מקרא
במדבר פרק לד
(יג) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:
(יד) כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם ולא הזכיר לבית אבותם מפני שהיו נשים בנות צלפחד, יורשות, ואם יקחו להם אנשים משבט אחר, הרי הנחלה מוסבת ממטה אל מטה, ואין משפחת אם קרוי משפחה[1]:
(טו) שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה: פ
(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם בשבילכם אֶת הָאָרֶץ שכל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו, ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד ואחד חלק יפה, ומה שהם עושים יהא עשוי כאילו עשאוהו שלוחיהם[2] אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
(יח) וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ:
(יט) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה התחיל למנות המנחילים מיהודה לפי שרצה תחלה בגורל[3] כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה:
(כ) וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד:
(כא) לְמַטֵּה בִנְיָמִן אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן:
(כב) וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי:
(כג) לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד:
(כד) וּלְמַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם נָשִׂיא קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן:
(כה) וּלְמַטֵּה בְנֵי זְבוּלֻן נָשִׂיא אֱלִיצָפָן בֶּן פַּרְנָךְ:
(כו) וּלְמַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר נָשִׂיא פַּלְטִיאֵל בֶּן עַזָּן:
(כז) וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי:
(כח) וּלְמַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי נָשִׂיא פְּדַהְאֵל בֶּן עַמִּיהוּד:
(כט) אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: פ
במדבר פרק לה
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת שאפילו שאין להם נחלה מ"מ צריכים בית לשבת[4] וּמִגְרָשׁ מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר מקיר העיר ולחוץ אלף אמה סביב, ואינם רשאים לבנות שם בית ולנטוע שם כרם ולזרוע זריעה אלא שיהיה לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם[5] לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם:
(ג) וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם כאילו נאמר חיותם מה שצריכים כדי לחיות דהיינו כל צרכיהם[6]:
(ד) וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב שמה היה לבהמתם ולרכושם[7]:
(ה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר כלומר מה שמדדתם חוצה אלף תמדד ממנו אֶת פְּאַת קֵדְמָה עוד אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְבאמצע ולא משנה מה גודלה תמיד תקבל אלפים[8] זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים לשדות וכרמים:
נביא
ישעיהו פרק כד
א. הִנֵּה יְקֹוָק בּוֹקֵק הָאָרֶץ ה' מרוקן הארץ מיושביהָ, (גלות עשרת השבטים) וּבוֹלְקָהּ ומחריבה. וְעִוָּה פָנֶיהָ ויבהיל את חשובי הארץ, וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ יפזר יושביהָ - לגלות.
ב. וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן, כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ, כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר, כַּמַּלְוֶה כַּלּוֶֹה, כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ כולם כאחד יוגלו מהארץ: המון העם כמו הכהן, העבד והשפחה כמו גם אדוניהם, הקונה כמו המוכר (שבדר"כ הקונה שמח והמוכר עצב), הלוה כמו גם המלווה (שבדר"כ המלווה מושל בלווה), הנושה- (המלווה דבר אחר חוץ מכסף) כמו זה שנושים בו.
ג. הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ הארץ תתרוקן, וְהִבּוֹז תִּבּוֹז והאוייב יקח הביזה ממנה. כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וגזירה היא מלפניו.
ד. אָבְלָה נשחתה הארץ, נָבְלָה הָאָרֶץ נפלה הארץ מכבודה, אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל תבל - הארץ,(כפל לשון) אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ נכרתו כל גדולי וחשובי הארץ
ה. וְהָאָרֶץ חָנְפָה שלא נתנה הארץ פירותיהָ, והיתה, כמי שמחניף בדיבורו - וליבו בל עימו, (שהיתה מוציאה עשב, אך לא נותנת תבואה) תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ בגלל עוון יושביהָ, כִּי עבְרוּ תוֹרֹת, חָלְפוּ חֹק כי יושבי הארץ עברו על תורת ה', והחליפו את חוקי ה' בחוקים אחרים, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם בטלו את התורה, שקבלוה בברית לעולם לפני ה'.
ו. עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ בגלל שבועת שווא שנשבעו לשקר כלתה הארץ ונחרבה. וַיֶּאְשְׁמוּ ישְׁבֵי בָהּ ונהיתה שממה - מהיושבים בה. עַל כֵּן חָרוּ ישְׁבֵי אֶרֶץ לכן, נשרפו יושבי הארץ, וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר ונשארו אנשים מעט.
ז. אָבַל תִּירוֹשׁ נשחתו הענבים (לעשות מהם יין) אֻמְלְלָה גָפֶן נשחתה הגפן, נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב נאנחו מצער, האנשים שתמיד שמח ליבם מהיין הטוב.
ח. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים התבטלה השמחה שהיו שמחים עם תיפוף התופים. חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים הפסיקה קול השמחה של העליזים, שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר התבטלה השמחה שהיו שמחים עם ניגון הכינור.
ט. בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן לא ישתו עוד יין, להרבות השמחה בזמן השירה, יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו שמרוב הצרות, היין יהיה מר בפיהם.
י. נִשְׁבְּרָה קִרְיַת תֹּהוּ אחר שתשבר הקריה (העיר) - תקָרֵא: קרית תוהו - עיר שוממה. סֻגַּר כָּל בַּיִת מִבּוֹא סוגרו הבתים (כי נחרבו) - ולא יבואו עוד בהם.
יא. צְוָחָה עַל הַיַּיִן בַּחוּצוֹת יצעקו ברחובות על שחסר להם היין, עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה כל שמחה, נהפכה להם לחושך וצרה.(ערבה - מלשון עֶרֶב וחושך) גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ השמחה גלתה מהארץ.
יב. נִשְׁאָר בָּעִיר שַׁמָּה רק השממה נשארה בעיר, וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר הַשְׁאִיָּה - השממה, גרמה לכך, שכל שערי הערים - היו מוכים ונתוצים.
יג. כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים כי כך יהיה מספר הנשארים מבנ"י - בגלות, כְּנֹקֶף זַיִת - כמו מספר הגרגירים המועט, שנשאר בראש הענפים בעץ הזית - שמשאיר הנוקף (הפועל שמוריד הזיתים מהעץ)כְּעֹלֵלֹת אִם כָּלָה בָצִיר וכמו מספר העוללות שנשארים בגפן, כשכלה זמן הבציר.
יד. הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ ואלו שישארו, הם אלו שישאו קולם וישמחו בבוא הגאולה העתידה, ובמפלת הגויים - בירושלים. בִּגְאוֹן יְקֹוָק צָהֲלוּ מִיָּם כשה' יראה את גאוותו וגדולתו על הגויים - ישמחו יותר ממה ששמחו בנפילת מצרים בים סוף.
טו. עַל כֵּן היות והבטחתי לגאול אתכם, בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְקֹוָק אתם היושבים בעמקים, מפחד האוייב, כַּבְּדוּ ושבחו את ה', בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וכן אלו שגלו לאיי הים - כַּבְּדוּ ושבחו את ה',
כתובים
דברי הימים ב פרק כד
(כג) וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה היינו בדיוק בזמן שהשמש חזרה למקום שבו היא הייתה כשהוא נהרג עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם מהיות לעם וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק: (כד) כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַיקֹוָק נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד שהדבר היה בהשגחה והעונש היה ברור שהרי ארם הגיעו במיעוט אנשים ובכל זאת ניצחו את בני יהודה שהיו רבים וכל זאת כִּי עָזְבוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים שעשו משפט לעצמו ושיואש עשה את עצמו אלוה: (כה) וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ ובזמן שהארמים הלכו ממנו הם לא ריחמו עליו כלל כִּי עָזְבוּ אֹתוֹבמחליים בְּמַחֲלוּיִם רַבִּים ולא היה אכפת להם שהוא היה חולה ובאותו זמן הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו ומרדו בו בִּדְמֵי בעבור נקמת הדם של בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן זכריה וכך הוא הדרך לכתוב ברבים וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים: ס (כו) וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים המורדים עָלָיו זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית: (כז) וּבָנָיו וזכרון סיפור דבריו ורב יִרֶב הַמַּשָּׂא ומרבית הנבואות שתנבאו הנביאים עָלָיו וִיסוֹד וסיפור ייסוד בֵּית הָאֱלֹהִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל מִדְרַשׁ שנקרא סֵפֶר הַמְּלָכִים וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
דברי הימים ב פרק כה
(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם: (ג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה עָלָיו וַיַּהֲרֹג אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו: (ד) וְאֶת בְּנֵיהֶם לֹא הֵמִית כִּי כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים בעבור חטאי הבנים וּבָנִים לֹא יָמוּתוּ עַל אָבוֹת אלא כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ ולא בגלל חטאי אנשים אחרים: פ (ה) וַיִּקְבֹּץ אֲמַצְיָהוּ אֶת יְהוּדָה וַיַּעֲמִידֵם לְבֵית אָבוֹת כל בית אב לבד לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת ולכל שר אלף ומאה עם החיילים שלו לְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיִּפְקְדֵם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וַיִּמְצָאֵם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה: (ו) וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר כָּסֶף: (ז) וְאִישׁ הָאֱלֹהִים ויש אומרים שזה היה אמוץ אבי הנביא ישעיהו בָּא אֵלָיו לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ אַל יָבֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין יְקֹוָק עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם ובני אפרים הם בני ישראל מעשרת השבטים ונקראים כך כי המלך הראשון היה ירבעם שבא משבט אפרים: (ח) כִּי אִם בֹּא אַתָּה לבד בלי כל החיילים ו- עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה ששכרת את כל החיילים הללו אז דע לך כי יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר שיש בו את הפיתרון בכח וגבורה לעזור לך גם בלי כל החיילים וּלְהַכְשִׁיל אותך גם יחד עם כל החיילים: (ט) וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וּמַה לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל וכי אפסיד את הכשף ששילמתי בעבור שירותי החיילים וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים יֵשׁ לַיקֹוָק לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה וחסרונך יתמלא ממקום אחר: (י) וַיַּבְדִּילֵם את החיילים אֲמַצְיָהוּ מבני יהודה לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם לָלֶכֶת לִמְקוֹמָם וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה כי זה היה נחשב להם לביזיון וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי אָף: פ
משנת ההלכה
מנהגי תשעת הימים
א. ר"ח מנחם אב חל השנה ביום ו' ובאם לא יבנה המקדש נפסקה ההלכה "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (ר"ל אין שמחין בו כלל). ואף לא יתבדח בימים אלו. וכל הדינים שיבוארו להלן נוהגים מכניסת חודש אב כלומר החל מיום חמישי בלילה.
ב. מנהג האשכנזים שאין לכבס או לגהץ מר"ח אב, והאיסור שייך בין בכיבוס ידני ובין בכיבוס במכונה וניקוי יבש.
ג. מנהג הספרדים לאסור כיבוס וגיהוץ רק בשבוע שחל בו. ובשנה זו שחל תשעה באב בשבת אין לשבוע שלפניו דין שבוע שחל בו.
ד. אין לאשכנזי ליתן לספרדי לכבס לו אפילו אם כוונתו לכבס לצורך כך שיהיה לו בגד אחר תשעה באב כמו כן אין לתת כביסה לגוי.
ה. ולפיכך אין למסור בגדים למכבסה או לניקוי יבש, אפילו אם מופעלת על ידי שאינם יהודים, החל מיום חמישי בלילה, גם אם יאסוף את הכביסה לאחר תשעה באב.
ו. אך מותר למסור כביסה לניקוי לפני תשעת הימים גם אם יודע שכוונת המכבסה לכבסם בתוך תשעת הימים ומכבסה המופעלת על ידי הנוהג מנהגי אשכנז בתשעת הימים לכתחילה יש להימנע מלמסור גם קודם תשעת הימים אם יודע שיכבסו בתשעת הימים
ז. גם לצורך שבת אסור לכבס או למסור לכיבוס בתשעת בימים, אלא אם כן אין לו בגד אחר.
ח. אסור ללבוש בגדים מכובסים, אלא אם כן לבשם קודם תשעת הימים. ואיסור זה חל על כל בגדיו, ולכתחילה יש להחמיר גם על בגדיו התחתונים.
ט. ולפיכך מן הראוי שכל הבגדים שרוצה ללבוש בתשעת הימים, ילבשם לזמן מה בערב ר"ח כדי שיוכל ללבשם אח"כ. וצריך ללבשם זמן מה כדי שלא יהיה ניכר כ"כ כיבוסם.
י. אסור לתקן או לתפור בגדים חדשים. אבל בגדים ישנים מותר לתקנם במקום התפר שנקרע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה