מקרא
דברים פרק יא
(ו) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם נשיהם ובניהם וטפם[1] וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו[2] בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל וכולם ראו את הדבר בעיניהם[3]:
(ז) כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יְקֹוָק הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ אינו אומר תעשו המצות למען תחזקו, כי אם כן תעשו על מנת לקבל פרס, אלא עשו את המצות מאהבה, ובעבור דבר זה תחזקו[4] וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ט) וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שאם בניכם לא ישמרו את המצות יגלו ממנה מהרה קודם לונושנתם בארץ כמו שהעיד באמרו ועצר את השמים ואבדתם מהרה[5]: ס
(י) כִּי הָאָרֶץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָשהיא ארץ המישור ואין בה הרים, אלא כמו בקעה אחת, והנילוס עובר על פניה, וכשאדם רוצה להשקות שדהו, בא אל שפת הנהר, ופתח גידודי הנהר שכנגד שדהו ברגלו, והמים נמשכים מן הנהר על פני השדה, ומשקהו[6] כְּגַן הַיָּרָק שאין צריכין למטר ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם[7]:
(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת ואין אדם יכול להשקותה מן הנהרות[8] לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:
(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ לפקוד את יושביה ולדקדק את מעשיהם[9] תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב[10]: ס
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מצות אהבת ה' וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם נצטוינו בזה להתפלל לפני ה' ית' כל יום אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה. חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא[11]:
(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ בשעות הראויות לזרוע ושתמצאו בהם נחת רוח יוֹרֶה
הוא המטר היורד לאחר הזריעה ברביעה ראשונה שמרוה את הארץ ואת הזרעים וּמַלְקוֹשׁ המטר היורד באחרונה סמוך לקציר, ונקרא מלקוש על שם שיורד על המלילות ועל הקשין, והוא המטר המאוחר[12] וְאָסַפְתָּלפי שנאמר והגית בו יומם ולילה שומע אני כמשמעו לכך נאמר ואספת דגנך יש לך רשות להתעסק במלאכתך[13] דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ ענבים ליין וְיִצְהָרֶךָ זיתים לשמן:
(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ ואחרי כן וְאָכַלְתָּ נצטוינו להאכיל הבהמה קודם שאוכל בעצמו אבל בשתיה אדם קודם לבהמה[14] וְשָׂבָעְתָּ דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה[15]:
(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם הוזהרנו שלא יפנה לבנו באלילים להאמין שיהיה בהם תועלת, או שיבאו העתידות אשר יתנבאו מהם, וכן הוזהרנו שלא ינטה במחשבתו בספוריה, או בדרכי עבודתה, או יעיין בהם, כגון להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה. ואפי' בספרים שבזמן הזה דתיהם מאוסים לכל, (כספרי היונים ודומיהם), ואין חשש שימשך אחריהם אעפ"כ אסור וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם אלא יהיו הם וכל מעשיהם אפס ותוהו בעיניו, ולא תבא עתידות רק בגזרת עליון[16]:
(יז) וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם:
(יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם גם בחו"ל שתהיו בגלות[17] וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם מ"ע להניח תפילין של יד וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם מ"ע להניח תפילין של ראש:
(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם מצות עשה שנלמד אותם את בנינו את התורה והמצוות עד שידברו בם הבנים בכל שעה כי "ושננתם" האמור בפרשת ואתחנן ביאורו שיספר להם המצות, וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים[18] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ נצטוינו לעשות מזוזה על פתחי הבתים ושערי החצרות המדינות והעיירות[19]:
(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ לימדך הכתוב כי ארץ ישראל נתונה לישראל לעולם כימי השמים על הארץ שהם לעולם, ואם יגלו ממנה עתידין לחזור לתוכה, שאין אומה ולשון מושיבין אותה ומחזיקין בה כי אם ישראל[20]: ס
(כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן שלא לשכוח אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת כל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וגם עובר בלאו של תורה[21] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'[22]:
(כג) וְהוֹרִישׁ יְקֹוָק אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם:
(כד) כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר בדרום וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת בצפון ומהמקום שאתם עומדים בו וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן ים התיכון במערב[23] יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם:
(כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: ס
סליק פרשת עקב
נביא
ישעיהו פרק לז
א. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ את דברי הכפירה של רבשקה, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יְקֹוָק:
ב. וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת הממונה על בית המלך, וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא:
ג. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם צָרָה יום של צרה בא לישראל, וְתוֹכֵחָה יום שהאוייב מתווכח בגאוותו כנגד הבורא ית', וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה שביזה את ה' ית', (שמשווה ר"ל, את הע"ז לה' ית') כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר הגיעו הכאבים של הבנים (של בנ"י), לכאבים של היולדת היושבת על המשבר, (משבר - מקום שהיולת יושבת בשעת לידה) וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה אך אין כוח לסבול את יסורי הלידה.
ד. אוּלַי הלוואי, יִשְׁמַע יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַבשָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי שישמע את דברי החרוף וגידוף של רבשקה נגד ה', וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים והוכיח רבשקה, "בהוכחות" - שינצחו במלחמה, אֲשֶׁר שָׁמַע יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כמו ששמע ה' ית' דברי הבזיון הללו, וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה התפלל נא בעבור אנשי ירושלים.
ה. וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ:
ו. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר יְקֹוָק: אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי מה ששמעת בשם רבשקה - שגדף את ה',
ז. הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה כשישמע סנחריב את השמועה על תרהקה מלך כוש שבא להלחם עימו, אתן בו רצון, שיעלה מירושלים להלחם עמו. אמנם אח"כ, ישוב להלחם על ירושלים, וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ ולבסוף ינוס מירושלים וישוב לארצו, וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ ושם ימות בחרב. (לקמן פס' לז' - לח')
ח. וַיָּשָׁב רַבשָׁקֵה אל סנחריב ששלח אותו, וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה ומצא אותו בלבנה, כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ כי עזב סנחריב את לכיש, והלך להלחם ללבנה.
ט. וַיִּשְׁמַע סנחריב, עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר: יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ שתרהקה מלך כוש יצא להלחם עימו, וַיִּשְׁמַע קבל דברי השמועה, (לצאת להלחם עם תרהקה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר שלח שוב שליחים לחזקיהו בירושלים. (להודיעו, שעוד ישוב לכבוש את ירושלים).
י. כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אל יפתה אותך ה' שירושלים לא תנתן ביד מלך אשור,
יא. הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם הלא שמעת מה עשו מלכי אשור לכל הארצות - שהחרימו אותם ! וְאַתָּה תִּנָּצֵל ואתה חושב שתנצל מידי ?!
יב. הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי האם הצילו הע"ז של העמים שאבותי המלכים השחיתו ?! אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר שמות מקומות שכבשו מלכי אשור,
יג. אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד היכן מלך חמת וארפד ? האם נצלו מידי ? וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם והיכן מלך העיר הגדולה - סְפַרְוָיִם ? הֵנַע וְעִוָּה ומלך הֵנַע וְעִוָּה,(שמות מקומות -רד"ק במלכים)
יד. וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵהוּ קרא את הספרים ששלח סנחריב. וַיַּעַל בֵּית יְקֹוָק וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְקֹוָק פתח את הספרים, שיֵרָאוּ דברי הבזיון הכתובים שם, בגלוי בבית ה'.
כתובים
דברי הימים ב פרק לב
(א) אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה אע"פ שחזקיהו היה לבו שלם ביהודה היו דברים רעים ולא היה לבבם כלם שלם עם ה' כמו שאמר ישעיה הנביא בהרבה מתוכחו' שאמר עליהם בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו מלשון לבקוע לשבור ולפתוח החומות: (ב) וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם: (ג) וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר לבל ימצא האויב הצר על העיר מים לשתות וַיַּעְזְרוּהוּ: (ד) וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף הוא הגיחון בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מחוץ לירושלים לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים: (ה) וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה הוא בצפון ירושלים ששם פרץ יואש משער אפרים על שער הפינה, ושם בנה חומה כפולה ובתוכם מגדלות וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת הגביה את החומה למעלה מן המגדלות וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת מן החומה ההיא בנה עוד חומה אחרת וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא מקום מוכן לאסיפת העם ב עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח שלח מובדל מן חרב שהוא החרב החדה בראשה הדוקרת ועשויה בתבנית חרב ורומח יחד וּמָגִנִּים: (ו) וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל לְבָבָם לֵאמֹר: (ז) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי הזרוע אשר עִמָּנוּ רַב מהזרוע מֵעִמּוֹ: (ח) עִמּוֹ עזרת זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ עד שלא נצטרך ללחום כלל וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: פ (ט) אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא וכל אנשי ממשלתו היו נלחמים עַל לָכִישׁ וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ ששלח עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: (י) כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם שהרי אם היה לכם סיכוי להנצל ממני, אז הייתה סיבה לעשות מצור, אבל כיוון שאין לכם סיכוי מה כל ההכנות הללו. צאו ועבדו אותי: (יא) הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם ומשכנע אתכם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא לֵאמֹר באמרו שה- יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (יב) הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ שהרי הוא ביטל את כל עבודת האלוה ואמר לכם לעבדו רק במזבח אחד ואיך א"כ יוכל לעזור לכם: (יג) הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת אַרְצָם מִיָּדִי: (יד) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי ואלו פול מלך אשור ותגלת פלאסראֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּדִי כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי: (טו) וְעַתָּה אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ וְאַל יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת למלא אתכם בכ"כ הרבה ביטחון וְאַל תַּאֲמִינוּ לוֹ כִּי לֹא יוּכַל כָּל אֱלוֹהַ כָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי אַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם לֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי:
משנת ההלכה
טיולים לכנסיות או מסגדים
א. נאמר בפרשת קדושים "אל תפנו אל האלילים ונאסר לנו בזה להסתכל בדמות הצורה או להסתכל בנוי עבודת כוכבים כיון שנהנה בראייה[24]. (יו"ד סי' קמ"ב סעי' ט"ו) ואפי' בזמן הזה שבטלו עובדיהם אעפ"כ לא בטל איסורם, ואסור להסתכל בדמות הצורה: (שו"ת אגרות משה יו"ד ב' סי' נ"ג)
ב. י"א[25] שדווקא בנוי דאלילים[26] עצמם שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין, אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מותר. (ש"ך ס"ק ל"ג) וי"א[27] דבכל צורה אפי' צורה בעלמא אסור[28]. ונהגו העולם כדיעה ראשונה. ודוקא הסתכלות אסור, אבל ראיה בעלמא שרי לכו"ע[29]. וכן בצורה שרגילים לראות תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה מותר לכו"ע[30]:
ג. ולפיכך אסור ליכנס[31] למנזר או לכנסית הנוצרים, שהוא מקום שעובדים ועושין תפלותיהם[32] או בית תיפלות של כל דת אחרת, ואפי' ליכנס רק להביט בצורות העשויות שם אסור, ואפי' צורות העשויות רק לנוי ולא לע"ז נמי אסור אף אלו שלא נעבדו[33], כיון שנעשו לנוי להע"ז ולבית הע"ז שזה אסור. וגם לבד האיסור, דבר השחתה הוא באמונה ובדעות שיהיה רצון לילך לשם, ועוד שכל הענין נעשה להסית ולהדיח בהתקרבות[34] שזה ודאי הוא דבר אסור לעשות רצונם ולהתקרב להם, ולכן ח"ו מלילך לשם[35]: (אג"מ יו"ד ח"ג סי' קכ"ט סעי' ו')
ד. אסור ליכנס אפי' לחצר הכנסיה[36] כדי להשקיף על הנוף: (שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א)
ה. ונהגו כשצריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם, לא להסתכל לשם[37] ולמהר לעבור, ובדרך המהירות לומר ג' פעמים הפסוק (דברים פ"ז פס' כ"ו) "שקץ תשקצנו" וגו':(צי"א שם)
ו. י"א שה"ה נמי למסגד של ישמעאלים[38], שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"ז לכל דבר. ויש מתירים במסגד של ישמעאלים, שאף שמקודם היו הישמעאלים עובדי ע"ז, אך עתה ענין ע"ז נכרת מפיהם ומלבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה' יחוד כראוי שאין בו דופי, ומותר אפי' ללמוד תורה ולהתפלל שם[39]:
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רשב"ם
[8] חזקוני
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] ספר מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע ה
[12] רבינו בחיי
[13] חזקוני
[14] ספר מצוות ה' ועיין בה"ל קסז סעי' ו
[15] רמב"ן
[16] ספר מצוות ה', אלה מצוות ל"ת י
[17] רש"י, רמב"ן
[18] רמב"ן, ספר מצוות ה'
[19] ספר מצוות ה', ספר אלה מצוות עשה טו
[20] רבינו בחיי
[21] רש"י, ספר מצוות ה'
[22] רמב"ן
[23] רשב"ם
[24] ומל' הרמב"ן שם משמע דאינו אלא איסור דרבנן ועיין שד"ח כללים מע' ה' סי' צ"ח הביא מח' אם הוא איסור דאור' או אי איסור דרבנן. ועיין בשו"ת יבי"ע ח"ד או"ח סי' כ' וכתב דזה רק מדאו' אבל מדרבנן לכו"ע איכא איסור:
[25] תוד"ה דיוקני שם "נראה דבשויה לשם עבודת גלולים אמר, אבל לנוי מותר. כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע"ז דף נ.) מכלל דאחרינא הוו מסתכלי":
[26] כגירסת הברית משה סמ"ג ל"ת י"ד:
[27] רש"י שבת קמ"ט א' ועיין בברכ"י יו"ד קמ"ב סעי' ט"ו דהביא מהערוך ערך פן, פירוש בזמן שאתם מסתכלין בהם אתם מפנין א-ל מדעתכם:
[28] וכתב בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו "והירא את דבר ה' יחוש לדעת האוסרים בכל צורה דעלמא, ויש לקצר בזה משום מוטב" (יהיו שוגגין וכו'). אבל בבה"ל ש"ז ס"ק כ"ג משמע דהעיקר כדעת המתירים:
[29] בה"ל סי' ש"ז שם ד"ה ועובר משום, ועיין עבה"מ קדושים פי"ט פס' ד' דדייק מל' התו"כ "אל תפנו אל תפנה לראותם ודאי" דהיינו דרך עיון והסתכלות, אבל לא ראיה דרך עראי:
[30] תוד"ה ה"ג בנן של קדושים ע"ז דף נ' א', ובשו"ת אגרות משה חיו"ד א' סי' ס"ט כתב דהפירוש בתוס' הוא דמחמת שנעשה לראות בה תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה, לא שייך הפנאה בהסתכלות כיון דידוע לכל שההסתכלות בה הוא בשביל ענין המטבע:
[31] וכ"כ בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו על דין איסור הסתכלות בע"ז, ומכאן איסור מפורש לנכנסים לבתי עבודת כוכבים לראות בנוייהן:
[32] ולבית אבידן שהיו הולכין כמה אמוראי, כתבו התוס' שם שלא היה בית מינות ממש אלא מקום ויכוח:
[33] ואפי' לפי דעת התוס' דצורות לנוי מותר, הוא דוקא לנוי בעלמא, אבל אם נעשו לנוי הע"ז ובית הע"ז אסור בהנאה כמו הע"ז:
[34] וכמו שהעיד באג"מ שם בשם בנו הרר"ד שליט"א:
[35] וגם משום איבה אין להתיר, דבימינו אין שייך איבה כמו בימיהם שהיו מעלילים בעלילות רשע, משא"כ בימינו שאינו יכול לעשות היזק בלא דין ומשפט תהוי ליה איבה ואיבה, ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב:
[36] "ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי, דזהו לגבי הגוים דאין לדונם לעוע"ז, אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' (שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג'י ז"ל סי' כ"ו):
[37] ומקורו הרמב"ם בפיה"מ בע"ז י"א ב' "ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו" עכ"ל:
[38] בשו"ת צי"א חי"ד סי' צ"א וז"ל "הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שאסור ליכנס לשם:
[39] הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חאו"ח סי' יא), ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב מה שהאריך להתיר הדבר, והביא מגאונים וצדיקים שהתפללו במסגד:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה