מקרא
בראשית פרק מא
(כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא ובזה טעו החרטומים שחשבו שהוא שני חלומות[1] אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה מה שרוצה לעשות בעולמו[2] ומה שעתיד לעשות[3] הִגִּיד לְפַרְעֹה כדי שיבקש תקנה על זאת, כי הוא מלך ובידו לעשות[4]:
(כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא:
(כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב בעבור שהשבע בארץ מצרים איננו חדוש גדול כי הוא כגן ה' (לעיל יג י), הזכיר תחילה פתרון הרעות, כי הוא החדוש ותועלת החלום, כי האלהים ברחמים הראה לפרעה הרעב להחיות לפליטה גדולה[5]:
(כח) הוּא הַדָּבָר ענין שני הרעב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה כדי שלא תכרת הארץ ברעבאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה שני השבע הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה להודיעו במה יושיע את עמו מן הרעב[6]:
(ל) וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת יושבי[9] הָאָרֶץ:
(לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד:
(לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם על שנשנה שתי פעמים בלילה אחד, כי היה אפשר שיראנו בחלום אחד הפרות והשבלים, ועשה ממנו שני חלומות זה אחר זה בלילה אחד, ואין דרך החולמים כן, להודיע -[10] כִּי נָכוֹן מזומן[11] הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ:
(לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וְחָכָם שידע לקיים התבואה שלא תרקב, לערב עם כל מין ומין דבר המקיימו, וישליטנו על כל הארץ[12] וִישִׁיתֵהוּ וימנה אותו[13] עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה חוץ מן האמור לעיל וְיַפְקֵד וימנה תחת שליטתו של אותו איש פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ כי האיש הנבון השליט לא יוכל ללכת בכל הארץ. ואמר כל זה כדי שיבחרו בו, כי החכם עיניו בראשו[14] וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שהממונים יגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אשר משפטו בשאר שנים לעשר כדכתיב בשמואל את שדותיכם יעשר עתה יטול פי שנים וכמו כן הנהיג יוסף לבסוף על אדמת מצרים לפרעה לחומש[15] בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:
(לה) וְיִקְבְּצוּ ויגבו אֶת כָּל אֹכֶל את החומש הנ"ל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה ע"י הפקידים וְיִצְבְּרוּ יאספו לאחסון באוצרותיו של פרעה[16] בָר תבואה שנבררה כבר[17] תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים כל מאכל הנצבר יהיה מצניעו באותה העיר שלא יצטרכו להביאו ממקום למקום ולהוציא עליו יציאות, וגם אנשי כל מקום ומקום יתישבו דעתם כשידעו שיש להם תבואה במקומם[18] וְשָׁמָרוּ והוא שיהיה דבר המשתמר לאכילה זמן מרובה[19]:
(לו) וְהָיָה הָאֹכֶל ביד פקידי פרעה לצורך לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ולא יוציאו ממנו לדבר אחר כדי ש -[20] וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:
(לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:
(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אם נחפש הנוכל למצוא - אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו[21]:
(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת בעבור שהיה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה והיה נראה כאלו כבר בא, אמר כן[22] אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:
(מ) אַתָּה תִּהְיֶה שר[23] עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק יתפרנס[24] וכולם יבואו לנשק ידך[25] כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ הכל יעשו מצותיך כמצותי, אלא שאקרא מלך[26]:
(מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ ראה והתבונן היטב להנהיג בתכלית הטוב כי דבר גדול נתתי בידך[27] עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף שטבעת המלך היא חותמו, כענין וחתמו בטבעת המלך (אסתר ח ח), והנה נתן לו החותם להיות נגיד ומצוה בכל המלכות, ויחתום בטבעת המלך כל אשר יחפוץ[28] וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב ענק ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד[29] עַל צַוָּארוֹ:
(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת של הַמִּשְׁנֶה למלך[30] אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ את הברך, אותיות אהו"י מתחלפות[31] שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו[32] וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם כך היו מכריזין לפניו, זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים[33]:
(מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה הוא דוגמא רק הכסא אגדל ממך אלא שהוצרך לחזור ולכתבו בשעת נתינת הטבעת[34] הכל תחת רשותך וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יהא רשות ולא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ להחזיק בכלי זייןוְאֶת רַגְלוֹ לרכוב על סוס בלא רשותך[35] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא, אבל מצינו בתפילת יוצר המפענח נעלמים[36] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע הוא פוטיפר כֹּהֵן המשרת ל - אֹן שם עבודה זרהלְאִשָּׁה ולא נתן לו אשה מבנות השרים הגדולים, לפי שפוטיפרע קנאו להיות עבדו והיה חושש שמא יערער עליו לומר עבדי אתה, אבל עתה יתבייש לומר לחתנו עבדי אתה[37] וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו כדי שיכירוהו[38]:
(מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם ובשנה ההיא[39] וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם ממקום למקום להפקיד פקידים בכל עיר ועיר, ושכבר הוחל החלום להתקיים, שהארץ עשתה בשבע שני השבע תבואה רבה[40]:
(מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ הוציאה הרבה תבואה בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול[41]:
(מח) וַיִּקְבֹּץ יוסף אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם תחת ידו וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו[42] אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ בכל עיר ועיר נתן בתוכה התבואה שגדלה בכל גבוליה וסביבותיה להיות בה למשמרת ולאוצר[43]:
(מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר:
משנת ההלכה
חנוכה
הנאה מנרות חנוכה
א. אסור להשתמש בנרות החנוכה בין שימוש קבוע ובין שימוש עראי ואפילו כשהוא רחוק מהנרות אין להשתמש לאורם. ולכן אין לקרוא או להדליק נר של של חול וכ"ש סיגריה וכדומה מנרות החנוכה
א. יש מתירים תשמיש של קדושה או מצוה לאור הנרות אפילו דרך קבע ויש מתירים רק דרך עראי אמנם להלכה יש להחמיר לאסור כל שימוש ולכן אין ללמוד או להתפלל לאור נרות החנוכה אפילו תפילת עראי
ב. אם יש מקור אור אחר מותר לעשות כל צרכיו סמוך לנרות ולכך נהגו להדליק שמש אמנם יש להחמיר שלא לעשות מלאכתו אם השמש סמוך לנרות אלא יש להרחיקו
ג. אין איסור ההנאה מהנרות נוהג אלא לענין עשיית תשמיש לאור הנר אך מותר לשבת ואפילו ללכת בחדר בשעה שהנרות דולקים אל אף שעל ידי כן מסתייע באור הנר שלא ייכשל בהליכתו ויש מחמירים שלא להסתייע באור הנר בהליכה שלא ייכשל אלא חובה שיהיה מקור אור אחר.\
ד. אין לחמם נר שעווה בתחתיתו על ידי נרות החנוכה אע"ג שמטרתו להדביק את הנר שחומם בחנוכיה ולהדליק בו נרות חנוכה
ה. מותר להדליק נר חובה לנר חובה כגון שיש שני אנשים בבית וכן נר הידור לנר הידור שנמצאים באותו החדר אבל להדליק מנר חובה לנר ההידור האשכנזים נהגו לאסור וכן חלק מהספרדים ויש מהפוסקים בספרדים שהתירו על ידי הטית הפתילה מנר לחבירו ולא על ידי עקירת הנקר ממקומו בכדי להדליק
ו. אין להדליק מנר לחבירו הנמצא בחדר אחר אפיו הוא מנר חובה לנר חובה או נר הידור לנר הידור
ז. וכן אין להדליק מנר לנר על ידי נר שלישי שאינו מנרות ההדלקה ואפילו על ידי השמש אסור
ח. אם כבה אחד הנרות אין להדליקו משאר הנרות אפילו אם הוא עדיין בתוך זמן מצותו (כלומר בתוך חצי שעה מהשקיעה או צה"כ)
[1] ספורנו
[2] חזקוני
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] וא"ת והלא חלומותיו של יוסף עצמו נשנו ולא נתקיימו עד לאחר עשרים ושתים שנה אלא י"ל שחלום זה היה בלילה אחד, ושל יוסף בכמה לילות. חזקוני.
[8] מלבי"ם
[9] ת"י
[10] רמב"ן
[11] ת"א
[12] רמב"ן
[13] ת"א ת"י
[14] רבינו בחיי
[15] רשב"ם
[16] רשב"ם
[17] אבע"ז
[18] פי' הטור
[19] רבינו בחיי
[20] רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] אבע"ז
[24] רבינו בחיי
[25] פי' הטור
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] ספורנו
[28] רמב"ן
[29] רש"י
[30] רמב"ן
[31] רבינו בחיי
[32] פי' ר' יוסף בכור שור
[33] רבינו בחיי
[34] חזקוני
[35] רבינו בחיי
[36] רמב"ן
[37] פי' ר' יוסף בכור שור
[38] אבע"ז
[39] העמק דבר
[40] מלבי"ם
[41] רשב"ם
[42] רמב"ן
[43] חזקוני
