מקרא
דברים פרק ו
(טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם יזהיר הכתוב שלא ינסה האדם להקב"ה לאמר אעבוד ה' יתברך ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת, אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה בין יצליח בין לא יצליח כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה ברפידים בבקשת המים ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז, ז), וכתיב (שם) על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה', הנסיון היה שאם יתן להם מים ילכו אחריו ואם לא יתן לא ילכו אחריו, וזהו לשון במסה בלשון ידיעה, שהרי על זה קרא שם המקום מסה ומריבה[1]:
(יז) שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:
(יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר[2] - בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ:
(יט) לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק והיכן דבר והמותי את כל העם וגו'[3]: ס
(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת על מה יעידו אלה המצות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה ומה - וְהַחֻקִּים כי נעלם טעמם בתורה וְהַמִּשְׁפָּטִים ישאל מה המשפטים שנעשה במצות האלה, שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אשה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים כי משפטי ישוב המדינות, בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירון[4] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם:
(כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וצוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים - והכוונה בזה, הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (לעיל ה ו) אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו, ויצונו לעשות את החקים האלה הנזכרים בעדות חקים ומשפטים, ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו, לטוב לנו בעשיית החקים כי טובים הם, אין בהם חק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל[5]:
(כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ ואנחנו עדים בדבר[6]:
(כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּנוּ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ והוא יסוד לכל המצוות לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה ביאר בכאן שכר המצוות[7] שנהיה אותם הנוחלים כל הימים שהם חיי העוה"ב[8]:
(כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כלומר שכר גדול נקבל על כך קרא גמול המצות "צדקה", כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו[9] כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ: ס
דברים פרק ז
(א) כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל והשליך גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:
(ב) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם הוזהרנו בזה מחמול על עובדי עבודה זרה ומייפות דבר מכל מה שייוחד להם, וכן אסור לרחם על עובדי עבודה זרה שנאמר ולא תחנם לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו ראהו נטוי למות לא יצילנו אפילו אם יתן לו שכר, אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה, וכן אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל וכן אין משכירין שדות אבל משכירין להם בתים ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו וכן אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, או שימצא שבח גדול יותר לבני אומתנו מתוך שבח שמשבח אותם מותר ולמכור לישמעאלים בזמן הזה שאינם עובדי ע"ז יש מתירים ויש אוסרים[10]:
(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם והזהרנו בזה מהתחתן עם הכופרים ולפיכך ישראל שבעל עכו"ם אפילו גר תושב דרך אישות או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל לא דרך זנות הבא על הכותית דרך זנות במקרה מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ המיחד אשה מהן לבנו או שנתן בתו לאחד מהן, האב עבר על לאו, אבל אינו לוקה לפי שאין בו מעשה, אבל הבן שעשה מעשה הביאה לוקה[11]:
(ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
(ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם רק כה עשו להם[12] מִזְבְּחֹתֵיהֶם הבנויים תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם עשוי מאבן אחת תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם אילנות שעובדים אותם[13] תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
(ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה דבר נחמד[14] מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים שמא תאמרו אנו מרובים מאותן שבע עממים ובעוצם ידינו נגרש אותם. לא מרובים אתם מכל אותן שבעה עממים. ולא מרובכם חשק ה' בכם לבער אותם אלא אתם המעט מכל אותם עממים. אלא מאהבת ה' אתכם בשביל שבועתו לאבותיכם. ונשל אותם מפניך[15] חָשַׁק שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם[16] יְקֹוָק בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:
(ח) כִּי מֵאַהֲבַת יְקֹוָק אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ט) וְיָדַעְתָּ מיציאת מצרים כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים שברא שמים וארץ הָאֵל הַנֶּאֱמָן שלא ישוב דברו ריקם[17] שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר:
(י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו את שכרו על דברים טובים שעשה בעוה"ז[18] לְהַאֲבִידוֹ בעולם הבא לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ:
(יא) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם ולא תטריד מחשבתך אם לא תקבל שכר מהם בעולם הזה כי בעה"ב הוא עיקר שכרם[19]: פ
נביא
ישעיהו פרק לב
ד. וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת לב הנמהרים והכסילים - יבין לדעת דבר ה', וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת מי שהתייחסו לנביא, שמדבר בשפה עילגת, שאינה מובנת ("כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזה" לעיל כח' יא') ימהרו להבין הדברים הצחים (דברים זכים ובהירים - המתיישבים על הלב) של הנבואה,
ה. לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב לא יקראו עוד לנבל - נדיב, איש חשוב ומכובד, (כמו: "הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל נְדִיבִים" איוב לד' יח') וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ ולכִילַי (נוכל), הרמאי - לא יקראו עוד שוע, איש חשוב [20].
ו. כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר כי הלא הנבל מדבר דברי נבלה, דברים מגונים, וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן ועושה את מחשבות האון, הרֶשַע שבליבו. לַעֲשׂוֹת חֹנֶף להתנהג בחנופה וברֶשַע, וּלְדַבֵּר אֶל יְקֹוָק תּוֹעָה ומדבר אל העם, דברים המתעים אותם מדרך ה' (שאומר שה' לא רואה ומשגיח), לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב מרוקן וגוזל, מאכל העניים הרעבים, וּמַשְׁקֵה צָמֵא יַחְסִיר ומשקה, יְחַסֵר ויקח מהצמאים,
ז. וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים והכילי, הרמאי, כְּלֵי אוּמנותו - רעים - שמרמה במידותיהם, הוּא זִמּוֹת יָעָץ חושב מחשבות מִרמה, לְחַבֵּל עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר משחית ועושה רע לעניים - באמרי שקר, וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט כשהאביון טוען טענותיו במשפט, בא הכילי, ובאמרי שקר - סותר את דבריו.
ח. וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ ונדיב חושב תמיד לנדב ולהטיב לכולם, וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם בזכות נדיבותו - תקום ותתקיים מעלתו וגדולתו.
ט. נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת הערים הגדולות שביהודה, היושבים בשלווה, קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי קומו ושמעו קולי, בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי הכפרים הקטנים סביב ערי יהודה, שיושבים בבטחה (שלא יפגעו מהאוייב) -האזינו לאמרתי.
י. יָמִים עַל שָׁנָה תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת אתן היושבות בבטחה- עוד יבוא עליכן רוגז ופחד האוייב שנה אחר שנה, כשיעשה עליכם נ"נ המצור, כִּי כָּלָה בָצִיר אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא גם כשיכלה ויסתיים זמן הבציר - לא יבואו הענבים הנאספים - הביתה, (שהאוייב יקח אותם)
יא. חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת, רְגָזָה בֹּטְחוֹת עוד תהיו חרדים מהרעה, יושבי הערים השאננוֹת והיושבות בבטחה - שלא יבוא האוייב, פְּשֹׁטָה וְעֹרָה עוד תהיו מופשטים מבגדיכם, ותלכו בגילוי בשר, וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם תשימו חגורה בלבד במתנים - לכסות בשר ערוה,
יב. עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים יטפחו הנשים על השדיים, בדרך צער והספד, עַל שְׂדֵי חֶמֶד ויסְפְּדו, על השדות החמודות (מרוב שהיו משובחות - היו חומדים וחפצים בהם) - שנאבדו, עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה ועל הגפנים שהיו מוציאים פירות רבים, ועתה נאבדו.
יג. עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה על אדמת א"י יספידו - שעלו בה קוץ ושמיר (מיני קוצים), כִּי עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ וכן יספדו על חורבן הבתים, שהיה בהם משוש ושמחה, קִרְיָה עַלִּיזָה ועל הערים העליזות - שחרבו.
יד. כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ ארמון המלך - נעזב, הֲמוֹן עִיר עֻזָּב המון העם שבערים - נעזבו וגלו ממקומם, עֹפֶל וָבַחַן המגדלים חזקים, הָיָה בְעַד יהיו לְ - מְעָרוֹת למערות - מקום לחיות השדה, עַד עוֹלָם לזמן רב מאוד, מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים שישמחו בהם (במערות) הפראים, החמור בר, מִרְעֵה עֲדָרִים וירעו שם עדרי הצאן.
טו. עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וכל החורבן הזה יהיה, עד שה' ישפוך עלינו ברצונו, רוח רחמים ממרום, וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל א"י, שהיתה שוממה כמדבר, תהיה ככרמל - מקום שדות וכרמים, (ברוב טובה וברכה)וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב והעמים שהצליחו, והיו כְּ - "כרמל", יושפלו מגדולתם ויהיו נמשלים ליער,
טז. וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט בירושלים שהיתה כמדבר - יִרְבֶּה המשפט והצדק,וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב - ובכרמל, בא"י, תשב הצדקה - שירבו בה בעשיית צדקה.
יז. וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם בזכות ריבוי הצדקה יהיה להם - שלום ! וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם ובזכות עשיית הצדקה, יהיה להם שקט ובטחון עד עולם !
יח. וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם, וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים, וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת בנ"י, יֵשְבו בבית מלא בשלום, בבטחון, במנוחה ובשלווה,
יט. וּבָרַד ירידת ברד, (רש"י ; ובָרַד, קמץ ופתח - מורה על פועל.כמו: הָלַך, יָשַב, עָמַד וכדו') בְּרֶדֶת הַיָּעַר ירידת הברד, תהיה על עצי היער, ולא בתוך העיר, (הפורענות תכה ברשעים - שנמשלו ליער ; לעיל פס' טו') וּבַשִּׁפְלָה ובשפלות שהושפלו בנ"י תמיד, תִּשְׁפַּל הָעִיר יושפלו ערי העמים.
כ. אַשְׁרֵיכֶם אשריכם בנ"י ! זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם שאתם זורעים במקום מים - שהתבואה מצליחה (שזרעתם צְדָקוֹת רבות, ולכן תצליחו, ותקבלו שכר פעולתכם) מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר שתִּשְלְחוּ השור - לדוש את רוֹב התבואה, ואת החמור - לשאת התבואה מהשדה.
כתובים
דברי הימים ב פרק כח
(יז) וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי: (יח) וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב בערים שעמדו בעמק ובערים הדרומיים ששייכים לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (יט) כִּי הִכְנִיעַ יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה כי הוא גילה את מעשיהם הרעים וּמָעוֹל מַעַל בַּיקֹוָק: (כ) וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר הוא פול אסיר, והוא תגלת פלאסר ותלגת פלנסר מלך אשור, מלך מ' לבבל בשנת 3160 (נזכר מלכים ב' ט"ו, כט ושם ט"ז, ז, י ודברי הימים א ה, כו) מלך כ"ט שנה, וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ שאפילו שאחז שלח שיעזור לו הוא היצר לו ולא חיזק אותו כמו שהוא ביקש ממנו למרות שהוא נלחם עבורו עם מלך ארם: (כא) כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ שלמרות שהוא חילק איתו את האוצרות שנמצאו בבית ה', בכל זאת הוא לא עזר לו: (כב) וּבְעֵת הָצֵר לוֹ ולמרות שהיה לאחז זמן צרה, בכל זאת וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּיקֹוָק הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז: (כג) וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ שאחרי שהפסיד לארם הוא טען שהוא הפסיד בגלל האלהים שלהם ולכן הוא התחיל לעבוד אותם וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי ולכן צוה לעשות בהיכל ה' תבנית מזבח כמו בדמשק והוא ביטל את מזבח הנחושת וקיצץ את כל כלי ה' וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל ולכן ה' הענישו עוד יותר: (כד) וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים קילף והוריד מהם את כל הזהב וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְקֹוָק כדי שאף אחד לא יוכל לבוא וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם: (כה) וּבְכָל עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּכְעֵס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: (כו) וְיֶתֶר דְּבָרָיו וְכָל דְּרָכָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: (כז) וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בעבור גודל רשעתו וַיִּמְלֹךְ יְחִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו אחז נולד 3163 מלך על יהודה ב3183 בן 20 שנה, 16 שנה מלך (מלכים ב' ט"ו) אוריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי עודד נביאים הוליד את חזקיה ב - 3174 , 9 שנים קודם שמלך, ובן 11 שנה היה ביום הולידו את חזקיה: פ
דברי הימים ב פרק כט
(א) יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בשנת 3199 וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו בימיו נריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה נביאים, ואמרו בחלק (סנהדרין צ"ד ב') בימיו לא היה איש ואשה שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה. חזקיה גנז ספר רפואות: (ג) הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְקֹוָק שהרי אביו אחז סגרם וַיְחַזְּקֵם שהרי אחז קצץ את כל כלי בית ה': (ד) וַיָּבֵא אֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח העומד בהר הבית: (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה כיוון שפתחתי את דלתות ההיכל הִתְקַדְּשׁוּ ע"י טבילה כדי שתוכלו להכנת לבית ה' וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ היינו את העבודת כוכבים וטומאת הנידה סרוחה ומאוסה יותר מן המת:
משנת ההלכה
הלכות כשרות לנופשים
כשיוצאים לנופש יש לשים לב בקנייה בחנויות לכמה פרטים
א. מוצרי מאפה: אין לקנות מוצרי מאפה אפילו אם הם ביתיים אלא אם כן יש עליהם הכשר מהודר. הבעיות הנפוצות - הפרשת חלה, טבל, ניפוי הקמח מתולעים, ובמקרה בו קונים משאינו יהודי ישנו איסור של פת עכו"ם.
ב. במידה וישנן תוספות כשוקולד ותבלינים, ישנן בעיות כשרות אם שאר הרכיבים.
ג. פיתות, לחמניות, לחמים, בין אלו שקונים ובין אלו שמכינים בסדנאות, פנות חי, וכדומה. צריכים הכשר כנ"ל.
ד. בחו"ל אין לקנות את הנ"ל לא הכשר או פיקוח
ה. יין: אין לקנות יין ללא הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל. בין ביקבי בוטיק ובין ביקבים תעשייתיים. הבעיות הנפוצות - סתם יינם שגזרו חז"ל, טבל, וחילול שבת.
ו. שמן: ייצור יהודי צריך כשרות. הבעיות הנפוצות – ערלה, טבל, חילול שבת. בקניה מאינו יהודי אם ברור מעל לכל ספק שהזיתים מהם הופק השמן הינם בבעלות הגוי ובתהליך ייצור השמן לא הוספו רכיבים אחרים ובכלים בהם מיוצר השמן אין מכינים דברים אחרים, השמן מותר.
ז. תבלינים: חייבים הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל.
ח. פיצוחים: חייבים הכשר, בין בארץ ובין בחו"ל.
ט. שוקולד: חייב הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל . הבעיות הנפוצות - מוצרים שיש בהם חשש טריפות, חילול שבת, חלב עכו"ם.
י. מרציפן: חייב הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל.
יא. דבש: צריך הכשר אלא אם ידוע שאינו מיוצר בשבת ואין בו תוספות.
יב. מוצרי חלב: חלב פרה, עיזים, כבשים, שנחלב על ידי יהודי או בפיקוח יהודי, אם ידוע שלא נחלב בשבת, ולבעלי החיים לא הוזרקו זריקות ההופכות אותם לטריפה, אינו צריך הכשר.
יג. גבינות ושאר מוצרי חלב: צריכים הכשר מהודר.
יד. דגים טריים: שיש להם קשקשים אינם צריכים הכשר. אמנם אם חותכים או מנקים אותם צריך לברר שהסכינים משמשים אך ורק לחיתוך דגים כשרים ולא לשום מוצר אחר
טו. פירות: שנקנו מאינו יהודי, אם ברור שאין בהם חשש ערלה, כלומר שעברו שלוש שנים מעת נטיעת העץ ובינתיים לא הועבר העץ ממקום למקום, מותר לקנותם. ובחו"ל אין צריך בירור ומותר כמות שהם.
טז. ואם נקנו מיהודי, ואין עליהם הכשר, אם ברור שאינם ערלה כנ"ל חובה להפריש תרומות ומעשרות.
יז. ירקות: מאינו יהודי מותרים. מיהודי חייבים בתרומות ומעשרות.
יח. ירקות מבושלים כגון תירס וכדומה: אין לקנות ללא הכשר.
יט. מוצרים תעשייתיים, ומוצרי בשר, צריכים הכשר כבכל מקום אחר.
כ. מקומות בילוי, מסעדות, וכדומה, חייבים הכשר מהודר, כדאי תמיד לדבר ולהתייעץ עם המשגיח במקום, ולברר את רמת הכשרות.
[1] רבינו בחיי
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רבינו בחיי
[8] "דבר זה תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלים לישראל למה לא פי' משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא אם יקיימו התורה. תשובה לדבריהם הרי כאן בפירוש הזכיר שכר העולם הבא ומה שלא נדר להם בהרבה מקומות אלא הארץ ושלות העולם הזה היינו כדי להשמיעם דבר השוה לכל אנשים ולנשים ולטף לחכמים ולשאינם חכמים כדי להמשיך לבם ליראה וכמו כן מטעם זה לא הזהיר משה רבנו לישראל עונש גיהנם אם לא ישמרו מצות התורה אלא הזהירם עונש חי העולם הזה כמו שמפורש בפרשת בחוקותי ובפרשת תבא ובכמה מקומות אחרים. חזקוני
[9] רמב"ן חזקוני
[10] מצוות ה', אלה המצוות
[11] שם ושם
[12] אבע"ז
[13] רש"י
[14] אבע"ז
[15] רשב"ם
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ת"א ת"י
[19] חזקוני
[20] כמו באיוב: "...וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל...", איוב לד' יט'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה