מקרא
דברים פרק יא
(כו) רְאֵה ממש כמו שמפרש והולך ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו'[1] אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות, לפיכך הוא מתחיל לומר "ראה אנכי נותן לפניכם היום" ותבחרו לכם את הישר בעיניכם. אם תבחרו "שמירת המצות", תהיה לכם ברכה ותתברכו, ואם חילוף חילוף, כדמפרש ואזיל[2]:
(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:
(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: ס
(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה בפי אלו המברכים עַל כלפי הַר גְּרִזִים לדרום שהוא הימין היו הופכין פניהם ופותחין בברכה וְאֶת הַקְּלָלָהבפי אלו האומרים הקללות עַל הַר עֵיבָל לצפון כי מצפון תפתח הרעה:
(ל) הֲלֹא הֵמָּה ועתה נותן סימן היכן אותם הרים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי שאם ילכו אחריו - דֶּרֶךְ מְבוֹא שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ כלומר במערב[3] בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה כי יש כנעני יושב בהר[4] מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה הוא שכם[5]:
(לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:
(לב) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:
דברים פרק יב
(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה בין בארץ, בין בחוצה לארץ[6]:
(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם נצטוינו לאבד כלים שנשתמשו בהן לעכו"ם שבכלים שנשתמשו בהם לעבודת כוכבים הכתוב מדבר דאילו המקומות אי אפשר לאבדן ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת[7] אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן נצטוינו בזה לאבד שם עכו"ם דכתיב (דברים י"ב) ואבדתם אם שמם. וזה נוהג בזמן הזה לאבד לבטל עבוד' עכו"ם ואלילים אשרי' וחמנים וכדומיהם[8]:
(ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם נצטוינו לנתץ מזבחות ע"ז וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם נצטוינו לשבר מצבותם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ נצטוינו לשרוף האשירה וכל צורות אלילים וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן נצטוינו לגדוע עצי ע"ז וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא נצטוינו לכנות שמם לבזוי, כי המבזה אותם מכבד בוראו צריך ולבער את העבודה זרה בכל דרך של איבוד והשחתה הראוי יותר לאותה עבודה זרה, שתגרום שלא ישאר ממנה רושם, ושתמהר את איבודה, דהיינו בין בשבירה בין בשריפה בין בהריסה ובין בכריתה[9]:
(ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה ומאבד ספרי הנבואה ומלמחוק השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה והדומה לזה וכל מי שעבר על דבר זה כגון הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה והדומה להם וכן השורף בשר הקדשים בדרך השחתה עובר בלאו הזה או שימחה שם משמות ה' לוקה לפיכך אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים[10]:
(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם לא פי' המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים[11] אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ אל אותו המקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו[12] וּבָאתָ שָׁמָּה שאם יעשו בכל מקום יזבחו לשעירים, ויהיו סבורים העולם שהוא לשמים. כדמפרש במקום אחר "והביאום לה'", "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים", אבל כשמביא למקדש ומוסר לכהנים, על כרחו נקרב לשמים[13]:
(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם מעשר בהמה ומעשר שני וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם ביכורים וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם נצטוינו בזה שמי שנדר או נדב קרבנות לבית המקדש להביאם ברגל הראשון שיפגע בו[14]:
(ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נצטוינו לאכול קדשים בתוך מחיצתם וּשְׂמַחְתֶּם נצטוינו לשמוח בחג ולהביא שלמים[15] בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם אנשי - וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם שאין אתם צריכים להפריש תרומות ומעשרות, ולא לעלות לרגל, ולא להביא קרבניכם ונדריכם ונדבותיכם אלא למשכן שהוא סמוך להם[16] אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:
(ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:
(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם מצות הנדר מן המובחר[17] אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק:
(יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם:
(יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה הזהירנו מהקריב שום דבר מן הקרבנות בחוץ רוצה לומר חוץ לעזרה ואפילו על השחיטה חייב[18]:
(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וונצטוינו בזה גם במצות עשה להקריב, את כל הקרבנות בין קרבנות בהמה ועוף ובין מנחות בבית המקדש, ולא במקום אחר[19] וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ כל פרטי דיני קרבנות[20]:
נביא
טו. וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר:
טז. יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ישֵׁב הַכְּרֻבִים השוכן בין הכרובים בקה"ק, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:
יז. הַטֵּה יְקֹוָק אָזְנְךָ וּשְׁמָע הטה ה' את אזנך - לשמוע את דברי סנחריב, פְּקַח יְקֹוָק עֵינֶךָ וּרְאֵה פקח את עיניך לראות את דברי הגדופים שבספרים שפתחתי, וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי:
יח. אָמְנָם יְקֹוָק באמת ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת החריבו את הערים הגדולות בארצות הגויים, וְאֶת אַרְצָם וגם העיירות הקטנות, שמסביב הערים הגדולות.
יט. וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ, כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם ושרפו את הע"ז שלהם באש, שהלא מעשה ידי אדם הם - ולכן יכלו לאבד אותם מן העולם.
כ. וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ מיד סנחריב, וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְקֹוָק לְבַדֶּךָ מושל ושולט בעולם !
כא. וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר כה אמר ה' בדבר תפילתך על מלך אשור.
כב. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עָלָיו על סנחריב, בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן תבוּז ותִּלְעַג עליך, בתולת בת ציון, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה אחר מפלתך, תניע את ראשָהּ בזילזול, בַּת יְרוּשָׁלִָם:
כג. אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
כד. בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ יְקֹוָק ביד עבדיך (רבשקה) חרפת את ה' ית', וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי בזכות רכבי המלחמה הרבים שברשותי, אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים לירושלים - שבראש ההרים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן בית המקדש, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו כל הארזים והברושים המובחרים (הגיבורים) - אכרות ! וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ בית המקדש, שהוא המקום הרם, וקֵץ וסוף לכל פאר ויופי. יַעַר כַּרְמִלּוֹ חוזק יופיו.
כה. אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם אני חפרתי - ומצאתי מקור מים.(תמיד הצלחתי בכל מעשי ובמלחמותי) וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי וייבשתי, כשדרכו כפות רגלי חיילַי במים, כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר כל היאורים העמוקים.
כו. הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי, מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ, עַתָּה הֲבֵאתִיהָ האם לא שמעת מלך אשור שעוד מזמן רב נבאתי על דבר זה, וכעת הבאתי הרעה על בנ"י, (ומפלתם תהיה, לא בזכות גבורתך, אלא בגזירת ה') וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת ותהיה לשממה,(שְאִיָה - שממה) גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת הערים שהיו בצורות, יהיו לגלי חרבות ושוממות (ארץ צִיָה)
כז. וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד ויושבי הערים שסביבות ירושלים, (לפני מפלת אשור), היו חלשים, שידיהם היו קצרות מלהושיע, חַתּוּ וָבֹשׁוּ נשבר ליבם מפחד, ומתביישים במפלתם, הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא וחולשתם נמשלה לעשב השדה ולדשא ירוק, חֲצִיר גַּגּוֹת ולחציר (מאכל בהמה) הגָדל על הגגות - שחלש מאוד. וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה ולתבואה שנשדפה (שדמה - כמו שדפה) לפני שהיתה - "קמה" - תבואה מבושלת לפני הקציר.
כח. וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי וידעתי מחשבותיך, כשישבת ותכננת לצאת מארצך, ולבוא על ירושלים וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי וידעתי, את רוגזך על ה', ברצונך לכבוש את ירושלים.
כט. יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי בגלל רוגזך כלפי ה' ת', וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וקול השאון, הרעש שהקמת - שעלה באזני, וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ חח, היא הטבעת ששמים בלחי הבהמה, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ כרסן השמים בפי הבהמה, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ שישוב לארצו אחר מפלתו.
ל. וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מפלת אשור תהיה לך לאות על הבטחה אחרת, אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ השנה (בזמן המצור) תתספקו בספיחי התבואה למאכלכם,(ספיחים - תבואה שגדלה מעצמה, מגרעינים שנפלו בזמן הקציר) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס ספיחי ספיחים, (ספיחים מהספיחים של שנה קודמת.) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם ובשנה השלישית, תאכלו מהתבואה שתצמח.
כתובים
דברי הימים ב פרק לב
(טז) וְעוֹד הוסיפו דִּבְּרוּ עֲבָדָיו דברי חירוף עַל יְקֹוָק הָאֱלֹהִים וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ: (יז) וּסְפָרִים כָּתַב לְחָרֵף לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי כֵּן לֹא יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי: (יח) וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית בלשון של היהודים כדי שכולם יבינו עַל עַם יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת הָעִיר: (יט) וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כאילו שזה מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם: ס (כ) וַיִּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל זֹאת וַיִּזְעֲקוּ הַשָּׁמָיִם כמובא במלכים ובספר ישעיה: פ (כא) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר ולא נשאר שם מהמחנה אף לא אחד מהשרים והסגנים והגיבורים ומי שנשאר היה מהחלשים וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו ומיציאו וּמִיצִיאֵי מֵעָיו ושבניו המיתו אותו בבית אלוהיו ו- שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב: (כב) וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב ונהג בהם חמלה: (כג) וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיקֹוָק לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן שלאחר שנעשה לו הנס הזה כולם כיבדוהו: ס (כד) בַּיָּמִים הָהֵם שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד שהיה קרוב לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק כמובא במלכים וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת וסימן נָתַן לוֹ והכל מובא במלכים: (כה) וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ ולא כמו שהקב"ה גמל ליחזקיהו טובה הוא החזיר רעה כִּי גָבַהּ לִבּוֹ במה שהראה לשלחי מלך בבל את כל בית נכותו כדי להתגאות וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם ומובא באריכות במלכים ובישעיה: (כו) וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ בעבור עוון לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף יְקֹוָק בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ: (כז) וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה: (כח) וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה לכל סוג של בהמה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת ובכל אבוס – מקום האכלת הבהמות שם העמיד עדרים: (כט) וְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְנֵה צֹאן וּבָקָר לָרֹב כִּי נָתַן לוֹ אֱלֹהִים רְכוּשׁ רַב מְאֹד: (ל) וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מקום המקור העליון של מֵימֵי המים של ה- גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד הוא הוליך אותן בצורה ישרה לכיוון מערב עיר דוד וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּשהרוב נחשב לכל:
משנת ההלכה
והמצוה הרל"ב היא שהזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מהאביונים מאחינו אחר שנדע חולשת ענינם ויכלתנו להחזיק בהם, והוא אמרו יתעלה (דברים טו, ז) לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. וזה אזהרה מלקנות מדת הכילות והאכזריות שתמנע מעשות הראוי:
דיני המצוה
א. מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת. שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך. (רמב"ם פ"ז מהל' מתנות עניים ה"א). ועיין מצות עשה קצה בפרטי מצוה זו.
ב. כל הרואה עני[21] מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה, עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. (שם ה"ב). ואל תשליט עליך מדת הכילות והנבלה, אבל הכן לבבך על כל פנים במדת הנדיבות והחמלה. ואל תחשוב שיהיה לך בדבר חסרון ממונך, כי בגלל הדבר ההוא יברכך ה', ויפה לך ברכתו רגע קטן מכמה אוצרות של זהב וכסף. (חינוך מצוה תעח). וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל, וכאילו עובד עבודת כוכבים. ומאד יש ליזהר בה, כי אפשר שיבוא לידי שפיכות דמים, שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד[22]. (שו"ע יו"ד סי' רמז סעי' א).
ג. ואם לא ראה את העני, אע"ג שידוע לו שיש עני הנצרך לצדקה י"א שאינו עובר משום לאו זה[23]. (מהר"י קורקוס שם).
ד. יש להסתפק מה הדין אם לא נתן כפי השגת ידו אלא רק שוה פרוטה אם עובר בלאו זה[24].
[1] רשב"ם
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י רשב"ם רבינו בחיי
[4] אבע"ז
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] חזקוני
[8] ספר מצוות ה'
[9] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפה
[10] שם ושם
[11] חזקוני
[12] ספורנו
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע פג
[15] ספר מצוות ה'
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז
[18] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת פט
[19] שם ושם מ"ע פד
[20] העמק דבר
[21] ומלשון החינוך שכתב "שלא נמנע החסד והצדקה מאחינו בני ישראל, וכל שכן מן הקרובים" משמע, שיש חיוב גדול יותר על הקרובים. ואפשר שהוא משום שודאי הוא אכזריות גדולה יותר להעלים עיניו מן הקרוב לו.
[22] וכדאיתא בתענית כא ע"א "אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו גידם משתי ידיו קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים. פעם אחת [היתה מטתו מונחת בבית רעוע] בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר כך לפנות את הכלים אמר להם בניי, פנו את הכלים ואחר כך פנו את מיטתי שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית אין הבית נופל. פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו רבי וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך. אמר להם בניי, אני גרמתי לעצמי שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני, אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך – יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך – יתגדמו, רגליי שלא חסו על רגליך – יתקטעו, ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין. אמרו לו, אוי לנו שראינוך בכך. אמר להם, אוי לי אם לא ראיתוני בכך".
[23] ועיי"ש שמלשונו משמע שדוקא אם רואהו מבקש, אבל אם לא ביקש ממנו אע"ג שרואהו ויודע שנצרך אינו עובר. אבל מלשון הרמב"ם כאן בספר המצוות "שהזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מהאביונים מאחינו אחר שנדע חולשת ענינם" משמע, שאפילו על ידיעה לחוד עובר, אבל לשונו כאן בי"ד "כל הרואה עני מבקש" משמע כמהר"י קורקוס. ועיין בחי' הרשב"א שבועות דף כה ע"א וז"ל: "אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא. יש מגדולי רבותינו הצרפתים ז"ל שאמרו דדווקא כשעני שואל ממנו צדקה דהשתא מושבע ליתן לו, הא לעני דעלמא שבועה חלה עליו דאינו חייב ללכת לפרנס ענים במדי". משמע שאפילו עשה אין, אם העני אינו מבקש וכ"ש הלאו. אמנם מלשון המחנה אפרים הלכות צדקה סימן א וז"ל "אלמא דכל היכא דלא בקש ממנו עדיין מצי לפטור עצמו מחיוב נתינתו כשיתן לעני אחר" משמע, שאינו חייב משום שיכול לפטור עצמו בנתינה לאחר אבל לא בגלל שבעצם אין עליו חיוב. ולכאורה לפ"ז אין אדם חייב לפתוח את הדלת לכל אדם שדופק אפילו אם יודע שבא על מנת לבקש צדקה, שכל שלא ביקש ממנו אינו עובר בלאו זה ויכול לפטור עצמו ע"י נתינה לאחר. וכ"ש אם מסופק אם בא לצדקה או לענין אחר ועוד שמא אינו אלא גבאי צדקה שמבואר לקמן שאינו שייך בלאו זה, וא"כ ודאי אינו חייב לפתוח. ולכאורה אשה נשואה שאין לה כסף שהוא שלה ע"פ דין התורה, ודאי אינה חייבת לפתוח שהרי אין מחוייב ללות לתת לצדקה כדלקמן.
[24] שהרי בה"ב כתב "כל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה, עבר בלא תעשה". וכאן לא כתב די מחסורו וכפי השגת ידו כמו שכתב בה"א, ןמכך משמע שיוצא בכל מה שנחשב נתינה כיון שעכ"פ לא העלים עינו. אמנם יש להוכיח ממש"כ בה"י "מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו, בית דין כופין אותו" משמע שיש לאו גם אם אינו נותן לפי מה שראוי לו דאל"ה אלא היה בו רק עשה לא היו כופין אותו וכמבואר לקמן וצ"ע. ומה שכתב בה"ז דבעני המחזר על הפתחים מספיק כגרוגרת דהתם אף מדין העשה אין צריך להוסיף יותר כיון שע"י שמחזר על הפתחים משיג כדי פרנסתו וא"כ ה"ה משום הלאו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה