מקרא
דברים פרק ג
(כג) וָאֶתְחַנַּן התפללתי לבקש רחמים[1] אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא אחר שכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל חשבתי שמא בטלה גזירה. והכתוב הזה דבק עם הפרשה של מעלה שהזכיר לשני המלכים האלה[2] לֵאמֹר ענינו אמירה גמורה בחיתוך שפתים[3]:
(כד) אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ מתן תורה וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה כגון - מכות מצרים, וקריעת ים סוף, וניסים ונפלאות במדבר, מן, ושליו, ובאר, ובליעת דתן ואבירם. וכבישת ב' מלכים גדולים ואדירים[4] אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:
(כה) אֶעְבְּרָה נָּא כשם שראיתי את ידך החזקה כך אראה את כיבוש ארץ ישראל[5] וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה ירושלים וְהַלְּבָנֹן בית המקדש שנעשה מעצי לבנון[6]:
(כו) וַיִּתְעַבֵּר יְקֹוָק בִּי לְמַעַנְכֶם נתמלא עלי עברה רוגז בשביל תלונותיכם[7] וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי רַב לָךְ לדבר בדברים הללו דייך במה שהראיתיך כבוש ארץ סיחון ועוג[8] אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:
(כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא עד עתה כדכתיב וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות וגו' ונפלו מהם ארבעה ועשרים אלף[9] מוּל בֵּית פְּעוֹר בערבות מואב ולפי שנצמדו שם לעבודה זרה לכך יזהירם עתה על עבודה זרה בפרשה הסמוכה[10] : פ
דברים פרק ד
(א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כי עיקר הלמוד לעשות המצות[11] לְמַעַן תִּחְיוּ כי עובדי פעור נשמדו[12] וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:
(ב) לֹא תֹסִפוּ על המצוה כגון חמש פרשיות בתפילין וכן לא תוסיפו מצוות חדשות מדעתכם[13] עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר[14] אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:
(ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת עתה בא להזהיר בפרטי המצות, ויתחיל בעבודת כוכבים שהיא שורש לכולן אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בעבור בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ ומי שלא עבד בעל פעור הנו חי וזה המשך בפסוק הבא[15] -:
(ד) וְאַתֶּם הייתם כלכם חכמים להשמר מהכשל בעבודת בעל פעור[16] הַדְּבֵקִים בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לפיכך אתם[17] חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:
(ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים שע"י מה שתגדילו תורה בשפע רב על תורה שבכתב. יתפלאו אומות העולם כמה רחבה ונסבה למעלה ע"י חכמה ובינה של ישראל[18] אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן שיהיו יכולים עפ"י י"ג מדות אלו לעמוד על ביאורי מצות התורה. מה שבאמת א"א רק ע"י המשפטים שבא ע"י כח התלמוד[19] הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:
(ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו לקבל תפילתינו בעת צרה[20] כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:
(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:
(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ נאמר כאן מצות לא תעשה השמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם[21]וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:
(י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְקֹוָק אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:
(יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל סביביו[22]:
(יב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל שאותו שמעתם, ולפי המדרש פי' שראיתם את הקול כלומר שראו תמונת האותיות ע"י להבות אש[23]:
(יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:
(יד) וְאֹתִי צִוָּה יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית ופעם אחרת ובשנה הארבעים[24] לְלַמֵּד אֶתְכֶם את שאר המצוות[25] חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ לא שאינן חובת הגוף בכל מקום, אלא ללמד שעיקר עשיית המצוות בארץ, כי הם משפט אלהי הארץ[26] אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם שלא תחייבו את נפשכם לומר - מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח, נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון, כי אין זה זכרון כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ דאינו לכם לזכרון כי אם להשחתה, אבל בלבך יהא שמור[27]:
(טז) פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
(יז) תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם:
(יח) תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ כל גבוה אצל נמוך הגבוה קרוי על והנמוך תחת[28]:
נביא
ישעיהו פרק ל
א. הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְקֹוָק - הוי, על הבנים שסרים מדרך ה', לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי לעשות עיצות שאינם לפי רצון ה', וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לכסות עצמם בכיסוי שיגן עליהם מהאוייב (שבקשו עזרה ממצרים, ולא מה' ית') - שלא לפי רוח ורצון ה', לְמַעַן, סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת ובכך, מוסיפים חטא, על שאר חטאיהם.(שאינם בוטחים בַּה')
ב. הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם, וּפִי לֹא שָׁאָלוּ שהולכים לרדת למצרים - שיעזרו להם, אך את פי ה' לא שאלו אם לרדת, לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה יורדים להתחזק, מחזקו של פרעה מלך מצרים, וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם "צל" המִצְרִים (חזקם הרב) יכסה ויגן על בנ"י,
ג. וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת החוזק שחשבתם לקבל מפרעה - יהיה לכם לבושה ובזיון,(על שחשבתם מחשבה זו) וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה ומה שחשבתם לחסות ולהסתר בצל המצרים - יהיה לכם לכלימה ובושה.
ד. כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו - כי שרי יהודה השפילו עצמם, והגיעו עד לעיר צוען שבמצרים, וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ ושליחי יהודה הגיעו לתחפנחס שבמצרים - לבקש עזרה,
ה. כֹּל הֹבִאישׁ סופכם שכולכם תתביישו, עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ משום שאתם מבקשים עזרה, מעם שלא יועיל לכם ולא כלום, לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל שהמצרים לא יועילו ולא יעזרו לכם, כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה רק בושה וכלימה תהיה לכם, (משום, שאת ה', שבכוחו להועיל - עזבו בנ"י, ולעזרת מצרים השתדלו מאוד - ולא עזרו להם כלל !!)
ו. מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב והכלימה תהיה, ששלחו משאות על בהמות - לנגב (למצרים שנמצאת בדרום א"י), בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה ועברו בארץ מדבר שהוא מקום של צרה וצוקה, לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם ובין החיות: לביא וליש - שמות של אריה - הנמצא במדבר, אֶפְעֶה - שם נחש ארסי, וְשָׂרָף מְעוֹפֵף שם נחש המדלג במהירות ממקום למקום ונראה כמעופף. יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם נשאו על כתפי החמורים - את עושרם - לתת למצרים, וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם - ועל דבשת הגמלים - נשאו אוצרות למצרים, עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לעם שלא יכול להועיל להם,
ז. וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ רק הבל וריק יכולים מצרים לעזור, לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת לכן קראתי למצרים, רַהַב הֵם שהם מתרהבים, מתגאים בדבר שאין להם. (שבאמת, לא יכולים לעזור) שָׁבֶת - שהם בטלים מלעזור לכם.
ח. עַתָּה בּוֹא כָתְבָהּ עַל לוּחַ אִתָּם כתוב נבואה זאת על לוח - שיהיה איתם (עם בנ"י) וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ וגם תחקוק דבר הנבואה, על ספר, וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם כְּדי, שדבר הנבואה ישָמר ליום אחרון, וידעו שלא לחינם באה עליהם הפורענות,
ט. כִּי עַם מְרִי הוּא עם שמורד בַּה' הוא, בָּנִים כֶּחָשִׁים בנים שמתכחשים שה' משגיח על מעשיהם, בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְקֹוָק שלא רצו לשמוע דבר ה',
י. אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ, וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת שהיו אומרים לנביאי האמת (רואים, חוזים) -אל תראו נבואות לאמר לנו דברים נכוחים וישרים, דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת דברו לנו דברי חלקות (שמחליקים את מעשינו הרעים) - ששלום יהיה לנו, חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת נבואות שקר שמהתלים בשומעים, (כמו: "אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם... " שמות ח' כה'; הנביא קרא לנבואות אלו - מהתלות)
יא. סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ סורו מן הדרך הזו, (להוסיף לנבא לנו נבואות קשות) הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח הטו עצמכם מן הדרך הזו, הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הפסיקו לנבא לפנינו, את דבר הנבואה מה' - שהוא קדוש ישראל.
יב. לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לכן, כך אמר ה' - שהוא קדוש ישראל, יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה בגלל שמאסתם את דברי בנביאים, וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק ובטחתם בעושר שעשקתם, וְנָלוֹז ובליצנות ודברים מגונים,(" כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה "; שבטחתם במצרים שיצילו אתכם, ולא בַּה' ית') וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו ובו (בעושק ונלוז) - אתם בוטחים ונשענים,
יג. לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה העוון, שאתם בוטחים במצרים יגרום לכם שתהיו, כְּפֶרֶץ נֹפֵל כמו חומה שנפרצה, נשברה ונפלה, נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׁגָּבָה וכמו מקום בְּקִיר חומה חזקה(שחשבו את פרעה לחומה נשגבה), שהוא נפוח - כאבעבועות - ועומדת החומה - ליפול, אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ שלפתע, יבוא מהנבעה - שבר גדול על החומה הנשגבה, כך פתאום, יבוא עליכם השבר
יד. וּשְׁבָרָהּ ה' ישבור את החומה, שאתם בוטחים בה, כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים, כָּתוּת לֹא יַחְמֹל כמו ששוברים הנבל (כלי החרס) שעשה היוצר, שכותשים אותו דק דק, ולא חומלים עליו, וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ וכל כך דק יכָּתֵת, עד שלא ימצאו בשברים הכתותים, חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד שבר חרס לחתות (להוציא) גחל מהאש, וְלַחְשׂף מַיִם מִגֶּבֶא לדלות מים - מבור המים, ע"י שבר חרס.(נמשל: שמפלתם, תהיה גמורה ועצומה)
טו. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אלוהים קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן ה' הבטיח לבנ"י, שיוָשְעוּ וינצלו - כְּשיֵשְבו בנחת במקומכם, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם גבורתכם על אוייביכם תהיה, כשתשבו בשקט ובבטחה בַּה', וְלֹא אֲבִיתֶם אך אתם לא רציתם לשמוע לי.
כתובים
דברי הימים ב פרק כו
(יג) וְעַל יָדָם היינו הנתינים שתחת ממשלתם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל הרבה כח לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב: (יד) וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים כלים המיועדים לאבני הקלע: (טו) וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מעשה אומנות שבאה ע"י הרבה מחשבה מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב ואת מעשה האומנות הזו עשה כדילִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת כדי לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא שעשה דברים נפלאים לְהֵעָזֵר בהם עַד כִּי חָזָק: (טז) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית שבעבור רוב חזקתו גבה ליבו וַיִּמְעַל בַּיקֹוָק אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְקֹוָק לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת שאמר שנאה למלך לעבוד למלך הכבוד: (יז) וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיקֹוָק שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל: (יח) וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיקֹוָק שלא הותר לך להקטיר כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ פשעת וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵיְקֹוָק אֱלֹהִים ושלא תחשוב שבגלל מעשה זה קבל כבוד מאת הקב"ה: (יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ כי עזריהו מחה בו וּבְיָדוֹ כבר החזיק את ה- מִקְטֶרֶת כדי לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ ובזמן כעסו עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ שהייתה בצבע לבןלִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְקֹוָק כשהוא עמד מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: (כ) וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם היינו להוציא אותו מהר מאוד וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאתמעצמו כִּי נִגְּעוֹ יְקֹוָק וראה שקיבל עונש: (כא) וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית החפשות הַחָפְשִׁית שעזב את בית המלוכה והיה אדם חפשי מהעמל מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית יְקֹוָק בגלל הצרעתוְיוֹתָם בְּנוֹ היה ממונה עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ להיות שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ: (כב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא: (כג) וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים ולא במערה ששל קברות המלכים כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא וזה לא ראוי לקברו יחד עם שאר המלכים וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
משנת ההלכה
זכר לחרבן
א. משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור כשאדם טח ביתו וסד בסיד, בין בארץ ובין בחו"ל משייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. (58*58 לדעת החזו"א 48*48 לדעת הגר"ח נאה). וצריך להיות מרובע ולא צר וארוך אפילו אם יש בו שטח של אמה על אמה כגון חצי אמה על שתי אמות.
ב. אין חייב לגרד את הטיח עד שייראו הלבנים אל מספיק שמגרד את הסיד או הצבע, ומי שצבע מעל הסיד או מדביק טפט מעל הסיד אין מספיק להשאיר מקום פנוי מהצבע או הטפט, אלא צריך לקלף את הסיד.
ג. יש שנהגו לעשות זכר לחורבן, באפנים אחרים כגון שצובעים ריבוע שחור וכותבים עליו "זכר לחורבן", או שכותבים אל מול הפתח "ירושלים", או שתולים תבנית הכותל או בית המקדש אל מול הפתח, ואין למחות ביד המקילים כך. אמנם לכתחילה אין לנהוג כן אלא כדין השו"ע, לעשות "זגר לחורבן בקילוף הסיד.
ד. אע"ג שלכתחילה יש לעשות "זכר לחרבן" מול הפתח כדי שיראה אותו מיד בכניסתו לביתו ויזכור החורבן ויתאונן עליו, מכל מקום אם אין באפשרותו לעשותו כנגד הפתח מפני שישם חלון, דלת, או ריהוט, י"א שיעשה במקום הקרוב ביותר אל מול הפתח, וי"א שיעשה מעל פתח הכניסה, ואם יש אפשרות לעשות מול הפתח "זכר לחורבן" צר וארוך כל שיש בו שטח של אמה על אמה (כגון חצי אמה על שתי אמות) י"א שעדיף לעשות כן מאשר לעשותו שלא כנגד הפתח ממש.
ה. מי שקנה דירה מיהודי ואין שם "זכר לחורבן", חייב מיד לעשותו כשנכנס לדור, ויקלף אמה על אמה מהסיד הקיים. ואם קנה מגוי, אינו חייב לעשות "זכר לחורבן". אמנם כשמסייד את הבית אפילו לאחר זמן, חייב להשאיר אמה על אמה שלא יסייד אותה.
ו. השוכר דירה אם אינו מסייד את הדירה מצד הדין אינו חייב, אמנם מן הראוי שיטול רשות מהמשכיר לקלף אמה על אמה ובלא רשות אסור לו לעשות כן, ואם מסייד מחדש חייב להשאיר אמה על אמה וכנ"ל בקונה מגוי.
ז. חובה על המשכיר דירה להשאיר אמה על אמה אפילו אם אינו מסייד לעצמו אלא לצורך השוכר.
ח. במה דברים אמורים, כשהמשכיר מחזיק את הדירה לצורך מגורים. אבל אם מחזיק בדירה לצורך השקעה ורווחים ואינו מתעתד לדור בה כלל, אין עליו חובה. ומ"מ מן הראוי שהשוכר יעשה כן וכנ"ל, אמנם באופן זה אין גם חיוב גמור על השוכר.
[1] ת"י
[2] רבינו בחיי
[3] רבינו בחיי
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] חזקוני
[6] רש"י, חזקוני
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור, חזקוני
[9] חזקוני
[10] רבינו בחיי
[11] אבע"ז
[12] חזקוני
[13] רמב"ן
[14] ועיין ברבנו בחיי "אבל מה שתיקנו חז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת, כי לא באו אלא לשמור את העיקר, כמו שעושים לכרם גדר סביב כדי שישתמר הכרם, וכענין שאמר לך לך אמרין נזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב, אדרבה העובר על גדריהם ותקנותיהם עובר על לאו דלא תסור מן הדבר (דברים יז, יא), וכן צותה התורה ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח, ל), ואמרו חז"ל (מועד קטן ה.) עשו משמרת למשמרתי" וברמב"ן הוסיף "ומה שתקנו חכמים משום גדר, כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה"
[15] אבע"ז
[16] ספורנו
[17] חזקוני
[18] העמק דבר
[19] העמק דבר
[20] ת"א
[21] רמב"ן
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] העמק דבר
[24] אבע"ז
[25] חזקוני
[26] רבינו בחיי
[27] פי' ר' יוסף בכור שור
[28] רשב"ם לעיל פס' יא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה