מקרא
בראשית פרק לד
(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים כי כל שלישי חלוש בכל הנבראים כולם, בין שהוא יום שלישי ללידה בין שהוא יום שלישי לימות העולם וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שמעון בן שלש עשרה שנה וארבעה חדשים, ולוי בן שתים עשרה שנה ותשעה חדשים[1] אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח שהיו יושבים בטח ולא נזהרו מהם[2] וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר לפי שבני נח מצווים להושיב ב"ד בכל פלך ופלך והם ראו שגזל את דינה ולא עשו בו דין[3]:
(כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:
(כז) בְּנֵי יַעֲקֹב שאר האחים[4] בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים לשלול, מאחר שמתו לקחו הכל[5] וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:
(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ לעצמם משום צער בעלי חייים שלא יישארו הפקר בלא בעלים וימותו[6]:
(כט) וְאֶת כָּל חֵילָם ממונם ועבדים ושפחות[7] וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ משמעו שיהיה הפקר גם בשעת הבזה ולא לקחת לנפשם[8] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת ובא הכתוב להודיע, שלא היה בזתם אותם לחמדת ממונם כ"א להנקם מאנשי רשע אשר מעשה הנבלה ישר בעיניהם, עד שהתרצו להמול, וזה שאה"כ אשר טמאו אחותם[9]:
(ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי שישנאו אותי כאשר ישנא איש דבר שיבאש[10] שיאמרו ששקרנו באמונתנו אחר שנמולו[11] בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי כמו אנשיםמִסְפָּר מועטים[12] וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:
(לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ שאינה זונה וראוי לתבוע עלבונה ושהיא אחות לנו וראוי לנו לתבוע עלבונה[13]: פ
בראשית פרק לה
(א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ להטהר מעבודה זרה, או מן החללים שהרגו[14] לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:
(ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם שיש בידכם משלל של שכם[15] וְהִטַּהֲרוּ שירחצו הגוף[16] וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם שמא יש בידכם כסות של עבודה זרה[17]:
(ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי:
(ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם של אלהי הנכר[18] וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם שלא לקחו לא עבודה זרה ולא משמשיה, שאותם טעונים לפזר לרוח ולהטיל לים (ע"ז מג, ב) שכל מה שלקחו כבר בטלום אנשי שכם על ידי כפיה שכפו אותם, וגוי מבטל עבודה זרה בעל כרחו (שם נב, ב), והיתה מותרת להם, אלא שיעקב צוה להסיר אותם לטהרת הקדש, שיהיו ראוים לעבוד השם ולהקריב לפניו קרבן, והיה די להם בקבורה, ולכך טמן אותם תחת האלה, מקום שלא יעבד בו ולא יזרע[19]:
(ה) וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת פחד אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב:
(ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ:
(ז) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם שמחוץ ללוז שהקים שם מציבה בבואו מבית אביו שבו נגלה אליו ה-[20] אֵל שהשרה שכינתו ב -[21] בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים המלאכים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו:
(ח) וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה היתה דבורה עם יעקב, כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה, ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה - או נתעסקה בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו[22] וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת: פ
(ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:
(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב בלבד כִּי אִם גם[23] יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:
(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי שמעתה אתנהג עמך בשם זה המורה על נסים נסתרים והנהגה השגחיית[24] פְּרֵה וּרְבֵה לא היה ציווי אלא ברכה שזרעו יפרה ויהיה לשבטים והוא רמז למנשה ואפרים[25] גּוֹיעם קדוש וּקְהַל גּוֹיִם קהילת נביאים וכהנים יִהְיֶה מִמֶּךָּ מהילדים שהולדת[26] וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:
(יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:
(יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ להודיע כי לא היה זה מראה וחלום נבואה בלבד, אבל ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד[27]:
(יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ כמה פעמים נאמר לשון זה בפרשה זו לפי שהיה המקום באמצע הדרכים ואין שם עיר[28] מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:
(טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל יקראנו כן פעם אחר פעם להודיע כי הדבר אמת ונכון כי הוא בית אלהים, ושם השכינה תמיד, וכן ענין שם באר שבע[29]:
(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ שם מידה שמודדים בה מרחק והוא פחות ממיל[30] לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
(יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כאשר התפללת יוסף ה' לי בן אחר ולא חפץ להמיתך אלא קבל תפלתך ולדבר על לבה נתכוונה[31] כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:
(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה אבל עדיין לא מתה[32] וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי בן צערי ואבלי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין אביו עשה מן אוני כחי, מלשון ראשית אוני (להלן מט ג), ולאין אונים (ישעיה מ כט) ולכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה[33]:
(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:
נביא
מלאכי פרק ג
ז. לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם, סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם - הלא עוד מימי אבותיכם, חוטאים אתם לפני, שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם -וכעת, שובו בתשובה אל ה', ואשוב אני להטיב לכם, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב - ואתם אומרים: במה חטאנו, שצריכים אנו לשוב אליך.
ח. הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים - וכי ראוי שאדם יגזול מה' ית' ?! כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי - שגוזלים אתם אותי, וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ - ואתם אומרים: מה גזלנו ? הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה - ומשיב להם: את המעשרות והתרומה, שאינכם מפרישים לתיתם לכהנים והלויים.
ט. בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים - בקללה אתם מקוללים, על עוונותיכם הקודמים, ( על ביזוי המזבח, לעיל פרק א- ב ) וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים - ובכל זאת עוד גוזלים מה'! הַגּוֹי כֻּלּוֹ - שכל העם, היו גוזלים את המעשרות והתרומה.
י. הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר - הביאו את המעשרות אל האוצר שבבית המקדש, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי - ויהיה לאוכל לכהנים והלויים, הנמצאים בביתי, ( בביהמ"ק ) וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת - ותבחנו אותי במצוה זו אם אשלם לכם גמול טוב על כך, אִם לֹא - נשבע ה',אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי - שיפתח את ארובות ( חלונות ) השמים, לשפוך עליהם ברכה בלי גבול.
יא. וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל - אגער בארבה, שאוכל את התבואה, וְלֹא יַשְׁחִת לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה - שלא ישחית עוד את פירות האדמה, וְלֹא תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה - ולא תשכל ותאבד עוד הגפן בשדה, את פירותיהָ, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
יב. וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם - וישבחו אתכם כל הגויים, כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ - כי יראו הגויים, שאתם יושבים בארץ, שה' חפץ בה, ומברך אותה בכל טוב, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
יג. חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר ה' - דברים חזקים וקשים אומרים אתם נגדי, אמר ה', וַאֲמַרְתֶּם, מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ - מה דברנו עליך ?
יד. אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים - אמרתם, שהעובד את האלוקים, עובד לחינם ולשוא, ולא יקבל כל גמול על עבודתו, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ - ומה נרויח, אם נשמור את מה שציוה לשמור בתורתו, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת - ואם נלך לפני ה', בהכנעה ובשפלות הרוח,
טו. וְעַתָּה, אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים - וכעת, משבחים אנו את הרשעים, גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה - שמצליחים הרשעים במעשיהם, כבנין הקיים ועומד במקומו, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ - וגם בחנו את ה', אם יעניש אותם, והנה נמלטו וניצלו מכל עונש.
טז. אָז - כששמעו הצדיקים יראי ה', את דברי הרשעים, שמכחישים את השגחתו של ה' על מעשי בנ"א, נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ - דברו ביניהם דברי אמונה, ובטחון בה' ובמשפטו,וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע - את דבריהם, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו - ונכתב שמם בספר, לזכרון לפניו, ( לשלם להם שכרם לעתיד לבא ) לְיִרְאֵי ה' - כיראי ה', וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ - וכחושבים תמיד בדרכי ה' ובידיעתו.
יז. וְהָיוּ לִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת - ויהיו צדיקים אלו ודבריהם, שמורים אצלי, לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה - עד יום המשפט, שבו אעשה דין ברשעים, והם יהיו לי סגולה, וינצלו מהרעה, וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ - וארחם עליהם, כאיש, המרחם על בנו העובד אותו באמונה.
יח. וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ - ואז תראו מה בין צדיק לרשע.... (ולא יאמרו עוד: "בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל עֹשֵׂה רָע, טוֹב בְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט", לעיל ב' יז').
יט. כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא - יום המשפט והדין ברשעים, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר - והדין יהיה קשה וחזק, כאש הבוערת בחזקה בתנור, וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ - כל הרשעים יהיו כקש, ( הנשרף בקלות), וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת - ותשרוף אותם האש במהירות, ביום הפורענות הבא עליהם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף - עד שלא ישאר להם, לא שורש ולא ענף. ( שלא ישאר להם כל זכר ).
משנת ההלכה
ניקר הגיד בימינו ואכילת אחוריים
א. המהרש"ל הנהיג שלא לאכול בשר אחוריים, וכן נהגו בהרבה מקומות וכמוש"כ בבאר היטב יו"ד סי' ס"ד ס"ק ז, ויש מקומות שנהגו לנקר אחוריים והכל כמנהג המקומות כמבואר בחתם סופר יו"ד סי' ס"ח, ובמקומותינו וכן בארץ ישראל נהגו האשכנזים לא לנקר מבשר אחוריים כלל, וכמוש"כ בדרכ"ת שם ס"ק מ"ו. אך הספרדים נוהגים לנקר אף בימינו.
ב. ונחלקו האחרונים בטעם הדבר יש שכתבו שרק משום שהטבחים לא רצו לטפל בזה בדורות האחרונים שהטירחא מרובה ולא היה להם צורך כי היה מצוי עכו"ם לוקחי בשר ההוא, ואם היה איזה טבח אשר יש לו קבלה לניקור רוצה לנקר חלק אחורים ברור שלא היה לנו רשות למחות בידו
ג. ויש שהסתפקו שאולי גם ואפשר שלא היו להם מנקרים מומחים שיש לסמוך עליהם
ד. וי"א שמה שלא מנקרים חלק אחוריים הוא מפני שצריך לזה מומחיות ואומנות תיקון גדול, כמבואר ברמ"א סי' ס"ד ס"ז, וזהו מנהג של סייג הנעשה לא ליכשל באסור
ה. וההבדל בין השיטות יהיה האם במקום בו מצויים מומחים בניקור האם מותר לאכול בשר אחוריים כשידוע שהניכור כדת וכדין.-
ו. לשתי הדיעות הראשונות ודאי שאפשר שהרי אם רוצים לטפל וגם ידוע שיש מומחה אין סיבה לא לנקר ולאכול וכך פסק בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מב וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב סימן לו והוסיף "ויש לנו כמה דברים שמצינו במחברים שכתבו שראוי להזהיר או להחמיר ולא תפסו חומרתם ולא נהגו כן. וכן בספרי הניקור באחרונים לא הביאו זה למנהג. ולזה לענ"ד אין להחמיר בזה. רק צריך להשגיח אם יודעים הטבחים לנקר הבשר שם".
ז. ואדרבא יש ענין שינקרו שאפילו מנהג שעשו לסייג ולהרחקה ויכול לבא ממנו קלקול יש לבטל המנהג וכו' ואין לך קלקול גדול מזה שאם לא יהי' הניקור לפי המצב כעת, יוכלו למכור לישראלים בשר אחוריים שאינו מנוקר בודאי החוב על גדולי התורה והיראה להנהיג את הניקור ע"י מנקרים מומחים שומרי תורה, וכן דעת שו"ת אחיעזר חלק ג סימן פד
ח. אך אם הוא מנהג שלא ליכשל באיסור יש להחזיק המנהג שיש בו גדר וסייג לאיסור ולכן אף שכעת אפשר לסדר ניקור כדין, ויוזילו בזה הרבה מחיר הבשר, יש לאסור לדיעה זו ולהרים המחיצה שנעשה כאן לטובת דור זה ודורות הבאים, ופורץ גדר ישכנו נחש, ובשביל רווח ממון לבד לא כדאי להתחיל בניקור, שפירצה קוראת לגנב לפרוץ עוד ויותר, ובתחילה יביאו מומחין ואח"כ כשיהיה טירחא יסמכו על ניקור של אינן מומחין וכידוע מהנסיון.
ט. וכ"כ בתשובות והנהגות כרך א סימן תיח והוסיף שם על מנהג זה "ואין לזה התרה, והמתיר או מסכים להיתר עלול ליתן על כך את הדין, שסייגים כאלו חומה לדת, וקיום עם ישראל את תורתו תלוי בקיום הגדרים וסייגים שנהגו בו אבותינו מדור דור או במנהג המקום, שחובת כל רב לגדור בעירו ולתקן כפי הצורך וחייבים לקיים המנהג".
וא"כ להלכה מי שאין לו מנהג ידוע בכך ודאי יוכל לסמוך ולאכול על ידי מנקרים מומחים שידוע שניקרו כדת וכדין אך מי שיש לו מנהג ידוע שלא לאכלו ראוי לו להמנע ולא לאכול חלקי אחוריים והמיקל גם במצב זה יש לו על מה לסמוך
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] חזקוני
[4] מלבי"ם
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] העמק דבר
[7] רש"י
[8] העמק דבר
[9] הכתב והקבלה
[10] אבע"ז
[11] ספורנו
[12] אבע"ז
[13] ספורנו
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] אבע"ז
[17] רש"י
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רמב"ן
[20] רבינו בחיי
[22] רמב"ן
[23] אבע"ז
[24] מלבי"ם
[25] מלבי"ם העמק דבר
[26] ת"י
[27] רמב"ן
[28] רשב"ם
[29] רמב"ן
[30] רמב"ן
[31] רשב"ם
[32] חזקוני
[33] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה