מקרא
דברים פרק ט
(כא) וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת ואטחון אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר ולא הזכיר כי השקהו אותם דרך כבודם, שלא רצה לאמר להם שעשה בהם מעשה הסוטות[1]:
(כב) וּבְתַבְעֵרָה הוא קברות התאוה[2] וּבְמַסָּה הוא רפידים וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה ולפי שיש לו לקברות התאוה שני שמות על שם המאורע הזכירו בשניהם[3] מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת יְקֹוָק:
(כג) וּבִשְׁלֹחַ יְקֹוָק אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ בלב וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ במעשה אלא עלו ונלחמו[4]:
(כד) מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְקֹוָק מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם:
(כה) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְקֹוָק בתפילה[5] אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי זאת היתה תפלתו קודם רדתו מן ההר, וממנה נענה בוינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות לב יד)[6] כִּי אָמַר יְקֹוָק לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:
(כו) וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וָאֹמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה:
(כז) זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ:
(כח) פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת יְקֹוָק לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם במצרים טרם שהוציאם משם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר אבל בחטא המרגלים (במדבר יד טז) אמר מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר, כלומר יאמרו כי כאשר באו והיו קרובים לארץ וראה שאין יכולת בידו כנגד העמים ההם שחטם במדבר[7]:
(כט) וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ בני האבות[8] אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה: פ
דברים פרק י
(א) בָּעֵת הַהִוא אחר ארבעים יום הוא כ"ט אב[9] אָמַר יְקֹוָק אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ והיה הארון הזה כולו עץ הוא והמכסה אשר עליו מלמעלה כמנהג בכל הארונות, והיו הלוחות שם עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב טהור[10]:
(ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן:
(ג) וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה בעלות השחר של יום חמישי כ"ט אב[11] וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי:
(ד) וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן כדי שלא יאמר שיש הפרש בין לוחות ראשונות שהם מעשה ה' ללוחות שניות שהן מעשה ידי אדם, לזה אמר כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דיבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל, כל זה לומר שבכתיבה לא יש הפרש והמכתב מכתב אלהים הוא וגו'[12] אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק אֵלָי ביום ג' בשבת בעשרה בתשרי[13]:
(ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר באותו יום עצמו בעשרה בתשרי[14] וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק:
(ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן הר ההר גדול שבהרים וארוך פרסאות רבות. והיה סוף ההר עד גבול ארץ אדום וראשו קרוב לחשמונה, והיו במישור אשר לפני הר ההר ערים או מקומות הנקראים מוסרות ובני יעקן וחור הגדגד ויטבתה ועברונה ועציון גבר וקדש, ואלו המקומות אין ביניהם מרחק רב, ונסעו מקדש ויחנו בהר ההר שנכנסו בו במקום שפל אשר היה ברגלי ההר, והיו במקום הנקרא חשמונה בארות בשדה יקראו אותן בארות בני יעקן, כי אנשי בני יעקן באים שם להשקות צאנם והם עשאום כי שם מצאו מים חיים. ומשם נסעו למוסרה, ומשם נסעו למוסרות, ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן, שהמקום ההוא זה שמומוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן כי כאשר עלה אהרן אל ראש ההר וימת בראש ההר כנגד מוסרות או במוסרה עצמה ויקבר שם, חזרו ישראל אל מוסרות לבכות ולספוד על קבר איש האלהים, והיו גדוליהם בכל השלשים יום עולים אל ראש ההר וסופדים לקדוש ה' וישובו אל המחנה במוסרה, ואחר השלשים יום נסעו ממוסרה אל חר הגדגד ומן הגדגדה יטבתה, כי עתה בשובם הלכו מהרה וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו הזכירו מיתת אהרן עתה במקום הזה, כי אמר (לעיל ט כ) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא הגיעו עונש השמד לא בגופו ולא בזרעו, כי לא מת עד שנת הארבעים שהיה זקן ושבע ימים וכהן בנו תחתיו[15]:
(ז) מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם:
(ח) בָּעֵת הַהִוא של חטא העגל כשאמר פסל לך הִבְדִּיל יְקֹוָק אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי שמצאו חן בעיני המקום, שלא חטאו בו כדכת' ויאספו אליו כל בני לוי[16] לָשֵׂאת הלוים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לַעֲמֹד הכהנים[17]לִפְנֵי יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ הכהנים בני לוי את ישראל[18] עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ט) עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לוֹ:
נביא
ישעיהו פרק לה
ג. חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת חזקו בנ"י, איש את אחיו שידיו רפות, חלשות באמונת גאולת ישראל, וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ וברכיים נכשלות (שלא עומדות בחוזק, לצפות לישועת ה' המתמהמת מלבוא) - חזקו.
ד. אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב אמרו לאלו שליבם ממהר לראות הגאולה, ונחלשים מכך שמתאחרת לבוא, חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ אל תחששו מרוב צרות הגויים, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא בגויים, גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם להוציאכם מהגלות.
ה. אָז בזמן ישועת הגאולה, תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה יפקחו עֵינֵי העִוְרים, ואזני החרשים - שלא רצו לשמוע דבר ה' - יראו ויבינו את אמיתות נבואת ה',
ו. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ בנ"י, שהיו חלשים כפסחים - ידלגו במהירות כמו האַיָל, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם בנ"י, שהיו כאלמים מפחד הגויים - ירננו וישבחו את ה' על ישועתו, כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה ויהללו את ה', שבדרך כשישובו לארצם, יִבָּקַע המדבר - ויֵצְאו מים חיים, ונחלים - יֵצְאו בערבה.
ז. וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגָם השרב, החום הגדול - יהפך לשבים ארצה - לאגם של מים, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם ומקום של צמאון - יהפך למקופם שנובעים בו מי מעיינות. בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ במקום שהיו בו התנים - ירבצו שם הצאן, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא ומקום התנים, יהפך לחצר (כמו: "…חָצִיר - לִבְנוֹת יַעֲנָה…" ; לעיל לד' ג') - שיגדלו שם קָנֶה וגֹמֶא - הגדלים ליד המים.
ח. וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ שם במדבר (בדרך לא"י) יהיה דרך סלולה לשבים, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ לדרך שישובו בה לא"י, לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא שהגויים לא יעברו בדרך זו, וְהוּא לָמוֹ ודרך זו - רק להם, (לשבים לציון) הֹלֵךְ דֶּרֶךְ, וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ גם הרגיל להיות הולך דרך, וגם האוִילִים (בענייני הליכה בדרכים) - לא יתעו בה.(שהדרך תהיה קלה וישרה)
ט. לֹא יִהְיֶה שָׁם בדרך זו, אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל יַעֲלֶנָּה האריה וחיות רעות ואכזריות - לא יעלו בדרך זו, לֹא תִמָּצֵא שָׁם כל חיה, וְהָלְכוּ גְּאוּלִים הגאולים בלבד ילכו בדרך זו.
י. וּפְדוּיֵי יְקֹוָק יְשֻׁבוּן הפדויים שה' יִפְדֶה - ישובו לא"י, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שמחה תמידית - שלא תפסק, תהיה על ראש השבים, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ בנ"י בארץ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה ינוסו מהם, כל היגון והאנחות שהיו לבנ"י בגלות.
ישעיהו פרק לו
א. וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם בשנה ה - 14 לחזקיהו, כבש סנחריב את כל ערי יהודה הבצורות.
ב. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת רַבשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה, אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ סנחריב שלח את רבשקה (אחד השרים), מלכיש (עיר ביהודה) אל חזקיהו שבירושלים, בְּחֵיל כָּבֵד בְּלִיווּי חיילים רבים, וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה בתעלה, שיוצאת מהבריכה העליונה, בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס- בדרך הנקראת: "שְׂדֵה כוֹבֵס". (ששם היו מכבסים הבגדים)
ג. וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת הממונה על בית המלך, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר המזכיר, הממונה על ספר הזכרונות.
ד. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבשָׁקֵה: אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ במה אתה בוטח, שאתה מורד בי ?
ה. אָמַרְתִּי אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עד כעת אמרתי, שמרידתך בי, היא רק בפיך ובשפתיך, אך שתראה שאבוא עליך למלחמה - תכנע לפני, עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה או שתכין עצמך בעיצות ובגבטורות להלחם עימי,עַתָּה, עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי אך כעת, שאתה לא נכנע, וגם לא מכין עצמך למלחמה, על מי אתה בוטח ??
ו. הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ הנה, אתה בוטח על מצרים שדומים לקנה שבור - שהנשען עליו יחתוך את ידו ! כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו שכל הבוטח בו -לא יקבל ממנו עזרה, ויפול במלחמה !
ז. וְכִי תֹאמַר אֵלַי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ ואם תאמר שאתה בוטח בַּה' ית', הֲלוֹא הוּא הלא הוא ה', אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו שחזקיהו הסיר את הבמות והמזבחות שבנו בכל הארץ לשם ה', (משום איסור במות) וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַם: לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ ואמר לכל ישראל לבוא רק לפני ה' בירושלים ! וא"כ כיצד יעזור ה' לחזקיהו שמיעט הקרבת קרבנות לפניו ??
כתובים
דברי הימים ב פרק ל
(טז) וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים ולא הוליכו את הדם שזוהי נחשבת עבודה שנאסרה אלא לכהנים אלא הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם: (יז) והסיבה שלא כל בעלי הבית שחטו את קברן פסח שלהם בעצמם הוא כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וממילא לא יכלו להכנס לעזרה ולכן וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לַיקֹוָק היינו לשחוט את הפסח: (יח) כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת שרובם היו משבט מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח ובאמת איך אכלו את הפסח אם היו טמאים בְּלֹא כַכָּתוּב אלא כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר יְקֹוָק הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד: (יט) כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ ישקוף הקב"ה על לבבו שגם שגופו לא מוכן בטהרה והקב"ה יסלח להם אחרי תפילתו של חזקיהו: ס (כ) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם: ס (כא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה והיו מקריבים את הקרבנות הקבועים וּמְהַלְלִים לַיקֹוָק יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז בכלים חזקים בחשיבות כמו חצוצרות לַיקֹוָק: ס (כב) וַיְדַבֵּר יְחִזְקִיָּהוּ עַל לֵב כָּל הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים דברים המקובלים על הלב להכניס בליבם אהבת המקום שֵׂכֶל טוֹב בשביל עבודת לַיקֹוָק וַיֹּאכְלוּ אֶת זבחי הַמּוֹעֵד שִׁבְעַת הַיָּמִים מְזַבְּחִים זִבְחֵי שְׁלָמִים וּמִתְוַדִּים מסבירים לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם על מה הביאו את קרבנות התודה: ס (כג) וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים חוץ מחג הפסחוַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה: (כד) ומאיפה היה להם כ"כ בשר להאכיל את העם כִּי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הֵרִים הפריש לַקָּהָל אֶלֶף פָּרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים צֹאן ס וְהַשָּׂרִים הֵרִימוּ לַקָּהָל פָּרִים אֶלֶף וְצֹאן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֹהֲנִים לָרֹב ואז הם הקריבו אותם כקרבנות שלמים: (כה) וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה: (כו) וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם היינו שהשמחה הייתה כל כך גדולה כמו השמחה של חנוכת הבית: ס (כז) וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם היינו שהקב"ה שמע והסכים לתפילתם וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם: פ
דברי הימים ב פרק לא
(א) וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בירושלים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה עד שסיימו לשבור ולהחריב את הכל וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם: ס (ב) וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם העמיד את כולם על המשמרות המחולקות אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹשמוטלת עליו לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְעֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת יְקֹוָק: ס (ג) וּמְנָת הַמֶּלֶךְ והמתנות של המלך לקרבנות באו מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְקֹוָק:
משנת ההלכה
א. מצוי היום שיוצאים עם המשפחה לקטיף פירות כגון פטל דובדנים אוכמניות וכדומה והמכשלה מצויה לכן נפרט להלן את ההלכות המרכזיות
ב. על אף שאין לוקחים את הפרות הביתה אלא אוכלים אותם במקום ולפעמים אפילו בתוך הפרדס חובה להפריש פרות ומעשרות אלא אם כן אוכלים אחד או שתיים
ג. יש לברר לפני הקטיף אלו עצים הנם ערלה כלומר עדיין לא עברו שלוש שנים מאז נטיעתם ואלו רבעי שהם עדיין בשנה הרביעית ומעצים אלו יש להתרחק
ד. פטל ודובדבנים (וכן כל פרי שמצוי בו תולעים) צריך לבדוק שאין בהם תולעים כלומר לבדוק שאינם רכים במיוחד ואין בהם חורים או הפרשות שאינם מגוף הפרי בפירות אלו ולכל פרי יש את דרך הדיקה המיוחד לו וצריך לברר קודם לכן אם המבינים בענין)
ה. צריך לברר כמו כן שאין עבודות שנעשו בפרדסים אלו בשבת מכיון שיש מצבים בהם הפרי נאסר אם עבדו עליו בשבת אפילו אם העבודה בשבת היתה לפני כמה שנים
ו. במקומות בהם יש השתתפות בנטיעה אין ליטע עצים בתקופה זו עד לאחר גמר שנת השמיטה
הרוצה לצלות כבד על מנגל צריך לשים לב לכמה דברים ונזכיר דברים שלמדנו בעבר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה