מקרא
דברים פרק ב
(כו) וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת מדבר שבצד קדם – מזרח[1] אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר:
(כח) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי אם הוצרכתי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי אם רציתי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי בצבאותי[3]:
(כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר שמכרו לי אוכל ומים[4] וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר שגם מכרו לחם ומים ודוקא אלו שבער אבל שאר מואבים עליהם נאמר "אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים"[5] עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(ל) וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: ס
(לא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ גרש אותו[6] כדי לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ:
(לג) וַיִּתְּנֵהוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בנו בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ:
(לד) וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם הגברים הגיבורים[8] וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד כמו שנצטוינו לא תחיה כל נשמה:
(לה) רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ:
(לו) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה היתה חזקה[9] מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ:
(לז) רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל שעל - יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שלא לכבוש לא כבשנו:
דברים פרק ג
(א) וַנֵּפֶן וַנַּעַל צפונה דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:
(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
(ג) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד:
(ד) וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:
(ה) כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הן פרוזות ופתוחות מאין חומה[10] הַרְבֵּה מְאֹד:
נביא
ישעיהו פרק כח
כה. הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ הרי, אחר החרישה, יְיַשר את פני האדמה, ויזרע ! וְהֵפִיץ קֶצַח יפזר את זרעי הקצח, וְכַמֹּן יִזְרֹק - ויזרוק את זרעי הכמון, וְשָׂם חִטָּה, שׂוֹרָה - ישים זרעי חיטה ושבולת שועל, וּשְׂעֹרָה, נִסְמָן, וְכֻסֶּמֶת - זרעי שעורה, שיפון וכסמת,(ירו' חלה פ"א ה"א) גְּבֻלָתוֹ - כל מין בגבולו הראוי לו.(נמשל: כמו כשמגיע זמן הזריעה, כל מין ממיני הזרעים, נזרע לפי מקומו הראוי לו, כך אין תועלת בתוכחת הנביא לבד, אלא אחר שישמעו דברי הנביא - יתקנו מעשיהם וישובו בתשובה כפי הראוי לכ"א לפי חטאו.)
כו. וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט, אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ - אחר שלא ישמעו לדברי הנביאים, ה' מורה ומלמד את האדם לשוב בתשובה ע"י יסורים של משפט.
כז. כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח הלא את הקצח, (מין זרע) לא דשים עם חרוץ, {חרוץ - לוח עץ הקבועות בו כמין אבנים קטנות בתחתיתו (או ברזלים) - לדוש התבואה.} וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב - ולא מסובבים את אופן העגלה לדוש בו את הכמון, (מין תבלין) כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח, וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט כי את הקצח והכמון דשים ע"י חביטה במקל. (נמשל: כל אחד יקבל את יסורי המשפט הראויים לו: אדם שמספיק לו יסורים קלים חובטים עליו עם מקל, כפי שדשים את הכמון והקצח, אך אם לא יקח מוסר, ידושו אותו בחרוץ - כמו שדשים את התבואה הקשה.)
כח. לֶחֶם יוּדָק הלחם(גרעיני החיטה), מדיקים וכותשים היטב, ע"י כלי הדישה, כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ - אך לא לעולם מוסיפים לדוש,(אחר שהופרדה הקליפה), וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ כי אם יוסיפו לדוש, גלגל העגלה(כלי הדישה) - ישבר, וּפָרָשָׁיו לֹא יְדֻקֶּנּוּ כְּלִי הדישה - (פָרָשָׁיו - שמפריש הקליפה מהגרעין) לא יצליח לטחון את גרעין התבואה הקשה.(שכדי לטחון הגרעין, יש צורך לטחון אותו במטחנה המתאימה לקושי הגרעינים) נמשל: אף שאת בנ"י, "ידושו" הגויים הרבה זמן, כלי הדישה "שיענישו" את בנ"י, הם ישברו - והמם גלגל עגלתו, ובנ"י לא יכלו.כט. גַּם זֹאת מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת יָצָאָה גם את המשל הנפלא הזה מה' אמרתי, הִפְלִיא עֵצָה, הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה ויש במשל זה עיצה נפלאה וחכמה גדולה, שאם הייתם שומעים אחר עונש קל, לא היה מכה אתכם בעונש כבד, וגם אחר כל זאת - לא תכלו לגמרי!!
סיכום 4 המשלים: פס' כד' - כט'
1. החורש, לא יחרוש האדמה לעולם, אלא אחר החרישה - זורע !
{הנביא לא יוכיח העם לעולם, יש ללמוד מוסר מדבריו - ולשוב בתשובה.}
2. כל מין ממיני הזרעים והתבואה, נזרע במקום ובמידה הראויה לו,
{ כ"א ישוב בתשובה - כפי הראוי לו, (לפי חטאיו) }
3. אם לא ישובו בתשובה, ה' יכה אותם ביסורים (כלי הדישה השונים: חרוץ, מקל) כ"א כפי השיעור הראוי לו.
4. חסד מופלא של ה' ית' על בניו, שאף שידושו אותם הגויים בחרוץ, גרעיני החיטה, בנ"י לא יטחנו דק דק - שלא יִכְלוּ לגמרי, אך החרוץ - ישבר.
ישעיהו פרק כט
א. הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד - הוי, על המזבח שנמצא בעיר שחנה בה דוד המלך, סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה שנה אחר שנה הוסיפו לחטוא לפני ה', חַגִּים יִנְקֹפוּ ולכן קרבנות החגים - יכרתו ויפסיקו להקרב במזבח.
ב. וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל יבוא זמן שאציק לירושלים,(שבתוכה המזבח) וְהָיְתָה בירושלים, תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה ענין צער ואבילות, וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל ירושלים תהיה מוקפת סביבה בהמון הרוגי ערי יהודה שיהרוג מלך אשור, כפי שהמזבח מוקף בבהמות שחוטות לפני ההקטרה.
ג. וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ חיילי ה' (חיילי מלך אשור), יחנו מסביב ירושלים - ככדור, וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב שסנחריב יעמיד מגדלים סמוך לעיר - לזרוק ממנו חיצים ואבנים. וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת יקים על ירושלים מצור.
ד. וְשָׁפַלְתְּ, מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי שבנ"י יכנעו לפני ה' וישפילו קומתם, עד שכאילו הדיבור יוצא מהארץ, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ אמרות בנ"י לפני ה', כאילו יהיו נמוכות יותר מהעפר שבארץ, וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ קולך ישמע, כמו הקול שיוצא - כששואלים באוב (שיוצא מהאדמה), וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף קול דק נקרא צפצוף.
ה. וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ המון העמים הזרים - שסביב ירושלים, יוסרו מירושלים כמו אבק דק, שבנשיפה קלה - מתפזר. וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים והמון הרשעים, יוסרו מירושלים, כמו המוץ הנזרה ברוח,וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם שהנצחון על סנחריב יהיה בפתאומיות רבה.
ו. מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת תִּפָּקֵד ירושלים תזכר לפני ה'- להצילה מאשור, בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה בכל אלו - יכו את מחנה אשור.
ז. וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה כמו חלום הנראה בלילה, הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל כך יהיה לכל המון העמים שהתקהלו על ירושלים - לכָּבְשָהּ, וְכָל צֹבֶיהָ ולכל הצובאים, המתקהלים ומתאספים על ירושלים, וּמְצֹדָתָהּ - ולכל האנשים המעמידים עליהָ - המצודות, וְהַמְּצִיקִים לָהּ ולכל אלו שיבואו להציק לירושלים,
ח. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל הרָעֵב, החולם בלילה שהוא אוכל, וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ אך כשמתעורר - נפשו ריקה - שנשאר רעב, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה הצמא, החולם בלילה שהוא שותה, וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף אך כשמתעורר - נשאר בצמאונו[11], וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה ונפשו נשארה בתאוותה, (כמו: ואליך תשוקתו)
כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן כך, כל הגויים הצובאים על ירושלים, ישארו בתאוותם לכבוש העיר - ולא יצליחו !
ט. הִתְמַהְמְהוּ - התעכבו לחשוב על דרכיכם, וּתְמָהוּ ותתמהו כיצד קלקלתם דרכיכם, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ כיצד נביאי השקר פתו את אנשי יהודה, להסיר עיניהם (כמו:"ועיניו השע" ; לעיל ו' י') - מלראות הטוב האמיתי וָשֹׁעוּ - ובאמת הסירו עיניהם מלראות. שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן איך קרה שאתם נראים במעשיכם כמו שיכורים, אך לא מיין, נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר אתם נעים כשיכורים, אך לא משיכר.
י. כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְקֹוָק ה' כסה עליכם, רוּחַ תַּרְדֵּמָה רוח של תרדמה (שאתם כנרדמים לפני הנביאים הקוראים לכם - ואינכם שומעים) וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם עשה שעיניכם יהיו כעצומות - מלראות הטובה. אֶת הַנְּבִיאִים עִם נביאי השקר, שגם עיניהם "נעצמו". וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה ואת נביאי השקר שהם רָאשִים עליכם - כיסה עיניהם מלראות הטוב.
כתובים
כה. טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ - ה' טוב למקוים אליו ולדורשים אותו.
כו. טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה' - טוב לאדם שיקוה וישתוק ויצפה לישועת ה'.
כז. טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו - טוב לאדם שישא עול מצוות בצעירותו.
כח. יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו - ישב לבד וישתוק כי ה' שם עליו את הצרות.
כט. יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה - ישתחוה לה' עד בא העפר לפיו אולי יש תקוה שה' ירחם עליו.
ל. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה - יושיט הלחי שלו למכהו ויקבל את החרפה ברצון.
לא. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה' - כי ה' לא יעזבם לעולם.
לב. כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו - כי ה' מצער ואח"כ מרחם בגודל חסדיו.
לג. כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ - כי לא מענה מרצונו ולא מצער בני אדם, רק העוונות של בני האדם גורמים להם.
לד. לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ - ולא מרצונו משפיל את כל אסירי הארץ.
לה. לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר נֶגֶד פְּנֵי עֶלְיוֹן - להטות לרע משפט גבר, זה נגד רצון ה'.
לו. לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ ה' לֹא רָאָה - לעקם משפט אדם לא נראה בעיני ה' לטוב.
לז. מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה - מי זה אמר וגזר את הגזרה אם ה' לא ציוה אותה.
לח. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב - מה' לא יוצא רע או טוב לאדם, אלא האדם לפי מעשיו גורם לעצמו.
לט. מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו - מה יתאונן האדם רק על החטאים שהוא עושה שהם גרמו לו את הצרות.
מ. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה' - נחפש בדרכינו ונחקור מה פשענו ונשוב אל ה'.
מא. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם - כשידינו מורמות אל ה' בתפילה נרים גם את הלב לשוב אל ה' בשמים.
מב. נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ - אנחנו פשענו ומרדנו ולכן לא סלחת.
מג. סַכֹּתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ - עשית עלינו סוכה של כעס, ולא נדע לאן לברוח ורדפת אותנו,
הרגת ולא רחמת.
מד. סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה - עשית מחיצה של ענן שלא תעבור התפילה אליך.
מה. סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים - מטולטלים ומאוסים שמת אותנו בין העמים.
מו. פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ - פתחו עלינו אויבינו את פיהם לצחוק עלינו.
מז. פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר - כשנסנו מפני הפחד נפלנו בפחת (מלכודת) - מצרה לצרה, השממה והשבר.
מח. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי - נהרות מים ירדו מעיני על הצרות של עם ישראל.
מט. עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת - העינים זולגות דמעות ולא מפסיקות, כי הצרות לא נפסקות.
נ. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם - עד שה' ישקיף ויראה את צרתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה