מקרא
בראשית פרק כח
(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כל דבר שאין אדם מתכוין לו אלא על ידי מקרה אירע לו שבא שם קורא "פגיעה", כאדם שפוגע בחבירו על ידי מקרה. וכן יעקב לא נתכוין למקום ההוא אלא על ידי מקרה בא שם[2] וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא שקעה הַשֶּׁמֶשׁ ולא היה לו פנאי להכנס לעיר[3] או שאם לא היתה שקיעה היה ממשיך ללכת גדי להרחיק מעשיו כפי יכלתו[4] וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם לפי הפשט שלקח אחד מאבני המקום, אבל דרשו בו (חולין צא, ב) שלקח אבנים הרבה ונעשו אבן אחד[5] וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:
(יב) וַיַּחֲלֹם חלום של נבואה גמורה[6] וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:
(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו על הסולם[7] להורות ההשגחה הפרטית על יעקב[8] וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם ואני -[9] אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ במקום אשר שכב עליו היה מקום בית המקדש, והוא אבן השתיה, משם משתיתו של עולם, שהוא טבור הארץ וממנו היה מתרחב והולך לארבע הקצוות[10] לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ רב[11] כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ כענין שכתוב ואתם כהני ה' תקראו, משרתי אלהינו יאמר לכם[12]:
(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ להשיבך אל האדמה הזאת כי בדרכים אתה צריך שמירת מלאכים יותר. כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך[13]:
(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן שהוא מקום חול[14] אלא אין ספק שזה המקום מוכן לנבואה מאחר שראיתי בו מראה כזאת בלי שאתכוין לנבואה כי אמנם ישתנו תכונות משמשי העצם השכלי המתנבא כפי השתנות הארץ והאויר כאמרם אוירה של ארץ ישראל מחכים וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי שאלו ידעתי הייתי מכין עצמי לנבואה ולא כן עשיתי[15]:
(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה מקום חול[16] כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים הוא בית המקדש וְזֶה שהוא שַׁעַר הַשָּׁמָיִם לעלות משם התפילות והקרבנות לשמים[17]:
(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה המצבה אבן אחת והמזבח אבנים הרבה ונראה עוד שהמצבה תעשה לנסך עליה נסך יין וליצוק עליה שמן, לא לעולה ולא לזבח, והמזבח להעלות עליו עולות ושלמים[18] וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ יציקת השמן או נסוך היין על מצבה כהקרבת קרבן על המזבח[19]:
(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה העיר שהיתה קרובה אל המקום ההוא נקראת אז בשם לוז, ולא שנה עתה את שמה עד אח"כ בשובו מפדן ארם, ששם כתיב ויבא יעקב לוזה ויקרא שם המקום אל בית אל, ועתה קרא שם המקום ששכב עליו בשם בית אל, ואולם שם העיר נשאר בשם לוז לראשונה, היינו בפעם הראשון, עד שבפעם השני בשובו מפדן שאז שנה שם העיר[20]:
(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם לשון שבועה כלומר כאשר -[21] יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:
(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים יהיה השם המיוחד לו לאלהים כי שם יעבדנו בארץ המיוחדת[22]:
(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים תהיה מסודרת בבית המִקדשׁ ויהיו דורות עובדים עליה לשם ה'[23] ותהיה מקום קבוע לתפלתי ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי ממון לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'[24] וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
בראשית פרק כט
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו מתוך שהבטיחו הקב"ה הלך בשמחה ובמרוצה[25] וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם ארץ בני ארם:
(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ ליד הבאר כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר והיתה כל כך גדולה ש -[26]:
(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים ורק כך - וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן כיון שהיתה הגדולה מדי להורידה ביחידים וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:
(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר בתואל אביו היה חדל אשים וכשבא לבן לחרן כבר מת בתואל ולא היה ידוע באותו מקום והיו מכנים על שם נחור זקנו שהיה איש ידוע[27] וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:
(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עכשיו עִם הַצֹּאן:
(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה לקחתו הביתה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל להשקות העדרים עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:
(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה הגיע עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא כי היא לבדה רועה הצאן, ואין לאה אחותה הולכת עמה כלל, לא כבנות יתרו שהיו שבעתן רועות, והיה זה מפני כי עיני לאה רכות ולא היתה יכולה לצאת לשמש לרעות הצאן, או שהיתה לאה גדולה [ראויה לאיש] ולא רצה לשלחה בין הרועים, אבל רחל היתה קטנה ולא חשש לשלחה בין האנשים[28]:
(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר לבדו ביד אחת[29] וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ אבל קודם לכן לא רצה לגלגל את האבן שלא לחוב לאחרים כי חשש שמא ישקו הרועים אותם השלשה עדרים ולא ימתינו לעזור לאחרים[30]:
(יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל הנשיקה הזאת היתה נשיקת הראש או הכתף, כי לא אמר הכתוב בפי רחל[31] וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ על שלא זכה לשאת אותה בנעוריו[32] בבכיה זו הראה לדעת שלא היתה בנשיקה זו פריצות ומחשבת אהבת אישות כי אם אהבת קרובות אשר אם גם בחוץ ישק לה לא יבוזו לו[33]:
(יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא להורות שנשק לה מתוך קורבתו למשפחתה[34] וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ:
נביא
זכריה פרק ז
א. וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה, בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו - ב - ד' בכסלו, הוא החודש התשיעי.
ב. וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל, שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו, לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' - שַׂראֶצֶר, וְרֶגֶם מֶלֶךְ (שם איש) ואנשיו, נשלחו לבית אל להתפלל לפני ה',
ג. לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת, וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר - וכן לשאול את הכהנים והנביאים, הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי - האם עלינו להתאבל ולבכות עוד, בחודש אב על חורבן הבית, הַנָּזֵר, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים - להתנזר ולפרוש מאכילה ושתיה, כפי שאנו עושים זה כמה שנים.
ד. וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר:
ה. אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר, כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה, הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי - וכי בשבילי אתם צמים כבר 70 שנה, בחודש החמישי (צום ט' באב)והשביעי (צום גדליה) ?
ו. וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ - ואם תאכלו ותשתו, הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים - הלא אתם נהנים מכך ולא אני !
ז. הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם ישֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה, וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ - הלא הצום נגרם, מפני שלא שמעתם לנביאים הראשונים, שהוכיחו אתכם על עוונותיכם, בעוד ישבה ירושלים והערים שמסביבה בשקט ובשלוה, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה ישֵׁב - ישבו גם הם בשלוה.
ח. וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל זְכַרְיָה לֵאמֹר:
ט. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר - כך אמר ה', ביד הנביאים הראשונים, מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו - עשו משפט אמת, וחסד בין איש לרעהו.
י. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ, וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם - אפילו בלבבכם לא תחשבו רעה על חבריכם, ובודאי שלא תעשו לו רעה.
יא. וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב - לתוכחות הנביאים, וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת - הסירו את כתפיהם מלעמוד לפני ה', ופנו לאחריו, וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ - מלשמוע את דבר ה'.
יב. וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר, מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה, וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים - חִזקו והקשו את ליבם כשמיר (אבן חזקה), מלשמוע את רצון ה' שמסר ביד הנביאים הראשונים, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה' צְבָאוֹת - ובכך, גרמו לכעס גדול מאת ה' עליהם.
יג. וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ - כמו שה' קרא אליהם לחזור בתשובה ממעשיהם, ולא שמעו בנ"י לקריאתו, כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע, אָמַר ה' צְבָאוֹת - כך, כשיקראו אליו בצרותיהם, לא ישמע לצעקתם.
יד. וְאֵסָעֲרֵם - אפיץ ואפזר אותם בגלות, בחוזק רב כרוח סערה, עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם - אל כל הגויים שאינם מכירים, וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב - הארץ תהיה שממה מכל עובר ושב, וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה - ארץ שהיו הכל חומדים אותה, נעשתה לשממה.
זכריה פרק ח
א. וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר:
ב. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה - אנקום את נקמת ירושלים מאת כל הגויים, וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ - ובכעס גדול אקנא לירושלים - בגויים.
ג. כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַם עִיר הָאֱמֶת - אשוב לשכון בציון, ואז תִקָרֵא ירושלים: "עיר האמת", (כי הלא :"שארית בנ"י לא יעשו עולה...", צפניה ג' יג' , וכולם יעשו משפט אמת) וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ- והר הבית יִקָרֵא: "הר הקודש", ולא יתחלל עוד.
ד. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, מֵרֹב יָמִים - ומריבוי ימיהם של הזקנים, ישענו בלכתם על מקל.
ה. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ:
ו. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם - רוב הטובה שתהיה, תהיה לפלא בעיני השארית מבנ"י , גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה' צְבָאוֹת - גם בעיני ה' יהיה דבר זה לפלא, שמעולם לא היטיב באופן מופלא כזה.
ז. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ - מכל קצות העולם, ממזרח וממערב.
ח. וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם - אביא אותם לשכון בירושלים, וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה - באמת ובצדק, שיעשו איש עם רעהו.
ט. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם - להשלים בנין הבית, הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית ה' צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת - אתם, השומעים את דברי הנביאים, משנת שתיים לדריוש[35], שאז ניבאו לכם הנביאים, שתבוא עליכם ברכה בחידוש הבניה, ובעיניכם רואים אתם את קיום הנבואה.
י. כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם - לפני תחילת הבניה, שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה - לא מצא אדם את שכרו מתקיים בידו,("והמשתכר משתכר אל צרור נקוב",חגי א' ו') וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה - ושכר שהוציא אדם מעבודת בהמתו - איננו, וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא - מן העיר, אֵין שָׁלוֹם, מִן הַצָּר - אין שלום מפני האוייב הבא עליהם. וַאֲשַׁלַח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ - ונתתי בליבכם, לריב איש עם רעהו.
יא. וְעַתָּה - וכעת, בשנה הרביעית לדריוש, ב - ד' בכסלו, אתן ברכה במעשה ידיכם, (תחילת הנבואה בפרק ז') לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' צְבָאוֹת – ולא כמו בימים הראשונים, שלפני יום כד' בכסלו בשנת שתיים לדריוש (יום תחילת הבניה), שנתתי מארה וקללה במעשה ידיכם.
יב. כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם - מה שתזרעו - תקצרו, וכך יבוא שלום בין איש לרעהו, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה - ואת כל הטובות האלה ינחלו בנ"י.
יג. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל - כמו שהייתם סמל של קללה בין הגויים, וכשקללו אמרו: תהיה מקולל כיהודים המקוללים, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה -כך כעת אושיע אתכם ותהיו סמל של ברכה, ויאמרו בברכתם: ישימך ה' כיהודים המבורכים, אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם - לכן, אל תפחדו, וחזקו ידיכם לבנות הבית.
יד. כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם, בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר ה' צְבָאוֹת - כמו שחשבתי להרע לכם, כשהכעיסו אותי אבותיכם במעשיהם, וְלֹא נִחָמְתִּי - ולא התחרטתי מהרעה והבאתי אותה עליכם.
טו. כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה - כך, בימים האלה, אשוב לחשוב עליכם להטיב לכם, אַל תִּירָאוּ - לכן אל תיראו.
טז. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ - ולא אחד בפה ואחד בלב, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם - שהמשפט יהיה משפט אמת, שיביא שלום בין בעלי הדין.
יז. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם - (הזהירם על שנאת חנם, והיא שהחריבה בית המקדש שני). וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה' - כי את כל אלה אני שונא.
יח. וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר:
יט. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי - יז' בתמוז,(שנבקעה העיר) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי - ט' באב, (חורבן הבית) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי - צום גדליה, (על שנרצח גדליה בן אחיקם) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי - עשרה בטבת, (תחילת המצור על ירושלים)יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים - יהפכו לעתיד לבוא לימי שמחה ומועד, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ - בתנאי שתאהבו לעשות משפט אמת, ושלום בין איש לרעהו.
משנת ההלכה
וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וגו' (בראשית פרק כח, יא)
יעקב תקן תפלת ערבית - שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. (מסכת ברכות דף כו:)
א. התקינו חז"ל שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה, שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין על המזבח כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי,
ב. אין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה, ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה. ומצוה להתפלל תפילת ערבית ואין לבטלה (רמב"ם הלכות תפילה פ"א ה"ו טור או"ח סי' רלו)
ג. זמנה אחר ק"ש של ערבית וזמן ק"ש של ערבית הוא אחר צאת הכוכבים ולכן לכתחילה יתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים.
ד. יש שנהגו להתפלל ערבית בסמוך למנחה ולכך יש לדקדק שאם התפלל מנחה לאחר זמן פלג המנחה הרי החשיב זמן זה כזמן מנחה וא"כ אינו יכול להתפלל ערבית בזמן זה ויתפלל ערבית לאחר השקיעה.
ה. במקום בו הציבור מקדים ומתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים לא יפרוש מן הציבור ויתפלל עמהם.
ו. אם יש לו מקום קבוע ללימוד תורה ובבית מדרש זה מתפללים ערבית מוקדם יתפלל עם הציבור במקום לימוד תורתו
ז. המתפלל ערבית מוקדם יעשה לעצמו תזכורת לקרוא אח,כ קריאת שמע בזמנה אחר צאת הכוכבים מכיון שאינו יוצא בקריאת שמע שקרא עם הציבור, ועכ"פ יכוין בקריאת שמע על מיטתו לצאת ידי קריאת שמע של לילה וצריך לקראו גם פרשת והיה אם שמוע ופרשת ויאמר
[1] חזקוני
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' הטור
[6] רבינו בחיי
[7] רבינו בחיי
[8] העמק דבר
[9] פי' הריב"א
[10] פי' הטור
[11] ת"א
[12] ספורנו
[13] רשב"ם
[14] רשב"ם
[15] ספורנו
[16] ת"א ת"י
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רבינו בחיי
[20] מלבי"ם
[21] רמב"ן
[22] רבינו בחיי
[23] ת"י
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם
[26] רמב"ן
[27] חזקוני
[28] רמב"ן
[29] ת"י
[30] ספורנו
[31] רבינו בחיי
[32] ספורנו
[33] העמק דבר
[34] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה