מקרא
דברים פרק ה
(א) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם זו מצות עשה של תלמוד תורה על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה[1]:
(ב) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב:
(ג) לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ בלבד[2] כָּרַת יְקֹוָק אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי גם אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם גם אלה שנולדו אחר מתן תורה[3] כֻּלָּנוּ חַיִּים:
(ה) אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְקֹוָק וּבֵינֵיכֶם כי בעת הדברות היה הוא קרוב אל מקום השכינה יותר מהם, כי הם הרחיקו לעצמם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם לבאר לכם אֶת דְּבַר יְקֹוָק שאר הדיברות[5] כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר: ס
(ו) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה להאמין במציאות ה' והוא מצוה תמידית שלא תפסק מהאדם אפילו רגע שידעו ויאמינו כי יש ה', והוא אלהים להם, כלומר הווה, קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת, והוא אלהים להם, שחייבים לעבוד אותו[6] אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ, כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם, וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו, ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד[7] לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים נצטוינו להאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ושלא נחשוב שיש לאיזה נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו, ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים, ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב, ה"ז מודה בע"ז ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני[8] עַל פָּנָיאפילו אם אתם גם מאמינים בי[9]:
(ז) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ נצטוינו לא לעשות לעצמו פסל או צורה לעבדה[10]:
(ח) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם נצטוינו שלא להשתחוות להקטיר לנסך או לשחוט לע"ז[11] וְלֹא תָעָבְדֵם נצטוינו שלא לעבוד ע"ז בדרך עבודתה אפילו אם אינו אחת מארבע עבודות הנ"ל כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:
(י) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בשבועה[13] לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: ס
(יא) שָׁמוֹר[14] בדברות הראשונות שבא להזכיר להם את יום השבת שנתן להם במרה נופל בו לשון זכור אבל כאן בדברות שניות שנאמרו בשנת הארבעים בשביל אותם שלא שמעו הראשונות, נופל בו לשון שמירה לפי שהענין לא היה חדש להם. ד"א שמור את יום השבת לשון ואביו שמו את הדבר המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר' ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה[15] אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כמו שמפרש בדברות הראשונים כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'[16]:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:
(יג) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ מצות שביתת הבהמה היא כדי שינוח העבד וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ נתן טעם למה שצוה לא תעשה כל מלאכה על ידי עבדיך, כדי שינוח העבד והאמה כמוך, לא שתנתן מצות השבת כדי שינוח העבד והאמה[17] עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקב"ה את העבודה מן העבדים[18] כָּמוֹךָ:
(יד) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן כדי לפרסם את ניסי יצאית מצרים המורים על חידוש העולם[19] צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: ס
(טו) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כי אמרו בירושלמי (קדושין א-ז כ:) דכבוד אב הוי מצוה קלה, דהיא כפריעת חוב עבור טרחתם ומזונם, ולכן אמר אף באופן שאביך ואמך עזבוך ולא גדלוך גם כן תכבדם כאשר צוך ד' אלדיך במדבר, ששם לא היה טורח גדול על האבות בגידול בניהם, כי מן היה יורד מן השמים, ומים מבאר, ובשר משליו, והענן היה מגהיץ מלבושיהם, ובכ"ז צוך ד' לכבד אביך ואמך, כן תעשה לדור אחרון[20] לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ הוסיף בכאן ולמען ייטב לך, לומר שיהיו חייו טובים, והוא שכר המצוה בפירותיה בעולם הזה[21] עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(טז) לֹא תִּרְצָח ס וְלֹא תִּנְאָף ס וְלֹא תִּגְנֹב ס וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו, כי "שוא" דבר בטל[22]: ס
(יז) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ הקדים האשה, בעבור כי יצר לב האדם רע מנעוריו באשה יותר מן הכל ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ יכנס בכלל חמדה אפילו התאוה, כי אם יתאוה לגזול מחברו דבר מכל אשר לו, ולא יוכל לעשות כן כי חברו תקיף ממנו, או שיש במקומו אימת מלכות, עובר בלאו הזה[23] שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: ס
(יח) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם[24] וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי:
(יט) וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם:
(כ) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ מראה האש וְאֶת גָּדְלוֹ גדולתו אלו קולות וברקים וקול שופר וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ עשרת הדיברות מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָםבן התמותה ואח"כ וָחָי ואת שחי לעולם כלומר המלאכים[25]:
(כא) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ:
(כב) כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים שהוא מקור החיים, ולכך הוסיף לשון חיים, שאם לא כן הייתי מבין אלהים מלאכים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי:
(כג) קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ:
נביא
ישעיהו פרק ל
לא. כִּי מִקּוֹל יְקֹוָק יֵחַת אַשּׁוּר לב אשור, ישבר מפחד הקולות, בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה ויכה אותם בשבט (במקל)
לב. וְהָיָה כֹּל כל העמים, מַעֲבַר שעבר וכבש אותם אשור - בדרכו לא"י, מַטֵּה מוּסָדָה אשור - שהיה כמקל חזק כמו יסוד. אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק עָלָיו שה' הניח ידו עליהם - להענישם, (את אשור) בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת ישמחו עמים אלו בתופים וכינורות על מפלתם הגדולה, וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם וישמחו שה' נלחם בהם (באשור), במלחמה חזקה, מונפת מעלה מעלה ברוב חוזקה.
לג. כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה עוד מאתמול ערוך ומוכן הגהנום(הגיהנֹם נקרא תפתה, משום שכל המתפתה ליצרו - נופל שם) - לאשור, גַּם הִיא - הגיהנֹם, לַמֶּלֶךְ הוּכָן - מוכן למלך אשור, הֶעְמִיק הִרְחִב ה' הרחיב והעמיק הגיהנֹם לכל חיילי אשור הרבים, מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה הרבו עצים במדורה שבגיהנֹם, נִשְׁמַת יְקֹוָק רוח ה', כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ כאילו בוער שם נחל של אש וגופרית.
ישעיהו פרק לא
א. הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה הוי על אלו שיורדים לבקש עזרה ממצרים, עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ - נשענים ובוטחים, בכוח הסוסים החזקים שיש במצרים, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב ובוטחים בריבוי הרכב שיש במצרים, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד ועל הריבוי העצום של הפרשים, וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ולא פנו אל ה' ית', וְאֶת יְקֹוָק לֹא דָרָשׁוּ לא בקשו כלל !
ב. וְגַם הוּא חָכָם גם ה' חכם - להפר מחשבתם הרעה, וַיָּבֵא רָע יביא עליהם דבר רע, וְאֶת דְּבָרָיו שנבאו הנביאים, לֹא הֵסִיר לא יסיר, וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים יקום להעניש את בנ"י - שמעשיהם רעים, וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן ויביא הרעה גם על מצרים, שהם עוזרים לבנ"י, ובאמת, הם עושי שקר ולא מועילים לבנ"י כלל.
ג. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל הלא מצרים הם בני אדם ולא אלוקים, ומדוע תבטחו בהם ? וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ הסוסים שבמצרים הרי עשויים מבשר, ולא רוח - לא כמלאכים שיכולים להצילכם, ויְקֹוָק יַטֶּה יָדוֹ להכות את המצרים, וְכָשַׁל עוֹזֵר, וְנָפַל עָזֻר יכשלו העוזר (מצרים) וגם אלו שקיוו לעזרתם (בנ"י), וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן וכולם יחד (העוֹזֵר והעָזֻר) - יכלו.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל טַרְפּוֹ כמו שהאריה שואג על הטרף, אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו, מְלֹא רֹעִים וכאשר יתאספו עליו אסיפה של רועים, (להציל את הטרף מהאריה) מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת מקול שיקימו הרועים - לא יחת, לא ירד ויעזוב את טרפו, וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה ומהמון הרועים - לא יכנע, (כמו: "...זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה", לעיל כה', ה' ; וכמו: "...עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי..." שמות י', ג') כֵּן יֵרֵד יְקֹוָק צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ כך ה' ירד על אשור שבא להלחם על ירושלים.
ה. כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם כמו הצִפָרים הממהרות במעופם, כך ימהר ה' לבוא להגן על ירושלים. גָּנוֹן וְהִצִּיל יגן ויציל,(את ירושלים) פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט ידלג ויציל,(שידלג מעל ירושלים ויצילָהּ)
ו. שׁוּבוּ שובו בתשובה ! לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אתם בנ"י שהעמקתם מחשבה, כיצד לסור מה' ית',
ז. כִּי בַּיּוֹם הַהוּא ביום מפלת אשור ביד ה', יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ ימאסו את הבל הע"ז שמכסף ומזהב, אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא הכירו בדעתכם, שהע"ז שעשו ידיכם - חטא וטעות הוא !! ומדוע לא תשובו כבר כעת על עוונותיכם ?
ח. וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ, וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכְלֶנּוּ אשור לא יפול בחרב שביד איש, אלא בחרב שביד המלאך, וְנָס לוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב כשיראה מלך אשור המגיפה, ינוס מפניהָ - כמפני חרב, וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ הנשארים בחיל אשור - ימס לבבם מפחד.
ט. וְסַלְעוֹ חוזק אשור, מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר מרוב פחד - יעבור חוזק ליבו - ויֵחָלש, וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו שרי אשור ישבר ליבם מפחד, כמו הרואים את נס המלחמה, נְאֻם יְקֹוָק, אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן, וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם דברי ה', שמוכן אצלו התנור והאש - לאכול את חֵיל אשור בירושלים.
ישעיהו פרק לב
א. הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ הלא כדי לעשות צדק מולך המלך. לכן, התשועה תבוא ליהודה, בזמן חזקיהו - שעשה צדק. וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשׂרוּ וכן השרים ראויים להיות שרים, כשעושים משפט וצדק כמו בזמן חזקיהו.
ב. וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ האיש חזקיהו יהיה לעמו, כמקום מסתור מפני רוח חזקה, וְסֵתֶר זָרֶם וכמסתור מפני זרם מים חזק, כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן וישפיע עליהם טובה, כמו פלגי מים (נחלי מים) - בארץ ציה, יבשה ושוממה. כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וכמו צל של סלע כבד וגדול, בארץ צמאה (שהארץ מגולה לשמש ; כמו: "ויבוא עשיו... . והוא עיף" בראשית כה' כט', וכמו: "...וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף..." לעיל כט' ח')
ג. וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים אחר שישיבם המלך בתשובה, לא יִשְעוּ (לא יסורו) עֵיני בנ"י - מה' ית', כמו שהם עתה(כמו שאמר: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַע...", לעיל ו ' י') וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה ואָזְנֵי בנ"י - ישמעו את דבר ה', (ולא יהיה: "ואזניו הכבד")
כתובים
דברי הימים ב פרק כח
(א) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּדָוִיד אָבִיו: (ב) וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת פסלים יצוקים ממתכת עָשָׂה לַבְּעָלִים: (ג) וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בעבודת המלך כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: (ה) וַיִּתְּנֵהוּ יְקֹוָק אֱלֹהָיו בְּיַדרצין מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד פקח בן רמליהו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן שבתחילה צרו כל אחד בפני עצמו על ירושלים ולא יכלו לכובשה וזה מה שנאמר במלכים ובישעיה ולא יכלו להלחם ובכ"ז הגם שלא יכלו לכבוש את ירושלים עשו הרג ואבדון בשאר ערי יהודה, וזה הנזכר פה שנתנו ה' ביד מלך ארם במלחמה שלחם עמו בערי יהודה, וכן ניתן באופן זה ביד מלך ישראל ואח"כ התחברו ארם ואפרים יחד להלחם עליו, ואז שלח אל מלך אשור כמו שיתבאר וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה: ס (ו) וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל בְּעָזְבָם בגלל שעזבו אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם אז הקב"ה הביא עליהם עונש:
פקחיה בן מנחם מלך על ישראל בשנת 3164 ומלך ב' שנים, ושנה ראשונה היתה 49 לעוזיה ומקצתה 50 לעוזיה, ויכהו פקח בן רמליהו וימלוך תחתיו
פקח בן רמליהו מלך על ישראל בשומרון, בשנת 3167 52 לעזריה מלך יהודה, ומלך 20 שנה. והמיתו הושע בן אלה
ובמלכים ב פרק טו פסוק לז נאמר - בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יְקֹוָק לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ:
ובפרק טז (א) בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ב) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמַלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יקֹוָק אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו: (ג) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: (ה) אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם:
ובישעיהו פרק ז (א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ: (ב) וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: (ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ: (ה) יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר: (ו) נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל: ס (ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה:
משנת ההלכה
לקט הלכות ליוצאים לנופש
ביציאה לנופש מזדמנות מספר שאלות הלכתיות שיש לתת עליהם את הדעת
1. טבילת כלים
2. כשרות הכלים ומשטחי העבודה
3. כשרות המאכלים
4. אתרי בילוי שיש בהם איסורים
טבילת כלים
א. כל כלי מתכת חייבים טבילה ונהגו להטביל כלי חרס וכלי פורצלן, ולכן המתארח אצל אחרים או שוכר מקום לנפוש בו, ראוי שלא להשתמש בכלים שאין ידוע אם הוטבלו, אלא להביא כלים מהבית. בשעת הדחק ואין מקום להטביל את הכלים בקלות, אפשר לסמוך על היתרים שונים ולהשתמש בכלים של מקום האירוח אף בלא טבילה.
ב. וכן אפשר לסמוך להשתמש בקומקום חשמלי כשאין אפשרות אחרת.
כשרות הכלים ומשטחי העבודה
ג. יש לודאות שהכלים כסירים סכו"ם וכיו"ב אין בהם חשש איסור טריפות או שלא השתמשו בהם לבשר וגם לחלב, ובמקרים בהם הדבר מסופק אין להשתמש בכלים מלבד כלי זכוכית שמותר על ידי הדחה היטב, ובשעת הדחק גם ספלים לקפה על ידי הדחה היטב.
ד. משטחי עבודה: שלא ידוע אם השתמשו בהם לטריפות או לבשר וגם לחלב, לכתחילה יש לכסותם ולא להניח מאכלים ישירות על המשטח. אלא יש לכסות את המשטח או להניח את האוכל בתוך כלים. ואם מניחים אוכל חם יש לודאות שאין לחות תחתיו ובשעת הדחק אפשר להכשיר על ידי עירוי מים רותחים מקומקום תוך כדי שהוא מבעבע.
ה. מיקרוגל: יש להכשירו על ידי הרתחת מים בתוכו עד שיתמלא כולו אדים, ולחמם את האוכל כשהוא עטוף בשני כיסויים.
ו. תנור: יש לודאות שהוא נקי היטב וניתן לשימוש על ידי כיסוי המאכל בשני כיסויים. והנחתו בתבנית חד פעמית.
ז. מנגל: תלוי במקום הייצור ביחס לטבילת כלים וכן יש לחשוש שצלו עליו איסורים ולכן ראוי להביא רשת מהבית. במקום בו לא ניתן להשיג רשת חדשה ושכחו להביא משלהם, בשעת הדחק אפשר ללבן את הרשת ולכסות את צידי גוף המנגל בנייר כסף.
[1] שו"ע הרב הלכות תלמוד תורה פ"ב
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן שמות פ"כ פס' ב ספר מצוות ה' שם
[7] רמב"ן שם מצוות ה' שם
[8] בה"ל סי' א ספר מצוות ה' שם פס' ג
[9] רשב"ם
[10] אלה המצוות ל"ת ג
[11] שם ה
[12] ת"י
[13] ת"י
[14] וברבנו בחיי "בדברות ראשונות אמר זכור וכאן שמור, והענין כדי לחייב את הנשים בקידוש והבדלה אף על פי שהן מצוות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות מהן, והוקשה זכירת קדושת שבת לשמירתו ממלאכה שהכל מוזהרין בה אנשים ונשים, ולפיכך אמרו (שבועות כ ע"ב) כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, בין בכניסתו ובין ביציאתו. ודרשו חז"ל (שם) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו"
[15] חזקוני
[16] רשב"ם
[17] רבינו בחיי
[18] ספורנו
[19] רבינו בחיי
[20] משך חכמה
[21] רבינו בחיי
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] רשב"ם
[25] פירוש שאתא מרבבות קודש (דברים לג, ב) עם המרכבה, והיו ישראל שומעים הדבור יותר ממלאכי השרת, והיה מגיע הדבור לישראל, ומהם למלאכים (ע' שה"ש רבה א-יב וצ"ע)וכמו שביארו (שבת פח:) מה לילוד אשה בינינו, ולכן אמר כי ידבר את האדם ואחר כך עם החי לעולם, זה מלאכי השרת, כמו שדריש ר"ש בתו"כ ריש ויקרא (פ' ה) על קרא כי לא יראני האדם וחי. משך חכמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה