יום שני, 8 באוגוסט 2016

פרשת דברים יום ג'

מקרא

דברים פרק א

(לד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:

 (לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם:

(לו) זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ חברון וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק:

(לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:

(לח) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ לשמשך בבית מדרשך[1] הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל:
(לט) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם באותו היום של מעשה המרגלים[2] טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ:
(מ) וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם לאחוריכם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה להקיף את הר שעיר דֶּרֶךְ יַם סוּף לאורכו של הים[3]:
(מא) וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיקֹוָק אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ ולא נניח המלחמה לבנינו כמו שאמרת[4] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ אמרתם כן נעלה כמו שנאמר "הננו ועלינו"[5] לַעֲלֹת הָהָרָה:

(מב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:

(מג) וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה:

(מד) וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים שמנהגם לרדוף אחר הנוגע בכוורות שלהם והוא מסתכן מהם[6] וַיַּכְּתוּ הכה ופצוע אֶתְכֶם אבל לא הרגום כדי שלא יתחלל שמו של הקב"ה[7] בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה:
(מה) וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לא הזכיר הכתוב בפרשת שלח הבכי הזה, שאין צורך להזכירו אבל משה הזכיר זה עתה, לשבח כי נחמו על חטאתם[8] וְלֹא שָׁמַע יְקֹוָק בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם:
(מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים תשע עשרה שנה כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בשאר המסעות, והכל יחדיו היו שלושים ושמונה שנה וכן הזכיר למטה והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלושים ושמונה שנה[9]:

דברים פרק ב

(א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף בגלל שקלקלו הפכו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר שעיר והלכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך ים סוף דרך יציאתן ממצרים שהוא בקצה דרומי מערבי ומשם היו הולכים לצד המזרח[10] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים י"ט שנה הם המסעות שמרתמה עד מדבר צין הוא קדש[11]: ס
(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר בשנת הארבעים כשבאנו לקדש[12]:
(ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה הר שעיר[13] פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה:
(ד) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם שיחוס ישראל מן אברהם, וכל זרעו אחים, כי כולם הם נמולים רק בני הפלגשים ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחוה, מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע[14] בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לא להתגרות בם[15]:
(ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד אפילו מִדְרַךְ כַּף רָגֶל איני נותן לכם רשות שלא ברצונם כִּי יְרֻשָּׁה מאברהם[16] לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:
(ו) אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ תקנו אם ירצו למכור[17] מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ תקנו מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם:
(ז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע תיקן אותך בכל מה שאתה צריך ב[18] - לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר ויכירו שלא תקנו מהם לצורך אבל תקנו להנאתם מצד אחוה וכדי שיבאו אליכם ויראו מעשה ה' ונפלאותיו[19]:


נביא

ישעיהו פרק כז
ה. אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי   ואם היו מחזיקים במעוזי, בחוזקי - שהיא התורה הקדושה, יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי, שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי   אז היה עושה שלום על בנ"י(אך ה', לא נהג בחֵמָה או בשלום, אלא האריך אפו - שהביא היסורים מעט מעט, כדי שלא יעשה בסופו של דבר - בחֵמָה)
ו. הַבָּאִים   בימים הבאים, כשבנ"י יגאלו, יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב   יוסיפו לתת בנ"י שורשים, יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל   יוציאו ציץ(תחילת הפרי), ויפריחו פרחים, (נמשל: שיעלו מעלה מעלה - ויצליחו) וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל   תְּנוּבָה - וימַלְאוּ וימשלו בעולם - כתנובה. (תנובה, הוצאת פירות רבים.)
ז. הַכְּמַכַּת   האם כמו המכה, מַכֵּהוּ -שה' היכה את מכהו של בנ"י(את הגויים) הִכָּהוּ - היכה את בנ"י ?! אִם כְּהֶרֶג - האם כמו שהרג ה',  הֲרֻגָיו   את הרוגי הגויים שהרג ה',  הֹרָג   הרג את בנ"י ?!
ח. בְּסַאסְּאָה  במידת הַ- "סֵאָה"(מידת נפח בדבר יבש), היה מעניש את בנ"י, ולא היה מעניש את ישראל - בחֵמָה ! בְּשַׁלְחָהּ - בשדה, היה ה' מכֶּה את בנ"י, ולא בגופם, תְּרִיבֶנָּה - היה רב עם בנ"י, הָגָה - הסיר ופגע בתבואה, בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה, בְּיוֹם קָדִים - ע"י רוח קשה ויבשה, הבאה ממזרח, ומקלקלת את התבואה. וחֵמָה - אין לי !
ט. לָכֵן   היות וחֵמָה - אין לי - בהנהגתי עם בנ"יבְּזֹאת   יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב - בדבר זה, שתשובו בתשובה - יכופר עוון בנ"יוְזֶה - בדרך זו של תשובה, כָּל פְּרִי   הָסִר חַטָּאתוֹ - הפרי של תשובתכם יהיה - שה' יסיר את חטאיכם,  בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כשבנ"י, ישימו את אבני מזבחות הע"ז שלהם, כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת - להיות - כאבני גיר, מנופצים וטחונים דק דק - לעשות מהם סיד, לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים - ולא יעשו יותר אשירה לע"ז, וחמנים. (ע"ז שעובדים לשמש)
י. כִּי עִיר בְּצוּרָה   בָּדָד   אך כעת, כשעובדים ישראל ע"ז, הערים הבצורות שלהם - יהיו בדד - שיהיו שממה, נָוֶה   מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב   כַּמִּדְבָּר   הבית שלהם, יהיה משולח ונעזב מאנשים, ויהיה שומם - כמדבר. שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל, וְשָׁם יִרְבָּץ   שם ירעו וירבצו עגלים,  וְכִלָּה סְעִפֶיהָ - ויכלו את "ענפי" הערים - הכפרים שסביבות הערים.
יא. בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ   תִּשָּׁבַרְנָה   כשיגיע לישראל זמן הפורענות, יהיו דומים לענף (קציר - ענף) שמרוב יבשותו - נשבר מעצמו, כך בנ"י, כאילו ישברו מאליהם,  נָשִׁים בָּאוֹת   מְאִירוֹת אוֹתָהּ - ואפילו עמים חלשים כנשים, יבואו, וידליקו האש בענפים שבורים אלו,  כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא   בנ"י, אינם נוהגים כעם נבון, ואינם שבים בתשובה על רעתם, עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ   עֹשֵׂהוּ, וְיֹצְרוֹ   לֹא יְחֻנֶּנּוּ   לכן, ה' שעשה אותם, לא ירחם עליהם - מלהכותם,
יב. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא - בזמן הגאולה,  יַחְבֹּט יְקֹוָק יחבוט, יכה על עץ הזית להוריד הזיתים (בנ"ימהעץ,  מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר, עַד נַחַל מִצְרָיִם - וְ - "עץ" זה נמצא, מחוזק הנהר, מקום שזורמים מֵי הנהר  (נהר פרת)בחוזקה, ועד נחל מצרים, וְאַתֶּם   הזיתים (בנ"ישנפלו מהחבטות על העץ,  תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד   בְּנֵי יִשְׂרָאֵל   ה' ילקט ויאסוף זית זית, אחד אחד מבנ"י, אף הרחוקים ביותר - ויביא את כולם לא"י.(כמו: " וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" ; ירמיהו ג' יד')
יג. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל   ה' יתקע בשופר גדול - שכל הגויים ישמעו, וישלחו את בנ"י לארצם, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר - יבואו ארצה, כל אלו האבודים מעשרת השבטים - שבארץ אשור,וְהַנִּדָּחִים   בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם   ואלו מהם, שנדחו עד ארץ מצרים,   וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיְקֹוָק בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם:
ישעיהו פרק כח
א. הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם   הוי, על עטרת (כתר) גאוותם של שיכורי אפרים (עשרת השבטים), שהיו מתגאים ברוב טובתם ומילוי תאוותם,  וְצִיץ נֹבֵל   צְבִי תִפְאַרְתּוֹ   צבי ויופי תפארתם הוא כמו ציץ (תחילת הפרי), שהולך ונובל, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים   הֲלוּמֵי יָיִן   שיושבים עשרת השבטים, מוכי היין (שיכורים), על הר (שומרון), שסביבו גֵיא מלא בשמן,(שהיו מרבים בתענוגות רבות, ובזה היו משתבחים ומתגאים),
ב. הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַיְקֹוָק, כְּזֶרֶם בָּרָד - ה' יביא על אפרים, רוח חזקה ואמיצה, (אוייב חזק - מלך אשור) כמו זרם של ברד, שַׂעַר קָטֶב - וכמו סערה שכורתת הכל - ברוב חוזקה. כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים   וכזרם של מים כבירים ששוטפים במרוצתם כל הנקרא בדרכם, הִנִּיחַ לָאָרֶץ   בְּיָד   יפיל את כבודם עד לארץ - ביד חזקה.
ג. בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה, עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם   ועוד אחר שתפול עטרת גאוותם של אפרים, יוסיפו וירָמְסו ברגליים,
ד. וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים, כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ - תפארת גאוותם תהיה, כתאנה שמבכרת, לפני בא הקיץ (שיוצאת בכורה, ראשונה מ בין פירות הקיץ)אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ   יִבְלָעֶנָּה   שמיד כשרואים את הביכורה הזו, בולע אותה הרואה ברוב חפצו בה, עוד לפני שיתלוש אותה מהעץ, (כך מלך אשור, ימהר להשפיל את הדר גאוותם של אפרים)
ה. בַּיּוֹם הַהוּא   ביום שיגלו עשרת השבטים, יִהְיֶה יְקֹוָק צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי   יהיה ה', לכתר וכבוד לבני יהודה, שישארו אחר הניסים שיעשה ה' ליהודה,  וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה   עטרת (כתר) תפארת -ליהודה,לִשְׁאָר עַמּוֹ   לבני יהודה שישארו, ולא יגלו ע"י אשור.
ו. וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט, לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט   וה' יתן, למלך היושב בדין - רוח של משפט צדק, (חזקיהו)  וְלִגְבוּרָה   ורוח של גבורה לחיילי חזקיהו,  מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה  שָׁעְרָה   שישיבו מלחמה בשער העיר,
ז. וְגַם אֵלֶּה   וגם בני יהודה, בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ   מרוב שתיית יין שגו ותעו מהדרך הישרה, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר   וגם הכהנים והנביאי שקר, תעו מדרך ה' מרוב שתיית שכר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן   נשחתה דרכם, מרוב שתיית יין, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר   תעו מהדרך הישרה מרוב שכר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה   שגו בדברי הנביאים  פָּקוּ   נכשלו, פְּלִילִיָּה   במשפט.
ח. כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה   שולחנות משתיהם, היו מלאים בקיא צואה מרוב שתיית היין, בְּלִי מָקוֹם   בלי מקום פנוי ונקי,  (נמשל: שלא היה מקום פנוי - מעוונות בני יהודה)



כתובים

איכה פרק ב
יא. כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי חֳמַרְמְרוּ מֵעַי - כל אחד מהזקנים אומר: עיני כלו מרוב דמעות, ונתכווצו המעיים שלי. נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי - ונשפך הכבד שלי לארץ, על הצרות של עם ישראל. בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה - כשהתעלפו הילדים והיונקים ברחובות עיר.
יב. לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן - הילדים מבקשים אוכל ויין. בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר - כשהתעלפו כמתים ברחובות העיר. בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם - כשמתו בתוך חיקאמותם.
יג. מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם - מה אני יכל להעיד לך שגם להם קרה צרה כ"כ גדולה כמו לך. מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן - מה אני יכל להשוות לצרה שלך, כדי לנחם אותך שגם לאחרים זה קרה. כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ - כי השבר שלך גדול כמו הים ומי יכל לרפות אותך.
יד. נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל - הנביאים נבאו לך דברי שקר, ודברים שאין בהם טעם. וְלֹא גִלּוּ עַל עֲוֹנֵךְ לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ - ולא הוכיחו אותך שתשובי מדרכך הרעה. וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְאוּמַדּוּחִים - וניבאו לך נבואות שקר והדחה מה'.
טו. סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ - מחאו כף כל עוברי דרך (מרוב תמהון על השבר הגדול) שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם - שרקו מתמהון, והניעו ראש - השתתפות בצער של ירושלים. הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ -הזאת העיר שאמרו עליה שהיא הכי יפה ומשמחת את כל הארץ
טז. פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אוֹיְבַיִךְ - פתחו את הפה ודברו כנגדך כל אויביך. שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ - שרקו וחרקו בשיניהם ואמרו השחתנו אותם. אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ - אך זה היום שקוינו לו הרבה זמן, הגיע וראינו את זה.
יז. עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם - ה' עשה מה שחשב.  בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל - ביצע את אשר אמר למשה פעם, הרס ולא רחם       וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ -וגרם שהאויב ישמח במפלתך, וגדל אותם.
יח. צָעַק לִבָּם אֶל ה' - צעקו אל ה' מלבם. חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה - אומרים לחומת בת ציון שתבכה יום ולילה ותוריד דמעות כנחל. אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּםבַּת עֵינֵךְ - אל תתני הפסקה לבכי ולא יפסיק השחור שבעין מלדמוע.
יט. קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת - קומי תתפללי אל ה' בתחילת המשמרות של הלילה. שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה' - תשפכי את הלב כמו מים כנגד ה'. שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ - הרימי אליו ידיך בתפילה על נפש ילדיך. הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת - המתעלפים ברעב בראש כל הרחובות.
כ. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה - תראה ה' ותביט למי עשית את הצרה הזאת. אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים - הנשים אכלו את הילדים שגדלו אותם. אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא - ונהרגו בבית המקדש כהנים ונביאים.
כא.    שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן - שכבו על הארץ בחוץ נערים וזקנים. בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב - הבחורים והבתולות נפלו בחרב. הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ - הרגת ביום כעסך טבחת ולא רחמת.
כב.    תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב - קראת לשכני הרעים שיתאספו עלי, כמו שנאספו ע"י במועדים. וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד - ולא היה ביום כעס ה' מי שניצל. אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם - הילדים שגדלתי האויב כלה אותם.
איכה פרק ג
א. אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ - ירמיהו אומר אני ראיתי את הצרות של עמ"י שמכים אותם במקל כעס.
ב. אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר - הוליך אותי ממקומי למקום חושך.
ג. אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם - רק בי יחזור ויכה והופך ידו ומכה בי כל הזמן.
ד. בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי - השחית בשרי וערי ושבר את עצמותי.
ה. בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה - בנה מסביבי חומה שלא אוכל לברוח והקיף אותי בדברים מרים ובצרות.


משנת ההלכה

דיני שבת חזון

        א.        לפנות ערב אוכלים סעודה שלישית כרגיל, ואין למעט כלל בסעודה ומותר אפילו לאכול בשר ולשתות יין כרצונו, ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו, אך לא יזמר זמירות שבת אלא יאמרם דרך אמירה ללא ניגון.

         ב.        אם רגיל לאכול סעודה שלישית יחד עם חברים יכול גם כעת לנהוג כן ומזמנים כרגיל, אך אם אינו רגיל לאכול עם חברים, לא יעשה כן בסעודה זו

         ג.         אם גמר סעודתו מבעוד יום, ורוצה אח"כ לאכול ולשתות עד השקיעה, רשאי לעשות כן.

         ד.        חייב להפסיק לאכול ולשתות בשקיעת החמה, (בירושלים 19:25) ומהשקיעה כבר חלים דיני הצום חוץ מנעילת הסנדל, וישיבה על הקרקע כמו שיבואר להלן, וראוי להקדים כמה דקות לפני שקיעה

        ה.        כמו כן יש להקפיד ליטול מים אחרונים לפני השקיעה אך אם איחר יכול גם לאחר השקיעה

          ו.         אסור לשבת על הקרקע בזמן בין השמשות מכיון שנחשב כעינוי בשבת, וכן אין להחליף נעליו לנעלי בד עד לאחר בין השמשות כלומר זמן צאת הכוכבים גם אם רוצה ללכת איתם לבית הכנסת, אלא אם כן אין ניכר כלל על הנעלים שאינם נעלי עור.

          ז.          כמו כן אין לפשוט בגדי השבת וללבוש בגדי חול עד לאחר צאת הכוכבים.

        ח.        היות אינו מן הראוי להישאר מלובשים בבגדי שבת בליל תשעה באב, לכן הדרך הנכונה ביותר היא לקבוע תפילת ערבית במוצאי שבת לשעה מאוחרת יותר מכל מוצאי שבת, כשעה אחר צאת השבת ובצאת השבת יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול" וכו' בלי שם ומלכות, ויחליפו בגדיהם לבגדי חול, וינעלו נעלי תשעה באב מיד בצאת השבת מכיון שאסור לנעול נעלי עור לאחר צאת הכוכבים ויבואו לבית הכנסת.

        ט.        אין להכין שום דבר משבת לחול, ולפיכך קודם שאמר המבדיל אין להכין או לקחת ספר הקינות לבית הכנסת, וכן אין להכין או לקחת בגדי החול ונעלי תשעה באב לבית הכנסת. גם הגבאים אסור להם להחליף הפרוכת או להפוך הספסלים וכדומה, קודם צאת השבת ואמירת "ברוך המבדיל" וכו'.

קריעה על ערי ירושלים

        א.        אע"ג שמדין השו"ע הרואה ערי יהודה בחורבנם אומר: "ערי קדשך היו מדבר". וקורע, בימינו אין נוהגים לקרוע, כיון שאין הערים ידועות בגבוליהם ואין ידוע מיקומם המדויק.

         ב.        הרואה את ירושלים שבין החומות בחורבנה, אומר[20]: (ישעיהו פרק סד פסוק ט) "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה" ויוסיף (איכה פרק ד פסוק יא) כִּלָּה יְקֹוָק אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ 

         ג.         וכשרואה בית המקדש, ישתחוה כנגדו ואומר: (ישעיהו שם פסוק י) "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" וקורע ואומר "ברוך דיין האמת" ללא שם ומלכות. וחייב לבכות ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בהמ"ק, ולקונן ולומר פרק עט בתהילים "מזמור לאסף" וכו' עד סוף. ולומר "כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו".

         ד.        בין נשים ובין גברים חייבים בקריעה. אבל קטנים פטורים ואין על כך דין חינוך.

        ה.        ויש שכתבו שמסתבר שיום שרואה אדם תחלה ירושלים בחורבנה ובית המקדש בחורבנו, שיאסור אותו היום כולו בבשר ויין.

          ו.         נהגו למעשה שאין קורעים אלא את הבגד העליון שלבוש בו ולא את כל הבגדים שעליו, לדוגמא אם לובש חליפה אינו קורע אל החליפה, ואין חייב לקרוע גם את החולצה. וקורע טפח. ונהגו שאפשר לחתוך בסכין, ואין חייב לקרוע ביד, אמנם חייב לקרוע בעמידה.

          ז.          יש המייחדים בגד ישן שאינו מקפיד עליו לקריעה, ומותר לפשוט הבגד מיד אחר הקריעה וללבוש בגד אחר שאינו קרוע, ואין חייב לעשות גם בו קריעה.

        ח.        בימינו נהגו שאין קורעים על ירושלים לדעת הרבה מן הפוסקים. אמנם יש שכתבו לקרוע שהרי ירושלים הינה בחורבנה אע"ג שנראית כאילו בנויה יפה כיון שמושלים בה מנאצי ה' ומפירי ברית, וחלקים ממנה עדיין ברשות האומות, ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה, ויש בה מסגדים וכנסיות ואין בידינו למעקר עבודה זרה זו מפחד האומות. אמנם לכו"ע חייב לקרוע על מקום המקדש.

 






[1] ת"י
[2] אבע"ז
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רש"י
[6] רבינו בחיי
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רבינו בחיי
[10] רש"י
[11] חזקוני
[12] חזקוני
[13] חזקוני
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי
[17] ת"א רש"י
[18] ספורנו
[19] ספורנו
[20] וכן הנוסח בשו"ת שואל ונשאל חלק ג - יורה דעה סימן תג

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה