּ יְקֹוָק צוּר עוֹלָמִים בַּה' ראוי לבטוח, כי הוא חזק כסלע - בכל עולמים, בכל הזמנים.
ה. כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם, קִרְיָה נִשְׂגָּבָה ה' שבטחתם בו, הוריד והשפיל הגויים, שישבו במקום גבוה ובערים חזקות, יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר ויוסיף להשפילם מטה עד עפר הארץ.
ו. תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל ואחר שיפלו, עוד ירמסו אותם ברגל, רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים רגלי בנ"י, שהיו עניים ודלים, ירמסו אותם,
ז. אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים אתה תתן לפני הצדיק, דרך ישרה, יָשָׁר תְּיישֵר, מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס ודרך הצדיק תיישר.
ח. אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְקֹוָק אפילו כשבאה עלינו, דרך המשפט - כשהבאת עלינו יסורים, קִוִּינוּךָ היינו מקווים אליך, לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ ותאוות נפשנו היתה, שהנביא בנבואותיו, יזכיר לנו את שמך.
ט. נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה נפשי רצתה ובקשה אותך בלילה,(בזמן החושך והצרות) אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כל עוד רוחי בקרבי - אדרוש ואבקש אותך, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ גם כאשר באים אלינו דרכי המשפט - כשהבאת עלינו יסורים, נוסיף לדרוש ולבקש אותך, צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל כי משפטים אלו, מלמדים את יושבי תבל - לעשות צדק.
י. יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק וכי תנתן חנינה לרשע ?! הלא לא למד לעשות צדק, אף אחר שקבל יסורים ! בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל אף שקבל יסורים, נכוחים וברורים בצדקתם, הוסיף לעשות עָוֶל. וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְקֹוָק ולא רואה את גאוות וגדולת ה' בעולם, אף שקבל היסורים הצודקים. (ורואה היסורים, כאילו במקרה באו עליו.)
כתובים
דברי הימים ב פרק כה
(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: (כז) וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק ונפל לפני יואש מלך ישראל אז מיד וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר היינו שמרדו בו בִּירוּשָׁלִַם כדי להרגו כי כולם היו מצטערים על בניהם וקרוביהם שנלקחו ע"י יואש כבני ערובה וַיָּנָס לָכִישָׁה עיר מבצר ושם גר במשך 15 שנה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם: (כח) וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל הַסּוּסִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה שנקראת גם עיר ציון:
דברי הימים ב פרק כו
(א) וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ: (ב) הוּא בָּנָה אֶת אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה שאמנם שלמה כבשה אבל האדומים כבשוה חזרה וכשאמציה הכה את אדום, הוא לקח את זה חזרה ועוזיהו ביצר את העיר אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו שאמנם אביו כבש אך בני חיזק את העיר: פ (ג) בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יכיליה יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם: (ד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו רק בדברים הישרים ולא בדברים הרעים: (ה) וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים שכך היה דרכו בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים שהיה לו בינה להבין נפלאות במראות הנבואה וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת יְקֹוָק הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים: ס (ו) וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים: (ז) וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הערביים הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים שכולם נחברו יחד כדי להלחם בו: (ח) וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים אלו המעונים מהפסוק הקודם מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ ששמו התפרסם כ"כ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה ששמו היה גדול מאוד: (ט) וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ זויות המגדלים וַיְחַזְּקֵםבצורה שוטפת: (י) וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ והוא היה צריך בורות רבים להשקיה כשחלקם רועים וּבַשְּׁפֵלָה וחלקם וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵבלעסוק בעבודת ה- אֲדָמָה הָיָה: ס (יא) וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם מניינם בְּיַד יעואל יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ: (יב) כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת של לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת:
משנת ההלכה
דיני תשעת הימים
א. כתב אבי העזרי[8] נהגו אבותינו שלא לרחוץ מראש חודש ויש עלינו לקיים משום אל תטוש תורת אמך וכו' ומנהג זה אינו אלא לאשכנזים, אבל לספרדים אין מנהג אלא רק בשבוע שחל בו והשנה שאין דין שבוע שחל בו כמבואר לעיל אין כלל איסור רחיצה עד ערב שבת חזון.
ב. איסור הרחיצה הנו בין במים קרים ובין במים חמים ואפילו ללא סבון אסור.
ג. אך מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים צוננים.
ד. השנה שר"ח חל בערב שבת מותר לרחוץ כל גופו כהרגלו לכבוד שבת במים חמים ובסבון.
ה. ביום חום מותר לרחוץ אחר ר"ח אב עד ערב תשעה באב מאחר שמכונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג. אך יש לרחוץ בצונן ובלא סבון אלא אם אינו יכול להסיר הזיעה במים קרים או ללא סבון[9].
ו. ודוקא כשמזוהם מאד ולא בסתם זיעה, ואמנם מי שמזיע כל כך עד שהוא מזוהם או שמזיע בזיעה שאינה חולפת מותר כנ"ל.
ז. פועלים השבים ממלאכתם שטופי זיעה, ובלא מקלחת בצונן יש להם צער רב, יש להקל להם להתקלח בצונן.
ח. וכל שכן שמותר לחסידים ואנשי מעשה הנוהגים בכל ימות השנה לטבול לקריים, שלא יבטלו מנהגם זה אף בשבוע שחל בו תשעה באב, ויטבלו במקוה צונן[10].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה